מצודת דוד/שופטים/יח

מצודת דוד ‏ שופטים יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין מלך. כי אם היה מלך, היה הוא לוחם מלחמות העם עם כל עמו ולא שבט לבד:

כי לא נפלה לו. להיות בה די צרכו:

עד היום ההוא. עד אשר כבש לעצמו מחוץ לגבול ארץ ישראל:

בתוך שבטי וגו'. מוסב למעלה, לומר לא נפלה לו די צרכו בהנחלה הנחלקת לו בתוך שבטי ישראל:

ב

ממשפחתם. אחד מכל משפחה:

מקצותם. מהקצינים שבהם, וכאשר שלח משה נשיאי העדה:

מצרעה ומאשתאול. מנחלת יהודה היו (יהושע טו לג), ובני דן ישבו בהם כגרים:

את הארץ. היא 'ליש' האמור בענין (להלן פסוק ז):

עד בית מיכה. סמוך לבית מיכה:

ג

המה עם בית מיכה. כשהמה היו סמוך לבית מיכה, הכירו את קול הנער בדברו עם מי:

שם. אל הבית:

מי הביאך וגו'. רצה לומר, אצל מי אתה ומה מלאכתך, ומה הניתן לך בשכרך:

ד

כזה וכזה. סיפר להם כל המאורע:

ה

שאל נא. כי טעו וחשבו שיש בו ממש להוריד על עצמו כחות עליונות ולהגיד עתידות:

ו

ויאמר להם. אחר ששאל, אמר להם דרככם הוא מול ה' להשגיח בה ולהצליח אתכם:

ז

יושבת לבטח. רצה לומר, אינם נשמרים ממלחמה, והיא כדרך צידון היושב שוקט ובוטח ואינו נשמר ממלחמה:

ואין מכלים. אין בארץ מי שיכלים אפילו בדבור, כי לא הורגלו במלחמה וקטטה:

יורש עצר. יורש ארצם עצור מהם, רצה לומר, אין להם יורש ארצם ללחום לאחר זה בעבור הארץ:

ורחוקים המה. ונכבש הארץ עד לא יהיה נשמע להם (ואולי היה מדרך צידונים לעמוד בעזרת כל נרדף):

ודבר אין להם. אין להם ברית כרותה עם מי לשיבוא בעזרתם:

ח

צרעה וגו'. אל צרעה וכו':

מה אתם. רצה לומר, מה אתם משיבים, ומעניינו תבין חסרונו:

ט

ואתם מחשים. רצה לומר, אתם היו מחשים לבל יודע לאיש פן יקדמנו מי משבט אחר, ואל תעצלו ללכת וכו', כי עם כל זה פן יודע למי:

י

כבואכם. כאשר תבואו, אז מיד תבואו אל עם בוטח, רצה לומר, לא תצטרכו ללכת דרך אשר תמצא אתכם בה מלחמה:

רחבת ידים. מקום רחב להחזיק את כולכם כאשר יתן ה' אותה בידכם:

אין שם מחסור וגו'. רצה לומר, עם שאינה מארץ ישראל, מכל מקום אין נחסר בה ממה שיש בארץ ישראל ; או רצה לומר, לא נחסר בה מכל דבר שיש בעולם:

יב

בקרית יערים. רצה לומר, סמוך לה:

למקום ההוא. מקום החניה:

אחרי. לא לצד צרעה ואשתאול שבדן, כי אם מהעבר מזה (והיא בין צרעה ואשתאול שהיו בנחלת יהודה):

יד

ההולכים לרגל. אשר הלכו מקודם לרגל:

הידעתם. רצה לומר, וכי ידעתם, הלא אינכם יודעים אשר נגד לכם יש כאן אפוד וכו':

דעו מה תעשו. רצה לומר, הכינו עצמכם ולקחתם:

טו

ויסורו שמה. המרגלים הלכו לבית מיכה:

בית מיכה. אשר היה בבית מיכה:

טז

חגורים. כשהם חגורים וכו':

אשר מבני דן. מוסב על 'שש מאות איש':

יז

ויעלו. כי המרגלים חזרו עם הלוי אל השש מאות איש, ובדבר הלוי עמהם עלו המרגלים מהם, ושבו ובאו לבית הלוי ולקחו את הפסל וכו':

והכהן. הלוי הזה העשוי לכהן, היה 'נצב פתח השער' וכו':

יח

ואלה. המרגלים באו אז לבית מיכה ולקחו את פסל וכו', ולא היה אז הכהן בביתו:

ויאמר אליהם הכהן. כאשר באו אל המחנה ובידם הפסל וכו', אמר להם, מה אתם עושים, רצה לומר, למה תקחום:

יט

שים ידך על פיך. לסתמו לבל ישמע קולך:

והיה לנו. ותהיה לנו למורה ולמלמד:

הטוב. וכי טוב יותר להיות 'כהן לבית איש אחד', או טוב יותר להיות כהן 'לשבט בישראל', ואם כן הלא לטובה יחשב לך:

כ

וייטב לב הכהן. הוטב בלבו דבריהם, ויקח מידם את האפוד וכו' לשאת אותם בעצמו, ובא בקרבם ללכת באשר ילכו:

כא

ויפנו. מן המקום ההוא והלכו לדרכם:

את הטף וגו'. מה שהביאו עמהם מביתם:

לפניהם. בחשבם פן ירדפו בני העיר אחריהם וילחמו הגברים עמהם, והטף וכו' ילכו לדרכם בעודם נלחמים:

כב

הרחיקו. כשהיו רחוקים מבית מיכה:

עם בית מיכה. סמוך לבית מיכה:

כג

ויקראו. המתין עד בואם לדבר עמהם:

ויסבו. בני דן הפכו פניהם מול מיכה, ואמרו, מה נחסר לך כי נאספת לרדוף:

כד

את אלהי. הפסל וכו':

ומה לי עוד. מה נשאר לי עוד בבית אשר לא לקחתם:

כה

עמנו. בהיותך עמנו:

אנשים מרי נפש. הכעסנים שיש בסיעתנו:

ונפש ביתך. הבאים עמך:

כז

שקט ובטח. לא היו נשמרים מן המלחמה:

ואת העיר שרפו. כי לא יוכלו לה כי אם על ידי השרפה, ולולא זאת לא שרפוה, כי הלא נתיישבו בה:

כח

ואין מציל. לא היה להם מציל:

כי רחוקה. וכבשוה עד לא נשמע להם:

ודבר. לא היה להם כריתת ברית עם מי:

אשר לבית רחוב. הסמוך לבית רחוב:

ויבנו. כי שרפוה במלחמה, כמו שכתוב למעלה (פסוק כז):

כט

אשר יולד. שלא נחשוב שראש המשפחה הבאה אל ליש היה שמו דן ועל שמו קראו שם העיר דן:

לראשונה. טרם שקראוה בשם דן:

ל

ויקימו להם. להיות לעבודה זרה ולעבדו:

ויהונתן. הוא הלוי הנזכר:

בן מנשה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא קט ב) שהוא משה, ומפני כבודו נאמר 'מנשה', ותלאו הנו"ן לדעת שאינה מן השם:

עד יום גלות הארץ. הוא גלות הארון שהיה בימי עלי (שמואל א פרק ד), ולזה לא אמר 'עד גלות ישראל', כי אז לבד הארון גלה ולא ישראל, ועד הזמן ההוא עמד הפסל, אבל לאחר זמן שעמד שמואל לשופט, בער אותם מן הארץ:

לא

וישימו להם. לאלוה ולעבדו:

כל ימי וגו' בשלה. מתחלת העמדתו עמד כל ימי וכו' בשלה, אבל אחר שגלה הארון משלה בימי עלי (שם שם) ועמד שמואל לשופט, בערו מן הארץ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף