מראה הפנים/בבא קמא/ו/ז

מראה הפנים בבא קמא ו ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היה גדי כפות לו. כבר נתבאר מזה בפ"ב הלכה ה'. ושם הכרחתי דבענין דמה דנקט כלל גדי במתני' י"ל כפי' רש"י דקמ"ל בגדי דחד ועבד דחד וזה צריך ג"כ לאוקמי אליבא דר' יוחנן דהתם כפי אשר נתבאר שם מכח הכרח הקושיא. וכן ביארתי דגם כן ע"כ לר' יוחנן נמי מיירי בהצית בגופו של עבדו מכח קושית האי ש"ס התם וע"ש בד"ה מתני' מסייע לר"ל ומבואר היטב. ובענין דנקט גדי כפות. רש"י ז"ל פי' דאיידי דנקט עכד כפות נקט נמי בגדי הכי. ורשב"ם ז"ל פי' שם בענין אחר הביאו התוס' דף כ"ב ע"ב וכן כתב הרשב"א שם בשם הראב"ד ז"ל אלא דלפירושם צריך לשנות הגיר' התם או לפרש בדוחק כדכתב הרשב"א ז"ל יע"ש. והיותר מתישב הוא פי' ר"ת מביאין התוס' שם דקמ"ל דאף דגדי אין דרכו להיות כפות וס"ד דלאו אורחיה הוא בגדיש קמ"ל ובזה מיישב שם ג"כ הא דאפסקיה בהאי דינא בתוך פלוגתייהו דר"י ורבנן בענין טמון וכו' ע"ש ומשום דשייך ג"כ להאי דאשמעינן דאורחיה הוא בגדיש וא"כ מחייב גם לרבנן וכדלקמן. וכן נוטים דברי הרמב"ם ז"ל להאי פירושא במתני'. ודע דהרמב"ם ז"ל כתב בפי"ד הל' י' בזה הלשון המדליק בתוך שדה חבירו וכו והיה גדי כפות לו וכו' שכן דרך בני אדם וכו'. וכתב עליו הראב"ד ז"ל זה איני יודע מהו דהכא לאו בממון איירי. או בטמון כפי הגהה שמה והיינו הך לענין הכוונה וכלומר דהאי דינא לאו משום עסקי ממון בענין זה הוא דאתינן שיכתוב כן. וכדלקמן. ומלת בטמון יותר מתיישב בלשון. וכתב הה"מ על השגתו ונעלם מעיני ולא ידעתי מה איני יודע שהפטור הוא בשעבד כפות משום דקים לב"מ וכו' ע"ש. ואני לא ידעתי מדוע נעלם ממנו כוונת הראב"ד דמבואר הוא שהוא ז"ל השיג על מה שכתב הרמב"ם בתוך שדה חבירו. וזה דהראב"ד הולך לשיטתו בפירוש גדי כפות דמתני' וכפי' הרשב"ם שם וא"כ אין דין זה שייך כלל לענין טמון או לענין ממון וכלומר שיהא חילוק זה בענין ממון לחייבו בתוך שדה חבירו ולא במדליק בתוך שלו שהרי אין דין חיוב ממון זה או פטורו תולה בעסק טמון ולומר דבכה"ג מודו רבנן וא"כ מאי שנא בהדליק בתוך שלו או בשל חבירו בדין זה. וזהו לשיטתו ופירושו. אבל לפי' הרמב"ם שהוא ז"ל דעתו היה לפרש כפי' ר"ת במתני' ושייכא שפיר דינא דטמון וא"כ ודאי במתני' צריך לפרש הרישא במדליק בתוך שלו וכאוקמתא דרבא דבתראי פליגי וכו' סיפא במדליק בתוך של חבירו וכו' כמבואר שם. והרמב"ם ז"ל סידר דבריו לפי מאי דקי"ל כרבנן וביאר למעלה שם דין דהדליק בתוך שלו ודין דהדליק בשל חבירו כל אחד כדינו וכשבא לבאר דין זה צריך לומר דוקא בתוך שדה חבירו דהא לשיטתו ופירושו טעמא דגדי כפות ועבד סמוך שכן דרך וכו' ור"ל דזה קאי על העבד וכן טעמא דגדי דאורחיה הוא ומה דאורחיה הוא בגדיש מודו רבנן וזה דוקא במדליק בתוך של חבירו דאלו מדליק בתוך שלו אינו חייב אפי' על הכלים שדרכן להטמין בגדיש כמבואר וכדכתב שם לעיל וא"כ גם בגדי כפות פטור דאינו מתחייב ב"א כמ"ש שם ורואין אותו כאלו הוא מלא וכו'. וזה נכון וברור לכל אחד ואחד כפי שיטתו ופירושו. ובענין רודף שציינתי לעיל שם בפ"ב וביארתי להשיטות בדין נפשות לזה וממון לזה ונסתפקתי בענין עבד שלו אם נותנין לו דין רודף לכה"ג וכן בעלמא לעניי להצילו בנפשו וטעמא דהספק זהו לפי מה שמבואר בדברי הרמב"ם בפ"א מהל' רוצח בענין הרודף וכתב שם בהל' ט' ענין הכתוב שכל החושב להכות חבירו הכאה הממיתה אותו מצילין הנרדף וכו' אף בנפשו. וא"כ בעבדו שהות בדין יום ויומים ואפי' בהכהו הכאה שיש בו כדי להמית כמבואר בדבריו ז"ל שם פ"ב הל' י"ב יש לומר דאין לו דין רודף לענין להצילו בנפשו דמי יימר שימות העבד בתוך מעל"ע ואינו נהרג עליו ואמאי ניתן להצילו בנפשו. ולא מצאתי עדיין ביאור דין זה להיכן הוא נוטה ובמקום אחר יתבאר עוד מזה אי"ה:

כהדא חד בר נש אפקד גבי חבריה חד שק צרור. הרי"ף ז"ל הביא כל זה בסוף פרקין וגריס התם אתא עובדא קמי רב ואמר ה"ז נשבע ונוטל וכבר עמדו אבות העולם על סוגיא זו ופירושה יש מראים פנים לכאן ויש מראים פנים לכאן. ומ"מ בעיקר פירוש האי עובדא הסכימו רוב הגאונים דבפקדון ובדיני' מיירי. וכן כתב הרא"ש ז"ל אחר שרצה לפרש דהאי עובדא ג"כ באונס אשו מיירי סיים בדבריו וז"ל ושמעתי שהגאונים פירשוהו בפקדון וכתבו דעשו תקנת נגזל בפקדון ואין לזוז מדבריהם עכ"ל. וא"כ אכן מה נעני אבתרייהו כ"א למנקט בשיפולי גלימייהו. ואומר אני דאחר שבארתי בפנים היטב הדק אחר העיון כל הסוגיא והראתי פנים דאף להסכמת הגאונים ז"ל דהאי גופא דעובדא ודאי בפקדון ודיני' מיירי ויתד היא שלא תמוט מ"מ צריך להמשיך במשיכה הנקנית לכל מעיין ומודה על האמת כל הדברים שנשנו בריש הסוגיא שיהא נוח לנו להבין האי סייעתא מהתוספתא ומהאי עובדא. ולפענ"ד מבואר כל הצורך בפנים על דרך פי' הגאונים בהאי עובדא והקשר קשר אמיץ במה שמקושר להא דלעיל. ולא נשאר לנו לבאר כ"א ראשי הדברים ולהיכן נוטה הפי' שפירשתי ומה שתירצתי בס"ד במה שראיתי לא' קדוש מדבר בענין זה והוקשה לו דבר מה וכן לפלפל במקצת על דברי הר"ן ז"ל שהעמיד דבריו דהאי עובדא באונס אשו מיירי ועיין בקונטרס האחרון בביאור הסוגיות והשיטות בסימן ח' שם נתבאר הכל בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף