מראה הפנים/כלאים/ב/א

מראה הפנים כלאים ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל סאה שיש ביה רובע זרע ממין אחר. כנוסחא זו הובאה בבבלי פ"ק דמו"ק (ד' ו') והתוס' שם כתבו פי' כשרוצה לזרוע דהא קתני סיפא ר' יוסי אומר יבור והא לא היא מסקנת הפוסקים וכמ"ש הרמב"ם בפי"ח מהלכ' מכירה בהלכה י"א נמצא בהן יותר על השיעורים האלו כל שהוא יפנה את הכל ויתן לו פירות מנופין וברורין שאין בהן כלום וזהו כר' חיננא דהכא:

כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור. ומסיק דדוקא באיסור תורה והכי אמרינן נמי בבבלי פ"ק דביצה (דף ד) דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין וכבר בארתי מזה במקום אחר דדעת הרמב"ם ז"ל בפט"ו ממ"א שלא לחלק כ"א סתם וכתב שם בהל' כ"ו באיסור של דבריהם מבטלין איסור לכתחילה ולא כדעת התוס' דמחלקין שם בין דבר שיש לו עיקר מן התורה או לא ודעת הרא"ש ז"ל שם לחלק בין מיקלי קלי איסורא או אם איתיה בעיניה והרי מכאן ראיה לסתימת פסק הרמב"ם דהכא יש לכלאים עיקר מן התורה ואיתי' לאיסורא בעיניה ואפ"ה מבטלין מיידי דרבנן לכתחילה דקאמר מוסיף על הסאה וכ"פ בזה הוא ז"ל בהלכות כלאים שם בהלכה א' ואל תטעה לומר דממ"ש שם אסור לזרוע עד שימעט את החטין או יוסיף על השעורים ואם זרע לוקה א"כ מן התורה הוא דהא ליתא דבהדיא (כתב) לקמן בהלכה ז' עד שימעטנו מפני מראית העין ואין חילוק בין תלוש למחובר דבשתיהן אין איסור המעורב כ"א מדרבנן מפני מראית העין כדקאמר הכא וכשעבר וזרע לוקה וה"ז דומה למאי דאיתא סוף פרק הנזקין כרת שבא לו ע"י מדבריהם וה"נ כן ועיין לעיל בפ"ד דדמאי בהל' א' ד"ה תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מה שנתבאר שם מזה בס"ד:

באמת אמרו זרעוני גנה וכו'. הר"ב פי' שהוא א' מט"ז בקב לפי שנזרעין קב וחצי במקום בית סאה ונמשך בזה אחר דברי הרמב"ם בפי' המשנה שכך כתב ואמרו בגמ' שהוא קב וחצי וכו' אבל בחיבורו חזר בו מפי' הזה דהא בגמ' בהלכה דלעיל על הא דמייתי להא וקאמר ותני עלה כגון קב וחצי קב ופריך עלה וא' מכ"ד לחצי קב טב הוא כלום ומשני מפני מראית העין אלמא דפירשו לקב בפני עצמו ולחצי קב בפ"ע דיש מין שייך בנזרע כבר ובפ' המוכר פירות מייתי לה מיהו בשמעתין דאיירי בנזרע כבר י"ל דל"פ ע"כ. ובודאי ל"פ דהכי קאמר בהדיא בגמ' מאן דאמר שיש בה בתלוש ומ"ד שנפל לתוכה במחובר ול"פ לדינא דשניהן אמת הן דבין בתלוש ובין במחובר הדין הוא שימעט וכ"פ הרמב"ם ברפ"ב מהל' כלאים בתלוש ובהלכה ז' שם במחובר ומהא דר' יוסי בלא"ה לאו דיוקא הוא דשייכא גם במחובר שיעקור את הרובע וכהא דאמר הכא לקמן בהלכה ג' גבי הא דאבא שאול דשואל הש"ס מה אבא שאול כרבי יוסי והתם במחובר איירי:

הבורר צרורות מתוך כריו של חבירו וכו'. הובאה האי דר' יעקב בשם רב בריש המוכר פירות הלכה א' וכן בבבלי שם בשם רבה ומייתי לה הכא דאפי' בדיני ממונות מוכח מזה דאסור לערב אפי' כל שהוא ומכ"ש לאיסור כלאים ומסיק לה לקמן דלא משכחת לה לדינא דמתני' דלא קתני אלא ימעט כ"א בשנתערב שלא לדעת כדקאמר אלא בשנתערבו בדרך מכנס וכדפרישי' וכך נראה מדברי הרמב"ם שם דהאי דינא דמתני' מיירי בנתערב בו זרע אחר מאליו וכדכתב שם בהלכה ו' דבנתכוין לערב אפי' חטה אחת בתוך כרי של שעורים אסור לזורעה והראב"ד שם דקדק עליו ורצה לפרש דהא דקאמר הכא במתכוין לזרוע אפי' חטה אחת אסור במתכוין בשעת כינוס התבואה קאמר וכו' ולא משמע כפירושו דהא מוקי להמתני' דאי אתה יכול לפרשה אלא בשנתערבו בדרך מכנס והכי קאמר נמי בהאי תלמודא בריש המוכר פירות על האי מתני' תמן ובלבד בדרך משואו ואורחא דמילתא נקט שכשנושא מיני תבואה מן השדה להכניס לביתו שכיח הוא שמתערבין זה עם זה אלמא דהא דהתירא דבימעט סגי אינו אלא בשנתערב מעצמו בשעת כינוס התבואה הא לא"ה אסור אפי' חטה אחת ולא דבעינן שיהא מתכוין לזרוע בשעת כינוס התבואה:

בירר רובע אחד ומחצה מהו שינכה לו דמי אותו הרובע וכו'. ובבבלי פ' המוכר פירות (דף צ"ד) קאמר רב הונא בפשיטות אם בא לנפות מנפה את כולו וכך מזרעוני גנה שנזרעין קב במקום בית סאה ויש מין שנזרע חצי קב וכך הם דבריו בחיבורו שם בה"ד על האי דזרעוני גינה כיצד חרדל שנתערב בתבואה והרי החרדל זורעין ממונו קב בכל בית סאה ואם נתערב ממנו אחד מכ"ד מן הקב בסאה של תבואה וזו של קטנית חייב למעט הרי שפירש מה דאמרו כגון קב נענין בפ"ע ולא קב וחצי קב בכולל יחד ומ"ש שם וכן אם היה מין זה מזרעוני גינה נזרעין ממנו סאתים וכו' אם נתערב ממנו חצי קב וכו' אל תטעה לומר שנתכוין בזה לפ רוש חצי קב דאמרו כאן דזה ודאי א"א לפרש כן דאם קב נאמר על זרעוני גיגה הנזרעין בבית סאה גם חצי קב מתפרש כן ואם חצי קב על התערובת קאי א"כ קב מתפרש ג"כ בענין זה אלא שכתב כך לדין וגוונא בש"ע וכן הר"ש פי' ג"כ לקב וחצי קב כאו"א בפ"ע ועל הנזרעין במקום בית סאה וכדפרישית בפנים:

ותני עלה כגון שלשת קבין וכו'. סוגיא זו מסוגיות הקשות והחמורות שבסדר הזה והרבה טרחתי ובכל כחי עבדתי ויגעתי ומצאתי ת"ל להעמידה על מכונה ולפרשה ע"ד אמת וענוה צדק עד סופה והמעיין בהר"ש ז"ל שהביאה ופירשה לפסקי פסקי מעצמו יראה ויבין מהקושיות והגמגומים אשר בפירושו ואפס קצהו רמזתי בדברי בפנים במה שפי' דהברייתות פליגי ודרך הש"ס לומר בכה"ג דפליגי והכא את אמר וכו' קושיא היא וכן במה שפי' לט' קבין וכו' ומהו שיצטרפו וכו' ובסאה חולקת וכו' ואין להאריך בזה. ואחר שבררתי ובארתי הכל בפנים אין לי להוסיף כאן כ"א זה נקוט בידך כללא דמילתא מהסוגיא למ"ד דלא בעינן סאה חולקת כלומר דנימא שאינה אוסרת ממין התערובות כ"א במקום דשייך לומר על המין שנתערב בתוכו שהוא מחצה ממין האחר בענין שדרכו להזרע בבית סאה דלהאי מ"ד לא בעינן להא אלא שיהא שם סאה עליהן כמבואר בפנים ולאידך מ"ד איפכא הואי ולכ"ע עם מין שדרכו להזרע סאה בבית סאה כחטים כל המינין של תבואה וקטנית אוסרין בתערובתן בשיעור רובע הקב בתוך סאה וטעמא דסאה ובית סאה הוא בעיקר שקבעו חכמים לשיעור הזה שחששו מפני מראית העין ומפני שנראה וניכר בתוכה התערובת אם הוא חלק כ"ד ממנה וא"כ אין חילוק בכל מיני תבואה וקטנית שנתערבו בה מלבד זרעוני גינה שראו בו חכמים להחמיר והן מהנזרעין מן שיעור קב ולמטה במקום בית סאה ושארי דברים וענינים הצריכים לביאור הסוגיא בכללה ופרטה מבוארין הכל בפנים במילתא בטעמא ואין לנו לכפול הדברים. ומה שלמד הרמב"ם מסוגיא זו דרך כלל הוא שלמד וזה שכל שהוא למעלה משיעור מן התבואה שנזרעת סאה בבית סאה כגון סאתים ויותר או למטה כגון מקב ולמטהו זהו נקראים אצלו זרעוני גינה ולמד זה מדין פשתן בתבואה דמתני' וכדמפרש בסוף הסוגיא ומקב דמפרש לעיל כמו שהבאתי בדיבור דלעיל קצת דבריו בענין זה ומכל פלפול הסוגיא בענין הך פלוגתא דאמוראי לא הביא כלום וצ"ע דהא דר"ש אומר במתני' כשם שאמרו להחמיר וכו' פירש בה הרמב"ם בפי' המשנה לפי מה שאמרו כאן בהלכה דלעיל כמה דר"ש אומר אין שני מינין מצטרפין לאסור וכו' והפשתן בתבואה ביאר לענין בפ"ע שיהו דברי חכמים וכיון דאין נ"מ לדינא דאפי' נפרש דהכל הוא מדברי ר"ש וכפי' הר"ב שהעתקתי בהמשנה בזה עכ"פ ההלכה כך היא דאין חולק על דברי ר"ש במשנה זו ואפשר שהרמב"ם בעצמו ג"כ חזר בו מפי' הזה בדברי ר"ש דהא משמע דהש"ס קאמר לה כמה דר"ש וכו' ולא שהן דברי ר"ש בעצמו ואיך שיהיה הדין פשתן בתבואה להלכה הוא והנלמד ממנו לכיוצא בזה לפי החשבון:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף