מראה הפנים/כלאים/ט/ג

מראה הפנים כלאים ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומרדעת של חמור. כתב הר"ב היא קשה יותר מכרים וכסתות הלכך אפי' בשרו נוגע לא חיישינן שמא תכרך נימא על בשרו. וזה ראה בפי' הרא"ש והובא בהגהת פי' הר"ש אבל התוס' בפ"ז דיומא (בדף סט) העלו דבשרו נוגע בה אסור כדתנן בהדיא בכרים וכסתות ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בה וה"ה במרדעת וכך כתב הרמב"ם שם בהל' כ"ה והוא שלא יהא בשרו נוגע בה:

מפני המחלוקת. ובבבלי כתובות (דף קג) אמרו סבור מינה משום טירחא הוא דקאמר כיון דחזי דקספדי בכרכים ואתו כ"ע אמרו ש"מ משום יקרא הוא דקאמר. והיינו נמי דקאמר הכא דכשיספדו אותו בעיירות אפשר ימנעו מלבוא כולם מפני המחלוקת שלא יחזיק המקום את כולם וא"כ היינו נמי משום יקרא:

כד דמך רב הונא ריש גלותא. כבר כתבתי זה בכתובות דמה שהקשו התוס' דמ"ק (דף כה) דהא לעיל משמע שרב הונא מת קודם ר' חייא דאמר ליה לרבי ארונו בא וי"ל דרב הונא אחר הה ומיהו קשה דבירושלמי קאמר בעובדא דהכא רב הונא ריש גלותא עכ"ל ובס' יוחסין מצאתי שכתב בשם תשובת רב שרירא גאון ז"ל דתרי רב הונא ריש גלותא הוו והראשון בימי רבי היה כדאמרינן בהוריות (דף יא) בעא מניה רבי מר' חייא כגון אני מהו בשעיר א"ל הרי צרתך בבבל והוא רב הונא וזה האחרון היה ריש מתיבתא דבבל (וקרו ליה הכא ריש גלותא) חבירו שלרב נחמן ורב חסדא היה תלמודו ועליו אמרו בבבלי פ' שני דייני גזרות (דף קו) כד קמו רבנן וכו' ואמרי במערבא קמו להו רבנן ממתיבתא דרב הונא בבלאה:

כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר וכו'. כלומר דבקבורה שנקברין שם אכתי הייתי קורא ותבואו ותטמאו וגו' על שעת הבאת אותם לשה שעדיין לא כיפרה עליהם אדמת ארץ ישראל לפיכך מיד כשמגיעין לארץ ישראל נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן וזה מכפר מיד עליהן כדכתיב וכפר אדמתו עמו דאף האדמה שבא עליהן מקודם הקבורה מכפרת עליהן. מנעל של זרב אית אתרין דזרבין עימר מן גו. הראב"ד ז"ל בהשגה בפ"י הלט"ו מביא לזה ופי' כלומר דאין חוששין לאותן מקומות שהן מועטין והאי אסור הוא מפני שתופרין בפשתן וכו' עכ"ל ולפירושו זה היה צ"ל דמתני' דקתני אין בו משום כלאים היינו אם תופרו בצמר או בקנבוס ואם כן מאי קמשמע לן ודוחק הוא לפרש דאין בו וכו' דקתני כלומר שאין חוששין למיעוט שתופרין בפשתן ונראה דמשו"ה לא רצה הרמב"ם ז"ל לפסוק כהאי גירסא וכהאי פירושא ותפס הגי' שברוב הספרים מועל של זרד וכך הוא בנוסחת המשנה דהכא ופירושו דהואיל ואין לו עקב אין חוששין להכלאים כדכתב שם מפני שעור הרגל קשה הוא ואינו נהנה כשאר עור הגוף ואין לו עקב דקאמר פשוט הוא דמתפרש כהאי דתנינן בריש פ' מצות חליצה סנדל שיש לו עקב כשר ושאין לו עקב פסול ויש לו עקב היינו עור המכסה את גובה הרגל שכנגד שוקיו מאחוריו כדפרישית שם וכ"פ הר"ב בפ"ו דכלים וזה מכיון שאין לו זה העור המכסה את גובה העקב מאחוריו כ"א העור שלו אינו אלא תחת כל הרגל והעקב אינו נהנה ממנו שכל עור אדם שם קשה הוא ובזה מסולק דיוק הכ"מ שם והרי אין לך קשה בעור הרגל כעור העקב וכו' ולא כמו שהעלה שם אלא דאם יש לו עקב אסור שהרי הוא נהנה ממנו ולא כמה שרצה התי"ט להגיה בדברי הרמב"ם ועיין במ"ש בב"י סי' ש"א ואין להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף