מצודת דוד/יהושע/יט

מצודת דוד ‏ יהושע יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בתוך וכו'. היה מובלע נחלת יהודה בתוך הגבול האמור למעלה:

ב

באר שבע ושבע. היא עיר אחת, ובשני השמות נקראה:

ז

עין רימון. הם ב' עיירות: האחת עין, והשנית רימון:

ח

ראמת נגב. מקום הרם והגבוה בפאת הדרום:

ט

מחבל. מהמחוז הניתן בתחלה לבני יהודה נתנו אחרי זה לבני שמעון לנחלה:

כי היה. כי הנחלה הניתן בתחלה לבני יהודה היתה מרובה מהראוי להם, ולזה נחלו בני שמעון בתוכם:

י

עד שריד. העומדת בסוף גבול ארץ ישראל, במקצוע צפונית מערבית:

יא

ועלה גבולם. משריד בפאת המערבי מצפון כלפי הדרום:

לימה. אל הים, ומשם למרעלה וכו':

יב

ושב משריד. ושב הגבול משריד ללכת ממערב כלפי המזרח בפאת הצפונה, והלך על גבול כסלות תבור וכו':

יג

ומשם. ומן יפיע עבר כלפי הדרום במזרחו של גת החפר, והיתה אם כן מנחלת זבלון:

עתה קצין. רצה לומר, ממזרח גת החפר עבר לעתה קצין, והוא שם מקום:

המתאר הנעה. אשר היה מסבב את הנעה:

יד

ונסב אתו. הגבול הזה סיבב את רמון בצפונה של חנתון אשר עמדה בצפון רימון, אם כן רימון וחנתון והנעה היו משל זבולון:

והיו תוצאותיו. סוף הגבול של הרוחב כלה אל גי יפתח אל, אשר עמדה בגבול צפוני של אשר:

טו

וקטת וכו'. רצה לומר, עם קטת וכו' היה שתים עשרה, כי במקרא זה חשב חמש עיירות ושבע מאותן שזכר בהגבול, והנשארים היו לבני השבט שמצדו:

יח

ויהי גבולם. הגבול הלך ביזרעאל והיא היתה סמוכה לנחלת מנשה, כי עמק יזרעאל היתה של מנשה כמו שכתוב למעלה (פסוק טז) והכסלות ומיזרעאל הלך לכסלות וכו':

כב

ובית שמש. לא זהו בית שמש הנזכר בנחלת נפתלי (פסוק לח) היושב בצפון יששכר, ולא זהו שהיה בגבול יהודה (לעיל טו י) גבולם על שני הגבולים יאמר, על הצפוני ועל הדרומי, שניהם כלו אל הירדן:

כה

ויהי גבולם. הגבול הלו בפאת המערב, מדרום כלפי הצפון לחלקת וכו':

כו

ופגע. הגבול פגע בכרמל העומדת במערב:

כז

ושב. הגבול שב ממערב כלפי המזרח בפאת הצפוני, והלך אל בית דגון:

בזבולן. בגבול זבולון שהיה בצפונו:

ובגי יפתח אל צפונה. מצפון לגי יפתח אל, והיתה אם כן מנחלת אשר, ולמולה כלתה רוחב גבול זבולון כמו שכתוב למעלה:

בית העמק. מגי יפתח אל בא הגבול לבית העמק וכו':

משמאל. מצפון כבול, והיתה אם כן משל אשר:

כח

ועברון. משמאל כבול בא לעברון וכו':

כט

ושב הגבול. מצדון רבה חזר הגבול מצפון כלפי הדרום אל הרמה וכו':

ושב הגבול חוסה. מעיר מבצר צור חזר הגבול ממזרח כלפי המערב, אל חוסה:

מחבל אכזיבה. כי מחוסה בא הגבול לחבל אכזיבה, ומשם כלה הגבול אל הים הגדול:

ל

ועומה ואפק ורחוב. רצה לומר עם שלשת הערים האלה אשר לא עמדו על הגבול היה לו ערים עשרים ושתים והם שלש אלו ותשע עשרה מאלו שעמדו על הגבול והנשארים היו לבני השבט אשר אצלו:

לב

לבני נפתלי למשפחותם. הנחלק לבני נפתלי לכל משפחה ומשפחה:

לג

ויהי גבולם. גבולם הלך בפאת הדרומי ממערב, כלפי המזרח מחלף וכו':

לד

ושב הגבול ימה. חזר הגבול ממזרח כלפי המערב בפאת הצפוני, ובא לאזנות תבור:

מנגב. מנגב של זבולון, והוא צפונה של נפתלי:

מים. ממערבה של נפתלי, והוא מזרחה של אשר:

וביהודה הירדן. ובגבול יהודה פגע בהירדן העומד במזרח, כי גבול צפון יהודה כלה בקצה הירדן הדרומי, ולנפתלי היה כל הירדן לנחלה, אם כן פגע בגבול יהודה בסוף הירדן, והוא הדין שפגע בכל השבטים שהיה גבולם עד הירדן, אבל בא לומר שאף שהיה נחלת יהודה בסוף הדרומי, מכל מקום פגע גם בו:

לה

וערי מבצר. רצה לומר, ואלה ערי המבצר של נפתלי הצדים וכו':

לח

תשע עשרה. רצה לומר, עם ערי המבצר היה לו תשע עשרה, שש עשרה ערי מבצר ועוד שלש מאלו שעמדו על הגבול, והנשארים היו לבני השבט שאצלו:

מא

צרעה ואשתאול. יתכן שאין אלו שהיו בגבול יהודה, ונחלת דן היה במקצוע צפונית מערבית של יהודה:

מג

ועקרון. לא זהו שהיה בגבול יהודה:

מו

עם הגבול וכו'. רצה לומר, הערים ההם היו מנחלת דן, עם הגבול של מול יפו:

מז

ויצא גבול בני דן מהם. רצה לומר, גבול נחלת דן יצא בגורל פחות מהראוי להם, ולא הספיק להם, ולזה עלו לאחר זה להלחם בלשם, והוא ליש האמורה בספר שופטים (יח ז) והיתה מחוץ לגבול ארץ ישראל ולא בגבולה (ובמקצוע צפונית מזרחית היתה מול נחלת נפתלי, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בכורות נה א): ירדן נקרא על שם שיורד מדן, והוא לשם, והירדן הלא יתחיל במקצוע צפונית מזרחית, וזה שאמר הכתוב (מלכים א ה ה): מדן ועד באר שבע, ורצה לומר, מקצה ארץ ישראל עד קצהו באלכסון, כי דן היה במקצוע צפונית מזרחית, ובאר שבע היה במקצוע דרומית מערבית, כי משל נחלת שמעון היתה שלקחו בהמקצוע ההיא) (מח) הערים האלה האמורים למעלה:

מט

לנחול. להנחיל על ידי הגורל:

לגבולתיה. לפי הגבולים האמורים למעלה:

נ

על פי ה'. שאלו באורים ותומים, ועל פיהם נתנו לו את העיר אשר שאל, והיא תמנת סרח:

נא

נחלו. הנחילו לישראל בגורל:

וראשי האבות למטות. ראשי בתי אבות של מטות בני ישראל:

בגורל. חוזר לתחלת המקרא לומר אלה הנחלות אשר נחלו בגורל:

ויכלו מחלק. השלימו חלוקת הארץ בגורל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף