מראה אש/הקדמת המחבר
|
< הקודם · הבא > |
עם בנו טרם מותו ידבר
בני! בני! נפשך יודעת מאוד, איך בעודי השבתי אחור ידי, ונדרי עלי אשא לבלתי תת תחת מכבש הדפוס המחברת אשר אתי בכתובים, כי איככה אוכל עשות גם אנכי את אשר מאסתי בזולתי? הלוא זה דרכי מקדם, מני עמדי על דעתי, לשום תָהלה בעשות ספרים חדשים אין קץ, וכבר גליתי טעמי ונמוקי לשארי הגאון מופת הדור המנוח מה' ישעי' ברלין זצ"ל, עת הפציר בי ויאלצני אז בהיות קרית מושבו עיר ברעסלויא, וגם אחר זה שנה ושלש שאלתו ובקשתו ממני באגרותיו אשר הריץ לי, להוציא לאור את ספרי, כי יקר בעיניו לגודל תועלתו, ואנכי מאנתי לאמר: תכלית שנאה שנאתי הספרים חדשים מקרוב באו, הן המה המאפילים תפארת תורתנו הקדושה והנעימה, וישימו לחשיכה אורה, כי תית אשר יעסקו הוגיה בעקרי וגופי תורה, בלמוד הש"ס והפוסקים, יבלו ימיהם ועתותיהם בבקת ספרים החדשים, וישן מפני חדש יוציאו, וחבל על דאבדין ולא משתכחין, כי העת הנאבד אין להשיב, הלא טוב לנו לשום מגמת פנינו בספרי הראשונים אשר מפיהם אנו חיים, הן דדיהם ירוונו, ופרים יפיק לנו די שָבעה, ובאתרא דליעול ירקא ליעול בשרא, ועתה מדוע אעשה גם אָני אשר תרע עיני באחרים? ובזה דחה דחיתי משאלות שארי המפורסם הנ"ל, והחזקתי עמוד על חומתי כל ימי חיי, וממנה לא אטי, אך עתה עת מלאו ימי צבאי, ואשים פעמי לדרך כל הארץ, ולמנוחת אבותי אעופה אשכונה, שתים הן עמדי, על כלן אמרתי אשנה את טעמי, ואשר לא אביתי עשות אנכי, תמלא אתה אחרי, ובטוב לבבך בטחתי, כי גם אחרי מותי תסור למשמעתי, ותבצע רצוני כאשר היית בעודני חי על פני האדמה, דע נא איפוא בני! כי מאז תנוח נפש הגאון שארי הנ"ל, במחסה עליון ובצל שדי תתלונן, תחלף רוחו על פני בשכבי על ערשי באישון לילה ואפילה וחתתני בחלומות, ובחזיונות יגעתני, יעיר ויעוררני מדי בואו, למלאות רצונו וחפצו אשר יעצני עוד בחיים חיותו, להוציא לאור מחברתי, ולא הרפה ממני עדי הבטחתיו, כי אצוך בני להשלים חפץ לבבו אחרי מותי - זו אחת: ועוד שנית הלא ידוע תדע כל התלאה אשר מצאתני מאז הוקמתי גבר עָל להיות ראש ומורה בעיר מצער צעלל הלזו, ה' אלהים יודע, מימי לא בקשתי יקר וגדולה, ולא בעושר ונכסים תָאוה נפשי, אך אחת שאלתי אותה אבקש, ולזאת התאמצתי כגבר אֱיָל להקים דבר טוב בישראל ולהשאיר אחרי שארית ברכה, והנה טובים היו ימים הראשונים [....] להיות פה צעלל העיר רועה לצאן קדשים אשר תחת עדרי, הדרכתים בדרכי ה', והורתים את המעשה אשר יעשון, למדתים כמה הנהגות טובות, קבעתי להם עתים לתורה, והטיתי לב נדיבים אשר היו בימים ההם, ובראשם ידיד נפשי, ה"ה האיש תמים המפורסם כ"ה איצק גנז זצ"ל להיות משכיל אל דל, לחזק ידים רפות, ולאמץ ברכים כושלות, וגם המה סרו אל משמעתי, ותורה יבקשו מפי, ומה שפרה עלי גורלי בימי אושר האלו! בקש גדולות לא אביתי, לא קנאתי בגדולי הדור ראשי שבטי ישראל, היושבים על כסא מדין, בערים גדולות ובקרית מלוכה, שלותי במעט חילי, ואם השיגה ידי אך די להחיות את נפשה, היה לי למותר, אמנם אהה! חלפו ימי נועם האלו! נהפכו העתים ודעות אנשיהם, והקדושים אשר אז בארץ המה, נפשותם צרורות עתה בצרור החיים, ובניהם אחריהם עזבו ארחות אבותם, ובחרו להם דרך אחר, ולא כמחשבות הורם מחשבותיהם, ומה לי כי אגעלם? בירא דשתית בי' מיא אל תשדי בי' קלון, ועתה בצאת נפשי כי אמות, מה אניח אחרי שיאמרו אלי, על טוב יזכר שמו? מכל מפעלות אשר פעלתי בעיר הזאת אין זכרון לראשונים, והמה בקבר, וגם לאחרונים אין להם זכרון, כי לא שמו על לבם, ואהי' כלא היה, ומה יתרון לי בכל עמלי שעמלתי תחת השמש? גם אודותיך בני ובר בטני, בצפיתי לשוא צפיתי, אמרתי לראותך ברום המעלות, ולפי זך שכלך המתלהב בך בימי עלומיך השבתך השג יד ופי שנים ברוח ה' בתורה ובחכמה, ועיני תחזינה אותך יושב בשבת תחכמוני, תורה והדין עמך כאחד משבטי ישורון, אמנם אללי לי! לריק תוחלתי, קוית ואַין, קוית ואָין, מנעך אלהים מהתנשא כי באת בכף רָעים, חמיך בגד בך, משך ידו ממך מלהחזיקך, ויאכל גם אכול את כספך, ואך חיש מהר טענת על צואריך עול מחית אשה ובנים, הה! עודך באבך קטפת, ולא הספקת לרוות צמאונך במקור מי תבונה, אשר בימינה אורח חיים ובשמאלה עושר וכבוד, עד שח גבהותך מכובד עול דאגת מחיה וכלכלה, לכן זאת אשיב על לבי, על כן אוחיל, לבל תאבד זכרי לעדי המחברת אשר קראתי בשם מראה אש על שם משפחת בית אבי הנראה אַש ושהוא מראה ותאר מעלתם, שהיו לומדי תורה מימיהם, וגם בהיות כי ספרי איננו רק מראה וחזותא מאורת תורתנו הנקראת אש דת, וכי הוא מראה מקום בש"ס וברש"י ובתוס' איה איפוא מקום לטעות מחלופי שמות התנאים והאמוראים, ומתמורת האותיות והנקודות, הפסקות וחבורים וכהנה, אשר נפלו בכתב ישן נושן ומרוב העתקות והדפוסים, למען סקל כל צור מכשול וכל אבן נגף ממסלות תורתנו הישרות, ילכו בם צדיקים, ואל יכשלו בם צעירי ראש וקטני לבב, המצפצפים והוגים ובל ידעו מה, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה, גם רמזתי המקומות הצריכים עיון ודיוק, לבל יעברו עליו הקטני' וגדולים אל יתמהו לאמר, ראה זה דבר חדש, וכל משכיל יראה ויביט גודל תועלת הספר הזה, ולא יהא בעיניו כשפת יתר, והנה אפקוד עליך בני רחימי! שנס כאזור חיל, וראה ועשה להוציאו לאור עולם אחרי שוב נפשי מגויי, ואלהי אביך אברהם יעזרך, ישגבך שם אלהי יעקב, ואשפוך שיחי לכל מכירי ומיודעי העודים על פני תבל, שיעשו למען הישר והטוב, ולמען אהבה והברית הכרותה לי אתם, ויעמדו לימין עזרתך ויאמצו זרועך, אם תרף ידך מהמציא הוצאות הדפוס, ומשכרתם ימצאו בחיי נצחי, והחופש חדרי לב ובטן, יודע כי כל מגמותי לתקן דבר טוב בישראל, ולהחזיר עטרה ליושנה, ולא עטרה להתגדל בה חלילה, כי הולך אני אל מנוחת אבותי, ומה לי עוד לבקש בתבל המר הזה? הלא כל ימי חלדי מאנתי לעשות כזאת, וכל כי האי לימרא רבנן, ויצו לגמרם אחרי מותם, ובודאי אין נפתל בארחותם, וכונותיהם ומעשיהם רצויות.
גם זאת אצוך בני ובר בטני חלילה לך מהדפיס ההסכמות אשר תמצא בין מכתבי (והמה מהגאון מופת הדור מהו' ישעי' ברלין הנ"ל, ומהשר והנגיד בישראל המאה"ג מהו' חיים הירש דק"ק אה"ו, ומהרב דק"ק הנובר והמדינה וכהנה מגאוני ארץ), כי המה הרבו בשבח והלל, ואנכי לא אבית תהלה, אין חפץ לי בשבח, אשר עשיתי אין זה כי אם חובת כל אדם, כמאמר חמז"ל בפרי אבות, אם למדת כו' אל תבקש גדולה לעצמך כי לכך נוצרתי, אלה הדברים טמונים היו בלבי לצוות עליך בטרם אלך ואינני, יתר דברים דברי תוכחת מוסר הלא הורתיך שלשים ורבעים מאז אמנת וגדלת עלי חיקי, ומה לי לשנותו? סוף דבר את אלהים ירא ואת מצותיו שמור היה נוח לשמים ונוח לבריות, דע את אלהי אביך אברהם ימי שני חיי.
כ"ד אביך השמח לעזוב תבל השפל הזו ולהפקיד רוחו אל אֵל בשמים.
הק' אברהם א"ש מפוזן, חונה פה ק"ק צעללע.