מראה הפנים/ערלה/ב/ה

מראה הפנים ערלה ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תבלין שנים שלשה שמות ממין אחד וכו'. מה שפירש הר"ש כאן והר"ב אחריו דבג' שמות מן ג' איסורין קאמר וזהו כפי' ר"ת בסוף פרק ר"ע כבר כתב הר"ש בעצמו דאין פירוש זה מוכרח כל כך ועיין בדבריו דמה שכתב בשם ר"ת לדקדק מריש פרקין דבאיסורין מיירי גם מכאן אין ראיה כל כך לפי' המתני' דהכא ויש לדקדק על פי' ר"ת דאי בשמות חלוקין באיסורין מיירי א"כ היינו מתני' דלקמן בהלכה ח' תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך הקדירה לא באלו וכו' ונצטרפו ותבלו וכו' ומאי דנוכל לתרץ לזה יהיה דוחק ואין להאריך והעיקר כפי' רש"י ז"ל בשבת שם וכן פירש הרמב"ם בפי' המשנה ובחיבורו כמבואר מדבריו במ"א בפי"ו בהלכה י"ד ע"ש וכמה דפרישית בפנים וכן במה שפי' בהאי דג' מינין משם אחד במיני כרפס ובזה מתורץ קושית התוס' בע"ז דף ס"ו ד"ה תבלין וכו' ג' מינין ושם א' היכי משכחת להו ע"ש אלא שבחיבורו שם בהל' ט"ו לא כתב כפי פרושו בהמשנה בענין ג' מינין ושם אחד וכתב על המשל של כרפס שזהו ג' שמות ומין אחד והיה אפשר לישב דבפירושו ר"ל שיש הרבה מינין של אלו התבלין הנתונים בקדרה ליתן טעם וכמו מיני כרפס והכוונה שנתינת המינים הללו משתמשין בהן כדרך כמה מינים שונים מהכרפס וכולן על שם כרפס נקראו ובחיבורו רצה להמשיל משל הכרפס על השתנות המקומות כמ"ש שם כיצד כרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גינה אעפ"י שכל אחד מהן שם בפני עצמו הואיל והן מין אחד מצטרפין לתבל וא"כ אינו כסותר לפירושו שבמשנה אלא דנוכל להמשיל לזה על ג' מינין ושם אחד וכגון בהרבה מיני כרפס והן הנקראים בשם הכוללן כרפס כדבריו בפירושו וכן נוכל להמשיל לזה על ג' שמות ומין אחד כגון בשינוי שם לפי המקומות ומכל מקום לענין המין אחד הוא כדבריו בחיבורו ובגופה דהאי מילתא בחיבורו במה שהשיג הראב"ד שם בקושי' הא' בארתי קצת בע"ז שם והקושיא הב' בשמות שהקשה דהשמות הללו אסורין הן וזה כפי' התוס' כבר מוזכר לעיל ואין להאריך כאן יותר:

שלשה נותני טעמים הן וכו'. פירשתי בפנים לפי הכתוב לפנינו בספרים ויש לפתור זה על דרך הני תרי לישני דר"ל דאיתמר בבבלי ע"ז דף ס"ז ע"א אמר ר"ל נותן טעם לפגם שאמרו לא שיאמרו קדירה זו חסירה מלח יתירה מלח חסירה תבלין יתירה תבלין אלא כל שאינה חסירה כלום ואינה נאכלת מפני זה והאי לישנא לחומרא דתולין בהאיסור דווקא בכגון דאילולי האיסור היה כאן טעם הקדירה לשבח שהרי אינה חסירה כלום ולא בא עכשיו הפגם אלא מפני האיסור הזה הא לאו הכי אלא שיש לתלות הפגם בדבר אחר אין תולין הפגם בהאיסור וא"כ מצינו בכה"ג דנותן טעם לפגם אסור וזהו גוונא דקאמר הכא זה נותן טעם לפגם אסור וללישנא בתרא דר"ל דהתם דלקולא קאמר נותן טעם לפגם שאמרו אין אומרים קדירה זו חסירה מלח יתירה מלח חסירה תבלין יתירה תבלין אלא השתא מיהא הא פגמה וא"כ זה הוא לקולא דאפשר אם לא היתה קדירה חסירה כלום היה האיסור משביח ואע"פ כן מותר משום דהשתא מיהת פגמה. וזהו גוונא דקאמר הכא זו היא נותן טעם לשבח מותר. אלא דהתם הני תרי לישנא פליגי אהדדי. והכא איכא למימר למאי דמחלק בין הדיוט טועמו להאומן טועמו אפשר ליישב בגוונא דתרווייהו דאם ההדיוט מרגיש שאינה חסירה כלום וא"כ בא כאן ההיתר מחמת האיסור שפוגמו עכשיו ואעפ"י שאפשר שהיה כאן טעם לשבח וזהו נותן טעם לשבח מותר ובסיפא דהאומן הוא דמרגיש ולא ההדיוט אזלינן לחומרא וכן כל כיוצא בזה אלא דהמסקנא לדינא דהולכין בטעם לפגם לקולא ואין להאריך:

כל נותני טעם אין לוקין עליהן. מבואר הכל מזה בחיבורי על סדר נשים בפ"ו דנזיר בהלכה א' ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף