מראה הפנים/מעשר שני/ד/ה

מראה הפנים מעשר שני ד ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המניח איסר של מע"ש אוכל עליו אחד עשר איסר וא' ממאה באיסר. גם זאת המשנה היא מן הקשות שבסדר הזה ואין לנו אלא כפי' הרמב"ם במשנה ובחבורו פ"ח ממע"ש בהלכה יג כמו שיתבאר לקמן דמה שפי' הר"ש על פי מה שראה בהסוגיא דמייתי להא דר"א הנאמן על השני נאמן על הראשון ולפיכך פירש להמשנה בחבר שראה לעם הארץ שחלל מע"ש של איסר איירי ומסתמא כמו כן הפריש מעשר ראשון וכו' והביאו התו"ט ע"ש ואומר אני דאף מי שלא ראה בפ"ד דדמאי ששם הוא המקום לכל הענין הזה והכא אגב הוא דמייתי לה כדרך הש"ס וכמו שבארתי בפנים ומי שלא ידע זה סובר דהאי ענינא דר"א וכו' אמתני' דידן קאי ואיך שיהיה מה מאוד קשה לנו פי' הר"ש הזה יותר ויותר ממה שפי' בכל מקום להירושלמי שמביא מקצת הסוגיא ובדילוג ועפ"ז מפרש המשנה לדינא ולמסקנא ואינו כן כמו שתמצא זה ממש בכל הסדר הזה כולו וכאן היאך נמצא ידינו ורגלינו בבה"מ ולפי פירושו וחשבונו מכמה וכמה תמיהות הרבה שיש להפליא על פירושו מלבד מה שהקשה הרא"ש עליו כמו שתראה לקמן מוסיף אני בקושיות חדא דהא בספרים שלפנינו כתוב בית שמאי כר' אליעזר ואלו לפירושו ב"ש לאו כר"א דהא אינו נאמן על הראשון קסברי כמה שכתב לפי חשבונו אף דנאמר דלא היה לפניו הגי' ב"ש כר"א אלא מתני' כר"א והיה סבר דעל מתני' דידן קאי והת"ק ס"ל כר"א וכמה שעשה החשבון על דברי הת"ק אחד עשר איסר וא' ממאה באיסר דהנאמן על השני נאמן על הראשון אכתי היאך יפרש להא דר' יוסי דקאמר ד"ה הוא וכו' אף זה נאכל משם שני ופטור מן הראשון ואם פטור הוא מראשון מאי האי דקאמר הת"ק י"א איסר וא' ממאה באיסר ואף שנאמר דלא סמיך אהא דר' יוסי מכיון דר' חנניה מסיק דר"א הוא מ"מ יש לנו מן ההכרח לפרש ולידע מאי האי דקאמר ר' יוסי ד"ה הוא ומאי האי דקאמר עשו אותה כתוספת בכורים ומה שייך זה הדמיון לתוספת בכורים לפי פירושו ועוד דאף אם נניח לזה מאי האי דקאמרי ב"ש וב"ה לפי פירושו דפירוש ב"ש אומרים הכל עשרה כלומר נאמן עלהשני ואינו נאמן על הראשון וב"ה אומרים בודאי אחד עשר כלומר כשראה שהפריש מעשר שני מפירות שהן ודאי טבל אוכל עליו אחד עשר כדאמרן אבל בפירות דמאי אם ראהו עושה כן אין אוכל אלא עשרה ואינו נאמן על הראשון עכ"ל. ומי יתן לערוך זה ולהבינו אם ב"ש וב"ה תרוייהו ס"ל דבדמאי דקילא ליה אינו נאמן על הראשון ובודאי הוא דפליגי לב"ש אינו נאמן על הראשון ולב"ה הואיל דחמירא ליה נאמן על הראשון זהו ע"כ צריך שתאמר לפי פירושו שכתב בדברי ב"ה אוכל עליו אחד עשר כדאמרן שהרי אין אתהמוצא י"א איסר אא"כ תצרף ותוסיף אחד על העשרה ואותו האחד הוא ממעשר הראשון דאמרינן שהפריש עליו כדפי' לעיל וא"כ הא דפליגי ר"א וחכמים בתוספתא בפ"ג כמו שהבאתי בפנים דר"א אומר הנאמן על השני נאמן על הראשון וחכמים אומרים אינו נאמן על הראשון ופלוגתייהו בודאי הוא וזה ברור כדמייתי האי תלמודא להא לעיל בפ"ח דפאה ובפ"ד דדמאי על הודאי והשתא לחכמים דהלכתא כוותייהו כב"ש מוקמית לה ולא כב"ה אתמהה וקושיא זו ליתי נגר בר נגר דיפרקינה ומלבד דלא שייך כאן כלל בחבר שראה לעם הארץ וכו' כמו שהקשה הרא"ש בזה. הנה התוי"ט נתרעם על הכ"מ מפני מה לא הביא קושית הרא"ש על פי' הר"ש אפשר היה לו תירוץ וכו' והנני מביאה לפניך וגם מה שהקשה על פי' הרמב"ם ואף שעכשיו נתפשט פי' הרא"ש בדפוסים החדשים והנה הוא בהגהת פי' הר"ש מעתיק אני דבריו כדי שיהא הכל לעין הרואה וז"ל אחר שהביא פי' הר"ש כתב ולבי מגמגם כיון דתיקן עם הארץ זה קצת מפירותיו ולכך אנו מאמינים לו שקצת פירותיו מתוקנים א"כ אותו הכרי שעירב בו אלו הפירות המתוקנים יהיה כולו בחזקת מתוקן דמה הרויח בתיקון אלו הפירות המעוטים וחוזר ומערבם עם הטבל אם לא שנאמר שדעתו היה לתקן ממקום אחר עליו אם היה אוכלו ועוד קשה לי מה שייך להזכיר ודאי ודמאי בפירות של עם הארץ כי מה שעשה לוקח מעם הארץ חבירו אינו מתוקן וכיון שראהו מחלל מעשר שני על כרחו משלו הפרישו א"כ ודאי הוא והרמב"ם ז"ל פירש המניח איסר של מע"ש וכו' עד ועשיריתו הוא פחות משוה פרוטה וקשה לי על פי' זה דהיאך מזלזלין בו להוציא לכתחלה לחולין פחות משוה פרוטה והא אמרינן בפ' הזהב אמר חזקיה מע"ש שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחוללין על מעות הראשונות לפי שא"א לאדם לצמצם מעותיו ועוד דמע"ש אין מוסיפין חומש בפדיונו אלא בפדיון ראשון וכשמתחלל איסר זה א"צ להוסיף חומש ועוד דבירושלמי מביא על משנה זו דר"א היא דאמר הנאמן על השני נאמן על הראשון (ויש שם ט"ס בהעתקת דברי הרא"ש) ומוכח דלא כפי' זה המאיר לעולם יאיר עינינו במאור תורתו עכ"ל הרא"ש ז"ל. והנה קושיתו שהקשה מה שייך בפירות עם הארץ ודאי ודמאי זה היה קשה לי מעולם ומלבד הקושיות שהקשיתי לעיל אף למאי דהוה סבור דהאי ענינא דר"א וכו' על האי מתני' קאי אבל בר מן כל דין ומן כל דין האי דר"א לאו אמתני' דהכא קאי אלא לעיל על הברייתא דדמאי קאי וכמו שזה הענין כולו כתוב שם וכמו שבארתי בפנים ואגב דאיירי בדמאי הכא מייתי לה הש"ס כי כן דרך מסדרי הש"ס הזה הלא תראה לעיל בה"ז דקאמר מתני' דר' הוא וכו' וזהו ודאי לא קאי אמתני' דהכא אלא על המתני' דרפ"ו דגיטין כמו דאיתא כל הסוגיא שם ואגב מייתי לה הכא כדפרישית לעיל וכן בהא דגריס לעיל בהלכה ד' על המתני' מערימין וכו' מה אנן קיימין אם בגדולה זכת בסימנין וכו' על דעתין דרבנן דתמן ניחא וכו' ותראה זה בפ' הניזקין בהלכה ט' דמתחיל הש"ס באמצע הענין וגריס על דעתיה דרבנן דתמן ניחא וכו' ולא גריס כלל להקושיא וזה קאי הכל על מתני' דהכא ולא שייך כלל אהא דלעיל שם אלא דסמיך שהיו יודעין מה דתנו בבה"מ במעשר שני ואגב מייתי לה בגיטין משום מתני' דהפעוטות וכו' כדאיתא התם וזה תמצא למאות ולאלפים בהש"ס הזה וממש הוא בכל דף ודף והמפרש ולומד הש"ס הזה ומעיין בו על הסדר ולא בדרך דילוג פשוט הוא לו זה וכיוצא בו כביעתא בכותחא וכן האי ענינא דר"א וכו' דמייתי הכא אגב הוא דמייתי לה ועיקרה לא שייך אלא בפ"ד דדמאי דהתם על הברייתא האומר מע"ש זה פדוי הוא וכו' הוא דאיתמר ומעתה נתרועע היסוד ונפל הבנין של פי' הר"ש שבנה ע"פ הירושלמי הזה דלא איתמר כלל וכלל על האי מתני' דידן. וכן הא דשמואל בגמרא דאמר לא מצייא תנייה וכו' לאו אהאי מתני' שייכא אלא על התוספתא דדמאי והובאה לעיל בפ"ז דדמאי על המתני' היו לפניו שתי כלכלות של טבל וכו' ומביא הברייתא התם ותני עלה וכו' כמו שזכרתי בפנים וגם בכאן ביקש הר"ש חשבונות רבים וכן בדמאי שם והעיקר כדפרישית התם להא דשמואל ע"ש ותמצא מבואר ואין אנו צריכין להאריך כאן בזה. נשאר עלינו לבאר לפי' הרמב"ם שהוא העיקר כמו שהבאתי במתני' לפירושו וקצת תקנתו בפנים בענין שינוי האחד עשר לת"ק ובין הי"א כדברי ב"ה ומה שהקשה הרא"ש על פי' הרמב"ם כבר מבואר הוא בדברי הכ"מ במה שתירץ לב' קושיות הראשונות ומה שכתב ולשלישית שהקשה מהירושלמי הנה הר"ש פי' משנה זו על פי' הירושלמי והקשה עליו הרא"ש והר"ש עצמו נתקשה בפי' הירושלמי ואליהו עתיד לפרשו. וכתב התוי"ט על זה לא על הירושלמי הזה שבפירושו הזה אלא אח"כ הביא ירושלמי שמדבר מזה הענין ומחדש בו דברים על זה הירושלמי הוא שנתקשה הר"ש ואנכי לא ידעתי איך יפרשהו הרמב"ם ג"כ והקרוב אלי שהוא קושית הרא"ש ג"כ עכ"ל בזה והנה האמת שמה שנתקשה הר"ש בההיא דשמואל הוא שנתקשה ככתוב בדבריו וההיא דר"א הוא וכו' לא נתקשה בו אלא פי' לפי תומו ולפי דעתו שהיה סבור דאהאי מתני' קאי וכבר גלוי לפניך שלא קשה כלום לא ההיא דשמואל ולא ההיא דר"א הוא וכו' אין זה כפירושו של הר"ש דלא שייכי הני תרווייהו למתני' דהכא אלא אגב הובאו אבל הם במחילת כבוד תורתם לא ראו ולא חפשו אחר מקומם ואף שבענין האי דשמואל ציין הר"ש בדמאי אבל גם שם לא כוונו במילתיה דשמואל וכאן היה סבור דהא דשמואל מילתא אחריתא מההיא דשמואל בדמאי וטרח לפרש ולא העלה כלום והאמת הוא כי מילתא חדא הוא ומקומה בדמאי והכא אגב הוא דנסבה וכמו שנתבאר ומעתה הרי לפניך דברי הרמב"ם ופירושו גלוים לכל המה ומבוארים דבריו בחבורו שפסק כב"ה בלי שום קושיא מאלו שנזכרו. ומה שהשיג הראב"ד שם על מה שביאר דבודאי לא יצא לחולין עד שישאר ממנו פחות משוה פרוטה אחר שמוסיפין את החומש כגון שנשאר ממנו פחות מארבעה חומשי שוה פרוטה וכתב על זה שזה שיבוש שראוי להיות שנשאר ממנו ארבעה חומשי פרוטה ולכאורה אינם מובנים דברי הראב"ד שאם נשאר ארבעה חומשי פרוטה א"כ עם חומשו שהוא מלבר הוא שוה פרוטה אבל דבריו כך המה מובנים שדעתו כדעת הרא"ש שהבאתי לעיל שהקשה הרי אמר חזקיה וכו' וכך הם דברי הראב"ד ולמה כתב שנשאר פחות מד' חומשי פרוטה והלא אפי' נשאר ד' חומשי פרוטה אין מזלזלין בו שיצא לחולין אבל כבר מתורצת קושיא זו ג"כ כדלעיל. ודע דהא דשינה כאן הרמב"ם מל' המשנה וכתב המניח דינר של מעשר וכו' טעמו משום דאיכא פלוגתא דתנאי בפ"ק דקידושין דף יב דחד ס"ל האיסר הוא שמנה פרוטות וחד ס"ל ששה פרוטות וא"כ מתני' כהאי תנא דשמנה פרוטות הוא האיסר והוא ז"ל רצה לבאר דבריו אליבא דכ"ע ולמ"ד ששה פרוטות הוא האיסר לא מתפרש לפיכך נקט בלשונו המניח דינר ובזה הכל ניחא בס"ד:

תני ר' חייה שני איסרין פונדיון. כלומר משום דהך דר' חייה גריס לה ג"כ בהא תלמודא בפ"ק דקידושין בה"א ופליגי נמי התם דאיכא חד תנא דס"ל האיסר ששה פרוטות ופליגי אמוראי התם בטעמא ובפירושא במאי דפליגי תנאי דחד ס"ל נחשא באתריה קיים כספא זליל כספא יקיר כלומר הפרוטות נחשת לעולם במקומן הן עומדין אלא האיסר של כסף לפעמים הוא בזול שהוא ל"ב בדינר ואז האיסר ששה פרוטות לפי החשבון הדינר שהוא לעולם קצ"ב פרוטות וכשהוא ביוקר יש כ"ד איסרין בדינר והוי האיסר שמונה פרוטות וחד ס"ל איפכא דכספא באתריה קיים נחשא יקיר נחשא זליל והשתא להאי מ"ד דכספא באתריה קאי הפונדיון הוא לעולם שני איסרין ולאידך לא דפעמים האיסר בזול ויש בפונדיון יותר משנים וסתמא דמתני' כהאי דתני ר' חייה להכי מייתי לה וכדמסיים ר' יוסי מתני' אמרה כן:

שמואל אמר לא מציא תנייה וכו'. אם היינו מפרשים להאי דשמואל על המתני' אפשר היה לומר דמדקדק על דברי הת"ק אחד עשר איסר וא' ממאה באיסר והיה סבור דבחדא מחתא הוא דהוין אם ירצה אוכל אחד מעשרה באיסר ואם ירצה אוכל אחד ממאה באיסר ועל זה היה מתמה שמואל ואמר לא מצי תנייה דהיאך אפשר למיתני כי האי דהא קשיא אם יטול אחד מעשרה למה לא יטול אחד ממאה וכן עוד אם הרבה תאנים באיסר עד אלף אם יטול אחד ממאה למה לא יטול א' מאלף וכן אם יסב חד לאלף וכו' אלא דלפ"ז דלישנא דצריך לאו דדייקא הוא והאמת יורה דרכו דאין אנחנו צריכין להכנס בשום דוחק דהאי דשמואל לא שייכא כלל להכא אלא אתוספתא דדמאי דהובאה בפ"ז דדמאי איתמר להא דשמואל והכא אגב הוא דמייתי לה כמבואר בפנים וזכרתי מזה לעיל בד"ה המניח איסר:

בית שמאי כר"א וכו'. כבר ביארתי זה לעיל בד"ה המניח איסר דלפי הך גי' ב"ש כר"א א"כ אב"ש דתוספתא קאי דס"ל כהאי ברייתא דפ"ד דדמאי כמו שפירשתי בפנים ולפי' הגי' מתני' כר"א דכך צ"ל שהיה גירסת הר"ש כמבואר לעיל שם א"כ יותר פשוט הוא דקאי על האי ברייתא דדמאי דכך הוא כל הענין שם מלה במלה וסוף כל דבר דלא שייך כל זה להמתני' דהכא ולא כמו שרצה הר"ש לפרש ואין לנו לכפול בדברים. בשכבר נתבאר לעיל בהמתני' הכל בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף