מראה הפנים/בבא מציעא/ג/ו

מראה הפנים בבא מציעא ג ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא כן אמר ר' לעזר למה הדבר דומה וכו' סוגיא זו קשה היא ופירשתיה לפי משמעות הש"ס ולפי גי' הספרים אשר לפנינו מהו לצורכה וכו' וע"כ לפרש שיש רשות לשומר קמייתא במלתיה דר' אלעזר היינו לענין שעומד ברשותו לאחר שטלטלה והאי שאין רשות לשומר בתרייתא במלתא דאית אמרין היינו לענין שאין לו רשות לטלטלה דמוכרח הוא דמחלק בין גנב לשומר ולפ"ז מבואר הכל. אבל לא משמע הכי מסוגית הש"ס דהתם וכמו שיתבאר וכשנתבונן על איזה יסוד ועיקר סוגיא דחבית דהתם מיתפרשא נבין ההפרש בין הסוגיות בענין הביאר והסברות המתחלקות היוצאים מהן. העיקר שצריך לידע בסוגיא דהתם דפריך מני ר' ישמעאל היא וכו' אימא סיפא וכו' והא ודאי מסתברא ליה להש"ס דאין חילוק בין יחדו ללא יחדיו אי לא בעינן דעת בעלים או לר"ע דס"ל בעינן כדדייקי התוס' ד"ה אי ר' ישמעאל וכו' מדקתני טלה וסלע דסתם עלה לא מייחדי ליה מקום והתם סלע מייחדי ליה מקום בכיס. והאי דיוקא מצינן נמי למידק מהתוספתא שהבאתי דהסוגיא דהכא בנוייה עליה. מדנקט טלה וחבית וסתם חבית מייחדי לה מקום במרתף. והתם לא גרסינן בברייתא פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע. והיינו דקאמר הכא לא כן אמר ר' לעזר וכו' דהא מהאי ברייתא שמעינן דבעינן דעת בעלים ואין חילוק בין לא יחדו ובין יחדו. אלא דאכתי מיבעי לן לפרושי לפי סוגיא דהתם דפריך לה מהאי ברייתא דגונב טלה וסלע דפליגי בה ובו'. ומנא ליה דהאי ברייתא בגונב מבית השומר איירי והא ודאי איכא לפלוגי בין גונב מבית הבעלים לגונב בבית השומר והוא הנפקד בעצמו כשמשתמש בה שלא לדעת דנקרא גזלן להאי מ"ד דס"ל הכי. ויש סברא לכאן ולכאן בענין החילוק מבית הבעלים או בבית השומר כדבעינן למימר לקמן. וע"כ דסוגיא דהש"ס דהתם לשיטתיה אזיל דמפרש להאי ברייתא בפרק הגוזל בתרא דף קי"ח ע"ב דבשומר שגנב מרשותיה מיירי ובהא פליגי דר"ע סבר כיון שנעשה גנב כלתה לו שמירתו וצריך דעת בעלים בחזרה ור' ישמעאל סבר לא כלתה לו שמירתו ולא בעי דעת בעלים וכן פי' הרי"ף ז"ל להסוגיא דאזלא לשיטתא דהתם. ובגונב מבית הבעלים כבר שמעינן מהתם וכפי אשר נתבאר בפ' הגוזל שם לפי המסקנא דבדבר שיש בו רוח חיים כגון עלה אם לא ידעו הבעלים בגניבה צריך להודיע להם בשעת החזרה וטעמא דאנקטיה ניגרי ברייתא. ואם ידעו הבעלים בגניבה א"צ להודיע להם בחזרה אלא מנין פוטר. ובדבר שאין בו רוח חיים כגון סלע וחבית אם לא ידעו הבעלים בגניבה א"צ להודיע להם בחזרה ואם ידעו ג"כ מנין פוטר. זהו אליבא דמסקנא דפ' הגוזל. ואפי' לר' יוחנן דאמר התם בפירושא דמתני' דהגונב טלה ובדינה דאם לא ידעו הבעלים בגניבה א"צ דעת בחזרה ואפי' מנין לא צריך. מ"מ בפירושא דברייתא מפרש לה כרבא התם דבשומר שגנב מרשותיה הוא והיינו דרבא לטעמיה אזיל דס"ל דשומר שגנב מרשותיה גרע מגונב מבית הבעלים כדמפרש התם וכן ס"ל בדינא דמתני' היכא דהשתמש בה לצורכי דגזלן הוי וכלתה שמירתו כדקאמר רבא בסוף פירקין דשואל שלא מדעת גזלן הוי וצריך דעת בעלים כר"ע דהלכתא כוותיה וא"כ לר' יוחנן דהכא דאיהו מוקי למתני' בתרי תנאי מטעמיה דהניחה במקומה משמע עכ"פ ס"ל נמי לדיניה דרב ששת דשואל שלא מדעת גזלן הוי וזה מוכרח לר' יוחנן דס"ל הכי דהא לדידיה ממה דס"ל בהגוזל דאם לא ידעו הבעלים בגניבה א"צ שידעו בחזרה א"כ ע"כ דס"ל דשומר מרשותו גרע מגונב מבית הבעלים למאי דמוקי סיפא כר"ע והלכתא כוותיה כדקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולעולם צריך דעת בעלים משום דהשתמש בו וכלתה שמירתו. וזהו סייעתא והוכחה למאי דפסקו הפוסקים כאוקמתי' דר' יוחנן וכר"ע ואפ"ה דין דרב ששת דשואל שלא מדעת גזלן הוי כרבא וכר' יוחנן גופיה כמבואר. והשתא סוגיא דהכא ולפי הגי' אשר לפנינו ע"כ לומר ג"כ דלשיטתי' אזיל האי ש"ס דקאמר התם בהגוזל דלעולם צריך לידע הבעלים בחזרה כר"ל דס"ל הכי שם ועלה קאמר ר' אלעזר התם אין הוה כגון ההין ברחא וכו' דמשמע דס"ל להא דר"ל להמסקנא וע"ש מה שבארתי בזה. ועכ"פ מסתמא דהתוספתא משמע דלעולם צריך דעת הבעלים בחזרה וקס"ד הכא דכן נמי בגנב השומר מרשותיה והיינו דשקיל וטרי הכא ומהדר לפרוכי למילתיה דר' אלעזר דשאני מבית השומר דעדיין כמו שהיא ברשות הבעלים הוי. וכדפרישית לר' לעזר דמדחי לה. וכן במילתא דהני תרי לישני על כרחך לפרש דכ"ע ס"ל דשואל שלא מדעת גזלן הוי אלא דבהא פליגי דללישנא קמא דאתיא כר' לעזר דמדמי דין משנתינו לדין גונב חבית ממרתף וכדאמר בהדיא אמר ר' לעזר אית אמר וכו' משמע דהכי סבירא ליה לדידיה א"כ לעולם בעינן דעת בעלים ואפי' ברישא ולא מיתוקמא רישא דר"ע אלא כר' ישמעאל דאיהו דסבר דלא בעינן דעת בעלים וסיפא דמתניתין אליבא דר' לעזר כר"ע היא דמיתוקמא ולא מיבעיא לא יחדו אלא אפילו יחדו כדמוקי בבבלי וכדפרישית במתני'. וללישנא בתרייתא דאית אינון אמרין ס"ל נמי דשואל שלא מדעת גזלן הוי אלא דבזה פליגי דס"ל דגונב מבית שומר לא דמיא ממש לגונב מבית הבעלים והלכך פליגי אלצורכה וסבירא להו דלעולם פטור כ"א דוקא בלצורכו ס"ל דאין רשות לשומר עליה ומכיון שטלטלה לצורכו נעשה כגזלן ועומדת ברשותו להתחייב עליה ומיהו אפילו בלצורכו מחלקינן בין יחדו לבין לא יחדו והלכך ברישא דמתני' דלא יחדו כשהחזירה למקום המשתמר בכל מקום מקומה הוי ואע"ג דאין לו רשות להשתמש מ"מ לא הוי כגונב מבית הבעלים וא"צ דעת בעלים ובסיפא כיון דיחדו והוא השתמש בה לצורכו אז כגונב מבית הבעלים הוי וצריך דעת בעלים בחזרה. ולפי אוקמתא זו לא יחדו ויחדו דנקט במתני' לדוקא נקט דזהו עיקר החילוק בהאי דינא. אבל בענין חזרה למקומה או לשאינה מקומה בזה לא מחלקינן מידי להאי לישנא בתרייתא דעיקרא דמילתא בחילוק דבין גונב בבית שומר לבין גונב מבית הבעלים תליא ובחד צד והיינו בטלטלה לצורכו ולא יחדו כגונב בבית השומר דמי ויחדו כגונב מבית הבעלים דמי. זהו המבואר לנו להני תרי לישני. ומיהו לסתמא דהאי ש"ס נתבאר לן דדעת שלישית היא. וזה דס"ל דגונב בבית שומר עדיפא בכל צדדין מגונב מבית בעלים וזהו דמקשי על מילתיה דר' לעזר שנייא היא הכא דבבית השומר הוא ועדיין כמו שהיא ברשות הבעלים הויא ומטעמא דס"ל דאפילו השתמש בה לצורכו לא הוי כגזלן אלא דס"ל כמ"ד בפרק הספינה דף פ"ח ע"א דשואל שלא מדעת שואל הוי ולהאי מ"ד ודאי עדיף בית השומר מגונב מבית הבעלים בכל צדדין אלא דאנן בעינן ביחדו שיחזירנה למקומה לעולם ואפילו בלצורכה ומהאי טעמא גופיה דאי אמרינן דבבית שומר עדיפא מבית בעלים א"כ ביחדו לה הבעלים מקום לעולם צריך שיחזיר למקום שיחדו דאל"כ הוי כגונב מבית הבעלים כיון דיחדו לה מקום. והיינו דמפרש להך אוקמתא וטעמא מהו לצורכם בשיחדו וכו' כמבואר בפנים. ויצא לנו מסוגיא דהכא דג' שיטות יש בדין זה בענין בית השומר כמבואר ובענין אוקמתא דמתני'. זהו מה שיצא לנו בסוגיא דהכא לשיטתא דהאי ש"ס. ונתבאר לנו מזה ג"כ מתוך חלוקי הסברות שזכרנו דלר' יוחנן דס"ל בהגוזל דכשלא ידעו הבעלים בגניבה א"צ דעת בעלים בחזרה א"כ אפילו למאי דדייק הניחה במקומה משמע שפיר הוה מצי למתרגמה לחבית אליבא דחד תנא ובהאי דהכא אי לאו דס"ל באוקמתא דברייתא דהגונב טלה כאוקמתא דרבא דהתם דבשומר שגנב מרשותיה מיירי וס"ל נמי כדיניה דרבא דשואל שלא מדעת גזלן הוי והלכך מבית השומר גרע מבית בעלים דכלתה שמירתו כשהשתמש בה ואע"פ שהחזירה למקומה לעולם צריך דעת בעלים והלכך דחיק לאוקמי מתני' כתרי תנאי ורישא ר' ישמעאל היא. זהו מה שרציתי לבאר בהלכה זו. ובענין פירושא לשיטתא דסתמא דהש"ס לפי הגי' אשר לפנינו מהו לצורכה וכו'. וכבר בארתי בפנים דהיה צריך להגיה מהו לצורכו ולהפוך כל גי' הספר ובהא הוי אתיא האי אוקמתא אליבא דר' לעזר וכולא מתני' ר' ישמעאל היא והיינו אוקמתא דרב ששת התם וסיפא בשהחזירה למקום שאין מקומה ולפ"'ז לישנא בתרא אינון אמרין ג"כ מתפרשא כפשטה דס"ל דאין רשות וכו' כלומר דלאו עומדת ברשותו הויא אפי' אם טלטל כל צורכו ופליגי בחילוק דיחדו או לא והשאר מבואר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף