מפתחי חכמת אמת/סח
|
< הקודם · הבא > |
כבר ביארנו למעלה בסי' ס"ד, שיש עשר ספירות דעקודים - הספירות דא"ק, ונקודים - הספירות דתהו. והנה החילוק ביניהן הוא בג' דברים:
א) דבעקודים דא"ק מחמת גודל ההתקרבות לאין סוף ב"ה, היו כל עשר הספירות, עקודים יחד תוך כלי אחד מבלי התחלקות — אשר משו"ז נקראות עקודים מלשון ויעקוד כנ"ל.
ב) דבעקודים יצאה המלכות תחלה הנקראת "נוקבא" ואחרי' יצאו ספירות אחדות מיסוד עד החסד, ונקראות כולן כאחת "זעיר", ואחריהן יצאה בינה ונקראת "אמא", ואחרי' יצאה חכמה ונקראת "אבא", ואחרי' יצא הכתר ונקרא "אריך", ואלו הן חמשת הפרצופים האמורים בכל מקום[א].
משא"כ בנקודים שהי' להיפוך, אשר תחילה יצא הכתר[ב]. וממילא היתה מעלה יתירה בכתר חכמה ובינה, מזעיר ונוקבא, ויאירו לפ"ז בעולם הנקודים, בכתר כל החמש - נר"ן ח"י, ובאבא - ארבע, ובאמא - שלש, ובזעיר - שתים ובנוקבא - אחת, כן צריך להיות לפי הסדר הנ"ל (ועוד צריך עיון בזה).
ג) דבעולם העקודים יצאו האורות תחילה, ובנקודים יצאו הכלים תחילה[ג].
- ↑ "עץ חיים" שער העקודים פרק ב', וב"משנת חסידים" מס' "אורות הטעמים" פרק ב' משנה ב'. ולפ"ז היו: זעיר ונוקבא, גדולים מאבא ואמא, כי כל אחד מחמשת הפרצופים האלו, ביציאתו אין לו אלא נפש לבד, ובצאת אותו שלמעלה ממנו נוספת בו מעלה אחת, כיצד: לבעלת נפש - רוח, ולבעל רוח - נשמה, ולבעלת כשמה - חיה, ולבעלת החיה — יחידה. לפיכך יאירו בנוקבא, כל החמש - נר"נ ח"י, ובזעיר - ארבע, ובאמא — שלש. ובאבא — שתים, ובאריך—אחת. ("משנת חסידים" שם משנה ד' ה'). ע"ד ואופן זה: דתחילה יצאה המלכות בבחינת נפש, ואח"כ כשיצאו הספירות יסוד הוד כו', עד החסד ונגמר כל הז"א, לא נתגלה בו רק בחינת נפש לבד לעצמו, אבל נוספה הארה במלכות שנתגלה בה בחינת הרוח החשובה יותר מהנפש, ואח"כ יצאה הבינה בבחינת נפש לבד לעצמה, ונוספה בחי' רוח לז"א ובחינת נשמה למלכות, ואח"כ יצאה החכמה בבחינת נפש לבד לעצמה, בהוספת בחי' רוח לבינה, ובחינת נשמה לז"א, ובחינת חי' למלכות, ואח"כ יצא הכתר בבחינת נפש לעצמו בהוספת בחינת רוח לאבא, ובחינת נשמה לאמא, וחיה לז"א, ויחידה למלכות.
- ↑ "משנת חסידים" מסכת מיתת המלכים פרק א' משנה א'.
- ↑ עיין "משנת חסידים" מס' אורות נקודים פרק ב' ופרק ג' משנה א'. דמבואר שבנקודים יצאו הכלים תחילה. עיי"ש.