מראה הפנים/מעשרות/ה/ג

מראה הפנים מעשרות ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון. הר"ש פי' כלומר דלא מיבעיא דמיניה וביה יכול להפריש אלא אפי' מיין גמור יכול להפריש עליו לפי חשבון היתר לפי מדתו וכך נמשך הר"ב אחריו וכתב אף ממקום אחר וכו' ולקושטא דמילתא לענין דין הזה כך הוא דאם ממקום אחר הוא מפריש אז מפריש לפי חשבון היתר ואם מיניה וביה הוא מפריש צריך להפריש על הכל דהרי יש כאן חיוב ופטור מעורבין ולא נדע מהו התייב ומהו הפטור ודבר זה מבואר בהדיא במתני' פ"ג דחלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקף וכו' אלא דהתם מפריש תרומה ותרומת מעשר לכל אם מיניה וביה הוא מפריש וכאן א"צ להפריש אלא התרומת מעשר על הכל כדפרישית בפנים ואם ממקום אחר הוא מפריש אינו מפריש אלא לפי חשבון של החיוב וכך הוא מבואר בתוספתא דדמאי פ"ה הטבל שנתערב בחולין ה"ז אוסר בכל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל מן כל החולין כדי תרומת מעשר שבטבל ובטבל שאינו טבול אלא למעשר מיירי כמו שהבאתי מזה לעיל בסוף דמאי ומזה למדין אנו לכל כיוצא בזה וכן פסק הרמב"ם בדין דטבל שנתערב בחולין וכו' בפ"ח ממעשר בהלכה ב' וכבר נתבאר השייך לזה בדמאי שם וכן בדין דמשנתינו כתב בפ"ב בהלכה ז' שמרי יין שנתן עליהם מים וסננן אם נתן שלשה ומצא ארבעה מוציא מעשר מזה היתר ממקום אחר וכו' שכך הוא הדין לעולם והר"ש בעצמו הביא לתוספתא דדמאי בפ"ג דחלה ואם דנסבב גם דבריו שבכאן לפי כוונה זו מ"מ הלשון שכתב דלא מיבעיא דמיניה וביה וכו' קשה הוא אלא דכך היה צ"ל אם ממקום אחר הוא מפריש וכו' כדפרישית ומה שכתב הרמב"ם ודקדק כאן לומר שמרי יין וכו' משום דכך הוא המסקנא בפ' אלו עוברין דף מ"ב ע"ב ללישנא בתרא דהתם הא בדרווקא והיינו שמרי יין דבהכי איירי המתני' והא בדפורצני שנתן המים על החרצנים דבהכי מיירי הברייתא דמייתי התם:

שאף על פי שאביהן תרומה הרי אלו יאכלו. הר"ב כתב כאן לפי מה שראה בפי' המשנה לדברי הרמב"ם ואינם מבוארים כל כך ולפיכך פי' שאביהן קאי על הזרע שהוא אב למה שגדל ממנו וזה קשה הוא דהא הזרע אינו ראוי לאכילה וא"כ היכי משכחת לה שהיה תרומה הא פטורין מן המעשרות הן אבל דברי הרמב"ם בחבורו מבוארין ביותר הן שכך כ' בפ' י"א מהלכ' תרומות בהלכה כ"ב וזרעוני גינה שאינן נאכלין כגון זרע לפת וצנון אע"פ שאותו לפת וצנון תרומה גדוליהם מותרין ור"ל שנטל הזרע מהן שכך דרכן כשיתגדלו צומח הזרע בהן ואם זרען הגידולין חולין אע"פ שאביהן והוא הלפת וצנון שהן אביהן והן תרומה וכדפרישית בפנים:

והוא שהחמיץ. והכי מוקי לה ר' יוסי ב"ח בבבלי פ"ק דחולין דף כ"ו בשהחמיץ מחלוקת דר' יהודה ורבנן דהכא וא"כ רבנן פליגי עליה אף בשהחמיץ ומתני' דמעשר שני דר' יהודה הוא כדמוקי התם והרמב"ם שפסק בפ"ז ממעשר שני בהלכה ו' דעד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ומשהחמיץ ניקח ואם נתן שלש והוציא ארבע לעולם הוא ניקח ואפי' בשלא החמיץ כמבואר מדבריו שם בהלכה ז' וזה כדקאמר ר' יוסי הכא דאוקי מתני' דכסף מעשר כדברי הכל דאף רבנן מודו דבשהחמיץ לעולם הוא נקח ואפי' בדרמא תלתא ואשכח פחות מארבעה ובדרמא תלתא ואשכח ארבעה לעולם הוא נקח ואפי' בשלא החמיץ דה"ז כיין מזוג ואם מיחייב במעשרות מכ"ש שהוא נקח בכסף מעשר שני דפרי הוי זהו טעמו דהרמב"ם ויתבאר עוד מזה ומהא דקאמר שכן אפי' מי מלח וכו' לקמן בפ"ק דמעשר שני בהלכה ג' בס"ד:

הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו וכו'. כבר נתבאר לעיל ריש פ"ד דהרמב"ם בפ"ג ממעשר בהלכה ז' פסק כר' יוחנן דהלכתא כוותיה לגבי דר"ל ולפיכך פסק ג"כ כוותיה בפ"ו מהלכות בכורים בהלכה י"ט וכ' לחלק בין נחתום לנשים כסתמא דמתני' וכטעמי' דר' יוחנן דהכא ובענין מה שהשיג הראב"ד שם בזה יתבאר במקומו לקמן בפ"ק דחלה בס"ד וע"ש בה"ו ד"ה בגין דאנא בעייא למיעבד אצוותי אטרי:

ולמה תנינן דירבענה הוא. עיין במה שכתבתי מזה בפ"ג דשבועות בהלכה ח' ובמה שציינתי שם:

אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן. יש לפרש בניחותא דמייתי ראי' להאי דקאמר זוגא דנלקחת מכל אדם וס"ד דאפי' בחשוד מיירי ומדייק מדמדמי להמתני' ושאר זרעוני גינה דהיינו כגון זרע איסטיס וכו' וזרע בוקייא דאותן נלקחין מכל אדם בסתם ואינו חשוד דבהכי איירי מתני' כדאוקי לעיל דאי בחשד הא תנינן בבכורות דאין לוקחין ותידוק מינה הא בוקייא עצמה לא כלומר אינה בכלל מה שאמרו במתני' אלא דנלקחת אף מהחשוד ודחי לה דילמא דלא איתאמרת האי דזוגא אלא בסתם ולא בחשוד וא"כ לא תסייע ליה מהמתני' דקתני דוקא זרע בוקיא נלקחת מכל האדם בסתם הא בוקיא עצמה אפי' בסתם אדם לא. וכך נראה מדעת הרמב"ם לפרש להמתני' בסתם אבל לא בחשוד שכך כ' בפ"ח מהלכ' שמיטה בהלכה י"ג וי"ד בהני דמתני' וכיוצא בהן דמסתם עם הארץ נלקחין הן אבל מהחשוד אסור ליקח ממנו כל שיש עליו זיקת שביעית וכדתנינן בבכורות:

סליק פירקא וכולא מסכתא בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמתמעבר לתחילת הדף