מראה הפנים/עבודה זרה/ד/יא

מראה הפנים עבודה זרה ד יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאן דאמר אע"פ שאין עליו מלוה על אותו הבור וכו'. לפי אשר כתוב לפנינו ומשמע דפלוגתא היא היה צריך לגרוס לקמן אלא כיני וכו' ומ"ד אע"פ שאין עליו וכו' ובלבד תוך לפישוט ידים וכדפרישית בפנים וכלומר דלהאי מ"ד ובלבד תוך פישוט ידים הוא דמחמיר בשאין עליו מלוה וא"כ להאי מ"ד כתנא דידן דדוקא ביש לו מלוה על אותו יין אבל באין לו מלוה על אותו יין מותר ואפי' תוך פישוט ידים והוה אתיא שפיר לדינא כמו שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב ממ"א הל' כ"ה שסתם וכתב ואם אין לו עליו מלוה היין מותר בשתיה וכ"כ הרשב"א ז"ל בהדיא בת"ה הארוך דאפי' בתוך פישוט ידים שרי והביא ראי' מהש"ס ומהתוספתא דמייתי הכא בהלכה דלקמן פרואר שישראל ונכרי כונסין לתוכן יין אפי' חביות פתוחות מותרין שאין מנסכין כן כלומר דמרתת פן הישראל רואהו וכו' והביאו הב"י בסי' קכ"ח. ומיהו לא אשכחן פלוגתא בעיקר דינא דמתני' דיהא שייך לומר מאן דאמר ומאן דאמר. והנראה בפי' הסוגיא דהנכון הוא דגרסי' כעין הוון בעי מימר בפרק דלקמן על המתני' מה שעל השלחן אסור ומה דאמר גרסינן כלומר הא דאמרינן ברישא בשיש לו עליו מלוה אסור מיירי בתוך פישוט ידים ומה דאמר אם אין עליו מלוה על אותו הבור חוץ לפישוט ידים. כלומר הא דבסיפא שרי בשאין לו עליו מלוה משום דהוא לעולם כחוץ לפישוט ידים דהואיל דאין עליו מלוה אותו היין מרתת הנכרי ואפי' בתוך פישוט ידים כחוץ לפישוט ידים דמי ופריך ולא כן וכו' דאלמא דכל שהוא יכול לפשוט את ידיו וליגע גזרינן ביין נסך כמו דאמרו בטהרות ומשני אלא כיני מה דאמר וכו' בתוך פישוט ידים כלומר בשיש לו עליו מלוה הויא לעולם כמו בתוך פישוט ידים דהואיל וסמכה דעתיה ליגע אפי' עומד מרחוק קצת הולך לשם ונוגע ואינו חושש וכבתוך פישווט ידים הוא. ומה דאמר אם אין עליו על אותו הבור ובלבד חוץ לפישוט ידים. דוקא בחוץ לפישוט ידים התירו והשתא יש חילוק בין רישא לסיפא בעומד חוץ לפישוט ידים וא"צ לשבש הגי' אלא בהא מה דאמר וכו' וזהו טעות דמוכח אלא דלא אתיא הסיפא לדינא כש"ס דילן כנזכר לעיל. ועיין בהג"א בפרקין דכתב אבל אם אינו יכול ליגע בתוך פישוט ידיו ורגליו אע"ג דיש לו מלוה עליו ולא מירתת ואין נתפס עליו כגנב שרי כדמוכח בירושל'. ושם כתוב אע"ג דאין לו וט"ס הוא. ומשמע דמפרש להא דברישא בתוך פישוט ידים ממש. וזה דלא כדעת הרמב"ם והרשב"א גם ביש לו עליו מלוה שלא חילקו אלא ביש עליו מלוה על אותו היין לעולם אסור ובאין לו לעולם מותר. ועיין בפרק דלקמן בהל' ז' במה שהבאתי דברי הרשב"א במ"ש שם ויתבאר מזה אי"ה:

הלכה כר"ש. והתם בדף ס' ע"ב המסקנא אין הלכה כר"ש:

אין הנכרי עושה יין נסך בזריקה. ומשמע דאפי' בשתיה מותר וזהו דעת התוס' והרא"ש ז"ל לפרש הא דרב אשי שם כל שבזב טמא בנכרי עושה יין נסך וכל שבזב טהור בנכרי אינו עושה יין נסך ודעת הראב"ד ז"ל בהשגות פי"ב ממ"א הלכה ט' וכן דעת הרשב"א ז"ל בת"ה הארוך וכן הסמ"ג וכתב וכן זרק צרור או דבר אחר בתוך היין מרחוק ואפי' בכונה מותר כדאיתא בירושל' אין זריקה אוסרת ביין נסך וכ"פ הטור בסי' קנ"ה. והא דבעי הכא מהו שיעשה יין נסך בחמתו וזהו לפי הגי' דלא גריס במתני' וזרקה בחמתו לבור כגי' המשנה בבבלי ואע"ג דאפי' בזריקה שלא בחמתו קאמר בפשיטות דאינו עושה יין נסך יש לחלק דהא דר' אבהו בזריקה מרחוק הוא והבעיא בזרק החבית בחמתו לפי גירסתו במתני' והיא סמוך לבור וכדעת רש"י ז"ל לחלק בזה ולפ"ז אף דפסק הכא מותר מ"מ יש סמך מהבעיא לחילוק זה לדעת רש"י והרמב"ם ז"ל שם דס"ל דמגע נכרי שלא בכונה ע"י דבר אחר אסור בשתיה ופסקו ז"ל כדהתם בהא דקאמר דקאזיל מיניה ומיניה כפירושם ז"ל כמבואר שם ובדברי התוס' לדעת רש"י וע"ש וזהו לשיטתם ז"ל. וכעין זה יש לחלק לדעת הש"ע דפסק כדעת הרמב"ם ז"ל בסי' קכ"ד סעיף י"ח דבחמתו אסור בשתיה ובסימן קכ"ה ה' גבי זרק אבן או חפץ וכו' פסק כדעת הראב"ד והרשב"א והרא"ש והטור ז"ל דבחמתו מותר אפי' בשתיה והיינו דיש לחלק אפי' בחפץ המתגלגל ודוחהו וכו' אם עשה כן בחמתו ובין זריקת החבית בחמתו לבור שהיא זריקה מכנגדו והתוס' לעיל בדף ל"ט ע"ב סוף ד"ה מהו שיוליך ענבים לגת הביאו ראי' מהכא לסתור מ"ש הרשב"ם בשם רש"י לחלק בין זורק מכנגדו לזורק מרחוק דהא סתם אמרו אין זריקה אוסרת ביין נסך ולא מפליג מידי ולפירושם זה הוה קשיא הא דבעי בתר הכי מהו שיעשה יין נסך בחמתו דהא מסתמא בחמתו בזריקה היא וכדאמרן ואפשר דשפך בחמתו קאמר וכדמשמע מפשיטות הבעיא ואין להאריך:

זה שמוזג בחמין וכו'. הטעם כתב הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל בבית החמישי בשער השני שלא היה דרכם למזוג אותו בצונן וכתב עוד אע"ג דלא סמכינן אדבני מערבא במזיגת מים צוננים חדא דהאידנא רגילי למישתי בצונן ועוד דר' ירמיה אמר יבא עלי שלא עשיתי מימי ועוד דבגמרין סתם אמרו יין שמזגו נכרי ולא פלוג בין חמין לצונן מ"מ נילף מינה שלא אמרו אלא במכשירן לשתיה כדרך שבני אדם מכשירין לשתיה ומינה לחבית גדולה שאין דרכן של בני אדם למזגה ביחד שאם שפך בו נכרי מעט מים מותר והדעת נותנת שאפי' נתן בה כדי מזיגה לפי שאין דרכן של בני אדם לעשות כן ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן עכ"ל. וכן נימא דיש עוד ללמוד מכאן דלכתחילה הוא דאסרו בדבר שדרכן של בני אדם למזוג כן שר' ירמיה לא אמר אלא שהוא לא נהג היאך לעשות כן וכן ר' יסא אמר מה שרא לכון לעשות כן לכתחילה וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג ממ"א הלכה י"ג דבדיעבד אם מזג מותר וכן משמע מהתם בדף נ"ט ע"א ר' חייא בר אבא וכו' חזא חמרא דמזגו נכרים וכו' ולא אמר להו ולא מידי. וזהו אפשר לומר כדעתו הכא דבצונן מותר ועכ"פ מדא"ל ר' יוחנן צא והכרז וכו' ועל יינם יין נסך משום שאינן בני תורה וכו' הא לאו הכי משמע דבדיעבד לא היה אוסר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף