מראה הפנים/מגילה/ד/א

מראה הפנים מגילה ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הקורא את המגלה עומד ויושב. מפני בנה הוא עומד לכ"ש מפני תורה עצמה. ה"נ אמרו בבבלי קדושין דף לג מפני לומדיה עומדין מלפניה לכ"ש וזהו שאמרו במכות ד' כ"ב כמה טפשאי שאר אינשי דמקיימי קמי ס"ת ולא מקיימי קמי גברא רבא וכו' שאם אין עומדין מלפני גברא רבא מנין להם לעמוד לפני ס"ת שאינו נלמד אלא מק"ו מפני לומדיה וזהו חסרון דעת שלהם:

אלא מן מה דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו'. כהאי מ"ד קאמר נמי בבבלי גיטין דף סא לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה:

תני לא יהו שנים קורין בתורה וכו'. כהך ברייתא קמייתא מסיק לה בבבלי ריש פרקין:

מנין לתרגום וכו'. היינו שמצוה לתרגם להבינם להמון עם אבל אינו מעכב כדלעיל ודקאמר הכא ויבינו במקרא זה המסורת בבבלי נדרים דף לז דריש זה פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורת:

והא תני מעשה בר"מ וכו'. ובבבלי דף יח קאמר שאני ר"מ דמיקיים ביה ועפעפיך יישירו נגדך וכו' ולבסוף משני נמי שעת הדחק שאני ומשמע דלית ליה כהי"א דהכא דבשעת הדחק לא היה ממתין עד שיכתוב שתים אלא אפי' בע"פ היה מותר לו:

שמע רבי ואמר אשרי הדור שאתם בתוכו. כעין הא אמרינן בבלי פרק השוכר את הפועלים דף פ"ה בר' חייא גבי הא דכי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא וכו' א"ל ר' חייא בהדי דידי קא מינצית דעבדי דלא תשתכח תורה מישראל היכי עבידנא אזלינא ושדינא כתנא וכו' היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא:

כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'. בברכות שם הבאתי דעת הרמב"ם שלא מנה למצות עשה לברכת התורה שלפניה והרמב"ן ז"ל השיג עליו במצוה הט"ו שלו שהגיה במנין העשין וכתב שהיא מדאורייתא והביא ראיה מההיא דר' יהודה בבבלי פ"ג דברכות דף כ"א מנין לברכת התורה לפניה מן התורה וכו' ומהאי דהכא כתוב בתורה וכו'. ואני בארתי שם דדעת הרמב"ם עיקר דגם כי אשכחן חד תנא דס"ל ברכת התורה מדאוריי' וכדאמר התם תלמידו של ר' ישמעאל משום ר' ישמעאל מיהו לענין הלכתא הלכה כרבי מחבירו ומהאי ש"ס מוכרע הוא דהא רבי לא ס"ל למידרש לברכת התורה מקרא אלא מק"ו בעלמא כדקאמר הכא לקמן והאי ק"ו פריכא הוא כדפריך התם דתורה לא מצינו למילף ממזון דמה למזון שכן נהנה וכן איפכא נמי לא דמה לתורה שכן חיי עולם ועוד דהרי מבואר הוא דבכה"ג לא מחשבינן לק"ו למיהוי כמדאורייתא לכל השיטות ופשיטא לדעת הרמב"ם כמוזכר בדבריו במ"ש בשורש השני מהי"ד שרשים וראיה לדבר מהאי ק"ו דאמרינן בריש כיצד מברכין לברכת המזון לפניו דלכ"ע לא הוי אלא מדרבנן. וכדכתבו התוס' שם ועוד הבאתי ראיות חזקות לדברי הרמב"ם והקשיתי על הרמב"ן וע"ש:

רבי זעירא בעי אלין שלשה קרויות וכו'. בברכות שם בארתי דמהאי בעיא דר"ז דלא שייכא אלא קודם התקנה שהתקינו שכל או"א יברך לפניה ולאחריה אלא הפותח היה מברך לפניה והחותם מברך לאחריה א"כ משמע דבימי ר"ז עדיין לא נתקן האי תקנתא ובבבלי פרקין דף כ"ב הוה משמע דכבר בימי רב דקדים היתה תקנה זו דקאמר רב קרא בכהני ה"נ מסתברא וכו' מ"ט בירך לפניה לאחר התקנה וכו' אלא די"ל דלדחויא בעלמא קאמר דלא תידוק מינה דרב קרא בכהני דיכילנא למימר לך דלעולם בישראל קרא והא דבירך משום דלאחר תקנה הוה המעשה וכו' וע"ש:

משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה וכו'. הכא קאמר שעזרא התקין לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה. ובבבלי פרק מרובה דף פ"ב גבי עשרה תקנות תיקן עזרא שקורין במנחה בשבת וקורין בשני וחמישי וכו' פריך על הא דקאמר עזרא תיקן בשני ובחמישי והא מעיקרא הוה מיתקנא וכוי' כדדריש וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה וכו' ועמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ובשני ובחמישי כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה ומפרק מעיקרא תיקנו חד גברא ותלתא פסוקי א"נ תלתא גברי ותלתא פסוקי אתא עזרא ותקן תלתא גברא ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין. ובמנחה בשבת הוא דעזרא תיקן ולא הוה מעיקרא וכ"כ הרמב"ם בריש פרק י"ב מהלכות תפלה והבאתי בפנים במתני' ובענין חשבון עשרה תקנות קא חשיב התם לתקנת קריאה במנחה ולקריאת ב' וה' בתרתי ולא קחשיב להא דקאמר הכא שיהו הנשים מדברות וכו' דלבתר הכי הוא דאמרו לה והכא קחשיב להני קריאות בחדא:

אתא ר' אחא ואמר טעמא ואפי' הגיע זמנה לטבול בסוף וכו'. הכא מסיק דאפילו ג' ימים יכולה להרחיק בין חפיפה לטבילה היכא דלא אפשר כדקאמר בהדיא קודם לטהרתה שלשה ימים וכו' כדי לשבת ולשני ימים טובים של גליות. ומשום דב' ימים של ר"ה לא משכחת להו סמוך לשבת לפי הקביעות. וא"כ חופפת בע"ש וטובלת למוצאי י"ט השני. והכי הוה משמע מדברי התוס' בנדה דף סח ד"ה והא דאפשר וכו' שכתבו והא דלא אפשר לחוף במוצאי שבת ליל טבילתה כגון שהוא י"ט חופפת מערב שבת אע"פ שטובלת למוצאי שבת או ליל שני בשבת והם שני ימים טובים אחר השבת. ומדכתבו והם שני ימים טובים אחר השבת משמע דליל שני דקאמרי היינו ליל מוצאי י"ט שני ולא ליל של שני דאי הכי מאי האי דכתבו והם שני י"ט. והב"י סי' קצ"ט הביא דברי הרא"ש שכתב בשם שאלתות דרב אחאי בפרשה אחרי מות שפירש הא דאפשר לחוף בלילה כגון בימות החול לא תחוף אלא בלילה היכא דלא אפשר לחוף בלילה כגון שחל ליל טבילתה בשבת או בי"ט אז חופפת ביום רביעי ואפילו חל י"ט חמישי וששי וחל ליל טבילתה בשבת חופפת ביום רביעי ולא תתבטל מעונתה וכן כתוב בש"ע שם. וא"כ בין חפיפה לטבילה הרחק שני ימים ביניהם. וכן ראיתי בשאלתות שם ומסיים משום דטבילה בזמנה מצוה. ולפי מאי דמסיק הכא היכא דלא אפשר אפילו בהרחק שלשה ימים בין חפיפה לליל טבילה נמי שרי וכדמשמע ג"כ קצת מדברי התוס' כדלעיל ונהי דמהתוס' אין ראיה כל כך די"ל דהא דכתבו או ליל שני בשבת והם שני י"ט היינו משום דבליל שני א"א להיות חופפת משום י"ט הלכך סומכת על החפיפה שמערב שבת ולעולם ליכא אלא שני ימים בין חפיפה לטבילה מ"מ מהכא ראיה גדולה היא דמסיק בהדיא דאף הרחק שלשה ימים שרי היכא דלא אפשר ומהתימא שלא הזכירו הפוסקים כלל להירושלמי הזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף