מראה הפנים/בבא בתרא/ז/ב

מראה הפנים בבא בתרא ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכיון שאת מוציאו לפחות מחבל מחזירו את למדה בחבל. משמע להדיא מהכא דלעולם היכא דאיכא יתר על כדי רובע לסאה צריך להחזיר לו את הכל ואע"פ שאין כאן התוספת בין הכל שדה של תשעה קבין ודקתני בסיפא שאם משייר וכו' ולא את הרובע בלבד וכו' ארישא נמי קאי דהחילוק הוא אם יש כאן ט' קבין בין הכל מחזיר לו קרקע ואם לאו מחזיר לו מעות אבל לעולם צריך הוא להחזיר את הכל דאין כאן מחילה אם יש בהמותר יותר מכדי רובע לסאה והיינו דקאמר מחזירו את למדה בחבל וזה עולה כפירוש הרשב"ם ופי' רב האי גאון ז"ל הובא בפירושי הר"י הלוי מיגש ז"ל והוא ז"ל חולק עליו ומפני שאין מצוי ביד כל אעתיק דבריו למען יראה הרואה להבין דדברי הרמב"ם ז"ל בכל דיני דמתני' עולין הם כפי' ודעת רבו ז"ל וז"ל לא את המותר בלבד יחזיר אלא את כל הרבעין כולן פי' כשיהיה המותר יתר על רובע לסאה שהוא שבעה קבין ומחצה לכור אם יגיע זה המותר לתשעה קבין שהוא שיעור שדה לא את היתר על שבעת קבין ומחצה לכור הוא שמחזיר לו בלבד אלא את כל המותר כולו מחזיר לו ואין שם ויתור כלל הואיל ויש בו באותו מותר שיעור שדה ורבינו האי ז"ל כתב בספר מקח וממכר דהיכא דאיכא יתר על שבעת קבין ומחצה אע"ג דלא מטי לתשעה קבין מהדר ליה הכל ואפי' הנהו שבעה קבין ומחצה ושמעינן מינה דס"ל לגאון ז"ל דהאי דקתני שאם משייר בשדה תשעה קבין וכו' לא אסיפא בלחוד אלא ארישא נמי דקתני יתר מיכן יעשה חשבון הוא וקשיא לן להאי פירושא דאמרינן לעיל אמר רב הונא תשעה קבין שאמרו אפי' בבקעה גדולה ורב נחמן אמר נותן לכל כור וכור שבעה קבין ומחצה ואי איכא טופיינא למליותא דתשעה קבין הוא דהדר הכל אבל אי איכא טופיינא על שבעה קבין ומחצה ולא מטי עד תשעה קבין ההוא טופיינא בלחוד הוא דהדר אבל הנהו שבעה קבין ומחצה לא הדרי עכ"ל הר"י הלוי ז"ל. ומעתה יראה המעיין בדברי הרמב"ם בפ' כ"ח מהל' מכירה הל' ו' והל' ז' שהן ממש כדברי רבו ז"ל והה"מ שפי' לדבריו שכתב בהל' ו' יתר על כן יחשוב עמו על כל הרבעין כולן וכו' וכמו שהעתקתי דבריו בפירש המשנה שלי דכתב דר"ל כפירש הרשב"ם ורבינו האי ולא כדברי רבו ומחמת כן הוקשה לו הא דכתב לקמן בהל' ז' היתה התוספת יתירה וכו' והנשאר יתר על הרבעים וכו' שהוא סותר לדבריו דלעיל ורצה לחלק לדעתו ז"ל דכל שאין שם תשעה קבין יתר על הרבעין החזרה במעות אע"פ שיש בין הכל תשעה קבין וכשיש ט' קבין יתר על הרבעין החזרה בקרקע ודברי תימה הם וכו' ע"ש ובודאי אם נפרש כך דברי תימה הן ואין הדעת סובלתו אבל האמת יורה דרכו דמה שכתב בהל' ו' יתר על כן וכו' לא היה דעתו ז"ל כלל לנטות לפי' שהבין הה"מ דלא כתב יחשוב עמו על כל הרבעין כולן לומר דמחזיר לו הכל אם הוסיפו וכו' וכדעת החולקין דזה לא עלה על דעתו ז"ל אלא שביאר בכאן דין א"ל הן חסר הן יתר או בית כור עפר סתם ויחשוב כל הרבעין אם פחתו וכו' וכל שהוסיף על בית כור יחזיר לו ולא ביאר בהלכה זו אלא לענין החשבון ובענין אם ההוספה יתר על כן והוא צריך להחזיר ומה היא החזרה וכיצד היא החזרה מסיים בהלכה דלקמן ומה הוא מחזיר לו אם היתה התוספת פחותה מט' קבין מחזיר לו דמים וכו' אם יש בו ט' קבין וכו' ר"ל ואם לאו הטופיינא בלחוד הוא דהדר ואגב ביאר דין הסמוך לשדה שלו וכו' ודין היוקר והזול המבוארים שם וכפי דעתו ז"ל ובעיקר דין התוספת והחזרה הראה בפירוש שדעתו כדעת רבו ז"ל שנתבאר ופסק כרב נתמן לפי הפירוש שפי' רבו ז"ל ולענ"ד אין כאן ספק בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף