מראה הפנים/פסחים/ו/א

מראה הפנים פסחים ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלו דברים בפסח דוחין את השבת והקטר חלביו. דריש לה לקמן בהסוגיא מלא ילין חלב חגי עד בוקר ועיין לקמן ד"ה ולא ילין וכו' ובד"ה ר' יונה בעי וכו' מה שיתבאר מזה בס"ד:

הרכבתו פירשתי בפנים לפי מסקנת הש"ס בפ' המצניע דף צד ע"א בהאי ברייתא דתניא המוציא בהמה חיה ועוף לר"ה בין חיין ובין שחוטין חייב וכו' וקיי"ל כרבנן ודלא כר' נתן וכ"פ הרמב"ם בפ' י"ח מהל' שבת בהל טז דלא אמרינן חי נושא את עצמו אלא באדם ובשאינו כפות או חולה אבל בבהמה חיה ועוף דמשרבטי נפשייהו לעולם חיוב חטאת איכא ולפיכך פירשתי גבי הרכבתו אליבא דת"ק טעמא משום דהוה מצי למיעבד מע"ש ותו לא דמדינא דרך ר"ה חיוב חטאת נמי איכא ורש"י ז"ל הוסיף לפרש במתני' וכתב גבי הרכבתו על כתף האדם להביאו לעזרה דרך ר"ה אע"פ שאינה אלא איסור שבות דרבנן דקיי"ל חי נושא את עצמו אין דוחה דהוה ליה למיעבד מאתמול וזה קשה דזהו אליבא דר' נתן. ואנן כרבנן קי"ל. ואף אם נאמר דהוא ז"ל פירש כן ומשמעות דברי ר"א דאמר והלא דין הוא וכו' שהן משום שבות וכו' ומשמע דאהרכבתו נמי קאי וא"כ איכא למימר דר"א כר' נתן ס"ל דאף בבהמה חיה ועוף אמרינן חי נושא את עצמו מ"מ מלת דקיי"ל שכתב קשיא וצ"ע:

קל וחומר שאמרת יש לו תשובה וכו'. ובבבלי ריש פירקין גריס דקאמרי ליה ק"ו פריכא הוא דמה לתמיד שכן תדיר וכליל ואפשר דבמלת כליל נכלל ג"כ פירכא דגריס הכא שהוא כליל ועולה קדשי קדשים הוא משא"כ פסח ומהני תרתי הוא דקאמר דפריכא הוא כדלקמן. והתוס' לא גרסי אלא מה לתמיד שכן תדיר וכתבו ותימא ונילף מבינייהו דתמיד ומילה או משתי הלחם דדחי שבת. ביאור דבריהם במה שכתבו או וכו' דקמייתא מתמיד ומילה אף דלכאורה איכא למילף מבינייהו דאי פרכת מה למילה שכן היא עשה שלפני הדבור וכדפריך כה"ג בריש יבמות תמיד יוכיח מה לתמיד שכן תדיר מילה תוכיח וחזר הדין וכו' מ"מ לכי דייקת אכתי הוה מצי למימר ליה אנן סבירא לן כמ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הוה וא"כ תמיד ג"כ עשה שלפני הדבור הוא לכך סיימו או משתי הלחם ור"ל ומתמיד דכ' פרכת מה לשתי הלחם שבאו להתיר תמיד יוכיח מה לתמיד שכן תדיר שתי הלחם יוכיחו. ומיהו לפרכא דגריס הכא שפיר מתורץ תמיהתם דאכתי איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שהן קדשי קדשים. ולמאי דגריס רש"י לשניהן כליל ותדיר שפיר נמי איכא למימר כדאמרן שנכלל גם הפרכא והיינו דאמרי ליה ק"ו פריכא הוא:

כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכו'. כה"ג דריש לה בבבלי מנחות דף סו ולסתור דרשת הצדוקין למחרת השבת דלדידהו לפעמים משכחת לה שאין אוכלין מן החדש אלא יום אחד. ומשמע מהכא מדקאמר על שלשה דברים עלה הלל מבבל וניחא אלו שני דברים טהור הוא וכו'. וצאן לפסח ובקר לחגיגה שעלה בשבילם מבבל לא"י ללמדם כך כפי אשר דרש וקיבל מפי שמעי' ואבטליון שבא"י הן נוהגין ושם הוא שצריך לדרוש להם כיצד יתנהגו אלא השלישי יש לו לדרוש גם בבבל שהרי החדש אסור מן התורה בכל מקום כסתמא דמתני' דסוף ערלה ואי משום העומר ולסתור דרשת הצדוקין כבר קחשיב התם במנחות דרשי טובא אחרינא ולית להו פירכא. ומאי שנא האי דרשא מהני אחריני דנימא דבשביל כך עלה מבבל דנראה שבדומיא דהני תרתי הוא דמיירי. ואפשר לומר דהלל לא ס"ל כהאי דר"א בקידושין אלא כמ"ד שם דדריש מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה משמע וחדש אינו נוהג בח"ל. ולכך מביא האי דרשא בדווקא דתרתי שמע מינה סתירת דרשת הצדוקין וקמ"ל שחדש אינו נוהג אלא בא"י מן התורה. ולפיכך גם על דבר זה עלה מבבל. ועיין בפ"ב דחלה בהלכה א' מה שחידשתי והרחבתי הדבור מענין פסק חדש בס"ד:

תני ר' ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת וכו'. הך פלוגתא גריס בבבלי פ' כל כתבי דף קטז ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה דברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא וחכמים אומרים מפשיטין את כולו וכו'. ומפרש רבא טעמא דרבנן כדהכא לת"ק שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה וכו' אמר רב חסדא מאי אהדרו ליה חבריא לר"י בנו של ר"י ב"ב אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו מי דמי התם טלטול הכא מלאכה וכו' עד דמסיק לבסוף דהכא נמי לאו מלאכה היא כגון דלא בעי ליה לעור ופריך והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו. מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות ומשני דשקיל ליה בברזא. ופירש"י ז"ל בחתיכות דקות מפשיט וחותך דאין דרך הפשטה בכך ולאו מלאכה היא אלא שבות. והתוס' כתבו שם דכיון דאינו מפשיט כשיעור חשיבות עור יחד אפי' שבות ליכא. ועל פי זה פירשתי בפנים להא דר' יוחנן דקאמר דכ"ע סבירא להו מובחר דוחה מובחר מן המובחר אינו דוחה. ולת"ק מובחר שמפשיט אותו הכל אלא שההפשט היא בחתיכות חתיכות ולא כולו כאחת כדרך ההפשט שזהו מובחר מן המובחר ואינו דוחה לכ"ע והרמב"ם ז"ל פסק כחכמים שכתב בפ"א מהל' ק"פ בהל' י"ד כמעשה הפסח בחול שחט השוחט וכו' ומפשיטין את כולו וכו'. ואח"כ בהל' ט"ז כתב חל י"ד להיות בשבת כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת סתם. וא"כ פשוט הוא דס"ל מפשיטין את כולו. וכחכמים דהתם וכת"ק דהכא. ובענין מ"ש ורוחצין את העזרה וכו' כבר בארתי בפ' דלעיל בהלכה ח' ד"ה לא כל שבות התירו במקדש וע"ש. מיהו האי דהפשט לכאורה קשיא דהא נראה ממסקנא דפ' כל כתבי דלרבנן שמתירין בהפשט את כולו היינו דוקא דשקל ליה בברזא. ועיין בהלח"מ שכתב בזה. ואולי יש לתרץ לרבינו ז"ל שלא אמרו בגמרא כן אלא מפני מאי דאהדרי חברייא לר' ישמעאל. אבל לרבנן לעולם דסברי דהפשט בחול ובשבת שוה. ולדבריו דר' ישמעאל השיבו ופסק כרבנן עכ"ל בזה. ואף שכתב בעצמו ז"ל בדרך ואולי ומפני שהרגיש בהקושיא דמנא ליה לפרש להא דהתם כן מ"מ אנן חזינן לההכרח מהא דהכא. דע"כ לא אתינן לפרש פלוגתייהו דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא ורבנן אלא בהפשט כדרכו דלמר עד החזה ולרבנן מפשיטין את כולו. וכדרך הפשטו בחול דהא מדקאמר ר' יוסי בר בון הכא לא אתיא אלא כר"ש וכו' וכמבואר בפנים. ובלאו הכי טעמא בעי אמאי לא ניחא ליה לר' יוסי בר' בון לפרש פלוגתייהו כהאי דר' יוחנן וכדפרישית דאתיא כהאי דמסיק התם בפירושא דפלוגתייהו אלא משום דקשיא ליה לר' יוסי בר בון דאי הכי דטעמא דהת"ק והיינו רבנן דהתם משום דשקיל ליה בברזא מ"ט דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דפליג וכי לא מודה הוא דבכה"ג לאו מלאכה היא. ואפי' שבות אין כאן וכסברת התוס' דכן הוא האמת. אלא ודאי דבהפשט כדרכו מיירי בפלוגתייהו ור' ישמעאל בנו של ריב"ב כר"ש דהתוספתא ס"ל דלא עביד מקצת מלאכה כמלאכה ורבנן ס"ל מקצת מלאכה כמלאכה. וכסתמא דמתני' דהבונה. ומכיון שהותר במקצת מלאכה לצורך המצוה דדחיא שבת. ה"ה ככולא דמלאכה דמאי שנא ומשום שלא יתבזו קדשי שמים. והאי קושיא דקשיא ליה לר' יוסי בר' בון על הא דר' יוחנן קשיא נמי על דאוקי פלוגתייהו התם לבסוף דאי הכי מ"ט דר' ישמעאל דפליג אלא ע"כ דלא בא מר בר רב אשי התם לתרץ ולומר לעולם כדאמרינן מעיקרא וכו' אלא ליישב הקושיא מי דמי וכו' למאי דאהדרי ליה חברייא. אבל לקושטא דמילתא אין לנו לפרש אלא דבהפשט כדרכו הוא דאיירי ובמקצת מלאכה כמלאכה הוא דפליגי. וכיון שכן שפיר הוא דפסק הרמב"ם כחכמים וכטעמייהו והכל אליבא דהלכתא הוא וכדמיסתעיי' ליה ממסקנא דהכא:

והקטר חלביו לא ילין חלב חגי עד בוקר וכו'. לפי משמעות סוגיא דהכא דיליף הקטר חלביו דדוחה שבת מהאי קרא דלא ילין וכדפרישית דאם נקטרין הן בלילה ביו"ט כמשמעות הכתוב עד הבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין ונקטרין הן. א"כ ה"ה דדוחה שבת ביום י"ד שחל בשבת ועלה פריך והיא גופה קשיא וכי אימורי חול קריבין ביו"ט. ורצה ר' אבהו לתרץ קרא דבשחל י"ד בשבת מיירי ועולת שבת קריבין ביו"ט ומיהת שמעינן דהקטר חלביו דוחין יו"ט וה"ה לשבת דשוין הן בענין דחייה דקרבנות והקשה ר"י דהיכי מצית לאוקי קרא כשחל י"ד בשבת הא חגי כתיב. ומשמע דחגיגה נמי בכלל. והא כשחל י"ד בשבת אין חגיגה באה כלל אמרה תורה וכו' כלומר אלא על כרחך דהכי מפרשינן לקרא דאמרה תורה שתראה להקריבהו לחלביו מבעוד יום. שלא יבוא לידי בל תלין שאם תמתין עד שתחשך אי אפשר לך להקריבו בלילה ויבא לידי בל תלין. והשתא ממילא נלמד דהקטר חלביו ג"כ דוחה שבת כדי שלא יבא לידי בל תלין. וא"ת יקריבן בלילה שהרי עולת שבת ביו"ט היא אף אם נאמר כן הגע עצמך שדוחה יו"ט א"כ דוחה ג"כ שבת שהרי שוין בענין זה כדאמרן. זהו שיטת הסוגיא דהכא דמשמע דדריש קרא דלא ילין חלב חגי על אימורי פסח קאי. ולקמן יתבאר דלפי מסקנא דר' יונה לא פליג אשיטת הבבלי דגריס התם בדף נ"ט ע"ב רב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר עד בוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין וכתיב והקטיר עליו חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן הוא מותיב לה והוא מפרק לה בשניתותר ו' ופירש"י ז"ל מקרבנות שנזרק דמן קודם התמיד ולא הספיק להקריב דכיון דנראה להקרבה קודם לכן על תמיד של שחר הוא מושלם. רמי ליה רב ספרא לרב כתיב ולא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט א"ל כבר רמייה ניהליה ר' אבא בר חייא לר' אבהו. ושני ליה הכא בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבין ביו"ט א"ל משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט אנן ניקו ונימא ליה דהאי קרא בי"ד שחל להיות בשבת הוא דכתיב א"ל שבקוה לקרא דהוא דחיק ומוקי אנפשיה. א"כ מסוגיא זו משמע דמפרש לקרא דלא ילין חלב חגי הכתוב בפ' משפטים לאו באימורי פסח קאי וזה דלא כשיטת הש"ס דהכא. והתוס' בד"ה בארבעה עשר וכו' מביאין להא דהכא בירושלמי דייק מקרא דלא ילין חלב כה"ג וכו' וכתבו ותימא על ירושלמי דפריך מיניה דהא קרא דחלב חגי בחגיגת חמשה עשר מיירי כדמוכח באלו דברים. ולכאורה מה זו תמוה דהתם באילו דברים דף ע"א גריס אמר רב כהנא מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר שנפסלין בלינה שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בוקר וסמיך ליה ראשית למימרא דהאי בקר בקר ראשון. וא"כ רב כהנא לטעמיה דס"ל דקרא דחלב חגי בט"ו קאי כדמוכחא מסוגיא דלעיל דפ' תמיד נשחט וכדלקמן. אבל סוגיא דהכא ס"ל דבי"ד משתעי ובאימורי פסח נמי קאי כדכתיב בהאי קרא לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר וכי יש לתמוה על סוגית הירושלמי דלא ס"ל כסוגית הבבלי. א"כ נתמה בכל מקום דהסוגיות אינם לאחדים. ומה דכתבו כדמוכח באלו דברים אינו מוכח מהתם אלא ממה דשקיל וטרי התם אליבא דרב כהנא ומיהו אינו מוכח דלית לן לומר בגוונא אחרינא. ונראה דעיקר תמיהתם מסוגיא דתמיד נשחט ולרב כהנא דאילו דברים דאזיל לטעמיה ומוכרח כדרשיה וכפירושיה וזה דהא איכא למידק למאי דקאמר רב כהנא רמי וכו' דמנא ליה דהאי קרא לאו באימורי פסח משתעי הא רישא דקרא לא תזבח על חמץ ביה היא דאיירי. ובפסח לא קשיא מהאי דהשלמה דגזרת הכתוב הוא דהפסח הוא קרב אחר התמיד של בין הערביים כדדריש בריש תמיד נשחט יאוחר דבר וכו'. אלא דרב כהנא מכריח סברתו מדאשכחן קרא דפ' כי תשא דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח. ועל כרחך האי ולא ילין וגו' על אימורי פסח קאי דאלו לבשר הפסח אשכחן קרא אחרינא בפ' ראה דכתיב גבי פסח ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר. ומדכבר אשכחן אזהרה לאימורי פסח. א"כ ע"כ קרא דחלב חגי באימורי חגיגה מישתעי ובחגיגת י"ד א"א לאוקי קרא דהוה קשיא ליה לרב כהנא כעין קושית דרב ספרא דלקמיה הא אין עולת חול קריבה ביו"ט. ועל כרחך דבחגיגת ט"ו איירי ולא קשיא אלא משום עשה דהשלמה והוא מותיב לה וכו' והשתא ניחא נמי הא דאבתרה רמי לי' רב ספרא וכו' וכלומר דניחא דמתרצת לקרא לא ילין חלב חגי דבאימורי חגיגת ט"ו מיירי ובשניתותרו דקריבין בלילה אלא קרא דאימורי פסח קשיא וכי עולת חול קריבין ביו"ט. והא ע"כ דהאי קרא באימורי דפסח משתעי וכרב כהנא וכדלעיל ושני ליה וכו'. והשתא מתמה התוס' על הא דהכא דהא ע"כ מוכח מהאי דרב כהנא דאלו דברים דדריש חלב חגי על חגיגת ט"ו ומוכרח היא וכהאי דרב כהנא דהכא וכדאמרן. ובהיות קושייתם ניחא השתא על הא דהכא דלסוגיא דהכא האי קרא דלא ילין דכי תשא מאי עביד ליה צריכין אנו ליישב תמיהתם. ואומר אני דלמסקנא דר' יונה הכל ניחא. וזה דר' יונה גופיה מקשה האי קושיא גופה דקשיא אי מוקמית לקרא דלא ילין חלב חגי באימורי פסח דהא אעיקרא דמילתא קשיא לן כדאקשינן ואימורי חול קריבין ביו"ט. וא"ת כדשני ר' אבוהו בי"ד שחל להיות בשבת מיירי קשיא הא אין חגיגה באה עמו כשחל י"ד בשבת והאי חלב חגי מאי עבדת ליה. אלא ע"כ דחלב חגי בחגיגת ט"ו הוא דמיירי ולא קאי סיפא דקרא אאימורי פסח כלל. ומשום דבאימורי פסח אית לן קרא אחרינא וכדלעיל. ומעתה נסתרה גם הדרשה דהקטר חלביו דפסח דדחיא שבת דדרשת מלא ילין חלב חגי דלא מישתעי כלל באימורי פסח ומנא לן. ועל זה מסיים ר' יונה דעל. כרחך דהכי אמרינן אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום וכו' וכדלעיל דממילא נשמע דאימורי פסח דוחין שבת בכדי שלא יבא לידי בל תלין ושבת כיון דהותרה אצלו הותרה וזכינו מעכשיו דלר' יונה אין הכי נמי דקרא דלא ילין חלב חגי בחגיגת ט"ו מיירי וכרב כהנא דהבבלי. וצריך שתדע דמדילפינן אימורי חגיגת ט"ו מחלב חגי ה"ה לכל אימורין דקאי עלייהו בבל ילין. וכדכתבו התוס' בדף ע"א אמילתא דרב כהנא וכדברי המכילתא והביא הכ"מ בפ"א מק"פ. וניחא נמי הא דהביא הרמב"ם שם בהל' ז' קרא דלא ילין חלב חגי דמיניה נפקא לן בכל האימורין וה"ה לאימורי פסח. וזהו שדקדק וכתב המניח אימורין ולא הקטירן עד שלנו וכו' ולא כתב אימוריו דהא בפסח איירי לעיל אלא כדאמרן ודרכו ז"ל. להביא מהכתוב ראשון כמו שכתב למעלה השוחט וכו' והיה לו כזית חמץ מקרא דלא תזבח וגו' והוא הקודם. ואף דבש"ס דהתם דף ס"ה ע"ב הוזכר קרא דלא תשחט דפ' כי תשא משום דלא תזבח הוא הקודם. ועיין בהמל"מ שהאריך בזה ורצה לעשות ג' מחלוקת בדבר בהסוגיות. ולדרכינו סוגית הבבלי וסוגיא דהכא למאי דמסיק ר' יונה שוין הן ואין להאריך יותר:

כאן וכאן בלחה אנן קיימין וכו'. כבר ביארתי בעירובין שם דפיסק' דהרמב"ם בפ"ט מה' שבת ובפ"א מהל' ק"פ בהל' י"ח אזלא כהאי דר' יוסי בר' חנינא דהכא ואליבא דר' יוחנן ולא כר' אחא בשם ר' יוחנן בענין אוקימתא דהני מתני' דהכא ודעירובין אלא כשיטתיה דר' יוחנן בענין חובל עד שיהא צריך לדם וכאוקימתא דמתני' כר' יוסי ב"ח ואזלא כשיטת הבבלי דהתם וע"ש כי מבואר הכל הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף