מראה הפנים/עבודה זרה/ה/ד

מראה הפנים עבודה זרה ה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמרי בפתוחות הוי עובדא. וכלומר דלא תיקשי ממתני' דקתני אם היה בחזקת המשתמר מותר הלכך קאמר בפתוחות הוה עובדא ומתני' בסתומות מיירי וכ"כ התוס' דמתני' איירי בסתומות ומיהו אם מפרשי' לכולה מתני' דבסתומות איירי או דוקא הך חלוקה דמעביר יש שיטות מחולקות בזה דהראב"ד ז"ל מפרש דחלוקה דמעביר הוא דבסתומות איירי מביאו הרשב"א ז"ל בתה"א בית ה' שער ד' וכתב דחילוק יש ביניהם דבחנות וספינה דאין לו רשות ליגע בחביות אפי' פתוחות נמי אבל במעביר דוקא סתומות דקרוב הוא ליגע אם היא מליאה כדגרסי' בפ' ר' ישמעאל נכרי דארי כובא וישראל אזיל בתריה מליא אסור. הלכך אם היא מליאה אסור ואפי' לא הניחו הישראל כלל ואם היא חסירה אם העלים עיניו אסור שמא הורידה מכתיפו ונגע ואומר לנוח מעט הוצרכתי. ודעת הרמב"ן ז"ל נמי הוא שוה לדעת הראב"ד בזה דאינך חלוקות דמתני' בחביות פתוחות לגמרי איירי דומיא דסיפא דלגין על הדולבקי ובחלוקה דמעביר ס"ל נמי דבפתוחות לגמרי ודאי חיישינן כיון שהם על כתיפו ויכול הוא ליגע בהדיא אלא דאם הם פקוקות בפקק של עץ וכיוצא בו לא חיישינן ובהכי איירי מעביר דמתני' ועל מה שכתב הראב"ד דבחסיר' נמי חוששין שמא הורידה מכתיפו כתב הרשב"א ונראין דבריו בזמן שאינה חסירה כ"כ שאם הרכינה בעודה על כתיפו יכול ליגע בו אבל אם היא חסרה כ"כ שאינו יכול ליגע ביין אא"כ הורידה מכתיפו לא חיישינן דמירתת והכין איתא בירושלמי אמר רבי שמואל מעשה וכו' עד וחזר. פי' טרף בין כתיפיו עד שהרכין החבית ונגע ביין בידו אלמא כל היכא דיכול להרכין בעודה על כתיפו וליגע חוששין אבל להורידה מכתיפו לא חיישינן דמירתת ע"כ מדברי הרשב"א ז"ל. ומזה נבין דמה שהביא הרא"ש ז"ל בפרקין דברי הראב"ד ודברי הרמב"ן במה דמחולקין בחלוקה דמעביר אם בסתומות ממש או בפקק של עץ והובא בדבריו אחר דברי הרמב"ן ואמר נמי בירושלמי וכו' הם לא שייכים כלל על דברי הרמב"ן כ"א אחר דברי הראב"ד במה דחושש בפתוחה וחסירה שהם כדברי הרשב"א דלעיל ועי' בב"י סימן קצ"ט והמעיין בדברי הרשב"א יראה שהוא כמה שכתבתי אלא שחסרו מקצת דברי הראב"ד בהעתקת הרשב"א ובהעתקת הרא"ש בזה הוא נכון ודעת הרמב"ם ז"ל לפרש כל הנך בבי דבמתני' דבסתומות איירי כמו שכתב לאלו דינים הנשנים במשנה בפי"ב ממ"א בהל' י"ו וי"ז וסיים וכל הדברים האלו בחביות סתומות אבל בפתוחות אפי' לא שהה מאחר שהודיען שהוא מפליג היין אסור ועי' בכ"מ שם ובודאי אין דעת הרמב"ם ז"ל לחלוק על האי תוספתא פרואר וכו' והבאתי לזה בשלהי פרקין דלעיל שהרי כל הפוסקים ז"ל השוו האי תוספתא להא דאמרינן בפירקין דף ע' ע"ב חצר החלוקה במסיפס דבנכרי אינו עושה יי"נ אע"פ שפתוחות יכול הנכרי ליפשט ידו וליגע משום דמירתת וכ"כ הרשב"א ז"ל להשוותן והרמב"ם כתב להאי דחצר וכו' בפי"ג הלכה ז' ועיקר הטעם לדינא דמתני' לדעתו ז"ל ביאר כאן בהדיא מאחר שהודיען שהוא מפליג א"כ חיישינן משום דלא מירתת סמכה דעתו:

את סבור דהדא דרשב"ג לקולא ולית היא אלא לחומרא וכו'. כדפרישית דלפעמים איכא צד חומרא. ומשום דסתם ויגוף דקתני משמע מגופה חדשה כדפרש"י ז"ל במתני' הילכך לא נתפרשו דברי רשב"ג בדברי המפרשים ז"ל אלא לקולא ומטעמא נמי דהך קולא דמקיל בשהייה בכדי שיפתח היא יותר מכדי דממעט בהחזרת המגופה וא"כ לעולם לקולא הוי ועי' בתוס' דף ס"ט ע"ב ד"ה והאידנא וכו' במ"ש ואי מדקי"ל כרשב"ג לבד:

כהדא דר' שמעון בן אלעזר וכו'. ובבבלי פ"ק דחולין דף ו' ע"א נשנית האי עובדא אשכחיה ההוא סבא וא"ל ושמת וגו' והתוס' כתבו שם ד"ה בראש הר גריזים במדרש יש שהיא ע"ז שהטמין יעקב וכו' ומהכא משמע דדעות חלוקות הן כדאמר לקמן ואית דבעי מימר כמין יון וכו' ומה"ט קאמר נמי התם דגזור רבנן קדמאי ולא קיבלו מינייהו משום דהך לא אזלא אלא אליבא דר"מ דחייש למעוטי בדקאמר התם בהא ועד דאתא ר' אמי ור' אסי וגזור וקבלו מינייהו כדאמר הכא ר' אבהו אסר יינן מפי ר' חייא ור' אסי ור' אמי:

הדא דאת אמר להאמינן שאינן שאובין. מה שרצה הר"ש ז"ל שם להביא ראיה מכאן דשאיבה דאורייתא מדמודו בה כותאי כבר דחה בעצמו שכתב ומיהו י"ל דלעולם לא מודו ומ"מ מטהרין משום דשאיבה מדרבנן כדאמרינן בפ' מרובה וכו' בד' ס"ז ע"א וזהו דעת הגאונים ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל דשאיב' כולה מדרבנן היא כמפורש בדבריו ברפ"ד דהלכות מקואות. ובמעיין המטהר בכל שהוא דעתו ז"ל מבואר דגם בטבילת האדם הדין כן כדכתב בפ"ט שם הל' ח' למעלה מזה המעיין וכו' שבהן בלבד טובלין בהן הזבים הזכרים וכו' מה בין מעיין למקוה המקוה אינו מטהר אלא בארבעים סאה והמעיין מטהר בכל שהוא משמע דאדלעיל קאי וכן פירש בכ"מ שם:

כותאי דקיסרין מותר להלוותן ברבית. מכאן הביאו התוס' בפ' אין מעמידין דף כ"ו ע"ב ד"ה אני שונה וכו' ראיה שמותר להלוות למומר ברבית וכ"כ הרא"ש ז"ל וכבר מוסכם זה מרוב גדולי האחרונים ז"ל כמבואר בטור סי' קנ"ט ואף דהאידנא הם כנכרים לכל דבריהם מ"מ עיקר הדיוק מדקאמר כותאי דקיסרין דוקא משמע משום שהן קלקלו מעשיהם אחרי שהיו גרים גמורים ודינן כמומר כן דקדק בס' התרומות בסוף ח"א בשער מ"ו וכתב עוד שם והא דאמר ר' יוסי מעתה לא נחוש לחלתן לאו אדר' יעקב בר אחא מקשינן אלא לא נחוש להחזיק עיסתן במתוקנת לחומרא ואדר"א ברבי יוסי דאמר שאינן נאמנין על שיעור מקוה ואדר' אבהו שאסר ליהנות משלהן ע"כ. ואפשר נמי לפרש כפשטה כדפרישית בפנים והפוסקים ז"ל סמכו אדר' יעקב דאתיא נמי כר' אבהו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף