מעלות המדות/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מעלות המדות יב

יב
המעלה השתים עשרה מעלת התמימות
[ומדת הרמאות]

בני, בואו ואלמדכם מעלת התמימות. דעו בני כי מעלת התמימות מעלה גדולה ויקרה שכל מי שהולך בתמימות הקדוש ברוך הוא בוחר בו ובשירותיו כענין שנאמר הולך בדרך תמים הוא ישרתני. וכן צוה משה רבינו עליו השלום על עסק התמימות כענין שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. גדולה מעלת התמימות שכל מי שהולך בתמימות לב בכל דרכיו זוכה ויושב במחיצתו של מקום, כענין שנאמר ה' מי יגור באהליך הולך תמים וגומר. וכן מצינו ביעקב אבינו שנהג עצמו במדת התמימות שנאמר ויעקב איש תם וגומר. וכן דוד עליו השלום שבח ההולכים בתמימות שנאמר אשרי תמימי דרוך וגו'. ומהו התמימות, שידבר האדם דבריו בלי רמאות, ומשאו ומתנו בלי רמאות, ופיו ולבו שוין, שכל מי שהוא אחד בפה ואחד בלב אינו נקרא תם, אלא שנקרא חנף ורמאי בלי ספק, כענין שנאמר, מרמה בלב חורשי רע וגו'.

ומאותות התמימות מי שעושה צדקה עם הבריות, כעניין שנאמר (משלי יג ו) צדקה תצר תם דרך וגו'. וכל מי שהולך בתמימות הקדוש ברוך הוא מסייעו במעשה עבודתו, ומתמים דרכיו כעניין שנאמר עם חסיד תתחסד ועם גבר תמים תתמם. וכן אמרו חז"ל בא ליטהר מסייעין אותו.

גדולה מידת התמימות לפני המקום שכל מי שהולך בתמימות הקדוש ברוך הוא רוצה וחפץ בו כענין שנאמר ורצונו תמימי דרך. ולא עוד אלא שבשביל התמימות מיישר האדם את דרכיו שנאמר צדקת תמים תיישר דרכו וגו'. וכל מי שהולך בתמימות עם ה' והבריות הקדוש ברוך הוא משמרו מן החטאים והעונות כענין שנאמר ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני. וכן הוא אומר ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם. ומן המדה המשובחת הזאת יוצאת מדת האמת שהיא מי"ג מידות שנתייחס בהן הבורא כענין שנאמר ארך אפים ורב חסד ואמת. ולא עוד, אלא שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, שכן אתה מוצא אלף בראש האותיות, מם באמצען, תיו בסופן.

גדולה היא מעלת אמת שכל העולם כולו עומד על האמת, שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ואמרו חכמים באגדה (בראשית רבה ח ה) ז"ל בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתין כיתין וחבורות חבורות מהן אומרים ייברא ומהן אומרין אל ייברא. וכן הוא אומר חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר ייברא שכולו גומל חסדים, ואמת אומר אל ייברא, דכוליה שיקרין. צדק ושלום נשקו, צדק אומר ייברא שהוא עושה צדקות, ושלום אומר אל ייברא דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל אמת והשליכה לארץ, שנאמר (דניאל ח יב) ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, עד מתי אתה מבזה הטכסיס שלך תעלה אמת מן הארץ. לכך נאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, שאילולי ששיתף הקדוש ברוך הוא אמת בברייתו של עולם לא היה ראוי לעמוד לפי שהשקר אינו עומד וכשם שהשקר אינו עומד כך מעשה השקר אינו עומד, לכך הוצרך לשתף אמת בברייתו של עולם, וכן הוא אומר ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך, ואומר וה' אלהים אמת הוא וגו' ואמרו חכמים ז"ל שהוא אלהים חיים ומלך עולם ובידו לקיים אמרותיו, לפיכך ילמד אדם ממידת קונו לאמת את דבריו בכל עניין שיוכל ויודה על האמת בכל מה שיעבור עליו, הן טוב הן רע.

גדולה מעלת האמת, שכן שמה הולכת מסוף העולם ועד סופו שכשם שאותיות אמת הן מפוזרין אלף בראש האותיות מם באמצען תיו בסופן. ולא עוד אלא שהאמת מתקיים ועומד על יסודותיו כשם שאותיות אמת מרובעות ויש להן על מה שייסמכו. וכן כשמינה משה רבינו עליו השלום את הדיינים ביקש אנשי אמת, כענין שנאמר אנשי אמת שונאי בצע, מפני שכל המחזיק במידת האמת אינו קרוב לבוא לידי הטיית דין. ונמצא ששאלו אדם גדול במה הגעת את הכבוד הזה ואתה מן הכושים, אמר בדבר אמת והנאמנות והימנע מן העושק, ושלא שאלתי על מה שאינו צריך לי. ואמר חכם אחד שפת אמת פרי הצניעות והחריצות מותר התאוות, והמתון מגדל עוז. והמהירות מביאה אל החרטה.

בני, הוו רגילין לדבר האמת, שכל מי שאוהב את האמת מציל את נפשו מדינה של גיהנם ולא עוד אלא שמציל כמה נפשות מן המיתה כענין שנאמר (משלי יד כה) מציל נפשות עד אמת וגו', שכל המעיד עדות אמת בדין מציל כמה נפשות, נפשו ונפש התובע והנתבע.

צאו וראו כמה גדולה מעלת האמת, שכל מי שהוא אוהב את האמת הרי הוא מציל את נפשו ונפש בניו ובנותיו מן המיתה, שכן מצינו בתלמיד חכם אחד שאמר מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא, ואמר לו תלמיד חכם אחר שאפילו היו נותנין לו כל ממון שבעולם לא היה משנה בדיבורו, שפעם אחת ניטפל במקום אחד וקושטא שמיה ולא היו משנין בדיבורן ולא [היה] מת אדם לשם כי אם זקן ושבע ימים. ולקח אשה מהם והיו לו ממנה שני בנים. פעם אחת היתה יושבת אשתו וחופפת ראשה במסרק, באת אחת משכנותיה ודפקה על הדלת. אמר בליבו אין דרך ארץ שתכנס בבית בעו שאשתו עומדת פרועת ראש, ואמר לאותה השכינה שאין אשתו בבית, ומתו לו שני בניו. באו אנשי המקום לפניו ואמרו לו מה זה ועל מה זה ומה עון יש בידו שמתו בניו, אמר להן כך וכך היה המעשה, אמרו לו צא מעמנו ואל תגרה דבר באותן האנשים.

וגדולי החכמים היו משתבחין בכלל שאר מדותיהם ואומר מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. ואף על פי שמידת האמת מעלה גדולה, אף על פי כן יש דברים שמותר לו לאדם לשנות בהם אם ישאלו אותו עליהם. שכך אמרו חז"ל בהני תלת מילי משנו רבנן בדיבורייהו ואין בכך כלום, ואלו הן, במסכתא ובפוריא ובאושפיזא. ועוד אמרו מותר לשנות בדברי שלום, שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. לפיכך מותר לו לאדם לשנות בדבריו כדי לקיים התורה והמצות ולעשות שלום בין אדם לחבירו, וכדי שלא להוציא דבר נבלה ומגונה מפיו, הכל לפי השעה והצורך.

לכן בני, הוו זהירין במעלת המידה הזאת מפני שהיא מן המידות העליונות. ואלהינו יצליחנו בה ברחמיו וחסדיו הרבים.

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת התמימות ובעליה, נספר בגנות הרמאות ובעליה כדי להדריכם במידת התמימות בעזרת שדי.

מדת הרמאות

דעו בני כי מידת הרמאות מידה שנואה ומגונה מאד לפני המקום, שכל מי שמרגיל עצמו לרמות את חבירו הרי הוא חשוב כאילו הרגו, כענין שנאמר (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זקים חצים ומות. ואמר כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני. ולא עוד אלא שכל מי שרגיל לרמות את חבירו בידוע שחורש עליו רעה, כעניין שנאמר מרמה בלב חורש רע וגו'. ועל זה הזהיר שלמה בחכמתו ואמר אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. וכל מי שבא על חבירו ברמאות סופו לשקר לו. וכל מי שמרגיל עצמו לדבר בשקר כביכול כאילו מכחיש הקדוש ברוך הוא שהוא האמת שאין השקר נקרא שקר אלא מפני שאינו אמת. וכל הדובר שקר על חבירו כביכול כאילו דיבר שקר על בוראו.

צאו וראו כמה קשה מידת השקר, שבשביל הדיבה והשקר שהוציאו המרגלים על ארץ ישראל נחתם גזר דינן של ישראל למות במדבר מבן עשרים שנה ומעלה. וכן אתה מוצא בדואג ואחיתופל שלא נטרדו אלא מפני שהיו להוטין אחר השקר, כענין שנאמר נפשי בתוך לבאים אשכבה, לוהטים בני אדם שיניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה.

מידה שנואה היא השקר לפני המקום, שכל מי שלהוט אחר השקר אינו מקבל פני שכינה, שכך אמרו חז"ל ארבע כיתות אינן מקבלות פני שכינה ואלו הן, כת ליצים, כת שקרים, [כת חניפים], כת מספרי לשון הרע. כת ליצים דכתיב משך ידו את לוצצים, כלומר משך ידו מן הליצים שלא ידורו עמו. כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו. כת חניפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבוא. כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.

בני, בואו וראו כמה קשה מידת השקר, שהרי הקישה הכתוב לעבירות חמורות שבתורה, שנאמר לא תענה ברעך עד שקר. ובכל העבירות שבתורה תמצא לכל אחת ואחת מיתה מפורשת בה, ואין להמית העובר את העבירה אלא במיתה הכתובה בה בלבד. ובלא תענה ברעך עד שקר תמצא בה כל ארבע מיתות בית דין, שכפי המיתה שיעיד להיעשות לחבירו, באותה מיתה עצמה הוא נידון. כענין שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה, חוץ מגלות, שאם העידו על אדם שהרג נפש בשוגג והוזם, אין אומרים יגלה זה תחתיו, אלא לוקה. ולמה לא נמצא גלות בעדים זוממין, לפי שהשקר אין מקום מחזיקו, ואם בא לגלות אנה יגלה. וכן הוא אומר לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. משל למה הדבר דומה, למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו כל מי שאינו נאמן במלכותי יצא מן המלכות ואם לאו יתיזו את ראשו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, כל מי שהוא להוט אחר השקר אינו ראוי לדור בעולמי מפני שאני בראתי העולם באמת, שאילמלא כן לא היה העולם מתקיים. ואין השקר דר אצל האמת.

ואם יאמר אדם לא נאסר אלא להעיד עדות שקר על חבירו אבל לדבר שקר בעלמא מותר, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק, אפילו מדיבור קל של שקר תרחק, ואף על פי שאינו מזיק לשום אדם.

ותנא דבי אליהו, הכל ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו חוץ ממידת השקר שלא ברא, ומידת העוול שלא עשה. שנאמר, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. ואומר ה' צדיק בקרבה לא יעשה עוולה. ואומר (איוב לד י) חלילה לאל מרשע ושדי מעול. כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. מעיד אני עלי שמים וארץ שאילמלא לא נקנסו בני אדם למיתה אין כל בריה יורד לפני צער אלא מתוך שיאכל וישתה ושמח הוא עם אשתו ועל בניו ועל בני ביתו ונפטר לבית עולמו. ואין פירות ותבואה באין לידי הרקבה אלא מתוך דרכיהן של בני אדם. ואין בני אדם באין לידי בושה אלא מפני דרכיהן. ואין עיניהן של בני אדם כהות בחצי ימיהן אלא מתוך דרכיהן. ואין הנשים מיטמאות בזיבה אלא מתוך דרכיהן, שנאמר כה אמר ה' בורא השמים הוא האלהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תהו בראה לשבת יצרה אני ה' ואין עוד.

צא ולמד מדרך ארץ. כלום אדם בונה בית אלא להכניס בו פירות ולהכניס בו כלים ולהכניס בו כספים, או שמא להצית בו את האור. אף כאן בני אדם מתוך דרכיהן הן נידונין. דנין אותן מתוך דרך הארץ בשביל להצילם מיום הבא לקראתם שנאמר אוי להם כי נדדו ממני וגו'. בשלשה דברים יהא אדם מסתכל בכל יום. בשעה שנכנס לבית הכסא, ובשעה שמקיזין לו את הדם, ובשעה שהוא עומד על המת. בשעה שנכנס לבית הכסא אומר לו ראה דרכך דרך בהמה. ובשעה שמקיזין לו את הדם אומר לו ראה שבשר ודם אתה. ובשעה שהוא עומד על המת אומר לו ראה להיכן אתה הולך. ועדיין אינו חוזר אלא שמרבה דברים בטילים, שנאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. ובשקר הוא אומר מדבר שקר תרחק וגו'. עד כי לא אצדיק רשע. ואומר, ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבועת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי נאום ה'.

ובאיזה צד יעשה אדם, עושה אדם עצמו צדיק לדבר אמת, מוסרין לו מלאך שנתנהג עמו כדרך הצדיקים. ומדבר אמת, עושה אדם עצמו חסיד לסבול את הכל מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו כדרך החסידים ומקבל את הכל. ואם עושה אדם עצמו רשע לכחש ולשקר מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו כדרך הרשעים ומכחש ומשקר. עושה אדם עצמו מידה בינונית, מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך מידה בינונית שנאמר אני ה' חוקר לב לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ועל ידי דוד הוא אומר, עם חסיד תתחסד ועם גבר תמים תתמם, עם נבר תתבר ועם עקש תתפתל. ואומר ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל. עם עני תושיע, עם שעניות יפה לו ועיניך על רמים תשפיל, אילו אומות העולם. ואומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. הטובה אינה יוצאה לעושה רעה, והרעה אינו יוצאה לעושה טובה. אלא טובה כלפי טובה ורעה כלפי רעה. לפיכך הבא על חבירו בדברי שקר, סוף שנפרעין ממנו בשקר. וכן הוא אומר, אל יאמן בשוא נתעה כי שוא תהיה תמורתו, מידה כנגד מידה.

אוי להן לשקרים ולנושאי שמו, של הקדוש ברוך הוא על שקר, שהקדוש ברוך הוא בעצמו נפרע מהן, כענין שנאמר לא תשא את שם ה' לשוא. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא בעצמו מעיד עליו וממהר ליפרע ממנו, כענין שנאמר והייתי עד ממהר במנאפים ובמכשפים ובנשבעים בשמי לשקר וגו'.

בני, בואו וראו כמה מגונה מידת השקר אפילו בדברים בעלמא, שכך אמרו חז"ל, לא לימא ליה איניש לינוקא דיהיבנא לך האי מידי, ולא יהיב ליה דקא מליף ליה שיקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר וגו'. ולא עוד אלא שכל מי שהוא להוט אחר השקר אין מאמינין לו כלום, שכך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו. וכל מי שהוא להוט אחר השקר פורק מעליו עולו של מקום שאוהב את האמת ושונא את השקר. תדע שכן הוא שכשברא הקדוש ברוך הוא העולם וכל אשר בו לא ברא השקר, שכך אמרו חכמים באגדה לא ברא האלהים שקר אלא שקרא כל הרשעים כמותן הרה עמל וילד שקר. והיכן הן גידוליו של שקר, בגיהנם. לכך נאמר בור כרה ויחפרהו וגו'. שכל מה שהשקר מוליד לבאר שחת מוליד, לכך נאמר בור כרה ויחפרהו וגו'. אמרו במשל מה דשקרא מוליד פחתא נסבה. וכל זמן שהבריות מתרחקין מן השקר ומידבקין באמת הקדוש ברוך הוא מושיען, כענין שנאמר ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו יהי להם למושיע. ועם המידה המגונה הזאת מסתעפת [מדת] החונף, שאין לך שקר שלא תהיה חנופה עמו והיא גם היא מידה שנואה ומשוקצת לפני המקום, שכל הרואה את חבירו עובר עבירה או מדבר דבר שלא כהוגן ואינו מוכיחו אלא שמחניף לו אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא. ולא עוד אלא כל מי שהוא רואה דבר ערוה בחבירו ואינו מוכיחו אלא שמחניף לו ומחפה עליו, כאילו הרגו. כענין שנאמר, בפה חנף ישחית רעהו וגו'.

ותנא דבי אליהו, חורשי רע ומהפכי דברים ומפטירי שפה ומחליקי לשון עליהן הכתוב אומר יהיה דרכם חושך וחלקלקות וגו'. ואמר חסיד אחד לתלמידיו אילו לא היה לכם עון הייתי מפחד עליכם בדבר שהוא גדול מן העון. אמרו לו ומה הוא, אמר להן הגיאות והחונף.

בני, צאו וראו כמה קשה מידת החונף שכל מקום שהחנופה מצויה שם גלות מצויה שכך אמרו חז"ל כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה שנאמר כי עדת חנף גלמוד וגו'. ולא עוד, אלא כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנידה, שכן בכרכי הים קורין לנידה גלמודה. כלומר, גמולה דא מבעלה. כלומר פרושה מבעלה והוא מלשון ויגמל. ולא עוד, אלא שכל מי שיש בו חנופה אשה של גיהנם אוכלתו, כענין שנאמר ואש אכלה אהלי שוחד, שאין לך לא שוחד ממון ולא שוחד דברים שאין בהן חנופה. שכך אמרו חז"ל כל המודה לרשע סופו נופל בידו או ביד בניו, שכן מצינו בירמיהו על שהודה לו לחנניה בן עזור, כענין שנאמר (ירמיהו כח ו) ויאמר ירמיהו הנביא אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' וכל הגולה מבבל אל המקום הזה. וסוף נפל ביד בן בנו, שנאמר ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בין חנניה ויתפוש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נופל.

אוי להן לחניפין שכל מי שיש בו חנופה מביא חרון אף עליו ועל כל העולם כולו, כענין שנאמר וחנפי לב ישימו אף. ולא עוד אלא שאין תפלתן נשמעת לפני המקום, שנאמר לא ישועו כי אסרם. ואלא עוד אלא שבשביל עון בעלי חנופה גורמין לארץ שאינה מוציאה פירותיה שנאמר והארץ חנפה תחת יושביה. ואמרו חכמים באגדה ז"ל את סבור מחנפה לה אף היא מחנפה לך, מראה לך קמה ואינה מראה לך גדיש, גדיש ולא גורן, גורן ולא ערימה, וכל כך למה, כי עברו תורות חלפו חוק הפקו ברית עולם.

ואי זהו נקרא חנף, זה הרואה או שומע דבר עבירה או דבר שאינו הגון בחבירו ומהפך למצוא לו זכות. ולא די שאינו מוכיחו, אלא שמחזיק ידו עליה, כשם שעשו ישראל שבאותו הדור לאגריפס המלך כשהיה קורא במשנה תורה וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעות מפני שהיה מתיירא שמא יעבירוהו מן המלכות לפי שלא היה ראוי למלכות שהיה מעבדי בית חשמונאי, ולא די שלא שתקו, אלא שאמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה. ואמרו חז"ל אותה שעה נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה על שהחניפו לאגריפס. ועוד אמרו כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין לאום אלא עוברין, כמו שנאמר ולאום מלאום יאמץ.

בני, אם ראיתם חבירכם נוהג שלא כשורה תוכיחוהו בינכם ובינו אולי ישמע לכם ויתחרט וישוב מדרכיו המכוערים. ואם הוכחתם אותו בינכם לבינו פעמים רבות ולא נתחרט ולא שב, תוכיחוהו עוד ותלבינו פניו ברבים ואל תאמרו מה לנו ולצרה הזאת לגרום עלינו שנאה ואיבה ולהתקוטט עמו הרי כבר נאמר (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. ואמרו חז"ל מפרסמין את החניפין מפני חילול השם, שנאמר ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו. ולמה נותן הקדוש ברוך הוא מכשול לפניו, כדי לפרסם מעשיו לכל שאם יארע בו שום פורענות ידעו הכל כי מעשיו הרעים גרמו לו ולא ירננו אחרי מידת הדין.

ואמרו חז"ל מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ולא היה אדם שהחניפו לחבירו מעשי גדולים ממעשיך. ולא עוד אלא בזמן שהחנופה בעולם הקדוש ברוך הוא ממליך עליהם [מלך] חנף שמבטיחם לטובה ועושה להם רעה, שנאמר ממלוך אדם חנף ממוקשי עם. ואמרו חכמים באגדה אם ראית רשע וחנף מנהיג את הדור נוח לו לדור לפרוח באויר ולא להשתמש בו שנאמר ממלוך אדם חנף ממוקשי עם. ומנין שהלשון הזה לשון פריחה דכתיב התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה.

ואף על פי שמידת החנופה דבר שנאוי מאד בעיני המקום ובעיני הבריות, אף על פי כן מותר לו לאדם להחניף לרשעים מפני הפחד ומפני היראה שמתיירא או מפחד ממנו שכך אמרו חז"ל מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר ולא ייקרא עוד לנבל נדיב ולכיליי לא יאמר שוע. אבל בעולם הזה מותר להחניף להן. וכן מצינו ביצחק אבינו שהחניף לעשו בנו וקראו גדול כענין שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול, לפי שראה שהעולם הזה בידו, לפיכך החניפו. וכן יעקב אבינו עליו השלום החניף לעשו שאמר לו כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרציני. לפי שמחניפין לרשעים בשעתן. אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפין לו כביכול אף מלכותי אינה מתבססת, אבל לעתיד לבוא אני פורע ממנו ומלכותי מתבססת שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.

לכן בני הוו זהירין להתרחק מן המידות המגונות הללו כדי שתינצלו מדינה של גיהנם ותעמדו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. והאלהים יצילנו מן המידות המגונות והפחותות ויתן תמים דרכנו ברחמיו הרבים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף