מראה הפנים/עירובין/ה/ב

מראה הפנים עירובין ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נותנין קרפף לעיר וכו'. בבבלי דף נ"ז פליגי רב הונא וחייא בר רב אליבא דחכמים. לרב הונא מתפרשת המתני' כפשטה דבשתי עיירות הסמוכות נותנין קרפף לזו וקרפף לזו ובעיר אחת אין נותנין לה כלום לחכמים אלא אם כן היה איזה בית בע' ושיריים לעיר עושין לה עיבור ומודדין מדת התחום מהבית הזה ולחוץ כדאמרי' בריש פרקין. ולחייא בר רב אין נותנין לשתי עיירות הסמוכות אלא קרפף אחד לשתיהן והא דקתני בסיפא אם יש לזו שבעי' אמה ושיריים ולזו וכו' מוקי לה כרבי מאיר. ופסקו כל הפוסקים דהלכה כרב הונא לגבי' דחייא בר רב דזוטר מיניה. וראיה לזה נראה גם מדהכא דקאמר בגמרא עלה דהסיפא הדא אמרה שנותנין קרפף לעיר וכלומר קרפף לעיר ועיר בשתי עיירות הסמוכות ועלה קאמר ר' יעקב בר אחא סלקת מתניתא כלומר בהא סלקת לפירושא דמתני' אליבא דחכמים כפשטה. ונקטינן מיהת מדרב הונא דלדידיה ודאי הלכה כחכמים דבעיר אחת אין נותנין לה כלום אא"כ יש בה בית דירה בהע' ושיריים כדאמרן וזו הוא דעת הרמב"ם ז"ל כדכתב בריש פכ"ח מהלכות שבת כל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה אם היה בינו ובין המדינה ע' אמה וב' שלישי אמה וכו' וזהו כחכמים דדוקא בכה"ג הוא שאמרו עושין אותו עיבור לעיר. ויש שפסקו כר"מ דמתני' כדהביא הרא"ש בשם הר"מ ז"ל דהלכה כדברי המיקל בעירובין אפי' יחיד נגד רבים כדריב"ל ועוד דלחייא בר רב הסיפא כר"מ והוי מחלוקת ואח"כ סתם. וא"כ ממילא יש לעיר אחת ג"כ קרפף ואפילו בלא בית דירה. ועוד הביא ראיה מדפליג רבא לעיל בפ' בכל מערבין דף ל"ב בין האילן עומד בתוך עיבורה ובין עומד חוץ לעיבורה עכ"ל וכלומר דש"מ מרבא דלא בעי' בית דירה ובכל גוונא נותנין עיבור לעיר. וכדי שלא להאריך אומר אני דהמדקדק בסוגיא דהתם ודהכא יבין מאליו מתוכן הדברים דע"כ לרבא דשמעתין גופי' מוכח דפוסק כחכמים ולא כרבי מאיר וכדי שלא יהי' דברי רבא כסתרי אהדדי ע"כ צ"ל דהדר בי' רבא מההיא דאמר פ' בכל מערבין וטעמיה כדלקמן. דהא בשמעתין דהתם מתיב הש"ס לרב הונא מהסיפא וכן ג' כפרים המשולשין וכו' טעמא דאיכא אמצעי הא ליכא אמצעי לא אמר לך רב הונא הא איתמר עלה אמר רבא לא משולשין ממש אלא רואין כל שאילו מטיל האמצעי לביניהן וכו' ואי אפשר לומר דרבא אליבא דהאי דרב הונא הוא דמתרץ לה ולדידיה לא סבירא ליה הכי דהא לקמן שקלי וטרי אביי ורבא בהא וא"כ משמע דס"ל כרב הונא דהא לחייא בר רב יכול להיות משולשין ממש כדכתבו התוס' והרא"ש ומדשקלי וטרי לקמן כמה יהא בין חיצון לאמצעי וכו' ש"מ כר"ה ס"ל ומינה נמי דרבא פוסק כחכמים והאי דתני אם יש לזו ע' אמה ושיריים ולזו וכו' לחכמים דמתני' וכדפירושא דרב הונא וקתני וכן ג' כפרים וכו' לאו משולשין ממש דאלו לר"מ ודאי לא בעי' לסלקא לפירושא דהמתני' כדרב הונא אלא כדחייא בר רב והסיפא משולשין ממש קאמר וזה פשוט. ומבואר ג"כ דדוקא אליבא פירושא דחייא בר רב מצינו למימר דלדידיה הלכה כר"מ מהאי טעמא דמחלוקת ואח"כ סתם הוא אבל לא אליבא פירושא דרב הונא. והשתא מדנקטינן מיהת מרבא דשמעתין דשיטתי' כרב הונא בפירושא וכחכמים דמתני' לדינא דלא סבירא ליה הל' כדברי המיקל ביחיד נגד רבים אלא ביחיד נגד יחיד דוקא הוה קשה מהאי דרבא בפ' בכל מערבין דמשמע דפוסק הלכה כר' מאיר וכפירושא דחייא בר רב בהסיפא דמתני' וכמו שרצה להביא ראיה מהאי דרבא דלעיל דהלכה כר"מ. ולכאורה נראה דהני תרי מילי דרבא כסתרי אהדדי נינהו. ולהפוסקים לדינא כר"מ דמתני' הי' צריך לדחוק ולומר דרבא דשמעתין לא מפרש הכי אלא אליבא דר"ה דוקא ולדידיה לא סבירא ליה אלא כר' מאיר וכדלעיל וזה ודאי דוחק גדול. אמנם לדעת הרמב"ם דפסק כחכמים דמתני' תמצא דבר ברור ויתיישב הכל על נכון. דודאי הך דרבא דפרק בכל מערבין לא אזלא אלא אליבא דרבי מאיר דמתני' דאפי' אין שם בית דירה נותנין עיבור לעיר ומיהו ע"כ צריך אתה לומר דלדינא הדר ביה רבא דשמעתין ולא פסק אלא כחכמים וטעמא דהאי מילתא הכין הוא דהויא שהרי הא דמחלק התם בנותן עירובו באילן שאם הוא עומד בתוך עיבורה של עיר אפילו למעלה מעשרה הרי זה [עירוב] ע"כ צריך לפרש כדפרש"י ז"ל שם כגון שהיה עיר בתוך אלפים אמה של עירו והוא רוצה לילך עוד אלפים והניח עירובו באותה העיר באילן העומד בתוך עיבורה של עיר עכ"ל. וטעמא דהא קי"ל הנותן עירובו בתוך עיבורה של עיר לא עשה כלום כדתנן לקמן בפרקין. וע"כ צריך לפרש כן וא"כ משמע דפשיטא לן האי מילתא דעיר אחרת שהיא בתוך אלפים אם נותן בתוכה עירובו אין הדין כן ומפני שאינה מובלעת בתוך שבעים ושיריים של עירו אלא היא חוץ מעיבורה של עירו ובתוך אלפים. והשתא הא בלאו הכי צ"ל דנהי דהא לא תיקשי לרבא דהוה לי' לאשמועינן רבותא טפי דמשכחת לה שאפי' באילן העומד חוץ לעיבורה של עיר והיינו חוץ מעיבורה של עירו נמי הדין כן וכגון דאיכא בית דירה בשבעי' ושיריים של עירו והאילן היא מחוץ ובתוך שבעים ושיריים של הראשון דהא ליתא דכזה ודאי לכ"ע נחשבת הכל כאחת והדין הוא דהוי כעיבורה של עיר ממש ואכתי לא עשה כלום וכמבואר לעיל בד"ה מהו ליתן עיבור לעיבור וכו' וכדפרישית שם דאף דהכא בעיא דלא איפשיטא היא מ"מ מסתברא דלקילא אזלינן וכדפסק הרמב"ם גם כן כן כדכתב שם בהלכה ב' היה בית זה קרוב למדינה בשבעים אמה ובית שני קרוב לבית ראשון בשבעים אמה וכו' וכן עד מהלך כמה ימים הרי הכל כמדינה אחת וכשמודדין מודדין מחוץ לבית האחרון וא"כ הנותן עירובו אף בבית האחרון לא עשה כלום אלא דאי קשיא הא קשיא עלה דהאי מילתא דרבא דהאי עיר אחרת שהיא בתוך אלפים מעירו היכי דמי אי כל אותה העיר בתוך האלפים של עירו א"כ אכתי אם נתן עירובו בתוך עיבורה של אותה העיר ג"כ לא עשה כלום דהא בלא"ה העיר עם עיבורה נחשב הכל כאחת ומדידת התחום שלו מחוץ לעיבורה היא. והיה צ"ל לפי פרש"י דמיירי שהתחום שלו כזה בצמצום בסוף העיר ונתן עירובו בתחילת מקום עיבורה וזה ג"כ דבר קשה. ואי שאין עומדת כולה בתוך האלפים מעירו אלא שכלתה מדתו בתוך העיר א"כ אין לו מדידת תחומו אלא עד המקום שכלו האלפים שלו כדתנן בשילהי פרקין ולמודד שאמרו וכו' ואם נותן עירובו בתוך העיר במקום שכלו אלפים שלו הרי הכל נחשב לו כארבע אמות כדין נותן עירובו בתוך העיר והיא ועיבורה הכל נחשב כאחת ובכל מקום העיבור ה"ה כהעיר לר' מאיר דסבירא ליה דלעולם נותנין קרפף לעיר ואפי' אין שם בית דירה. וליישב קושיא זו הי' צ"ל דמיירי שהאילן עומד בתוך עיבורה של העיר האחרת ובהצד הפנימי שהיא לעירו והיה מתיירא שתהא כלתה מדת תחומו בתוך העיר והניח עירובו בעיבורו שלפניה שיהא יכול להלך את כל העיר וחוצה לה אלפים. ואכתי הוא ג"כ דוחק דלמה הי' לו לזה לעשות כן הי' לו להניח עירובו במקום שיהא בסוף תחומו וקודם שיכלו האלפים ובתוך העיר והנה נדחק גם לזה ולומר שאירע לו כך. וכ"ז הוא בדוחק. באופן שהיה איזה מקום לומר בלאו ההיא דשמעתין דמהאי קושיא גופי' הדר בי' רבא מהאי דקאמר בפרק בכל מערבין אלא דלא צריכין לכל זה דהא הכא בשמעתין ס"ל לרבא כרב הונא דאזלא שיטתו כחכמים דמתני' כמבואר לעיל. ובזה מתיישב פסקי' של הרמב"ם כאן שפסק הלכה כחכמים. ומתיישב ג"כ הא שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם האי דרבא בפרק בכל מערבין ושם זכרתי במקומו ליישב קצת והרי כאן הישוב הנכון מבואר הוא לפני המעיין בס"ד:

בר קפרא אומר בעשויה צובה. הרי זה כדרבא דהתם דלא משולשין ממש וכו' וכמבואר בדיבור דלעיל:

היו שנים האמצעי מהו שידון לכאן ולכאן. ולכאורה משמע דלא קא מיבעיא לי' אלא בהאמצעי בלבד אבל החיצונים אין נחשבות כאחת מכיון שיש ביניהם כפול מכשיעור וכדפרישית בפנים והוה מסייעא מהכא לדעת הסוברים לפרש להאי דג' כפרים המשולשין וכו' שאין בין ב' החיצונים אלא קמ"א ושליש וזה כדעת הראב"ד ז"ל בהשגות בהלכה ה' בפכ"ח שם. ודעת הרמב"ם ז"ל אינו כן שכתב שם היו ג' כפרים משולשים וכו' ובין השנים החיצונים רפ"ג פחות שליש כדי שיהא בין כל אחד מהן ובין האמצעי כשתראה אותו כאילו הן ביניהן קמ"א ושליש הרי שלשתן כמדינה אחת. וצ"ל לדעת הרמב"ם דלא היה מפרש דמיבעיא לי' הכא באמצעי דוקא לענין שיהא הוא בלבד נידון לכאן ולכאן ולא ב' החיצונים אלא דה"ק היו שנים כלומר שנים פעמים קמ"א ושליש בין החיצונים בכה"ג האמצעי מהו שידון לכאן ולכאן כלומר מהו שיהא הדין נמי כן שמכח האמצעי שאת אומר רואין אותו כאילו הוא ביניהן וידון לכאן ולכאן לעשות אף החיצונים עמו כולן כאחת מכיון שאם הוא ביניהן לא יהא בין כל אחד מן החיצונים ובין האמצעי אלא קמ"א ושליש ומסיים להאיבעיא מה צריכה לה וכו' כעין דפרישית בפנים בזה. ומכיון דבעיא דלא איפשיטא אזלינן לקולא כדאמרי' בכ"מ בעירובין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף