מראה הפנים/פאה/ב/א

מראה הפנים פאה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואלו מפסיקין לפאה. הנחל והשלולית. כתב הר"ש ז"ל לא זו אף זו קתני. ראיתי מקשין מהתוס' ריש פ' האיש מקדש שכתבו דבשתי תיבות לא שייך למיתני לא זו אף זו. אבל הא ליתא דהכא גם בשתי בבות דרך היחיד ודרך הרבים ושביל היחיד ושביל הרבים צ"ל דבלא זו אף זו תנא להו וכיון שכן שייך נמי גם בשתי תיבות והתם ליכא אלא שתי תיבות בו ובשלוחו ע"ש:

ואינו מחובר. כדפרישי'. וראיתי לפירושי' יכנו בעיני הרואים והפותחים ספר אחת בשנה או לחדשי' ולא רציתי להעתיקם ולמאי דפרישי' תראה הסוגיא מבוארת היטב הדק ומבואר הוא לפי הדין דבנחל אין צריך שיהי' מחובר ונמשך על כל פני השדה כדלקמן וכמ"ש הרמב"ם בריש פ"ג ממתנות עניים ע"ש:

נתכוין לזכות מן המיצר ושרע מינה. כדפרישית דהבעיא היא בפ"ק דקידושין לענין חזקה בנכסי הגר וה"ה לענין פאה וקס"ד דבעי אם המיצר הוי כהפסק ולהמסקנא לענין דיעבד ובפ' חזקת הבתים (דף נה ע"א) איכא תרי לישני אליבא דר' יוחנן בדין המיצר לפאה ולטומאה וללישנא בתרא מפסיק אף לפאה וטומאה והרמב"ם ז"ל שם לא הזכיר כלום מדין המיצר אם הוא מפסיק או לא ומשמע דדעתו ז"ל היה לפסוק לקולא בדין המיצר מדלא כתב כ"א אלו השנויים במשנה של פרק הזה וכן הנזכרים בהתוספתא ולכאורה קשה והוה ליה לפסוק לחומרא בדבר שהוא מדאורייתא ועוד דהא הכא מסיק דאף המצר מפסיק ואפי' בדיעבד לא קידשה הפאה משדה לחברתה ויש גי' אחת בהשגת הראב"ד ז"ל בפ"ב מהל' זכייה ומתנה שהיא כוללת קושיא זו ומדברי הרב המגיד שם בישוב ההשגה משמע שלא היה גורס כך ע"ש וצ"ע שהרי נראה דלא תפס דרשא דשדך לאסמכתא בעלמא דכתב בריש הפרק אין מניחין את הפאה משדה ע"ג חברתה וכו' שנאמר לא תכלה פאת שדך בקוצרך וכו' עיי"ש:

בהן חלק יהושע את הארץ וכו'. לכאורה נראה דאיכא בין הני תרי לישני דרב חסדא כדפרישית בפנים. ובבבלי פ' חזקת (ד' נ"ו) קאמר שבו תיחם ופי' הרשב"ם ז"ל בין שבט לשבט בין איש לאיש וכך נראה מדברי התוס' שם בהא דקאמר לא מנה יהושע אלא עיירות העומדין על הגבולין דכתבו על הגבולין של כל שבט ושבט וא"כ אותן הגבולין ג"כ תיחם ולכך נראה דלא בא ר' חנינא אלא לומר דלא כך אמר רב חסדא שבהן חלק לפי שלא ע"י זה חלק את הארץ כ"א על פי הגורל אלא כך צריך לומר שבהן תיחם את גבול חלק של כל שבט ושבט:

אנא מימר לך אפי' דרך הרבים אינו מפסיק לאילן וכו'. התוס' שם (דף נה) ובכמה מקומות הביאו לזה וכפי הגי' שלפנינו וכתבו והשתא איצטריך למיתני כולהו וכו' עיי"ש ובמנחות (דף עא ע"ב) הביאו הגי' דהקושיא בשביל בהיפך והקשו שם והגיהו עיי"ש ולפי הגי' שלפנינו ניחא:

רבי זעירא בשם ר' אלעזר ר"מ ור"י שניהם אמרו דבר אחד. במנחות פ' ר' ישמעאל (ד' עא ע"ב) בעי למימר מעיקרא דר"מ דמתני' בשיטת ר"ש דהתם קאי דכל לשחת לאו קצירה היא ואף משהביא שליש ופריך עלה מהך ברייתא דתוספת' אכלה חגב וכו' דס"ל לר"מ דבעינן חרש וא"כ ע"כ דטעמא הוי דברייתא מיירי בשהביא שליש ומתני' דר"מ בשלא הביאה שליש והדר מוקי לה דר"מ בשיטת דר' יהודה אמרה ובשלא הביאה שליש ופריך נמי עלה אימר דשמעת ליה לר' יהודה לבהמה לאדם מי שמעת ליה וכו' אלא ר"מ בשיטת ר"ע רבו אמרה וכו' והשתא האי סוגיא דהכא אליבא דר' אלעזר ודאי ליכא לאוקמי בשום פנים כדהתם דהכא לא איירי באוקימתא דמתני' ודבריית' אלא דוקא בשהביא שליש דהא בחיוב פאה תלי לה וא"א להשוות לאוקימתא דהתם למאן דמוקי לר"מ בשיטת ר' יהודה וזה מבואר הוא דמטעמא אחרינא נחית הכא לתרץ המתני' והברייתא ולאוקמי מילתי' דר"מ כר' יהודה כמבואר בפנים אלא דמילתיה דר' זירא דהקשה על הא דר' אלעזר ובעי נמי לאוקמי מילתיה כר' יהודה היה מקום לומר דכמאן דמוקי לה התם הכי ס"ל וברייתא מתרץ בשהביא שליש ומתני' בשלא הביא שליש כדפרישית בפנים ולא חש לההיא פירכא דפריך התם אימר דשמעת ליה וכו' וקצת משמע נמי כן בפ' כל שעה וע' בתוס' שם ועוד דנהי דהתם לבהמה איירי כדמוכח דא"כ הוו לה תלתא תנאי כדפירש"י שם הכא מיהת נוכל לומר דהא דר"מ נמי לבהמה איירי אע"ג דלא קתני בהדיא משום דסתם קצירת תבואה שלא הביאה שליש לשחת לבהמה היא ודע דהר"ב פי' במתני' שם עד שלא הביא שליש אחרון של גמר בישולה קוצר אף לאחר שהביאה שליש בריש דבריו סמך על פי' הרמב"ם במשנה שפי' כן על שליש האחרון וסוף דבריו הם דברי רש"י במתני' וכ"כ התוס' ד"ה אימר דשמעת ליה אבל אין כן דעת הרמב"ם בחיבורו שפסק כר' יהודה דאימתי לפרש הוא וכתב בפרק ט"ו מהל' תמידין ומוספין הל' ט"ו תבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור ממנה להאכיל לבהמה אלמא בשלא הביא שליש הראשון הוא והכי מוכחא הסוגיא דהתם דבשעדיין לא הביאה שליש קאמר ואינה ראויה אלא לבהמה וכן לא כתב דאם התחיל עד שלא הביא שליש דמותר לקצור אף לאחר שהביא שליש ולישנא דר' יהודה דקאמר בזמן שהתחיל לאו דוקא היא כן נראה לדעתו ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף