מראה הפנים/ברכות/ג/ה

מראה הפנים ברכות ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אבל בצלולין אסור וכו'. זהו כדעת הי"א התם בפרקין דף כה ע"ב וכן דעת כל גדולי הפוסקים ז"ל דלבו רואה את הערוה אסור ולא כהת"ק דס"ל מותר וכדהובא בטור סי' ע"ד. ועיין לקמן פרק הרואה בהלכה ב' ד"ה היה יושב בתוך ביתו ערום מה שנתבאר שם מדין זה בס"ד:

ובלבד באדומים. כך היא גי' התוס' והרשב"א והרא"ש ז"ל. וכתבו התוס' בדף כה ד"ה לית הלכתא וכו' ובירושלמי יש דבאדומים בלבד יש לחוש ולא ידעינן לפרש כלומר שנסתפקו בפי' אדומים אם על התרנגולים אדומים בצבע קאי או אדומים הבאים מארץ אדום קאמר ומשום דשכיחי שם שעורים הרבה כדאמרינן בפ"ה דכתובות לא פסק לה שעורים כפול אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום. ובשביל כך מעלה צואתן ריח רע הרבה. והרשב"א מפרש אדומים ממש דקים להו שצואת האדומים קשה מן האחרים כדקים להו בין החמור לשאר בהמות וגי' הראב"ד ז"ל היתה צואה אדומה וכן גריס מי רגלים של חמור וכו' כמו שהובא בהשגות בפ"ג מק"ש בהלכה ו' והכ"מ ביאר שם דגי' הרמב"ם ז"ל היתה כמו שהוא לפנינו מרחיקין מגללי בהמה וכו' וכ"כ בב"י סי' ע"ט ופסק שם כהרמב"ם ובמה שהביא בש"ע שם כגי' הראב"ד וכפירושו כוונתו נסתרה והיא נעלמה:

מסוף ריח רע ארבע אמות. זהו כרב חסדא שם לפי גי' הספרים מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח וכן דעת רוב הפוסקים ז"ל כמבואר שם בסי' הנזכר:

ומהו כדי רביעית רביעית בתוך רביעית. למאי דפרישית בפנים אתיא הא דהכא כרב נחמן שם ע"ב בענין דקאמר מחלוקת לבסוף אבל בתחלה כל שהוא והכא משמע דוקא אם מי רגלים רביעית הן אז צריך רביעית מים לבטלן והתם לא נחית להא ורב יוסף אמר שם מחלוקת בתחלה וכו' ופסקו הפוסקים כרב יוסף לחומרא ורביעית שאמרו לתוך מי רגלים של פעם אחת כדכתב הרמב"ם שם בהלכה י' ובזה לא פליג האי ש"ס וכדפרישית:

מן ימא לטיגני. שני מקומות קרובים הן זה אצל זה כן פי' ר"ח ז"ל בתוס' פ"ק דקידושין וכן מבואר בהאי ש"ס בגיטין פ"ו וכלומר דהכא נמי אין הרקיקה מועלת אלא כשקרא לאלתר אבל לאחר שעה נבלע והולך ואינו מציל וכן פי' הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל והובאה שם בסי' ע"ו:

הורי ר' יסא וכו' כהדא דרב חונה. הפוסקים לא זכרו מזה לחלק בין אם המטה גבוה עשרה טפחים או לא ואפשר דהכא בתיבה של שאר ספרים איירי וכדעת התוס' בשלהי פרקין לחלק בין ס"ת וחומשין לשאר ספרים דדיין בכיסוי בעלמא וה"נ לענין זה והא דריב"ל דהכא הוא כדאמר התם ס"ת צריך לו מחיצה עשרה טפחים ומסיק שם דדוקא בדליכא ביתא אחרינא הא אית ליה ביתא אחרינא אסור ואפי' מחיצה עשרה לא סגי ליה וכ"כ הרשב"א ז"ל ושארי הדינין דהכא מבוארין הם שם:

באהן דרקק וכו'. וכתב הרשב"א ז"ל דיש גורסין באהן דרקק אם טיילין דהוא אסור ופי' בהלכות הנגיד אם כמטייל כלומר שלא מאונס וכן הביא הרא"ש והראב"ד ז"ל פי' דבטעות ידי סופר הוא והכין איתא כל עמא מודיי באהן דרקק אם אצטלין דהוא מותר ואתיא כגמ' דילן דאמרי' מבליע באפרקסתו. ומה דאמר ריב"ל הרוקק בבית הכנסת וכו' ליתא דהא אסיק רבא בפ' הרואה שהוא מותר:

המתפלל אל ירוק וכו'. מביאים לזה הרא"ש והטור סי' צ"ב. והמתפלל אל יטיל מים וכו' כדברי ר' אמי הכא כך מדייק בבבלי מגילה דף כז דאם המתפלל מרחיק ד' אמות ומשתין אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעי שאין לך ד' אמות שלא יתפללו בהן עוברי דרכים אלא תני שהא וכו' משום שכל ארבע אמות תפלתו סדורה בפיו:

מן הדא דגניבא. בתמיה וכדפרישית בפנים. והתם בפרקין בדף כה מתמה על גניבא גופיה כעין האי קושיא דאמר רב יוסף שרא ליה מריה לגניבא השתא צואה אמר רב כיון שקרמו פניה מותר מי רגלים מיבעיא וכו' והכא דהתמיה על ר' אבא משמיה דרב השיב לו חזקיה אפי' וכו' כמבואר בפנים והמסקנא דהכא כדהתם דאפי' יבשה כחרס אסורה ומי רגלים כל זמן שמטפיחין וכדעת הרמב"ם ז"ל ויש ללמוד מכאן להא דאחרונים מסתפקים בסי' צב בדין צואה בזמן הקור שנקרשת הרבה וקשה כאבן. ומהכא משמע דאסור דקאמר אפי' עשויה כעצם אסורה מפני שמשמשה קיים וא"כ מה לי אם נעשה כעצם מחמת הקור או מחמת יבישות הלא ממשה קיים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף