מראה הפנים/ברכות/א/ה

מראה הפנים ברכות א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על שם והגית בו יומם ולילה שתהא הגיית היום והלילה שוין. למאי דפרישית בפנים מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. והרשב"א ז"ל כ' בסוף הפרק לפרש דפליגי דר' סימון נמי לפרש טעמא דכל הברכות קאמר וכלו' דבשחר קורא שלש פרשיות וג' ברכות הרי שש ובערב שתי פרשיות וארבע ברכות הרי שש כדי להשוות מדת יום למדת לילה וריב"ל הוא דקאמר משום שבע ביום הללתיך עכ"ל ומזה מביא הוא ז"ל ראיה שלא היו אומרים פ' ויאמר בלילה ולא אמת ואמונה שהרי לא הזכירו יציאת מצרים עד שדרשה בן זומא ואפ"ה היו מברכין שתים לאחריה שהיו אומרים מודים אנחנו לך וכו' כדאיתא לקמן פ"ב דף י"ד ולדבריו ז"ל הגי' דלקמן מדויקת היא מ"מ קורין שתי פרשיות הללו בכל יום וכדפרישית:

מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. משום דעל טעמיה דר' סימון מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה הוה קשה דא"כ לימרו אותה פרשה שיסדר בלק שג"כ כתוב בה שכיבה וקימה וכן יציאת מצרים והלכך קאמר האי טעמא דזהו העיקר ולומר גם הפרשה שבבלק לא רצו לתקן משום טורח הציבור כדאמר לקמן וכן בבבלי דף י"א ע"ב בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש וכו' וכתבו התוס' איתא בירושלמי דאותן ג' פרשיות וכו' ר"ל דלהכי אמרו בקשו לקבוע פ' בלק בק"ש והיינו שיאמרו גם אותה פ' עם ק"ש ולא רצו לדחות זה מפני זה דא"א משום דבק"ש כל עשרת הדברות כלולין בהן:

זו ברכת תורה. ובבבלי דף י"א קאמר שהיו אומרים אהבה רבה והדר הוי אמרו יוצר אור כי מטא זמניה ולא דייקינן כ"א סדר הברכות אינן מעכבות והכא דחי לה נמי דלא שמעינן מכאן דאין הברכות מעכבות כדפרישית ועיין בריש פ"ב ד"ה זאת אומרת שאין הברכות מעכבות:

והוא ששנה על אתר. בתוס' שם העלו דאפי' להא דהכא היינו דוקא באהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אבל עיקר ברכת התורה פוטרת כל היום וא"צ ללמוד לאלתר וכ"כ הרא"ש ז"ל והרשב"א מביא בשם הראב"ד ז"ל דיש ספרים דגרסי והוא שקרא על אתר ולאותה גי' כל שקרא ק"ש סמוך לאהבה רבה יצא ידי ברכה כל היום לפי שכבר בירך על התורה פעם א' בבקר אבל לספרים דגרסי והוא ששנה על אתר אין הברכה מוציאתו אלא מידי קריאה הסמוכה הא אם הפסיק וחזר וקרא צריך הוא לחזור ולברך ובסמ"ג עשין י"ט מפרש כפי' הר"י בתוס':

רבי יוסי ור' אחא נפקן לתעניתא וכו'. כבר זכרתי מזה בריש מכלתין דהבעל המאור ז"ל מביא ראיה מכאן לפי' ר"ת ז"ל שפי' שהיו נוהגין לקרות ק"ש בלא ברכותיה קודם התפלה כדי להתפלל מתוך ד"ת וכמו שנראה מכאן כי כ"ד ברכות של תענית היו מתפללין כעין מוסף והיו קורין לפניה ק"ש בלא ברכות. וראיתי בפ' תמים דעים להראב"ד ז"ל בהשגותיו על בעל המאור כתב עליו בסי' ר"מ והירושלמי שכתב לא ידע אותה ולא הבין כי בתענית ציבור ובתעניות של מעמדות מעולם לא התפללו אלא בסמיכת גאולה לתפלה ובק"ש אבל היו מאחרין את הכל מפני שהיו ממתינין את העם כדי לדבר בפניהם דברי כבושין ועניני תשובה וכן אנשי מעמד אומרים פסוקי דרחמי וסליחות והתרעות מן השחר והיו מאריכין בהם עד שעברה שעה מן היום או יותר ומ"מ היו כוללים בתוך פסוקיהם פסוק של שמע כמו שאנו רגילין לומר שמע ישראל וברוך שם וה' הוא האלהים שמא ימשכו אחר שלש שעות והוא היה הנקרא עיקר ק"ש ועל כן אמר לו ר' יוסי קראו אותה בעונתה כי היה לו דבר זה פשוט עכ"ל ואני נפלאתי דבלאו הכי אין מכאן ראיה דהלא בהדיא אמרו כאן לעיל בפיסקא וחכמים אומרים עד חצות וכו' תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא י"ח בערב לא יצא י"ח אלמא דבשחר הוא שהיו קורין בעונתה אבל לא בערב שלא היו קוראין כלל בבהכ"נ בעונתה ויהיה איך שיהיה בפירושא דקראו בעונתה אם קראו בתחלה עם ברכותיה או פסוק שמע בתוך פסוקיהם עכ"פ אין לנו ללמוד ק"ש של ערבית מק"ש של שחרית ממאי דאמר הכא ולכל הפירושים לא נמצא מכאן ראיה לפי' ר"ת שכתב לפרש ההיא דריש מכלתין כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת דבלא ברכות קאמרי ואף אם נאמר דכך הוא הלא התם בשל ערבית מיירי ולא היו נוהגין לקרות עוד הפעם בבהכ"נ בעונתה כמו שהיו נוהגין בשל שחרית כדמוכח מהאי ברייתא דלעיל אלא דנראה דה"ק בריש מכלתין א"כ למה קורין אותה בבהכ"נ היינו בערבית עם ברכותיה קודם זמנה. אמר ר' יוסי אין קורין אותה בשביל לצאת אלא כדי לעמוד בתפלה מד"ת והואיל ומתפללין בציבור קורין ק"ש מקודם ובאמת לצאת י"ח צריך לחזור ולקרות בעונתה וכפי' רש"י והגאונים ז"ל:

כהדין נקדים או נקדים היה עומד. וכדפרישית ובע"י יש גי' כהדין נקריס ופי' הכותב כאדם שיש לו חולי הפודא"גרא ודחק עצמו ביפ"מ להעמיד פי' הזה וע"ש:

רבי זעירא סבר לקרובה. כדפרישית דמחמיר על עצמו היה והכי משמע מדברי הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל הביאו הב"י בסי' קכ"ז וגריס שם סמך לקרובה וכן מצאתי בחידושי הרשב"א סוף פ' אין עומדין ולפי גי' זו מתפרש כפשטיה שהיה מתכוין לומר בנחת מעט מעט כדי לסמוך ולקרב להשלים עם הש"ץ:

הרי גאולה. בתוס' דף י"ד ד"ה ימים שגומר היחיד את ההלל פירשו כן בפי' השני בהא דמשני שתים הנה וכו' וכן פירשו בע"פ דף ק"ד ע"ב ובההיא דהזן פירשו שם בדוחק ומשמע מדבריהם דהאי שינויא קאי לטעמא דחותמין אותה בברכה אבל הרשב"א ז"ל בחידושיו כתב דלהמסקנא דקאמר ר' מנא טופס ברכות כך הוא וכו' אין אנו צריכין להאי טעמא דשתים הנה אלא משום דמטבע ארוך הוא וכמו שהבאתי בפנים. ומה שפירשתי בהא דקאמר ברכה הסמוכה לחבירתה כגון ק"ש ותפלה כך משמע מהא דאמר כן בבבלי פרק שלשה שאכלו דף מ"ו וברכה אחרונה שבק"ש וכו' וכדפירש"י ז"ל אמת ויציב אמת ואמונה שאע"פ שק"ש מפסיק בנתיים אברכות דלפניה סמוכה והואי לה סמוכה לחברתה. והתוס' שם ד"ה הטוב והמטיב מקשין ומתרצין בזה מעצמן כקושיא ותירוצא דהאי ש"ס לקמן בהא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף