מראה הפנים/דמאי/ז/ד

מראה הפנים דמאי ז ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה. בכל הספרים אשר לפנינו ובמשניות דגמ' גרסינן גבי ודאי שאני עתיד להפריש כמו הכא ובמתני' דלקמן גבי תאנים של טבל וגבי דמאי גרסי' בריש פרקין שאני עתיד להפריש למחר וכן במתני' דלקמן בסיפא היו דמתי וכו' והר"ש בפ"ד במ"ד כתב דל"ג למחר בסיפא דמתני' דלקמן והביאו התוי"ט במתני' דלקמן בבבא היו דמאי ולטעמיה דמחלק בין אינו מתקן אלא מה שאוכל למתקן את כל הנוד וכו' וכמו שפי' הר"ב במתני' עיי"ש ולא נאריך בזה וגם מה שהביא הר"ש שם ראיה מסוגית הש"ס דהכא בריש פרקין מההיא דר' ינאי הו"ל תאני ודאי וכו' הוא בעצמו גורס בפרקין בהא דר' הושעיה תנאי ודאי כמו שזכרתי שם לעיל וא"כ בהאי דר' ינאי תנאי ודאי הוא הנכון וכמבואר הכל לעיל. ומיהו למ"ש התי"ט שם וגם להרמב"ם לא גרסינן למחר אבל מטעמא אחרינא וכו' וכל זה אינו מוכרח ולא מצאנו מקום להרמב"ם שהיה גורס במתני' דלקמן בסיפא כן. ושלא להאריך אבאר לך עיקרי הדברים לדעת הרמב"ם בפי' המשנה ובחיבורו ותמצא פי' המשנה על נכון לפי גי' המשניות כולם אשר לפנינו והדין לפי המסקנא על מכונו. בפי' המשנה כאן כתב וזאת ההלכה היא לר"מ שהוא סובר יש ברירה והדבר הנשאר כאלו הופרש מתחילה והעיקר בידינו בדאורייתא אין ברירה בדרבנן יש ברירה ומפני זה אין הלכה כר"מ אלא יוציא תרומה ומעשרות קודם שישתה על כל פנים וכ"כ עוד במתני' דלקמן היו לו תאנים של טבל וכו' ומאשר קדם לו ג"כ תדע כי מה שנאמר בתאנים של טבל אינה הלכה לפי שהטבל מדאורייתא ובדאורייתא אין ברירה אא"כ הוציא כל המתנות קודם אכילתו וזה מותר בשבת בשביל התנאי שהקדים מערב שבת וא"כ משוה דין יין דמתני' ודין תאנים דטבל ודאי דהיכא שלא הפריש בשבת קודם אכילתו ושתייתו אסור לסמוך על מה שאמר שאני עתיד להפריש משום דאין ברירה ואם הפריש בשבת מותר והפרשה כזו מותרת בשבת מפני שכבר התנה מע"ש וזה נלמד מהאי ש"ס בהלכה א' דקאמר ולא נמצא מתקן בשבת מה שפורט בשפתיו קודם אכילה ומשני אדהתנה או כדהאי תנא כדפרישית שם דאם התנה מע"ש מותר להפריש בשבת אפי' לטבל ודאי אבל החילוק בין דמאי לודאי בענין התנאי הוא זה דבדמאי מתנה הוא אף על דבר שאינו ברשותו ובודאי אינו מתנה אלא על דבר שיש ברשותו כדקאמר הכא ריש פרקין. וכדברי הרמב"ם בפירוש המשנה כך הם דבריו ממש בחיבורו בדינים אלו דבריש פ"ז מהלכות מעשר כתב הדין ביין טבל דאורייתא אם אמר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' שאינו יכול לשתות על סמך שיניח בסוף שיעור תרומה ומעשרות אלא יפריש ואח"כ ישתה וזהו גוונא דמתני' דהכא ודלא כר"מ דטעמיה דאית ליה ברירה כדאמרי' פ' בכל מערבין (דף לז) ובכמה וכמה מקומות בש"ס והמסקנא בפ' משינין דבמידי דאורייתא לית ברירה ובריש פ"ז לא ביאר מדין דשבת כ"א סמך על מה שיבאר בפ"ט מהל' הנזכר בדיני דמאי ואגב ביאר גם מדין ודאי בשבת היכא דלא היה אפשר לו לתקנו מקודם והתנה עליו מע"ש דמפרישו בשבת ואוכל כמ"ש שם בהלכה ח' מדין תאנים של טבל דמתני' דלקמן וביאר שם החילוק בין דמאי לודאי בענין התנאי כדלעיל וכמו שנתבאר ג"כ בריש פרקין ועכשיו צריך שתדע דמה שכתוב במשנה גבי ודאי שאני עתיד להפריש וגבי דמאי כתוב שאני עתיד להפריש למחר הטעם הוא דהאי תנא ס"ל דבדמאי יכול להפריש בשבת אם קרא שם והתנה מע"ש אבל בודאי לא מהני קריאת שם של ע"ש דאף שקרא שם מע"ש אסור לו להפריש בשבת וחילוק זה כתבו התוס' ביומא (דף נה) בין שאר חילוקים שבין דמאי לודאי שביארו שם וע"ש שזה נלמד ממה דגריס במתני' גבי דמאי שאני עתיד להפריש למחר ולא כן בודאי ומה שתמצא בתוס' סוכה (דף כ"ג) שכתבו שלא לגרום גם בדמאי להפריש למחר בסיפא דמתלי' דלקמן הן הן דברי הר"ש שזכרתי ואמנם דבריהם ביומא הוא העיקר להאי תנא דמתני' אתיא כותיה והוא ר"מ דאית ליה ברירה אף בדאורייתא ולזה יש הכרח מן הסברא לפי שיטתו דהא כיון דאית ליה ברירה א"כ למה יפריש הודאי בשבת אף שהתנה וקרא שם מע"ש הרי יכול הוא לאכול בשבת אף קודם הפרשה על סמך שיפריש אחר השבת דיש ברירה ואמאי יעבור על שבות בחנם וזהו דוקא בודאי אבל בדמאי כיון דעיקר תקוניה אינו אלא מדרבנן מן הסברא הוא שיכול הוא לתקנו בשבת מכיון שכבר התנה וקרא שם מע"ש. ואחר שמוכרח זה החילוק דהתוס' דיומא א"כ נאמר דבדוקא שנה לנו התנא גבי ודאי שאני עתיד להפריש וגבי דמאי להפריש למחר להשמיענו זה כפי הסברא דידיה ובטבל ודאי להפריש דקאמר היינו אחר השבת דאסור לו לתקנו בשבת אפי' לאחר קריאת שם מע"ש מכיון דאחר קריאת שם כבר יכול הוא לאכלו ולשתותו בשבת מטעמא דיש ברירה וכדאמרן וגבי דמאי בסיפא דמתני' בכיון הוא דשנה להפריש למחר להשמיענו דבדמאי הוא מותר להפריש בשבת אחר קריאת השם מע"ש והרי נתבאר לך גי' המתני' כולהו כאשר לפנינו בדוקא הוא אלא דלא קמה אליבא דהלכתא כמו שבארנו דהא הך מתני' דלקמן דוקא אליבא דר"מ הוא דאתיא כמו מתני' דהכא ורישא בודאי וסיפא בדמאי הכל בדוקא הוא אליבא דידיה דס"ל יש ברירה בדאורייתא ומזה נולד לנו החילוק בהפרשה בשבת בין ודאי לדמאי אבל אליבא דהלכתא דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה וא"כ אף בודאי צריך להפריש קודם אכילתו ושתייתו שוב אין חילוק בזה בין ודאי לדמאי וסומכין על התנאי וקריאת שם של ע"ש להפריש בשבת אף בודאי ומכ"ש בדמאי והחילוק שבין ודאי לדמאי אינו אלא בענין התנאי דבזה צריך שיהיה ברשותו ובדמאי מתנה אף על שלא ברשותו וזה הכל נלמד מהאי ש"ס דהלכה אי מעובדא דר' ינאי דמותר להפריש מפני כבוד השבת אחר שהתנה וקרא שם מע"ש והחילוק שביניהם מבואר להדיא שם ומזה למד הרמב"ם לדינא מאחר שאינו מבואר לנו ההיפוך מש"ס דילן הרי לפניך דיוקא דהמתני' דהכא ודלקמן הרישא והסיפא אליבא דר"מ דאתיא כותיה וביאור הדין לפי המסקנא:

רבי יוסי אומר לא חילל. ברייתא זו דהתוספתא מייתי לה שם בפ' בכל מערבין וג"כ להכריח דר' יוסי לית ליה ברירה וכן מסיק התם אליבא דר"ש דאית ליה ברירה. וכבר מבואר בפנים להא דקאמר הכא טעמיה דהדין לאו כטעמיה דהדין כדמוכח מהני ברייתות והבאתי הכל בפנים ולטעמא דהשיבו לר"מ משום בקיעת הנוד ואע"ג דאין זה עיקר הטעם דתרווייהו וכעין זה כתבו התוס' שם (דף לח) ד"ה אי אתה מודה וכו' שאע"פ שהן עצמן לא היו חושבין לזה הטעם עיקר מ"מ היו שואלין לדעת מה ישיב להן ובדינא דהאי ברייתא על הסלע שתעלה וכו' פסק הרמב"ם בפ"ד ממע"ש הל' טו כחכמים הרי זה חלל וסיים וסלע שתעלה בידו תהי מעשר ור"ל בזה דאע"ג דבעלמא קי"ל כמ"ד דבדאורייתא אין ברירה שאני הכא שהרי נתבררו דבריו ועלתה הסלע בידו ולפיכך דייק וכתב סלע שתעלה וכו' הכוונה דכשתעלה בידו אז סמכינן על מה שאמר בתחלה והסלע מעשר והפירות של מע"ש חולין ותוכן הדברים יתבארו לקמן בסוף פ"ב דמס' מע"ש בס"ד:

תמן תנינן המניח פירות וכו'. כבר ביארתי בגיטין שם מה ששייך לזה:

רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן מה בין האומר בכיס וכו'. כה"ג גריס לה התם בסוף מעילה רמי ליה ר"ל לר"י מ"ש רישא ומ"ש סיפא וכרב פפא דקאמר התם כיסין אלוגין רמי ליה וכלומר מכח מתני' דלוגין הוא דקשיא רישא לסיפא אליבא דר"ע כדמוכח מסוגיא דהכא ובענין הקושיא ביארתי בפנים כעין שפירשו התוס' שם בהא דר"פ ומתוך מה שנתבאר יתבררו דברי התוס' וכוונתם בהקושיא והתירוץ דמתרץ ליה התם וכתירוץ דר' יונה דהכא ועיי"ש. היך דמאי וכו' מה שאני עתיד להפריש למחר. כבר ביארתי דהגי' שלפנינו בכל הספרים גבי דמאי למחר היא העיקר וכדברי התוס' דיומא ועיין בהלכה דלעיל ד"ה שני לוגין שהוספתי בסברא מוכרחת דהאי תנא קמ"ל בזה לסברא דידיה מהחילוק אליביה בין ודאי לדמאי ע"ש ותמצא מבואר הכל:

וחזר ביה ר' יוסי בר' בון מכח הדא דר"ח דאפי' לכתחילה מתנה כן ולישנא דמתני' דקתני ואמר לאו לאפוקי לכתחילה הוא אלא משום הסיפא נקט לה דאם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' עירובין בדין הזה ואף שכתב שם והתנה וכו' נמי לאו לאפוקי לכתחילה הוא אלא כדאמרן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף