מצודת דוד/שמואל ב/כד

מצודת דוד ‏ שמואל ב כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויסף אף ה' לחרות בישראל. מלבד מה שחרה אפו בדבר הגבעונים שהיה בעבור זה רעב שלש שנים, הוסיף עוד לחרות (ויתכן שהחרון היה על מה שמרדו בדוד, בדבר אבשלום ושבע בן בכרי. או היה בידם עון נסתר, ונעלם מעיני דוד):

ויסת את דוד בהם. רוצה לומר: מי שדרכו להסית, הסיתו, וכן נאמר בדברי הימים (א כא א) שהשטן הסיתו, והקב"ה מסרו בידו, והסתתו היה בדבר הרע להם לאמר: לך מנה וגו', ובעבור זה באה התקלה עליהם, כמפורש בענין:

ב

ופקדו. אתה ואנשיך אשר ילכו עמך:

ג

ויוסף ה'. על כי היה נראה משאלת המלך אשר יחשוב כי רבים המה, ולכן התאוה לדעת מספרם, ולזה אמר לו יואב, מי יתן ועוד יוסף ה' עליהם כמו שהם עכשיו, ועוד יוסף כמספר אשר יהיו אחר ההוספה הראשונה, ועוד יתכפלו ויחזרו ויתכפלו עד מאה פעמים:

ועיני וגו'. בימיו יתרבו כהחשבון הזה, ובעיניו יראה:

למה חפץ. רצה לומר: הואיל ואין צורך למנותם, מוטב הוא שלא למנותם, כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:

ה

ימין העיר. חנו בימין העיר ערוער, והימין היתה בתוך הנחל, ומאחוזת בני גד:

ואל יעזר. משם הלכו אל יעזר:

ו

חדשי. הנתיישב מחדש ומזמן קרוב:

דנה יען. לדן יען, והוא שם מקום:

וסביב. משם סובב עצמו והלך אל צידון:

ז

מבצר צור. מבצר חזק שעמד על הצור:

וכל ערי החוי והכנעני. רוצה לומר: הערים אשר החוי והכנעני יושבים [ בהר ] בהם בתוך בני ישראל:

באר שבע. אל באר שבע:

ט

מספר מפקד. כפל המלה בשמות נרדפים לתוספת ביאור, וכן (דניאל יב ב): אדמת עפר:

שמונה מאות אלף. ובדברי הימים (א כא ה) נאמר: אלף אלפים ומאה אלף, על כי עזרא כלל עמהם גם בני בנימין ובני לוי, אבל יואב לא מנה אותם בתוך בני ישראל, וכמו שכתוב בדברי הימים (א כא ו):

שולף חרב. רוצה לומר: אנשי המלחמה:

חמש מאות אלף. ובדברי הימים (א כא ה) נאמר ארבע מאות ושבעים אלף, על כי שם נאמר שולף חרב והם לא היו כי אם ארבע מאות ושבעים אלף, אבל כאן חושב את כולם אף אותם אשר לא היו שולפי חרב, ועמהם היו במספר חמש מאות אלף:

י

ויך לב דוד אותו. רוצה לומר: המה לבו וחרד על אשר צוה למנותם, על כי הדבר הזה הוא סיבה להביא עליהם הנגף, וכמו שכתוב (שמות ל יב): ונתנו איש כופר נפשו וגו' ולא יהיה בהם נגף אבל בלא כופר הנה הנגף מעותד לבוא:

חטאתי מאד אשר עשיתי. רצה לומר: במה שעשיתי סיבה להביא הנגף על העם, הנה בזה חטאתי מאוד:

העבר נא וגו'. רצה לומר: לא ימותו לשחת, ואם כן ממילא יעבור העון וילך לו, הואיל ולא יבא הנגף:

כי נסכלתי. רצה לומר: הלא אני עשיתי סכלות גדולה מאד, למנותם בלא כופר נפש, ומה פשעו הם לשימותו במגפה, וכאשר לא ימותו, לא ימצא בי עון:

יא

ויקם דוד בבקר. רוצה לומר: מיד כאשר קם דוד בבקר, היה דבר ה' אל גד וגו':

חוזה דוד. נקרא כן, על כי כל נבואותיו לא היו רק לדוד, ולא לזולת:

יב

שלש. רוצה לומר: אחת משלש, וכן (שמואל א יח כא) בשתים תתחתן בי. ורוצה לומר: באחת משתים:

יג

התבוא. אם רוצה אתה אשר תבוא שבע שנים רעב, תמורת הנגף המעותד לבוא בעבור המנין מבלי כופר, ובדברי הימים (א כא יב) נאמר שלש שנים, כי באמת לא אמר רק שלש שנים, אבל על כי כבר עברו שלש שנים רעב בעבור דבר הגבעונים, אם כן הרי שש שנים, ותמשך עוד ממילא בשנה השביעית עד זמן הקציר:

ואם שלשה וגו'. רוצה לומר: או אם תרצה לקבל להיות שלשה חדשים וגו':

שלשת ימים דבר. רוצה לומר: יקל בדבר, להיות זמן מוגבל בהשגחת המקום:

וראה. בראיית הלב ובהבנתה:

שלחי. לשולחי, והוא המקום ברוך הוא:

יד

צר לי מאד. כלומר הלא כולם קשות הם למאוד, ועם כל זאת נפלה ביד ה', זו הדבר, כי רחמיו מרובים, ורחם ירחם:

וביד אדם. כי גם בעבור הרעב יצטרכו לבני אדם, והמה לא ירחמו:

טו

מהבקר. מעת הבוקר שבאה הנבואה אל גד כמו שכתוב למעלה, ומיד אמרה לדוד, ובחר בדבר ואז התחיל הדבר, והתמיד עד עת אותו מועד למחרתו:

טז

וישלח. המלאך המשחית בעם, שלח ידו להשחית גם אנשי ירושלים, ואז נחם ה' וגו':

רב עתה. די עתה במה שמתו, והרף ידך מלהשחית עוד כזאת, כי אם מעט מעט:

היה עם גורן. היה עומד סמוך לגורן וגו':

היבוסי. מבני יבוס, ואמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה כד ב) שהיה גר צדק:

יז

אנכי חטאתי. רצה לומר: אני הסיבה בהמגפה הזאת:

ואלה הצאן. רצה לומר: בני העם:

ידך. מכת ידך, זו הדבר:

יח

ויאמר לו. בדבר ה':

יט

ויעל דוד. אל הגורן אשר עמד בהר:

כא

מדוע בא. כאומר היה לך לשלוח אחרי לבוא אליך:

לבנות מזבח לה'. ובאתי הנה לכבוד המקום ברוך הוא:

ותעצר. כדי שתעצר המגפה:

כב

יקח ויעל. יקח הגורן למזבח, ויעלה עליו משלי את הטוב בעיניו, ראה הבקר מוכן לעולה וגו':

וכלי הבקר. וגם שאר כלי הבקר יהיו לעצים, להבעיר האש על המזבח:

כג

הכל נתן. הכל נדב לתת למלך:

ארונה המלך. הוא היה למלך על היבוס עד שלא כבשה דוד, ומשכבשה נתגייר, ונשאר עליו שם מלך:

ירצך. יהיה מרוצה לך לקבל עולותיך ברצון, שתעצר המגפה:

כד

לא. רוצה לומר: לא אקבלם במתנת חנם, אלא אקנה בכסף דמי שויים:

חנם. מהדבר הניתן לי בחנם:

בכסף שקלים חמשים. ובדברי הימים (א כא כה) נאמר: שקלי זהב משקל שש מאות, כי חמשים שקלים נתן לו בעבור הגורן מקום המזבח ובעבור הבקר, ומאשר ראה כי שם יהיה בית אלהים, קנה כל השדה סביב הגורן, ובעבורם נתן שש מאות שקלי זהב:

כה

ויעתר. נתרצה לאנשי הארץ, ונעצרה המגפה מכל וכל מעל ישראל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף