מראה הפנים/יומא/ג/ה

מראה הפנים יומא ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתיב בבקר בתמיד וכו'. כפי אשר הגהתי בפנים הוא הנכון ומוכרח וחילוף השיטות שכיח הרבה והרבה בספרי הדפוס מהש"ס הזה אשר לא עבר בה איש ולא יישב אדם. ובענין דשקיל וטרי הכא בעצים ובקטורת מי מהן קודם וזהו בשני גיזרי עצים דבבקר בבקר דעצים עלייהו קאי כמפרש בפ' דלעיל. והתם בדף לג בפירושא דסדר המערכה קאמר שני גיזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי אע"ג דהכא כתיב בבקר בבקר והכא כתיב בבקר בבקר אפ"ה מכשיר עדיף וכו'. ופירש"י ז"ל והכא כתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה קאי למדרשיה אדישון פנימי ואהטבה ואקטורת כדכתיב יקטירנה ואין קטורת אלא לאחר דישון עכ"ל וזה קרוב למאי דאמר הכא דבבקר בבקר דכתיב בקטורת ואין יודע איזה מהן יוקדם אלא מדחזינן מי מכשיר וכו' וכדמסיק ר' הילא וא"כ ממילא שמעינן נמי דסידור שני גיזרי עצים קודם לדישון הפנימי דהא אין קטורת אלא לאחר דישון. וראיתי בת"י ד"ה אפ"ה מכשיר עדיף שכתבו דסברא היא שהאיך יעשה כל המצוה אם לא יתקן מכשירים תחלה. ועוד שבלא גחלים לא יוכלו להקטיר אבל בלא דישון יוכלו להקטיר עכ"ל וזה קשה דהא בהדיא אמר הכא לעיל בפ"ב בהלכה ג' מנין לדישון מזבח הפנימי והזה עליו והקטיר מה הזייה בגופו אף הקטרה בגופו. והנכון כפירש"י ז"ל וכדמשמע מהכא והאי ועוד שכתוב בת"י לשון יתר הוא ואינו מדויק:

תני אמר רבי יהודה עששות של ברזל היו מרתיחין וכו'. הכא מדייק עלה והלא מכבה הוא וכדאסיק הקושיא לא כן סבר מימר ר' יוסי ור"ש וכו' וכדפרישית דהא שמעינן לר' יהודה דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה מחייב עלה וכדאמר בשבת שם ובכמה מקומות ומשני הכא דר' יהודה ס"ל אין תולדת האש כאש ואין כאן משום מכבה ומשמע דאיירי אפילו אם היה שייך בהן כיבוי. והיינו שעדיין מרותחין הן אפ"ה מכיון שאינן אלא תולדות אש לית כאן כיבוי ולרבנן ס"ל תולדת אש כאש והלכך לדידהו אסור בעששות של ברזל. והתם בדף ל"ד ע"ב מדייק בענין אחר דקאמר והלא מצרף הוא אמר רב ביבי שלא הגיעו לצירוף ופירש"י ז"ל כבר היה מצונן במקצת אביי אמר אפילו תימא שהגיעו לצירוף דבר שאינו מתכוין מותר. ופריך מי אמר אביי הכי אליבא דר' יהודה והתניא בשר ערלתו ואפילו במקום שיש שם בהרת יקוץ והוינן בה קרא למה לי ואמר אביי לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור הני מילי בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן הוא כך היא גירסת רש"י ז"ל. ולא גריס ואין שבות במקדש דהא תלא טעמא באין מתכוין והתו' שם מקיימי לגי' הספרים דגרסי ואין שבות במקדש ופירשו דאביי אמר אפילו תימא בשהגיע לצירוף דבר שאינו מתכוין מותר והיינו מן התורה ואע"ג דמדרבנן אסור אין שבות במקדש. ופריך מי אמר אביי דדבר שאינו מתכוין לא מיתסר אלא מדרבנן והתניא וכו'. ומדאיצטריך קרא ש"מ דדבר שאינו מתכוין אסור מדאורייתא ומשני הני מילי' בכל התורה כולה. אבל הכא פי' בשבת דכתיב בה מלאכת מחשבת בעינן שיחשב לעשות מלאכה שהוא עושה הלכך צירוף דהכא הוי בלא מתכוין דרבנן ואין שבות במקדש. וזה לשון הרמב"ם בפ"ב מהל' עבודת יה"כ בהלכה ד' בענין זה היה הכ"ג זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותן במים כדי להפיג צינתן שאין שבות במקדש או מערבין מים חמין במי המקוה עד שתפיג צינתן. הנה הוא ז"ל גורס כגי' התוס' וכשיטתם והלח"מ כתב כאן ותימא דלפי' התוס' לר' יהודה דבר שאינו מתכוין בשבת אסור מדרבנן ולר"ש מותר גמור וכיון דרבינו ז"ל פסק כר"ש בפ"א מהל' שבת דדבר שאינו מתכוין מותר א"כ הכא נמי ליכא איסורא כלל ולא שבות והיכי קאמר ואין שבות במקדש. ובפ' כירה גבי מיחם הקשו בכה"ג והלא מצרף ותירצו דאתי כר"ש משמע דלר"ש ליכא איסורא כלל ונראה דרבינו ז"ל מפרש דהך צירוף עששיות הוי פסיק רישיה וכו'. והאריך שם בענין זה עיין עליו ולדידי לא קשיא ליה הא כלל דנימא כהאי דוחקא מחמת קושיתו דמפרש דהך צירוף הוי פסיק רישיה והתוס' לא כתבו שם כן אלא בתחילה ולפלפל מההיא דכריתות ומסקו לבסוף וכתבו וי"ל דצירוף עששיות לא הוי פסיק רישיה ואפ"ה פריך שפיר מדמשני אביי ל"צ אלא לר' יהודה מכלל דלא שאני ליה בין מתכוין לשאינו מתכוין דאי שאני ליה אפי' כר"ש אתיא וכו' מ"מ מדמשני הכי מעיקרא מכלל דלר' יהודה אסור דבר שאינו מתכוין מדאורייתא אע"ג דלא הוי פסיק רישיה וא"כ העלו התוס' בעצמן דלא הוי פסיק רישיה ולא נאריך ביה דקושייתו מעיקרא ליתא שהרי כך כתב הרמב"ם בפ"א מהל' שבת בהל' ה' דברים המותרין לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתיעשה מלאכה בגללן ואפשר שלא תיעשה מלאכה אם לא נתכוין לאותה מלאכה ה"ז מותר. כיצד גורר אדם מטה וכסא וספסל וכו' דקדק הוא ז"ל וכתב דברים המותרין לעשותן בשבת דדוקא בכה"ג שהן מותרין לכתחלה לגמרי ואפילו מדרבנן ובשעת עשייתן וכו' כי לא מתכוין למלאכה שרי וא"כ הכא מאי אית לך וכי ס"ד דאותן עששיות החמין והגיעו לצירוף מותר לכתחלה להשימן בצוננין הלא מ"מ משום איסור כבוי יש כאן ומדרבנן מיהת אסור כדמשמע בבבלי פ' כירה דף מב גבי גחלת של מתכת בר"ה ונהי דלא מכוין לצירוף מדרבנן מיהת אסור ועל כרחך דאתינן לטעמא דאין שבות במקדש. ואי קשיא הא קשיא דהוא ז"ל פוסק כר' יהודה דברייתא וכסתמא דמתני' שכתב מלבנין עששיות של ברול או מערבין מים חמין והרי משמע דתנא דמתני' לא מודי לר' יהודה בעששיות כדקאמר הכא בהדיא דפליגי. ונהי דהא ל"ק דהא יש כאן משום מכבה וכדקאמר הכא והרי הוא ז"ל פוסק שם בשבת כר' יהודה בזה דמלאכה שאינה צריכה לגופה מיחייב עליה דזה דוקא כשהוא מכוין למלאכה אלא שאין צריך לתכלית של אותה מלאכה וא"כ הכא כי לא מכוין לצירוף שהיא תולדת המכבה כדכתב בפ' י"ב מהל' שבת בהל' ב' מדאורייתא שרי ומדרבנן מיהת אסור דהא מ"מ יש כאן איסור כיבוי אלא דאין שבות במקדש אבל במה שהוא פוסק כר' יהודה דברייתא וכסתמא דמתני' זה צריך ישוב וצ"ל דהוא ז"ל מפרש דנהי דמשמע מהכא דפליגי מ"מ הואיל ובש"ס הבבלי לא קאמר בהדיא דפליגי אפשר דמתני' נמי ס"ל דאו הא או הא עבדינן ואפי' תימא דפליגי י"ל דמדנקט הש"ס למילתיה דר' יהודה ושקיל וטרי אליביה ש"מ דהלכתא דאף בעששיות שרי וכדמסיק טעמא שאין שבות במקדש. ודע דמה שמקשין התוס' כאן מההיא דכירה דף מו דקאמר כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דאורייתא כי לא מכוין גזר ר"ש וכו'. וא"כ ר' יהודה דפליג עליה אסר אפילו בכה"ג דכי מיכוין ליכא איסורא דאורייתא לכאורה יש לדחות קושיא זו דהא לא קאי התם האי מילתא כדמתיב רבא מהאי דמוכרי כסות וכו' והא הכא כי מיכוין איכא איסורא דאורייתא וכי לא מכוין שרי ר"ש. וא"כ איכא למימר דלא פליג ר' יהודה עליה דר"ש אלא בהיכא דכי קא מכוין איכא איסורא דאורייתא ויש ליישב ואין להאריך:

ויחם לו חמין. קושיא זו לכאורה יש לפרש דאליבא דר' יהודה בלחוד הוא דפריך ואמאי קאמר בעששות של ברזל ולא קאמר כתנא דמתני' שמחמין לו חמין מערב יה"כ וא"כ כי משני שלא יהו אומרים ראינו כ"ג טובל וכו' אפילו חמין לתוך צונן יש משום מראית העין דשאובין. ואיכא דס"ל הכי אלא דנראה מדקאמר טעמא דהדין תניא משמע דהדין תניא דמתני' הוא דקאמר ופריך ויחם לו חמין כלומר הכל חמין מערב יה"כ ומשני שלא יאמרו וכו' אבל חמין לתוך צונן מי מקוה שנשאר בה כשיעור אין כאן חשש כלל משום שאובין וכן מוכרח מדברי התוס' דתענית דף יג וכבר זכרתי מזה בפ"ג דברכות בהלכה ד' ד"ה מחמירין היו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף