מראה הפנים/נדרים/א/א

מראה הפנים נדרים א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל כינוי כנדרים. כתיב איש כי ידר מה ת"ל נדר אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. בבבלי דף ג' דריש לה מקרא לידות נדרים כנדרים ואפש' דחדא מינייהו נקט והה"ד דמרבינן לכינוי וכן הכא אבל הר"ן ז"ל כתב בד"ה ה"ג לעשות ידות נזירות כנזירות ולא גרסינן כינוי נזירות כנזירות דממה נפשך לאו מקרא נפקא דאי לשון נכרים הם לא צריכי קרא ואי לשון חכמים הם היכי נפקא מקרא וכן כתב הרא"ש ז"ל ולשיטתא דהאי תלמודא אפש' לומר דלמ"ד ל' נכרים הם היינו טעמיה דיליף מקרא והתורה רבתה בכל לשון שהוא נודר וע"כ צ"ל כן דס"ל להאי ש"ס כמ"ד לשונות נכרים הן וכרבי יוחנן בבבלי דף י' מדקאמר לקמן ואלו תנינן מה הוינן מיתני ערפין כו' כדפרישית שם דאלו למ"ד לשונות שבדו להן חכמים מאי שנא הני מהני:

וימר כאותו היום. וכן משמע ממסקנת הבבבלי בשבועות דף כ' דאם היה נדור באותו היום אין צריך שיאמר אסור עלי כיום שמת בו אביו אלא הרי יום זה עלי כיום פלוני סגי דלכ"ע מתפיס בנדר הוא וכן כתב הר"ן ז"ל שם דלא כדמשמע מפרש"י שם וכן כתב הרא"ש ז"ל בפירקיו ריש פ"ב דמכלתין וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מנדרים הלכה ה' וע"ש:

נדרים חלין על האיסרין כו'. וכן פי' הר"ן ז"ל בפ' ב' דף י"ח ועיין שם ולפי זה אפי' בלהבא משכחת לה נמי דחייב על כל איסר ואיסר כגון שאמר הראשונה בלשון שבועה איסר שלא אוכל ככר זה והשניה בלשון נדר איסר ככר זה עלי והנדר חל על השבועה והא דמוקי רבי חנני' לעיל בלשעבר דוקא משום דדומיא על כל שבועה ושבועה קאמר כדפרישית ובשבועה לא משכחת לה כה"ג דאם אמר בשניה ככר זה עלי בשבועה הוי שבועה בלשון נדר ולאו כלום הוא וכר' יודן לקמן:

אמר ר' יודן בנדרים אסור בשבועות מותר. הרשב"א ז"ל פסק כר' יודן דנדר בל' שבועה ושבועה בלשון נדר לא מהני וטעמא דר' יודן ור' מנא קמו בחד שטתא נגד רבי יוסי דיחיד ורבים הלכה כרבים וכן כתב הר"ן ז"ל בריש מכלתין ואפשר דגרסי ר' מנא במקום ר' חנניה דנעיל דס"ל נמי כר' יודן כדפרישית לעיל וכן דעת הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ"ק והטור בסי' ר"ו כתב אחר שהביא דעת א"א הרא"ש ז"ל וז"ל והרמב"ם כתב האומר פירות פלוני אסורין עלי בכל לשון שיאסר עליו הרי הם אסורין עליו וכתב הב"י ונראה מלשונו שדעת הרמב"ם דנדר בכל לשון מהני ואפי' בלשון שבועה אבל אין בלשון זה הכרע דאיכא למימר דכל לשון דקאמר היינו לומר דאפי' לא אמרו בלשון הקדש כו' עכ"ל ועי' שם ואפשר דהטור למד מדסתם הרמב"ם ז"ל דבריו ולא חילק בזה כלום ועוד נראה לי הכרע מדברי הרמב"ם ז"ל דנדר בלשון שבועה או איפכא מהני מדכתב בפ"א מנדרים הל' כ"ה האומר לחבירו הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה ואכל חייב בכולן ע"כ והיינו שהזכיר שלשתן כדלקמן ומדחייב גם כן משום שבועה אע"פ שאמר הרי עלי בלשון נדר ש"מ דשבועה בלשון נדר מהני והה"ד איפכא וכן דעת הרמב"ן ז"ל מביאו הר"ן שם:

חומר הוא בנידוי ב"ד. הרשב"א ז"ל בחדושיו הביא בשם הרב ר' ברוך בר' שמואל בפירושיו וז"ל מהא שמעינן בהדיא שמנודה שנדוהו ב"ד אסור ליהנות מנכסיו כלל ואיתסרו אכ"ע כ"ש מוחרם עכ"ל וכתב עליו הוא ז"ל ושמא לא אמרו אלא בב"ד וכל ישראל כי התם שאפילו העובר על גזרתם וחרמם חייב מיתה כחרמו של עכן אלא שאני תמה על דברי הירושלמי בעצמן מפני שהם החרימו נכסיהם בפירוש ואסרום כדכתיב יחרם כל רכושו אבל נכסי מנודה ומוחרם שהם בסתמא ולא החרימו בפירוש אינו אסו' ליהנות מנכסיו וי"ל דכיון שהחרימו רכושם ש"מ שמן הדין יש להם לעשות כן וכיון שכן סתמן כפירושן עכ"ל ועיין בב"י סי' של"ד שמביא בשם תשובת הרשב"א שהמוחרם אסור לההנותו יותר מכדי חייו שהכל נכלל בכלל לא נשכר ולא נשכרין לו כו' ע"ש ומשמע נמי דאסור ליהנות מנכסיו וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' ת"ת הלכה ה' שכתב ואין נושאין ונותנין עמו כו' וע"ש:

נדר בשלשתן. כדפרישית בפנים דלא פליג ר"ז אדשמואל אלא דמוסיף על דבריו הוא ושניהן אמת לדינא וכ"ב הרשב"א ז"ל וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מנדרים הלכה ב"ה האומר לחבירו הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה ואכל חייב בכולן ובהלכה דלקמן כתב אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו חייב בנזירות כנדרי רשעים עלי חייב קרבן כנדרי רשעים שלא אוכל ממנו חייב בשבועה ע"כ הרי שפסק כשמואל והוא נמי כשיטת הבבלי וכן נמי כר' זעירא דהכא ואין זה חולק ולא דרך אחר מפירוש הגמ' אלא כמוסיף על הדבר ותרווייהו אתיא אליבא דדינא ובחנם תמה התי"ט והאריך שם ואפי' דברי הכ"מ יש לפרש מ"ש שם וזה הצעה למה שיכתוב אח"כ היינו לומר אפי' ברישא דאמר שלשתן צריך נמי שיהא נזיר עובר לפניו ואם דהכ"מ לא נתכוין לזה מ"מ דברי הרמב"ם ז"ל עולין כהאי דהכא וכפי' הרשב"א ז"ל. ועוד יותר נ"ל לומר דבריש דבריו השמיט בכיון ולא הצריך שיהא נזיר עובר לפניו וטעמא כיון שהרשעים הן שנודרים בנזיר ובקרבן ובשבועה מסתמא דעת הנודר על כולן כמו שאמר שמנדריהם כו' וכרבי זעירא דהכא ולפיכך נמי בריש הלכה כ"ו שם לא כתב אלא ה"ז אסור אף על פי שלא פי' ולא כתב ה"ז חייב אבל בסיפא שלא אמר אלא כנדרי רשעים הריני בזה הצריך שיהא נזיר עובר לפניו דלא לישתמע הריני בתענית כדאמר בבבלי והן הן כוונת דבריו ז"ל בלי פקפוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף