מראה הפנים/פאה/ד/ו

מראה הפנים פאה ד ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מי שליקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני וכו'. הר"ש ז"ל הקשה על פירש"י ז"ל בפ' שנים אוחזין (דף ט) דמי שליקט את הפאה באדם שאינו בעל השדה איירי דאי בעל השדה לא אר"א זכה לו דליכא למימר מיגו דזכי לנפשיה דאפי' הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדהו כדאמרינן לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וכתב על זה וקשה לפירושו מהא דתנן לקמן פ"ה שבולת של לקט שנתערבה בגדיש וכו' אר"א וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו ואמרינן עלה בירושלמי מיחלפ' שיטתי' דר"א תמן הוא אומר זכה לו וכאן הוא אמר כן ומסיק דלדבריהם קאמר להו משמע בהדיא דבעל השדה גופיה יכול לזכות בשביל עני וכן העלה שם לדינא. והתי"ט האריך בזה בפ' הנז' משנה ה' וכתב שם והירושלמי אפשר דלא סבר דר"א דריש אזהרה לעני א"נ ס"ל דדריש הכי מ"מ דוקא בשדה שלו אבל בתרי מיגו דהיינו מגו דאי בעי מפקיר וכו' תו לא מקרי בעל השדה וכו' עיי"ש ואני תמה דמה לנו לאהדורי ולהכריח מפרק ה' הא במקומו הוא מוכרע דלא ס"ל האי ש"ס אזהרה לעני דהא קאמר ריב"ל בגמ' בבעה"ב עשיר נחלקו אבל בבעה"ב עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה. וכן כמה פעמים בהסוגיא והמסקנא כריב"ל כדאמר בסוף ההלכה ובזה שוין הן. הסוגיא דהכא ודהתם דפ' שנים אוחזין דחד מגו אמרינן לכ"ע אלא דהכא קאמר בבעל הבית עני וכו' ואם כן לא סבירא ליה אזהרה לעני וסוגיא דהבבלי סבירא ליה דדוקא עני אחר ולא בבעל השדה כדאיתא פ"ק דגיטין ובפ' הזרוע (דף קלא ע"ב) וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממ"ע הלכה יט מי שלקח את הפאה ואמר ה"ז לאיש פלוני העני אם עני הוא זה שלקח וכו' א"כ באדם אחר מיירי וכמסקנת הבבלי ומעתה אין לפלפל בזה לסברת הש"ס דהכא. וההיא דפ"ה יתבאר במקומו בס"ד:

אדם זוכה לחבירו במציאה. נתבאר מקצת מזה לעיל בהלכה ב' ועיקרא דמילתא נתבאר בפ' שנים אוחזין בהלכה ד' והלכה ה' ובדין השוכר את הפועל וכו' ועיי"ש:

איתפלגנון ר' יונה ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וכו'. מבואר בפנים היטב וא"צ לשבש הגי' מלבד מהא דמותיב לקמן ממתני' דפ"ה ממעשר שני דצ"ל הא מתני' פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה וכו' וזה טעות דמוכח הוא וכמבואר. ולענין העולה ממסקנא דהכא דלמ"ד הראוי ליטול אותו זכות בעינן דהוא שיכול לזכות לאחר ואי לא לא דלדידיה מוקי להמתני' דפ"ק דגטין לצדדין דרישא מיירי שמזכה הגט לאשתו ע"י בן חורין שכן הוא ראוי לקבל גט בתו וסיפא שטר שחרור זה לעבדי מיירי שמזכה לו ע"י עבד של אחר שכן הוא ג"כ ראוי ליטול ולקבל גט שחרורו מיד רבו שלו כמבואר למה שציינתי בפנים וכך הוא הדין לפי מסקנת הבבלי פ"ב דגיטין (דף כג ע"ב) בענין שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו וכו' מיהו בהאי אוקימתא דמתני' דפ"ק דגיטין לא נחית הש"ס הבבלי להא דאע"ג דקיי"ל דגבי פאה מי שראוי ליטול בעינן דהוא שזוכה לאחרים כדאמרינן דמגו דזכי לנפשיה וכו' וכה"ג אמרינן במציאה כמבואר בפ' שנים אוחזין מ"מ גבי גט שאני הוא דדעת אחרת מקנה להזוכה הזה שיזכה להאחר ומוקי הש"ס הבבלי למתני' דפ"ק דגיטין דטעמא הויא משום דכל האומר תנו כאומר זכו דמי כדאמר התם (דף יא ע"ב) לענין דלא מוכחא מהמתני' דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים שיקנה וא"כ ה"ה לענין זה דאף שאין זה הזוכה ראוי הוא ליטול לעצמו אותו. הזכות קונה הוא להעבד ומטעמא דאמרן. ובענין דין התופס לב"ח וכו' בארתי בפ' שנים אוחזין שם דמ"ש הטור בסי' קה דאם זה התופס הוא ג"כ ב"ח של הלוה אז יכול הוא לתפוס לאתרים ואפי' לא תפס לעצמו כלל דאיכא מגו דאי בעי זכי לנפשיה וכו' וכן דעת רוב הפוסקים וכתבתי שם ללמוד מדברי הרמב"ם שגם דעתו ז"ל כן וע"ש:

רבי יוסי בשם ר' יוחנן כמ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י וכו' הר"ש הביא מקצת מזה ולא ביאר כלום ולמאי דמבואר היטב בפנים תמצא דסתמא דתלמודא ס"ל כהאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן דכמ"ד אין קנין לעכו"ם מיתוקמא ולא קשיא מידי עליה דהכל ניחא אליביה ודלא כר' חנינא בשם ר' פנחס כמבואר בפנים הנ"מ לדינא בין סתמא דתלמודא לבין ר"ח בשם ר' פנחס. ובזה נתברר דעת הרמב"ם ז"ל דפסק כמ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ממעשרות והיינו באם לקחן הישראל להפירות קודם שתגמר מלאכתן למעשר וכן אם מכר הישראל פירות שלו להעכו"ם אחר שבאו לעונת המעשר ובמי שמרחן תליא מילתא כמ"ש בפ"א מהל' תרומות בהלכה י' וי"א ועיין ג"כ בהלכה י"ב וי"ג ותמצא מבואר חלוקי הדינים בענין זה ובפ"ב בהלכה י' פסק כהאי מתני' בהדיא הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבין בתרומות ומעשרות אא"כ הפקיר. ומתוך מה שנתבאר בפנים תמצא דפסק כסתמא דתלמודא דהכא דעולה ממש כאוקימתא דרבה בבבלי בסוף פ' השולח בשדה דנכרי ולקטינהו ישראל וכו' והא דקאמר התם לא לעולם דישראל ולקטינהו נכרי וכו' לדחויא בעלמא קאמר דלא מצית לאוכוחי מהאי מתני' דאיכא לשנויי לך לא לעולם דישראל וכו' ומיהו להמסקנא דהתם דרב אשי ס"ל כרבה דקאמר שתי תקנות הוו וכו' אוקימתא דרבה במתני' דהכא קאי שפיר וכסתמא דהאי תלמודא והכל עולה בקנה א' ובשיטה אחת. ול"צ לומר דיש לירושלמי שיטה אחרת כמ"ש הר"ש אלא דשיטת ר' חנינא בשם ר' פנחס היא שיטה אחרת דלדידיה קאי בהאי קושיא דר"א ואין לו קנין נכסים אבל לא כן לסתמא דתלמודא דקאמר לא על הדא איתאמרת וכו' ואין אנו צריכין לכפול הדברים בשכבר מבואר היטב בפניס ומזה תראה דמ"ש התי"ט בזה בספ"ק דע"ז לשיטת הר"ש הוא ולא כן הוא לשיטת הרמב"ם דלדעתו ז"ל אוקימתא דרבה קיימת היא וכדלעיל וכבר זכרתי מזה שם וכן בהאי דתמה בפיסקי' דר"מ דהתם ביארתי היטב במקומו ודעת הרמב"ם כדעת הי"מ שהביאו התוס' שם ובתוס' דמנחות הכל מבואר שם בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף