מראה הפנים/בבא בתרא/ב/ו

מראה הפנים בבא בתרא ב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת בנתיים. כדפרישית בפנים. ושוב מצאתי כן בחידושי הרמב"ן ז"ל ופי' שם להא דמשני בבבלי דף כ"ד ע"א אהא דפריך וליזיל בתר רובא דעלמא הב"ע בשביל של כרמים גם כן בענין זה דאין מקום זה דרך הרבים ואין בני אדם מצוין שם אלא שביל של כרמים הוא שאין עוברין בתוכו כלל אלא אותן בני אדם של שני שובכות לפיכך אין לחוש לנפילה אלא דהני ואינהו לא מייאשי סבר מאן שכיח התם חבראי איהו מחזיר לי אי נמי נקיטנא ליה בדינא כדאמרינן במציעא גבי סלע שנפלה משנים ולא כפי' רש"י ז"ל בההיא דשביל של כרמים ולא גריס התם דכל דמידדי והדר חזי לקינו וכו' ע"ש. ובענין פסקו של הרמב"ם ז"ל בדינים אלו כתבתי מזה בחיבורי הגדול המקום יסעייני ויזכני להוציאו לאורה ובחלק הא' במעיין הב' ביררתי ובארתי ת"ל בכל הסוגיות השייכות לדין דרוב וקרוב וכתבתי לפירוש הא' שפי' הרמב"ם בההיא דפריך התם בריש הסוגיא הנזכרת מתיב רבי זירא והיתה העיר הקרובה וגו' ואף ע"ג דאיכא דנפישה מינה בדליכא וכו' דלא פירש כפי' רש"י בדליכא דנפישא אלא כולן שוות. אלא ה"ק בדליכא הכא דנפישה מינה ואהא פריך ומי פסיקא לך למימר בדליכא וליזיל בתר רובא דעלמא ועל כרחך איכא טובא דנפישי מינה ומשני ביושבת בין ההרים וכלומר בהא קאמינא לך דליכא ובהכי משכחת לה אבל היכא דיש כאן שתים שהן שוות א' קרובה וא' רחוקה לכ"ע אזלינן בתר קורבה ולא בעינן שתהא יושבת בין ההרים וכן אם אותה העיר הרחוקה נפישא מן הקרובה אזלינן בתר רובא ולא חיישינן עוד לדנפישה גס מינה דא"כ אין לדבר סוף ובהא לא איירי כלל לא המקשה וליזיל וכו' ולא המתרץ דהכל מודים בזה ולא פריך ליה וליזיל וכו' אלא אהא דנקט בלישניה בדליכא והכי ה"ל למימר בששניהם שוין ואהא לא הוי פריך ליה מידי ומשני ביושבת וכו' כדאמרן והא דפריך לקמן התם גבי ב' שובכות דמוקי כששניהן שוין וליזל בתר רובא דעלמא התם שייכא שפיר האי קושיא גם על שניהן שוין וליזל וכו' וליהוי של מוצאו אבל גבי עגלה ערופה לא שייכא כלל האי קושיא על שניהן שוין דא"כ אין לדבר סוף ומאיזה עיר יביאו עגלה ערופה דלעולם ניחוש דילמא איכא עוד דנפישא מינה ולא פריך אלא אהא דקאמר בדליכא דמשמע דליכא הכא כלל ובזה מתורץ למאי דפסק הרמב"ם בפ"ט מהלכות רוצח הלכה ו' אין העיר הקרובה מביאה וכו' ולא הצריך שתהא יושבת בין ההרים. וכתבתי שם ראיה לפי' הזה בדליכא מהתוס' ד"ה ואי דליכא אחרינא וכו' ע"ש. ובבירור כל הסוגיא מדין הזה כתבתי שם דכל הקושיות ופירוקי דנאמרו בהסוגיא מתיב רבי זירא וכו' לא קאי אלא ארבי חנינא לחודיה דאיהו ס"ל דאפי' בקורבא דמוכח אזלינן בתר רוב הרחוק וכדהוכיחו התוס' שם אליביה וע"ש אבל הרמב"ם לא פסק כוותיה בקורבא דמוכח וכדמוכח מההיא מימרא דלקמן התם חבית שצפה בנהר וכו' דפסק הוא ז"ל בפי"ב ממ"א הלכה כ"ח כרב התם ואיהו ע"כ דלא ס"ל בקורבא דמוכח כר"ח ודקאמר התם דכ"ע אית להו דר' חנינא וכו' היינו בעיקרא מילתיה דר"ח דהוה ס"ד דלית ליה לדרב כלל להא דר"ח דהולכין אחר הרוב ואפילו בקורבא דלא מוכח ועיין בתוס' שם ובד"ה רוב וקרוב וכו' ולפיכך ניחא נמי הא דפסק הרמב"ם בסוף פט"ו מהלכות אבידה בדין דמתניתין דהכא גוזל הנמצא וכו' ולא הצריך גבי שתיהן השובכות שוין לומר בשביל של כרמים וכדאוקי בגמרא התם משום דכל הא לא אתיא אלא לר"ח. והכא הוי קורבא דמוכח נגד רובא דעלמא ולפיכך לא חיישינן לרובא דעלמא בכה"ג ואפי' בשאין שביל של כרמים. וכל זה לא כתבתי שם אלא לפי הגי' שלפנינו בגמרא דילן וכפי פירש"י שם. אבל למאי דלא גריס הרמב"ן ז"ל כגי' רש"י ומפרש לה כדהכא דאין כאן דרך הרבים מפסקת וליכא למיחש כלל לרובא דעלמא פשוט הוא ולא צריכין לכל מה שאמרנו בענין דינא דמתני' דהכא דבהכי מיירי גם הרמב"ם שם דנמצא בין שני שובכות קאמר ואין כאן דרך הרבים מפסקת וזה לא היה צריך לבאר בפירוש. ואם דהאמת יורה דרכו דאין דעת הרמב"ם לפסוק בקורבא דמוכח כר"ח. גם שם דקדקתי בדעת הרמב"ם שפסק בסוף פ"ג מהלכות שקלים להדין דהמשנה ריש פ"ז דהתם מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה וכו' ואמאי לא הצריך שיהו שניהם שוין וכדפי' הר"ב שם להאי מ"ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב מוקי למתני' שהשקלים והנדבה שוין ולכאורה קושיא היא דהא לא שייך כאן קורבא דמוכח דלא אמרינן הכי אלא נגד רובא דעלמא וכמבואר בתוס' ד"ה מתיב ר"ז ובכה"ג הא פסק הוא ז"ל כר"ח דהולכין אחר הרוב. ובראותי בחידושי הרמב"ן ז"ל בסוגיא דשמעתין למדתי תירוץ לקושיא זו דכתב שם וז"ל ואי קשיא לך היכי מקשינן ממתני' עליה דרבי חנינא הא אין הולכין בממון אחר הרוב לאו מילתא היא דכי אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי דלא לאפוקי ממונא משום דקי"ל זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה אבל היכא דליכא חזקה אזלינן בתר רובא ואי בתר רובא ליכא למיזל כ"ש בתר קורבא דהא רובא עדיף לרבי חנינא עכ"ל. וא"כ אף אנו נאמר דאף על גב דליכא הכא חזקת ממונא לענין לאפוקי מדחבריה מ"מ איכא חזקה ואומדנא דמוכח דלשקלים הוא מכיון דנמצאו קרוב לשקלים ובהא אין הולכין אחר הרוב אלא אחר חזקה ואומדנא דמוכח ודמיא להא דרבי אחא בגמל האוחר בין הגמלי' ונמצא הרוג בצידו דאי לאו דהתם לאפוקי ממונא הוא הוו כ"ע מודים לדר' אחא ועיין בריש שור שנגח את הפרה מ"ש בענין זה בס"ד ועיין בתוס' פ' קמא דחולין דף י"א במ"ש בשם הר"ר חיים בענין רובא וחזקה דכתבתי במקום אחר דדעת הרמב"ם כדעת הר"ר חיים ואין כאן מקום להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף