מקום שמואל/מב
|
< הקודם · הבא > |
עוד שאלני לבאר לו לשון התוספות בפ"ק דמגילה (דף ט"ז ע"א) בד"ה ודחי עשרת אלפים כו' וז"ל שמעתי כו' עולין חצי שקל לכל א' מישראל שהיו ת"ר אלף עכ"ל ע"ש. והנה דברי התוס' סתומים וחתומים, כי החשבון אינו מכוון. ושמעתי שבעלי התריסין הגיהו בדבריהם. יודיעני נא הגהתם וכוונתם ומה שהעלתה גם מצודתו בישוב דבריהם:
דע אהובי כי נמצא על שם הגאון ר"ל הנליש שהגיה בדבריהם חמשים פעמים חצי שקל כו' עכ"ל ופרשהו הגאון בעל שער אפרים בתשובה סי' מ"ה, על דרך שכתב החזקוני בפרשת כי תשא שכל ישראל לא נתנו שקליהם אלא מבן ך' ועד בן ע' שנה. וא"כ לאיש אחד כל ימי חיי שנותיו הגיע חמשים חצי שקל שהם ך"ה שקלים שלמים ואם כן מגיע לס' אנשים ס' מנים שהוא ככר ולס' אלף אנשים אלף ככרים ולס' רבוא מגיע יו"ד אלף ככרים עכ"ל ע"ש.
ופירוש זה מלבד מה שנצטרך להגיה בדברי התוספות ונצטרך לעבור על חרם קדמונים שכתבו הפוסקים על שם רבנו תם שהחרים על זה שלא להגיה שום ספר בלי ראיה ברורה. בלאו הכי נראה פירוש זה דוחק כי נצטרך לומר שנתן המן מספק ממון רב כזה באולי כל ת"ר אלף שיצאו ממצרים לא היו פחותים מבני שבעים וזה דבר שאינו באפשרי. שמשבעים שנה עד יציאתם ממצרים לא היה נולד שום אדם ובחנם יבזבז אותו הרשע מעותיו לפי דברי בעל שער אפרים הנ"ל:
ומ"ש עוד בעל שער אפרים שנראה לו שטעו המדפיסים במה שהיה כתוב לפניהם עולים ח"ש לכל אחד כו' וסברו שהראשי תיבות הוא חצי שקל. ובאמת הוא חמשים שקלים. ועל דרך מ"ש בבחיי פרשת פקודי וז"ל: ומעתה כיון שחצי שקל לכל אחד מישראל עולה לס' רבוא מאת ככר. ואם היו נותנים כל אחד ככר שלם היה עולה ד' ככרים והמן היה רוצה ליתן עבור ערכם. והאומר ערכי עלי מבן עשרים נותן חמשים שקלים עכ"ל.
ואם כן לפי זה דברי התוספות נכונים כי לס' רבוא אנשים יגיע לכל א' כשנותן חצי שקל עולה מאת ככר. ושקל שלם עולה מאתיים ככרין. וחמשים שקלים עולה עשרת אלפים ככרים. וזהו שדקדקו התוספות כל פדיונם רצה לומר דמי ערכם עכ"ל ע"ש.
הנה גם לפי פירושו בהתוספות קשה קושיות הנ"ל דמלבד מה שנצטרך להגיה בדבריהם, נצטרך עוד לומר שבזבז המן מספק הון רב על דבר שאינו באפשרי שלא היו בת"ר אלף שיצאו ממצרים, א' מהן שהיה פחות מבן עשרים שנה וזה דבר שאין הדעת סובלתו לאומרו מכ"ש להעלותו על לוח ספר להגיה בשביל זה בדברי התוספות ולעבור בזה על חרם קדמונים וכנ"ל:
אמנם מה שנראה לי בביאור דבריהם בלי שום הגה"ה בעולם. נ"ל דדבריהם נתייסדו על דברי הקלירי בפיוט דפרשת שקלים המתחיל אז ראית כו'. דנראה משם שיש לו חשבון אחר במנין הככרים והשקלים וצ"ל דנשתנו ברוב הימים המנין והשקלים מן המנין והשקלים דכתיבי באורייתא. וז"ל הקלירי שם מתחיל מככר עד פרוטה קטנה. ככר הגדול כגודל שני מנה (דמנה של קודש כפול היה. וזה שכתב ככר הגדול ר"ל ככר הקודש) והמנה עולה עד ששים שקל. והשקל מתחשב בעשרים וחמש סלע כו' עכ"ל ע"ש. וא"כ לפי חשבונו שקל של הדיוט מתחשב בעשרים וחמש סלע וא"כ שקל של קודש שהיה כפול משל הדיוט עולה לחמשים סלעים. ונמצא חצי שקל של קודש הוא עשרים וחמש סלעים. וכתבו התוספות פ"ק דסוטה (דף ה.) בד"ה אדם שאין בו אלא רביעית דם כו'. וז"ל פר"ח הוא דם הצלול שממנו משתית הלב אין בו אלא משקל ך"ה סלעים שהוא רביעית הלוג ע"ש. וזה שאמר המן ליתן כל פדיונם דהיינו משקל דם הנפש של כל אחד מהם. כקטן כגדול שם הוא. באופן שיתן חצי שקל של קודש לכל אחד מהן שהיו ת"ר אלף כשיצאו ממצרים. קטן וגדול שם הוא. ויעלה לסך עשרת אלפים ככר כסף של הדיוט. צא וחשוב לדעת הקלירי מנה של הדיוט שהוא ככר של הדיוט עולה עד ששים שקל שכל אחד מתחשב בעשרים וחמש סלע שהוא חצי שקל של קודש. וא"כ לס' אנשים כשיתן כל אחד חצי שקל של קודש היה ככר של הדיוט דהיינו ס' שקלי הדיוט שהוא ככר של הדיוט. ולס' אלף אנשים אלף ככרים. ולס' רבוא אנשים מגיע עשרת אלפים ככרים. וזה שכתבו התוספות דוק ותשכח בלי שום הגה"ה בעולם כאשר על הרוב דברי התוספות מיוסדים על אדני הקלירי והוא כפתור ופרח בדברי התוספות:
ובהכי יתיישב בדרך צחות מה שמקשין דמה ענין דברי התוספות הללו לכאן. ולעיל (דף י"ג ע"ב) שמביא שם הקרא ועשרת אלפים ככר כסף וגו' אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן כו' ע"כ שם ה"ל להתוספות לכתוב דבריהם שמעתי כו' או אקרא גופיה כו'.
ולמ"ש לק"מ למאי שאמרו רז"ל בכמה מקומות. ונפש כי תקריב מנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני. אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו ע"כ. ובזה יבואר דבלא זה לא הוי באפשרי להתוספות לומר שכוונת המן היה לשקול עשרת אלפים ככר כסף כו'. שיעלה לכל א' מישראל עשרים וחמש סלעים. דמאן יימר דלכך נתכוין המן ליתן כל פדיון נפשם. אמנם עתה כאשר אמר המן בעצמו אתא מלי קומצא דידכו ודחו עשרת אלפים ככר כסף דידי אם כן כוונתו מבוארת דהיתה כוונתו ליתן פדיון נפשם. ואתא מלי קומצא שהוא גם כן פדיון נפש אפילו לעני שבישראל ודחי עשרת אלפים ככר כסף דידי כו' א"כ שפיר כתבו התוספות עתה שמעתי כו'.
נ"ל ברור ושלו' מנאי שמואל הקטן: