מראה הפנים/דמאי/ג/ד

מראה הפנים דמאי ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אתא מימר אפילו משנחשדו. ובהש"ס בבלי פ"ק דחולין ובכמה מקומו' מסיק דלאחר שנחשדו עשאום כעכו"ם גמורים לכל דבריהם:

כאן קופה בקופות וכאן פירות בפירו'. כדפרישי' בפנים וכל ענין השייך לזה עד א"ר יהושע בן קבסיי מבואר הוא הדק היטב והרי זה עולה לדרך הרמב"ם ז"ל שדעתו בענין פירות הגוי שאם נגמרו מלאכתן בידו פטורין מן המעשרות כמ"ש בפ"א מהל' תרומות בהלכה י"א וזכרתי מזה כמה פעמים דבכה"ג יש קנין לגוי להפקיע ממעשרות וזה נלמד מהש"ס דהכא לקמן בפ"ה בהל' ט ומהש"ס דסתם וכרבה ורב אשי בסוף פרק השולח והשתא הא דקאמר אצל העכו"ם כפירותיו היינו שפטורין הן ממעשרות וזהו בהפקיד אצלו חולין מתוקנין דממ"נ פטורין הן וברישא אצל הטוחן נכרי דמוליכין אצלו קופות ובמידה חיישינן שמא הוחלפה קופתו עם קופת ע"ה ולפיכך הוא דמאי. וה"ז כדברי הרמב"ם בפי"א ממעשר בהלכה י"ג בדין המוליך לטוחן עכו"ם ובהלכה ט"ו בדין המפקיד פירותיו אצל הנכרי ובחולין מתוקנין והראב"ד ז"ל פי' בהשגות שם להא דקאמר כאן קופה בקופות לפי שמתיירא שמא לא יתכוין במילואם ולפיכך הוא דמאי וזה לשיטתו שפיסק דמירוח הגוי חייב במעשר מדרבנן כדכתב שם לעיל והלכך פירש דבסיפא דהחשש שהוחלפו פירות בפירות נכרי הרי הן כפירותיו וחייב ודאי במעשר ומדרבנן וברישא דמוליך לטוחן נכרי בקופה ומתיירא הוא להחליף בשלו שמא לא יתכוין במדה ואין כאן אלא ספק ולפיכך הוא דמאי ולא מחשש שמא הוחלפה עם של ע"ה כדהשיג בזה לעיל דהא לא הוי אלא ספק ספיקא. ולשיטת הרמב"ם כדפרישית דפירות בפירות פטורין בהפקיד חולין מתוקנין דאין החשש אלא שהחליף בשלו דהא הת"ק לא חייש שמא ישראל אח"כ ג"כ הפקיד אצלו וברישא אצל הטוחן דהחשש שנתחלפה קופה בקופה של ע"ה שהביא ג"כ לטחון וכמו שהסברתי בפנים שידוע הוא שמוליכין אצל הטוחן במידה וכמידה של זה כך של זה ול"ק כלל מהך דס"ס תדע דכל מקום דאיכא למיחש לאחלופי בהאי מתני' דלקמן הנותן לפונדקית חיישינן והא עכ"פ כל חששא דחליפין גבי דמאי לא הוי אלא ס"ס אע"כ דחיישינן באיחלופי במקום דאיכא למיחש וכמו בטוחן נכרי דהוחלף זה עם הדמאי ונשאר דין דמאי על זה וזהו הספק שאסרוהו חכמים בלא"ה ואין ס"ס בדבר שעיקר איסורו מדאורייתא אא"כ יש כאן ב' ספיקות מלבד הספק הראשון שאסרו חכמים ועשאוהו כודאי איסור וזהו א' מכללי דיני ס"ס כמ"ש האו"ה בכלל מ"ז והביאו הש"ך ביו"ד סי' ק"י בגבינות של ישראל שהיו בבית עכו"ם וספק אם נחלפו בגבינות העכו"ם דאין שייך להתיר כאן מכח ס"ס ספק לא הוחלפו ואת"ל הוחלפו שמא לא הועמדו בעור קיבת נבילה דמאחר שאסרו חכמים גבינות העכו"ם מחמת אותו ספק ודאי איסור הוא והרי הוא כאילו ראינו להדיא שהועמדו בעור קיבת נבילה דהא אם נודע לנו שהוחלפו היו אסורים בודאי מחמת גבינות עכו"ם שאסרו חכמים וכשאינו ידוע לא הוי רק ספק אחד ויצא מכלל ס"ס ע"י גזירה דידהו עכ"ל וה"נ ממש דכוותה. וא"כ ברור לנו הדין בהפקיד אצל הנכרי חולין מתוקנין והחילוק בין טוחן לנפקד. ואם הפקיד אצל הנכרי טבל ודאי פסק שם שחייב להפריש שמא לא החליף הנכרי וזהו נלמד מדקאמר הכא בפשיטות ולא על יאית הוה ר' חנינא מתריס וכו' כדפרישית דבחנם הקשה לו קושיא זו דפשיטא הוא שאם הפקיד טבל ברור שהוא במו שהיה דהא איכא למימר שמא לא החליף ואיך אתה יכול לפטרו ממעשר אלא שהוא ז"ל הוסיף שם מסברת עצמו וכתב ולפיכך יראה לי שהמעשרות שיפריש ספק. ומטעמא דהא מיהת איכא נמי למיחש שמא החליף והרי הן פירות הנכרי ופטורין ממעשרות והרי לפניך מבוארין דברי הרמב"ם בדינים הללו. ויש עוד ראיה מיכן להא דפסק דמירוח הנכרי פוטר מדמקשה בפשיטות מה כפירותיו ממש פטור הא טבל ברור וכו' אלמא דפירות נכרי שנגמרו בידו פטורין הן. ודע שיש להר"ש בענין קופה בקופות וכו' פי' אחר ולא רציתי להאריך כי המעיין יראה שהוא פי' דחוק ומעורבב דברי ר"ש עם דברי חכמים וגם מאי שפירש אחת ודאי דלקמן ודאי פטורה וכן הוא בהגה שם מדברי הרא"ש ולא משמע כן בכל הסוגיא דהא קאמר כבר נראו להיות ודאי וא"כ משמע דלחומרא הוא מתפרש וכמבואר הכל בפני':

אמר ר' יהושע בן קבסיי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה והזה הטהור וכו'. פירשתיה בפנים למאי דשקיל וטרי בש"ס דילן בריש פ"ט דנזיר אם כל היכא דכתיב בני ישראל למעוטי נכרים הוא וכן להאי דרשא בקרא דוהזה הטהור כדקאמר התם ואע"ג דהתם מסיק דכל היכא דכתיב איש לרבות נכרי הוא דאתא ולהוציא ממשמעות המיעוט דמבני ישראל ומשמע דבמקום דלא כתיב איש ממעטינן נכרים מדכתיב בני ישראל וגבי מעשר דכתיב גביה בני ישראל לא כתיב שם איש האי קושיא בלא"ה איכא למיקשי למ"ד פירות הנכרים חייבין במעשר ואמאי והא בני ישראל כתיב ולא שייכא דוקא אליבא דר' יהושע בן קבסיי בהא דאמר שלמד מאוצרה של יבנה למידרש דבני ישראל לאו למעוטי נכרים ואמאי מדמי להאי דבני ישראל גבי פרת חטאת והתם כתיב ואיש אשר יטמא וגו' ובאמת דהאי קושיא נוכל לתרץ אליביה דר' יהושע דאיהו ס"ל דהאי קרא גבי כרת כתיב ואיצטריך ללמד לחיוב כרת לאיש אשר לא יתחטא ולא שמעינן מכאן רבוי לנכרי דנימא דמשו"ה אצטריך והזה הטהור וגו' למעט נכרים והשתא הכל ניחא דמעיקרא ס"ד דמבני ישראל לחוד ממעטינן לנכרים והלכך לא איצטריך והזה הטהור וגו' למעט נכרים אלא לדרשא דידיה הוא דאתא טהור אחד וכו' עד שלמד מאוצרה של יבנה דמבני ישראל לחוד לא הוה אמעוט נכרים ואצטריך והזה הטהור וגו' למעוטי נכרים וממילא נשמע דטהור א' מזה על כמה טמאין ובענין האי קושיא דבני ישראל דגבי מעשר להאי מ"ד דפירות נכרים חייבין כבר מיפרקא הקושיא מדרשת אמוראי מקראי כדגרסי' בסוף פרק השולח כי לי הארץ קדושת הארץ וכו' וזה מבואר במקומ' ודע דבהאי דינא דאוצרה של יבנה ומשנה היא בפ"ב דמכשירין כתב התי"ט שם בדברי חכמים אפי' כולו נכרי וישראל א' וכו' וז"ל ומ"מ לא ידענא טעמא מאי דאפי' ודאי תרומה עולה במאה וא' ותרומת מעשר אינה אלא א' ממאה נמצא כשיש עוד מנכרי א' בלבד שנתבטלה וכו' והרמב"ם בחיבורו לא העתיק לבבא זו כלל עכ"ל. ואין הנידון דומה לראיה דהכא לא שייך ביטול כלל דהרי דבר שיש לו מתירין הוא וצריך לתקן הכל דמאי. ושאני תרומה שכבר הופרשה ומדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן הוא דתיקנו שתעלה בא' ומאה דתרומה לא מיקרי דשיל"מ כדאמרינן בנדרים (דף נט) עיי"ש והרמב"ם שלא הביא לבבא זו בחיבורו בפי"א ממעשר שלא כתב שם בהלכה ט' אלא רישא דהאי מתני' דמכשירין המוציא פירות בדרך וכו' לאו מטעמיה הוא אלא דמהאי טעמא גופיה לא הוצרך להביאו להאי דינא כאן שהרי דין זה טבל של דמאי שנתערב בדבר הפטור הוא דפירות של גוי הממורחין בידו פטורין הן כדפסק בפ"א מתרומות והבאתי לעיל וכדמיירי האי מתני' דאוצר דמסתמא מטילין לתוך האוצר את שכבר ממורח ושל ישראל הוא טבל לדמאי וכבר ביאר זה לעיל בכמה מקומות בפ"א מהלכה י"ט ובפט"ו ממ"א דפסק כרב אשי דריש מסכת י"ט דכל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל. כמאן דאמר מאליהן קיבלי עליהן את המעשרות. כבר כתבתי בחבורי על סדר נשים בפ"ז דיבמות בהלכה ג' ובכמה מקומות דסייעתא מהאי ש"ס לדעת הרמב"ם בסוף פ"א מהל' תרומות דאף בימי עזרא אין תרומה מן התורה אלא מדבריהם וכן במעשרות ויש דעות חולקות בזה כמה שהביאו התוס' בפ' הערל (דף פב) ודעת הראב"ד בהשגות שם כדעת הר"ש דכיון שנתחייבו נתחייבו מן התורה וכתבתי שם שזה היא פלוגתא דאמוראי בהאי ש"ס לקמן בפ"ו דשביעית דר' יוסי בן חנינא קסבר כן אבל לר' אלעזר דהתם לא נתתייבו אלא מדבריהם וסוגיא דהאי ש"ס בכמה דוכתי כר"א הוא דקאמר בפשיטות כמ"ד מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות ועיין במה שבארתי בגיטין פ' השולח (דף יב) ועיין עוד לקמן בפ"ו דשביעית בהלכה א ד"ה במה נתחייבו וכו' ובפ"י בהלכה ב' ד"ה אימתי פסקו היובלות ומשם יתבארו לך עיקרי הדברים בענין זה ובהיוצא ממנו:

הא ר"ש אומר מפריש וכו'. כדפרישית דלמאי דס"ד דאף חכמים דמתני' קסברי דפירות הנכרי חייבין הן במעשרו' וא"כ במאי פליגי הא מיהת ספק הוא כאן שמא החליף ושמא לא החליף והיינו ר"ש דאמר דמאי דפשיטא הוא דאף לרבנן אינו מפריש אלא מספק והלכך קאמר דניטל דמים הוא דאיכא ביניהן וה"ז כאוקימתא דר' אלעזר בבכורות (דף י"א ע"ב) להפריש כ"ע ל"פ כי פליגי ליתנן לכהן דת"ק סבר ודאי חלפינהו ובעי מיתנינהו לכהן ור"ש סבר דמאי וזהו כמ"ד במנחות (דף סו) דמירוח הנכרי אינו פוטר וכבר נתבאר לעיל לשיטת הרמב"ם דפוסק דמירוח הנכרי פוטר וכמשמעות הסוגיא בהא דלעיל בפירושא דמתני' ולמאי דמסיק דעל עיקר טפלו של נכרי אתמר ולר"ש בלוקח טבל ממורחין מן הנכרי צריך להפריש מדבריהם דלדידיה מירוח הנכרי אינו פוטר אלא מן התורה וכדאמרי במנחות שם אליבא דר"ש ולתנא קמא דהכא פוטר הוא לגמרי כמו שנתבאר הכל לעיל ד"ה כאן קופה בקופות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף