מצודת דוד/ישעיה/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון דפים מקושרים הפטרת יתרו א-יג (למנהג אשכנז ממשיכים בפ"ז; למנהג תימן ממשיכים בפ"ט)

מצודת דוד ‏ ישעיה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בשנת מות. כשנצטרע כשנכנס בהיכל להקטיר כמ"ש והצרעת זרחה במצחו (דה"ב כ"ו) כי המצורע חשוב כמת:

ב

ממעל. בשמים:

לו. לשמשו:

לאחד. לכל אחד ואחד:

יכסה פניו. לבל יביט כלפי השכינה:

יכסה רגליו. לצניעות שלא יראה בכל גופו לפני בוראו, ורז"ל אמרו שלא להזכיר מעשה העגל כי כף רגליהם ככף רגל עגל:

יעופף. יעוף בשליחות המקום:

ג

וקרא וכו'. שרף קורא לחבירו לומר קדוש כאחד ולא יקדים האחד לחבירו ואמר. הקול יוצא מבין כולם כאחד כאילו הוא קול אחד:

קדוש וכו'. ר"ל שהוא מקודש ומרומם בעולם המלאכים ובעולם הגלגלים ובעולם השפל:

מלא וכו'. כבודו מלא בכל הארץ:

ד

וינועו. מזוזות הפתח היו נעים מחוזק קול הקריאה וסרים ממקומם הרבה אמות ולא פירש כמה:

והבית. ההיכל:

ימלא עשן. היה נמלא עשן:

ה

ואמר. אמרתי אוי לי וכו', כי פחד פן ימות על שראה מראה כבוד ה':

כי איש וכו'. על כי אני איש טמא שפתים וכו' ואינני אם כן כדאי לא מצד מעשי ולא מצד מעשה העם אשר אני בקרבו:

כי את המלך וכו'. מוסב למעלה כאומר אוי לי וכו' כי את המלך וכו' כי איש וכו':

ו

במלקחים. בצבת לקח הגחלת מעל המזבח:

ז

ויגע. השרף נגע הגחלת על פי:

הנה נגע. ר"ל בכוית נגיעת הגחלת קבלת העונש ובזה סר עונך וארז"ל שהעון היה במה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וכו' ולא היה ראוי לומר כן על ישראל:

ח

אשלח. לדבר דברי לישראל:

לנו. בשליחותנו וכאלו מדבר עם השרפים ונמלך בהם:

הנני. הנה אני מוכן ללכת ושלחני:

ט

שמעו שמוע. הלא אתם שומעים דברי מפי הנביאים ואינם נותנים לב להבין:

וראו ראו. הלא אתם רואים נפלאותי ואינכם שמים על לב לדעת ולהכיר בהם:

י

השמן. היצר הנטוע בלבו הוא השמן והאטים אל הלב לבל הבין וקצר בדבר המובן מאיליו כי זהו דרך מעשה היצר:

הכבד. היצר הכביד אזניו לבלי שמוע והשע עיניו לבל יראה:

פן יראה. כי היצר חושב פן כשיראה בעיניו וישמע באזניו ויבין בלבבו שלא עשה את הטוב ויעשה א"כ תשובה ויבוא לו בזה רפואת הנפש והיא הםליחה ואין דעת היצר נוחה מזה כי איננו דורש אליו לשלום ולזה מטמטם את הלב למען ישאר חייב:

יא

עד מתי. יהיה לבם אטום מלהבין:

עד אשר וכו'. ר"ל לבם יהיה אטום עד שיבוא הפורעניות ויהיו עריהם חרבה ובתיהם שממה:

יב

ורחק וכו'. האדם ישראל הקרואים אדם יהיה גולה למקום רחוק:

ורבה העזובה. זמן מרובה תהיה הארץ עזובה מהם:

יג

ועוד בה עשיריה. עוד ימלכו בה עשרה מלכים כי זה נאמר אחר שנצטרע עוזיה ומלכו אחריו יותם אחז חזקיה מנשה אמון יאשיה יהואחז יהויקים צדקיה ובימיו תשוב להיות לבער וכליון, או ר"ל תשעה חלקים יהיו אבודים ותשאר חלק עשירי ואף היא תשוב להיות לבער:

אשר בשלכת. בימי הסתיו עת שמשליכין העלין דרכם להשליך מעט מעט עד שלא ישאר כי אם הנטיעה אשר בה כמות שהיא ואמר שכן יהיה ישראל לבעור אחר בעור:

זרע וכו'. הנשאר בה יהיה זרע קודש ולפי שהמשיל לאילנות אמר מצבתה לשון הנופל באילן ורצה לומר שארית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף