מראה הפנים/כלאים/ב/ו

מראה הפנים כלאים ב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע. הר"ב פירש מפני שמינין הללו מזיקין הן לתבואה ומסתמא בעל השדה זרעם אבל למיני ירקות אין מפסידין אותן והרואה אומר של אדם אחר הן ובעל הירקות איני מקפיד עליהן והן הן דברי הרמב"ם בפי' המשנה וקשה על זה דמה בכך שהיה אומר של אחר הן הא מיהת בעל הירקות סבר שסמך כלאים ומקיים אותן והתי"ט הקשה מכח מתני' דלעיל על פי' זה ע"ש והא טפי קשיא אהתירא גופיה דאמאי סומכין לירקות ולפיכך בחיבורו חזר בו וכתב בסוף פ"ג מכלאים בדין משנתינו הטעם בהפך דלתבואה אינן מזיקין וא"כ מדרך הוא לזרוע מהן תלם אחד ואיכא משום מראי' העין אבל לירקות מזיקין הן ובודאי לא יקיים אותן ועומדין לעקור הן וכמו שהסברתי בפנים שהרואין יאמרו לבדוק שדהו עשה אם ראוין למינין הללו וכן מוכח מהתוספתא דמייתי הש"ס דפליגי בהאי סברא דלר"מ אין מקיפין לשאר מיני ירקות אלא לחסיות בלבד וטעמא דס"ל דאין מפסידין אלא לדברים חריפים או שדברים החריפין מפסידין אותן ולר' יהודה דמתני' אתיא כוותיה מפסידין הן לכל מיני ירקות וא"כ טעמא דאין סומכין לתבואה משום דאין מפסידין הן לתבואה ולטעמא שפי' איפכא במשנה הוה קשה במאי פליגי דא"א לפרש איפכא דר"מ ס"ל דלשאר מיני ירקות מפסידין והלכך אין מקיפין ולדברים חריפין אין מפסידין והלכך מקיפין דזהו נגד הסברא דאדרבה דברים החריפין יותר נפסדין משאר מינין וכן מפסידין אותן והכי משמע נמי בפ' לא יחפור גבי מרחיקין את הכרישין מן הבצליסם ואפי' נאמר דהני מזקי הני והני לא מזקי הני כמו דאמרינן התם גבי משרה וירק וכבר פלפלתי בזה בחיבורי שם מ"מ הא מיהת שמעינן דהכרישין הן שמפסידין להבצלים ולפיכך צריך בעל הכרישין להרחיק עצמו וע"ש במה שהבאתי מהחי תלמודא בענין דמדמה נזקין וכלאים אהדדי וכמו שאזכיר מזה אי"ה לקמן בפ"ז ומה שכתב הרמב"ם בחיבורו בדין משנתינו דבין שדה שלו ושל חבירו מיירי כבר הסברתי בזה בפנים שפירשתי לפי דרכו ונכלל ג"כ בהא דדקדק הכ"מ שם ותירוץ הר"י קורקוס והוספתי בביאור זה כמבואר. ועוד נראה דמשמע דהש"ס מפרש למשנתינו בענין זה דקאמר כיני מתני' אין מקיפין הא לסמוך סומכין והיינו מקיפין והיינו סומכין דודאי אין לפרש מל' הקפה ממש וסביבות השדה א"כ הא לסמוך מצד אחד סומכין אתמהה וזה א"צ לפנים. והר"ש ז"ל העתיק לזה ולא פירש כלום ואם אנו מפרשין דבין שדה שלו ובין שדה של חבירו מיירי שפיר יש לומר דהיינו הא דקאמר דבין שדה שלו ושל חבירו הוא דשייך לישנא דמקיפין שהוא זורע בין השדות והיינו במקום ההיקף והגבול שלהן אלא דמוכרחין אנו לפרש להא דמסיים הא לסמוך סומכין דמשכחת לה שסומכין והיינו כברייתא דלקמן דבשורה של חרדל בתוך השדה מותר כדפרישית בפנים ומיהו הך ברייתא כרבי היא וכך היא שנויה בתוספתא ומדינים אלו והשנויים בהסוגיא כולה מדיני גריד וכיוצא בזה לא הביא הרמב"ם מהם בפירוש ויש שהן נכללין בדבריו ויתבאר מזה בפרקים דלקמן בס"ד:

היה שם סלע ארוכה וכו'. והרמב"ם לא פסק כהאי ברייתא דיחידאה היא ולא הביא בדיני הפסקה בפ"ג כ"א מה דתנן במתני' וכן משמע בכ"מ בש"ס דלא חשיב הפסק אלא הגובה או העומק ולא דנחשב האורך במקום הגובה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף