מראה הפנים/עבודה זרה/ד/ט

מראה הפנים עבודה זרה ד ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והוא שהילכו עליהן דרוכית שתי וערב. התוס' במתני' הביאו להא דר' יונה לראיה דבסוף דריכה מיירי ועוד הכריחו דאין לומר מטעם שבלאו הכי נטמאו בגת טמאה דא"כ ישראל העושה פירותיו בטומאה אמאי אין דורכין עמו. ומיהו הא דר' יונה לא קאי הכא דהא איתותב וכן טעמיה דקאמר לקמן פרכיה ר' יוסי וכדמייתי ראיה ממתני' דחלה וכדפרישית בפנים וע"כ טעמא לר' יוסי משום הכי הוה דבל"ה נטמאו בגת טמאה ול"ק מישראל העושה פירותיו בטומאה משום דעכ"פ משום מסייע ידי עוברי עבירה איכא אע"ג שכבר התחיל ונטמאו וכעין סברא זו כתבו התוס' בעצמן לקמן בגמרא דף נ"ה ע"ב ד"ה אין בוצרין וכו' ע"ש וסברא זו מוכרחת מסוגיא דהכא:

דתני בראשונה היו אומרין וכו'. כבר כתבתי מזה בהלכה דלעיל ד"ה תני ר' חנן דגי' דהכא נשתבשה וגי' התוספתא שהבאתי בפנים היא עיקרית כדאמרינן התם בראשונה היו אומרין בד"ד חזרו לומר דב"ד ור"ל דאלו סימנים ניתנו שלא לטעות בהן ואע"ג דלא נרמזו בסימנים אם לפרשן על דורכין או על אין דורכין מ"מ ממילא נשמע שהרי סימן שמסרו חכמים לעולם מן הסתם הוא לזכור במה שנאסר ובהל' נכרים קיימינן והתחלת הסימן לאיסורא אלא דאח"כ מרמז והולך לא את הכל אסרו כ"א כך וכך וא"כ לפי משנה ראשונה ע"כ דנתחיל לפרש הסימן אין בוצרין עם הנכרי אין דורכין עם הישראל והד' השני ע"כ על דורכין עם הנכרי דאל"כ אלא דאין חילוק בין נכרי לישראל העושה בטומאה א"כ ב"ד לחוד סגי לסימן ולפי משנה אחרונה איפכא הוי דב"ד ומתחילין לפרש לאיסור אין דורכין עם הנכרי וע"כ דהב' על אין בוצרין עם הישראל וכו' קאי דאל"כ אלא על הנכרי א"כ פשיטא דעם ישראל וכו' לא בוצרין ולא דורכין ובסימן ד"ב סגי אלא ודאי דבוצרין עם הנכרי והב' והד' ע"כ מפרשינן אין בוצרין עם ישראל וכו' וכ"ש אין דורכין ואיצטריך סימן ד' השני כי היכי דלא ניטעי לפרש אין דורכין ואין בוצרין הכל על הנכרי. ועיין בתוס' שם במה שנתנו טעם הא דנקט הכא כ"ש ולא במשנה ראשונה ולפי מה שנתבאר מדברינו יש להוסיף עוד טעם לזה דהפי' וצורך לרמז כל הסימן הזה קמ"ל וניחא נמי לר' יוסי דהכא דלא ס"ל לפרש למשנה הראשונה בסוף דריכה וטעמא דישראל וכו' ודאי משום סיוע הוא אע"ג דכבר נטמאו כדפרישית בפנים ומוכרח מהסוגיא. ולמאי דפרישית בדברי ר' יוסי יש בישראל איסור גרם טומאה הואיל וטבולים לתרומה וממילא אסור לסייעו ואע"פ דכבר נטמאו בגתו ל"ק קושית התוס' הכא במה שהקשו בד"ה שמותר לגרוס וכו' על רש"י ז"ל במה שפי' באין בוצרין עם ישראל וכו' דבר תימא להחשיבו טבול לתרומה קודם מירוח וכו' אבל הכא ניחא האי טעמא על אין דורכין דכבר הוטבלו לתרומה. וכך הם מדוקדקים דברי הרמב"ם ז"ל בפי' י"ב מהל' תרומות הל' י' ישראל שעושה פירותיו בטומאה אין בוצרין עמו ואצ"ל שאין דורכין עמו מפני התרומה שתעשה בטומאה ור"ל שאסור לגרום להטבולין לתרומה כמ"ש בפ"ח מהל' ביכורים הל' י"א שאסור לגרום טומאה לכתחילה לעיסה וכו' ומכאן הוא דלמד כדדריש ואסמוך הכא אקרא ונתתם ממנו וגו' לאהרן הכהן. ורש"י ז"ל שכתב כאן טבולים הם לתרומה ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב ואני וגו' מהאי קרא הוא דלא משמע כן מהאי תלמודא לדרשת להטבול לתרומה דבהדיא אמרו בחלה כמו שהבאתי בפנים תרומה צריכה שימור אין הטבל צריך שימור כ"א מאסמכתא דקרא ונתתם ממנו וגו' דרשו לאסור לכתחילה. ואתייא הא דר' יוסי דהכא בהטבולין לחלה כדאמרינן התם בריש נדה כמבואר בפנים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף