מראה הפנים/פאה/ד/א
< הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי מראה הפנים רידב"ז תוספות הרי"ד
|
מראה הפנים פאה ד א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הפאה ניתנת במחובר לקרקע. כתיב לא תכלה וכו' ואית דבעי משמעינה מן הדא וכו' נראה דאיכא נ"מ בין הני דרשות דקראי למאי דיליף מינייהו בהא דאמרי' לקמן התנו ביניהן אפי' כן אין שומעין לו וכדפרישית דאף דהתנו שילכו אחר רוב דיעות העניים אין שומעין להרוב אלא לזה שאומר כהלכה והיינו להאי אית דבעי דיליף לה מתעזוב ומיעוטא דדלית ודקל מאותם וכדמפרש טעמא מפני שהן של סכנה וא"כ אפי' התנו ביניהן בדלית ובדקל שיבוזו לא מהני כלום וכעין דאמרי' ס"פ החובל דדרך בנ"א למחול על צער נזקי ממון אבל צער נזקי גופו לא ניתן למחילה וה"ה כאן דאין הולכין אחר הרוב ואפילו התנו ביניהן דלא ניתן למחילה דבר שיש בו סכנת הגוף והשתא כיון דמיעוטא דאותם דוקא ואפי' התנו ביניהן אמרינן נמי דרישא דקרא תעזוב ג"כ דוקא הוא ואפי' התנו ביניהן בשדה תבואה לילך אחר הרוב שאומרים לחלק אין שומעין להרוב אלא יבוזו אבל למאן דיליף מיעוטא דדלית ודקל מקציר שהוא מיוחד שהקטן מושל בו כגדול ולאפוקי דלית ודקל שאינו כן ואתי לאפסודי להקטן שבהם שאינו יכול להגיע אם הם יבוזזו בעצמן וא"כ איכא למימר דאם התנו ביניהן שילכו אחר הרוב אפשר דשומעין לו דהא להאי לישנא משמע דאין הטעם אלא משום הפסד ממון ולא חייש לסכנה וכיון דממון ניתן למחילה התנאי קיים. ועוד י"ל דאיכא נ"מ בינייהו שאר אילנות שהן גבוהין אבל ליכא בהו סכנה כולי האי כמו דלית ודקל וכדפליגי ר"מ ורבנן לקמן בשאר אילנות דללישנא קמא כל שהקטן אינו יכול למשול בו כהגדול ממעטינן מקציר וללישנא בתרא דוקא דלית ודקל דאית בהו סכנה גדולה הוא דממעטינן מאותם. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שתפס לדרשת דת"כ דהוא לישנא בתרא דהכא לעיקר שכך כתב בפ"ב ממתנות עניים הלכה ט"ז פאה של דלית ושל דקל שאין העניים מגיעים לבוז אותה אלא בסכנה גדולה בעה"ב מוריד אותה ומחלק אותה בין העניים ואם רצו כולן לבוז אותה לעצמו בוזזין. והיינו כסתם מתני' וכרבנן דר"מ בברייתא ולא מהני תנאי לילך אחר הרוב ולפיכך עד שיתרצו כולן דוקא:
הטריחו על הבעה"ב שתהא הוצאה שלו. וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם ומחייבין בעל הבית להוריד ולחלק ביניהן והיינו שתהא ההוצאה משלו:
התנו ביניהן אפי' כן אין שומעין לו. עי' בהר"ש מה שפי' בזה דאין שומעין לו וכו' אבעה"ב קאי והא דבעי ר' שמואל פי' דמילתא דפשיטא לן מיבעיא ליה לר' שמואל וכו' אפי' בן בעה"ב מחלק כלומר אע"פ שחזרה פאה לעומרים להיות דינה לבזבז כמו הקמה אמרינן דאפ"ה מחלק שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו עכ"ל וכל זה מלבד שהוא דוחק גדול קשיא לן דהיאך נאמר דכשאין הבעה"ב מחלק אלא הן בוזזין לעצמן איכא למיחש שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו וכשהוא מחלק לא חיישינן להא וזהו נגד הסברא דאדרבה איפכא מסתברא דכשהוא מחלק יכול לעשות איזה ערמה יותר מכשהן בוזזין לעצמן ועוד דבכל מקום דקתני בזה הש"ס חד מ"ד דבעי מילתא לא אדפשיטא לי' לאידך קאי כ"א במקום דמפרש לה בהדיא הכי וממשמעות הסוגיא נראה דר' שמואל בכילה שדהו לחוד הוא דבעי וא"כ הא דקאמר מעיקרא דלא מהני תנאי אמחובר לקרקע קאי ובזה ודאי לא שייך לומר דאם הבעה"ב אינו מחלק חוששין שלא יראה עני קרובו וכו' דהא ממחובר לקרקע הן בוזזין. ולמאי דפרישית הכל ניחא ובעיא דר' שמואל בדרך את"ל מתפרשא. וכך נראה דהאי התנו ביניהן אמתני' קאי ואל תתמה על הלשון אין שומעין לו דקאמר שכן דרך הש"ס הזה שלא להקפיד בלישנא ואומר לשון יחיד על רבים וכן איפכא וזה ידוע למי שמורגל בו ועוד דגם למאי דפרישית נוכל לומר דבזה קאי אבעל הבית ור"ל דאם אפילו הבעה"ב מתרצה במה שהתנו אין שומעין לו ומטעמא דמסיק. והאי בעל הבית וכו' אם הבעל הבית מחלק קאמר דכך הסברא נותנת דמה שיש בידו יותר יכול הוא להערים כדי ליתן לעני קרובו ממה שהן בוזזין בעצמן ופשיטא להא דמתני' דבוזזין מהמחובר לקרקע והכל כמו שמבואר בפנים בס"ד:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |