מראה הפנים/פאה/ה/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים


מראה הפנים TriangleArrow-Left.png פאה TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי שמעון בן יהודה אומר משם ר"ש אפי' חמרין שהן עוברין וכו' ולא שכחו בעל הבית וכו' הר"ש ז"ל כתב בזה בכל הספרים כתוב במילתיה דר"ש ולא שכחו בעל הבית וצריך לומר דבשלא שכחו בעה"ב אז בעי שיהא שכוח מכל אדם וזה דוחק גדול ועוד מאי מהני שכחת כל אדם אם בעל הבית לא שכחו ועומד שם. ומה דמסיים וא"א לומר דגרסי' ושכחו בעה"ב דאי בעומד בעיר הא א"ר שמעון בסיפא דלא הוי שכחה ואי בעומד בשדה אפי' לא שכחו בעה"ב חשיב ליה שכחה וכו' הרבה יש לתמוה על זה שלא ראה ז"ל כאן בתוספתא דהך סיפא לאו דברי ר"ש היא אלא סתמא דברייתא וגרים התם היה עומד בעיר וכו' קודם דברי ר"ש ואיפכא גרסי' שם דבעומד בעיר ה"ז שכחה ובעומד בשדה אין זה שכחה וגי' הספר טעות דמוכח הוא כמ"ש בפנים ולהגי' בתוספתא בדפוס בדברי ר"ש ג"כ ט"ס הוא ובתוספתא כ"י כמו שכתבתי בפנים דגריס בדברי ר"ש ושכחוהו סתם ומשמע דבין הפועלים ובין הבעה"ב שכחוהו היא הגי' נכונה בזה וכך היא גירס' הרמב"ם ז"ל בריש פ"ה ממ"ע ולפי זה הכל ניחא וגי' התוספתא היא עקרית כמו שמבואר בפנים ואתיא כמסקנת הש"ס בבבלי פ' שנים אוחזין (דף יא) וכדמפרש התם בשדה שכוח מעיקרו הוי שכחה זכור ולבסוף שכוח לא הוי שכחה ובעיר אפי' זכור ולבסוף שכוח הוי שכחה ששכחת פועלין עושה שכחה כשאין הבעל הבית בשדה:

אף לענין מציאה כן וכו' והוא שיכול ליגע בהן. והכי א"ר יוחנן בבבלי (שם ע"ב) והוא שרץ אחריהן ומגיען וכבר נתבאר זה במקומו שם:

בזוכר את הקשים. הרמב"ם ז"ל בפ"ה שם בהלכה ג' כתב עמדוהו עניים בפניו או חפהו בקש והוא זוכר את הקש וכו' אינה שכחה ונראה שהוא ז"ל היה מפרש דמה דבעי הש"ס היה כולו מחופה בקש לאו אכל השדה קאמר כדנראה לכאורה אלא על כל העומר ומשום דבמתני' דקתני שחיפהו בקש יש לפרש דמקצתו הוא שחיפהו דומיא דעמדו עניים בפניו ולפיכך בעי אם כולו מחופה בקש בכיוון מהו ופשיט ליה מהאי דסומא דהוי שכחה ודחי לה ר' יונה דסומא לא דמיא להכא דהבה"ב בזוכר את הקשים ולפיכך לא הוי שכחה ואפי' אם חפהו כולו ופסק כר' יונה ולקולא ועיין בפ' דלקמן שם מה שיתבאר מזה בס"ד:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף