מראה הפנים/ערלה/ג/ב

מראה הפנים ערלה ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאן תנא סיט ר' מאיר. כדפרישית דעל הבבא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד קאי דאלו הצובע מלא הסיט דרישא בהדיא קתני דפליגי בה ר"מ ורבנן ועל צמר הבכור וכו' שפיר הוא דמתפרשא וזה כהאי אית תני לה קמייתא דלקמן דבשם ר"מ הוא דנשנה דבמלא הסיט ידלק הבגד והשתא לאותו תנא בתרא דלקמן דלא תני לה בשם ר"מ דוקא אלא אף לרבנן בעינן מלא הסיט וכדפרישית לקמן בפנים דהאי תנא ס"ל כר' יהודא דסוף פ"ג דבכורות דהלכתא כוותיה כדאמר בבבלי שם משום דתנינן בבחירתא כוותיה וא"כ לדידיה שפיר דמחלקינן כאן במתני' בין בכור למוקדשין דמוקדשין הואיל ויש להן פדיון כדבר שיש לו מתירין הוא ומקדש אפי' בכל שהוא אבל בכור דלכ"ע אין לו פדיון ולר' יהודא לא משכחת לה צד מתירין גביה שהרי אף בגיזה הנושרת ואח"כ שחטו פליגי חכמים התם על עקביא ואסרי ומזה נכון דעת הרמב"ם בחבורו בסוף פ"ג מהל' בכורות דפסק לחלק בין צמר בכור דידלק הבגד במלא הסיט שנתערב בו ובמוקדשין מקדש בכ"ש משום דלהאי תנא כולה האי בבא מצמר הבכור ואילך ככ"ע אתיא וכרבי יהודה דסוף פ"ג דבכורות כדפרישית והר"ב שכתב בצמר בכור דבבכור בעל מום איירי וכו' וזה הואיל וראה בהר"ש שכתב לזה כמסתפק ע"ש אבל הא ליתא דבבכור תם נמי מחלקינן ביה לבין שאר מוקדשין וכ"כ גם הראב"ד שם ולמאי שבארתי נוסף הוא במילתא בטעמא דתליא בפלוגתא דר' יהודא ור' יוסי בבכורות כמבואר וע"ש שדבריו להשיג בזה על הרמב"ם במה שכתב בריש הלכה לענין גיזת בכור וכו' וכתב על זה אמת כך הוא בגמרא דבכורות וקשיא לן וכו' ואין אנו צריכין לתירוץ הזה דבלאו הכי מיתוקמא שפיר דבכולה גיזה של הבכור איירי בגמרא וכן בדברי הרמב"ם וזה מבואר בדבריו שם שסיים הרי הוא דבר חשוב ומקדש בכל שהוא וא"כ בכולא גיזה דיליה איירי דאילו בגיזה פחותה ממלא הסיט כמו שהבין הראב"ד מאי דבר חשוב הוא ותיבת בכל שהוא לאו אגיזה מועטת קאמר אלא שנתערב כל הגיזה של הבכור בכמה אלפים גיזות כמוהו והרי זה כל שהוא נגד התערובות ואסור הכל מטעמא דדבר חשוב הוא ולא בטיל ולא משום דבר שיש לו מתירין שהרי אין לו פדיון וכן לא משכחת בו מתירין לר' יהודה בשום פנים ואפי' בבכור בעל מום ומזה שבארנו תבין דגם במה שפסק הרמב"ם בסוף הלכות פסולי המוקדשין ניחא דכל זה כרבנן נמי אתיא כדלעיל ובין בשער נזיר ובין בפטר חמור ידלק כמלא הסיט ועיין עוד בדבור דלקמן:

כאן בשק כאן בשיער. הכי משני לה נמי בסוף מסכתא תמורה ולעיל דבעי לשנויי כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא אתקיף לה אהא דאי הכי פטר חמור אפטר חמור קשיא והרמב"ם דתפס שינויא דכאן בטמא וכאן בטהור כמבואר בדבריו דסוף פסולי המוקדשין בהלכה י"א וי"ב ע"ש טעמיה דאף דלא תריץ בבבלי להקושיא על האי שינויא מכח רומיא דפטר חמור הכא מיהת משני לה כדמשני ר' יוסי בר' בון הן דתימר ישרף שערו והן דתימר יקבר גופו כדפרישית בפנים ומכיון שכן הוא שפיר אתיא נמי להא דלא ביאר הרמב"ם להאי אוקמתא דאוקי התם בציפרתא חדא דמתקיף עלה לשלופינהו ולא משני מידי דהא דקאמר הא מני ר' יהודה וכו' מיפרכה והא דקאמר הכי קאמינא וכו' לאו אליבא דהלכתא הוא ועוד דהא בהדיא פריך עלה בהאי תלמודא בכתובות אית לך למימר בשיער הנזיר ציפור בצפרין כמו שהבאתי לזה בפנים ומשום דהא סתמא קתני בשיער הנזיר ובשל פטר חמור. ולא חש להא דפריך וליבטל ברובא דמכיון דיש כאן מלא הסיט לא בטיל:

מאן דתני לה בשם ר"מ אית ליה עשרה דברים מקדשים וכו'. הר"ש חשיב להו דכתב ומסתברא דאותן י' דברים היינו הנך ו' דברים וחבילי תלתן הרי ז' ובגד שנתערב וסיט שנתערב דבתרוייהו תנן לעיל דברי ר"מ ובגד וסיט תרי מילי נינהו הרי ט' ובארג מצמר הבכור אמרינן בירושלמי עלה אית תני וכו'. ולמאי דפירשתי בפנים יש מקום לזה הואיל דלהאי תנא דתני לה בשם ר"מ למתני' דהכא הוא דהויא להו עשרה דברים וא"כ בכור א' ונזיר ופטר חמור אחד כדפרישית דתרווייהו לשק הן ותלתן א' ובגד וסיט א' דתרווייהו דין דצביעה נינהו ואין נ"מ לדינא מזה מיהו מה שכתב הר"ב במתני' דתבשיל וכו' ובהא מודה ר"מ דאין זה מי' דברים כדמוכח בירושלמי שלא בדקדוק כתב לזה כי הר"ש עצמו לא פירש להא דהכא על מתני' דתבשיל דפשוט הוא דאין כאן מחלוקת אלא הני תנאי אצמר דבכור הוא דאמרי אם זה מהי' דברים או לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף