מראה הפנים/חגיגה/ב/ה

מראה הפנים חגיגה ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא כרבי שמעון בן אלעזר וכו'. הך דרשב"א בברייתא דלקמן מייתי לה נמי בבבלי פ"ב דחולין דף לג ע"ב בשינויא דרב פפא התם על המתני' השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם וכו' מדקתני נאכלין בידים מסואבות וכו' וקאמר רב פפא הכא בידים תחלות עסקינן וכרשב"א דאמר משום ר"מ וכו' וזהו דלא כדבעי בבבלי פרקין דף י"ח לשנויי מעיקרא לרומיא דמתני' דהכא אמתני' דבכורים דקתני התרימה והבכורים וכו' מה שאין כן במעשר וכ"ש בחולין דלא בעי נטילת ידים ובעי לשנויי רומיא דמעשר אמעשר דמתני' דהכא כרבנן דפרק י"א דפרה כל הטעון ביאת מים מד"ס ומתני' דבכורים כר"מ ולכאורה הוה קשיא דר"מ אדר"מ בהך ברייתא דרשב"א שאמר משום ר"מ דס"ל דאשכחן שהידים תחלות הן אף לחולין אלא דבלאו הכי לא קאי האי שנויא בפרקין שם אלא כדמסיק אידי ואידי באכילה ול"ק כאן באכילה דנהמא וכאן באכילה דפירי וכן כתב הרמב"ם בריש פ"ו מהלכות ברכות כל האוכל פת שמברכים עליו המוציא צריך נ"י תחלה וסוף ואע"פ שהוא פת חולין וכו'. והכא דאוקי למתני' כד"ה ומטעמא אחרינא כדי שיהא בדל מן התרומה וזהו כרב אידי בר אבין בבבלי פ' בל הבשר דף ק"ו דקאמר נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה וכו'. ונראה דטעמיה דמסיים ועוד משום מצוה דאלו לטעמא דסרך תרומה בלחוד א"כ לא היה להם לחכמים לתקן נ"י בחולין אלא לכהנים דאכלי בתרומה וכן נראה מדפליגי אביי ורבא התם מאי מצוה וכו' ש"מ דתפסי להאי טעמא משום מצוה לעיקר ומשום דזהו טעם הכולל הכל ודברי הרמב"ם בזה שכתב שם כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לק"ש ותפלה מברך תחלה אקב"ו על נ"י שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר על פי התורה אשר יורוך. וכתב הכ"מ דאע"ג דפליגי אביי ורבא מאי מצוה אביי אמר מצוה לשמוע דברי חכמים רבא אמר מצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך דקאמר מדכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים מכאן סמכו חכמים לנ"י מן התורה וכו' וכל היכא דפליגי אביי ורבא נקטינן כרבא מכל מקום כתב רבינו שזו מצות חכמים וכו' משום דס"ל כמ"ש התוס' דאסמיך ליה אקרא ולאו דרשה גמורה היא וכו' עכ"ל ואין זה טעם מספיק דלכ"ע אינו אלא אסמכתא בעלמא ולא כתיבא לנ"י בהדיא בתורה אלא דנראה דטעמיה משום דרצה לכלול ג"כ למה שכתב בין לק"ש ובין לתפלה ולאסמכתא דר"א בן ערך לא שמעינן אלא לענין דשייך ביה נגיעה כמשמעות הכתוב דדריש לאסמכתא ולא שמעינן לק"ש. ולתפלה דמאי נגיעה שייך בהו ולפיכך הביא קרא דעל פי התורה אשר יורוך דמיניה למדנו על כל אשר כתב לעיל. ובענין מים אחרונים שכתב הרמב"ם שם אין מברכין עליהם שאינו אלא מפני הסכנה וכו' וכן כתבו התוס' בפרק כל הבשר שם ומ"ש הראב"ד בהשגה אני שמעתי וכו' שהרי חכמים דרשו את שתיהן מפסוק אחד והתקדשתם והייתם קדושים וכו'. כבר כתבו התוס' גבי האי דרשא בסוף פ"ח דברכות דוקא להם וכו' אבל אנו שאין מלח סדומית מצוי בינינו וכו' אין הנטילה מעכבת עלינו לברך וכך הם דברי הרמב"ם דלקמן ע"ש ותדע דהא בהך מתניתא דמייתי התם דדריש והתקדשתם וכו' כי קדוש זה שמן וכו' וא"כ נאמר נמי דשמן מעכב והמסקנא שם וכן בפרק כיצד מברכין דף מ"ב ע"א שאינו מעכב בה"מ ע"ש:

תמן תנינן וכו'. בארתי לסוגיא זו שם ומפני שזהו בסדר אחר אביא למקצתה כאן דפריך תמן במס' בכורים את אמר אין המעשר טעון רחיצת ידים והכא במתני' דידן קתני טעון רחיצת ידים ומשני הכא כרבנן דמסכת פרה בפי"א ומתני' דבכורים כר"מ וזהו כמה דמתרץ בבבלי פרקין לרומיא דמעשר אמעשר דתנינן תמן וכו' בפרה שם. ובחולין לא מדייק הש"ס דהכא כדאמר התם אלא חולין אחולין קשיא משום דכבר מפרק לעיל להא דאקשי ויש ידים לחולין וכו' ומבואר הוא בדבור דלעיל. וחכמים אוסרין במעשר. וקס"ד דלענין רחיצת ידים קאמרי וכעין דתנינן הכא והלכך פריך על האי שנויא דמוקי למתני' דידן כרבנן דמס' פרה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' שמואל וכו' דחכמים דהתם דאוסרין במעשר היינו שנפסל גופו מלאכול מעשר אם אכל לאחד מהני שפוסלין את התרומה כגון אוכל ראשון וכו' ולא לענין רחיצת ידים קאמרי:

מאי כדון. דהשתא הדרא רומיא דמתני' אהדדי:

הן דתימר וכו'. כלומר אלא הכי הוא דבעית לשנויי דהן דאת אמר במתני' דידן המעשר טעון רחיצת ידים ברוצה לאכול אותו והן דאת אמר במסכת בכורים שאינו טעון רחיצת ידים ברוצה ליגע אותו ופריך ולא הוא רוצה לאכול הוא רוצה ליגע בתמיה וכלומר דהיינו הך משום דודאי הא דמחמיר את ברוצה לאכול היינו על כרחך משום דהוא רוצה ליגע בו בעצמו דאי לא תימא הכי אלא דעיקר החומרא משום אכילה היא ואף בדלא נגע בו הוא בעצמו וכגון שחבירו תחב בו בכוש וכיוצא בו קשיא היא גופה אמאי החמירו בו כך הרי הוא לא נגע בו ומהיכי תיתי נחמור באכילת מעשר כל כך אלא משום נטילת סרך. אלא דהיינו טעמא שהחמירו באכילת מעשר שיהא צריך נ"י משום סרך דתרומה שלא יבא לאכול תרומה בלתי נ"י ופריך והיכי מצית אמרת משום סרך תרומה והתנינן במתני' נמי תרומה וכי יש בתרומה משום נטילת סרך בתמיה וכלומר דהא על כרחך בתרומה משום נגיעה דתרומה הוא דאצריכו נ"י וא"כ במעשר נמי משום נגיעה הוא דהא בחדא מחתא תני להו למעשר ולתרומה ולחולין הוא דשייך לומר משום סרך תרומה כדלעיל וכולה מתני' דהכא בנגיעה הוא דמיירי והדרא רומיא דמתני' דבכורים לדוכתה אלא בחולין שנעשו ע"ג טהרת הקודש מיירי מתני' דהכא וה"ה למעשר ופריך וחולין וכו' וכי לא כחולין הן תפתר או כרשב"א וכו' כדלעיל או כר"א בר צדוק וכו' בסוף כ"ב דטהרות ע"כ דמבואר בבכורים שם. ובסוגית הבבלי דפרקין דאתקיף לה רב שימי בר אשי אשינויא כאן לאכילה כאן לנגיעה עד כאן ל"פ וכו' ולא בעי לשנויי כדמשני הכא דמתני' מיירי בשנעשו על טהרת הקודש דלא בעי לאוקמי כיחידאה. ובענין האי שנוייא דהכא וזהו כעין דאוקי ר' אלעזר אמר ר' הושעיא למתני' דהשוחט וכו' בחולין שם כמוזכר בדבור דלעיל יתבאר לקמן ועיין בפרק דלקמן בהלכה ב' מה שיתבאר מזה בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף