מראה הפנים/דמאי/ד/ה

מראה הפנים דמאי ד ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועד א' נאמן. כדפרישית דפריך וכי האיך נאמן על מה שאין בידו לתקנו במקום דאיתחזק איסורא והכי משמע בבבלי פ' האשה רבה (דף פח) דקאמר גבי טבל והקדש וקונמות האי טבל ה"ד אי דידיה משום דבידו לתקנו וכו' א"כ דאחר לא מהימן בכה"ג והלכך איצטריך לשנויי קל הקילו באכסניא וכן דעת התוס' בריש גיטין ודעת הרא"ש ז"ל בפ' הנזקין גבי כללי דעד אחד נאמן באיסורין דבמקום דאיתחזק אסורא בעינן דבידו לתקנו הוא אבל דעת הרמב"ם ז"ל אינו כן אלא סתם וכתב בפי"א מהל' עדות בהלכה ז' עד אחד נאמן באיסורין וזהו לשיטתו שאף בחשוד כתב שם דעל שלו אינו נאמן אבל על של אחרים נאמן הוא דפסק כרשב"ג דלקמן כמ"ש ג"כ בסוף פי"ב ממעשר ובכמה מקומות. והראב"ד השיג עליו והקשה מהאי דריש פרקין לא מצאו א"ל אחד שאינו נאמן על המעשרות מעושרין הן ובמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר הרי שאינו נאמן גם על של חבירו וכר"מ דלקמן ולדעת הרמב"ם יש לומר דשאני בריש פרקין שהרי במוצ"ש יכול לתקנן ולא הקילו אלא לצורך שבת אבל היכא שיכול לתקן לא הקילו כדלעיל שם. ומה שהקשה עוד מהא דהוכרח לשנויי הכא אכסנאי הקילו יש לומר נמי דההיא אליבא דר"מ אזלא והיינו דמייתי הש"ס עלה להך ברייתא דפלוגתא דרבי ורשב"ג דפליגי בפלוגתייהו דר"מ ורשב"ג דבכורות וכיון דהרמב"ם פוסק בזה כרשב"ג דסמך על מה שאמרו חזקה אין אדם חוטא ולא לו א"כ לא קשיא ליה מההיא דהכא לקושיא בפ"ע אלא בכלל הקושיא היא שהשיג שם דסבירא ליה להראב"ד דהילכתא כר"מ היא. ומה שהרמב"ם הכריע כרשב"ג י"ל בזה דמלבד הא דאמרו חזקה אין אדם חוטא בשביל אחרים יש עוד ראיה וסיוע מההיא דמתני' דלקמן החמרים שנכנסו לעיר דטעמא דרבנן דאינן נאמנין מפני שהן גומלין זה את זה כדאמרי' בפ"ב דכתובות. ובמתני' דהכא דהתירו בגומלין היינו משום אכסנאי והשתא אי כר"מ דהחשוד על הדבר אינו נאמן אף על של אחרים למה לי טעמא דגומלין תיפוק ליה משום דהן חשודין על המעשרות ואין נאמנין אף על של אחרים אלא דמשמע דכרשב"ג אזלו הני מתני' ובמקום דאיכא למיחש לגומלין היא דחיישינן ולא התירו אלא באכסנאי:

תני הנכנס לעיר וכן'. ומסיים בתוספתא בד"א בזמן שאין מכיר אדם שם אבל אם היה מכיר שם אדם לא יטול אלא מן המומחה ופסק הרמב"ם כן שם בהלכות מעשר והראב"ד בהשגה פי' להתוספת' דבזמן שהוא מכיר באחד שהוא מומחה קאמר והלכך לא יסמוך עוד על א' מן העיר שיאמר לו פלוני נאמן ולא יקח אלא מן הידוע לו והרמב"ם שהעתיקה כפשטה נראה דכך היה דעתו בפירושה דאהיכא דאיכא חששא דגומלין קאי וכמ"ש שם לפני זה הלך ליקח ממנו וא"ל מי כאן מוכר יין ישן וכו' אע"פ שהן כגומלין זא"ז הרי אלו נאמנין וטעמא דבאכסנאי התירו אפי' בחששא דגומלין ועלה קאמר בד"א דדין אכסנאי יש לו בזמן שאין מכיר אדם שם אבל אם מכיר אדם שם אין לו דין אכסנאי שיתירו לו מפני חיי נפש כדקאמר הכא משום דיכול הוא לילך לזה מכירו והוא ימציא לו מן המתוקן והלכך לא יקח אלא מן המומחה והיינו נמי דמסיים ואם שהה שם ל' יום וכו' וכך הוא בתוספתא ומהאי טעמא גופא דשוב אין לו דין אכסנאי. ומה שהביא הראב"ד שם בירושלמי שלא בפניו נאמן וכו' גירסת התוספתא כך היא ולפי גי' דהכא אינה מתפרשת אלא כמבואר בפנים וענין אחר הוא ולא על האומר איש פלוני נאמן מיתפרשא:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף