מעלות המדות/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מעלות המדות יא

יא
המעלה האחת עשרה מעלת האמונה
[ומדת הגזל]

בני, בואו ואלמדכם מעלת האמונה, דעו בני כי מעלת האמונה מעלה נכבדת וגדולה מאוד בעיני המקום, שכל הנושא ונותן עם הבריות באמונה, ויושב במחיצתו של הקדוש ברוך הוא כענין שנאמר עיני בנאמני ארץ וגומר. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא נותן תמיד עיניו בבעלי אמונה, כעין שנאמר ה' עיניך הלא לאמונה. ובמעלת המדה הזאת נתייחס בה הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר אל אמונה ואין עול. ובכל מקום שהנאמנות מצויה, שם הברכה והגדולה מצויה שם, הברכה מצויה כענין שנאמר איש אמונות רב ברכות, ושם הגולה מצויה, שכן מצינו במשה רבינו עליו השלום על ידי שנהג עצמו בנאמנות ונתרחק מן הגזל כענין שנאמר ונהג את הצאן אחר המדבר וגומר, שם נגלה לו השכינה, ומשם עלה לגדולה, ושלחו הקדוש ברוך הוא בשליחותו לפרעה. מה כתיב בענין גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. וכן הכתוב משבחו בענין הנאמנות, כענין שנאמר בכל ביתי נאמן הוא. וכן מצינו בדוד מלך ישראל על ידי שנהג עצמו בנאמנות ונתרחק מן הגזל, זכה ועלה לגדולה, כענין שנאמר על מי נטשת מעט הצאן וגומר, ומשם זכה לגדולה, כענין שנאמר מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וגומר. וכן הכתוב משבחו בענין הנאמנות כענין שנאמר חסדי דוד הנאמנים. וכן הוא אומר והוכן בחסד כסאו וישב עליו באמת וגומר.

הלא תראו בני מה עלתה לו ליעקב אבינו מפני שנהג עצמו במדת הנאמנות, ועל שמסר עצמו על ממונו של לבן ושמר אותו באמונה, כענין שנאמר הייתי ביום אכלני חורב וגומר, ואמר טריפה לא הבאתי וגומר, מה עלתה לו לבסוף, אם כה אמר נקודים יהיה שכרך וילדו וגומר. ואמרו חז"ל צפה הקדוש ברוך הוא מה היה לבן עתיד לעשות ליעקב והיה צר צורה כיוצא בו. אם כה אמר אין כתוב כאן, אלא יאמר, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך, יעשה לך אין כתיב כאן, אלא עושה. ומנין שעבד יעקב אל לבן באמונה אף לאחר שרימה אותו, שנאמר ויעבד עמו עוד וגומר, ואמרו חז"ל מהו עוד, בנוהג שבעולם פועל עם בעל הבית ב' ג' שעות באמונה, אבל יעקב אבינו מה הראשונות שלמות, אף אחרונות שלמות, מה ראשונות באמונה אף אחרונות באמונה. ואף על פי שברמאות בא עליו. ואמרו חז"ל יהיה ממון חבריך חביב עליך כשלך, וכבר מצינו שהתורה חסה על ממונן של אדם, למדתך תורה דרך ארץ, שיהא כל אחד ואחד חס על ממון חבירו, כדרך שהוא חס על ממונו. ואמר חכם אחד בני שאלו מאלהיכם שיחון אתכם האמונה, כי האמונה היא ראש התורה, ובקשו ממנו השלום כי הגדולה שבנעימות בקשות בעולם הזה ובעולם הבא, ודי באמונה עושר ובעבודה עסק. ואמר חכם אחד באמונה תעמוד האחוה:

בני, צאו וראו כמה גדול כח הנאמנות, שבמקום שבעלי אמונה עומדים, אף מלאכי השרת אין זוכין, שכך אמרו חז"ל באגדה, אין ישיבה למעלה שנאמר (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה, אין להם קפיצין, קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז טז) שרפים עמדים ממעל לו (ישעיהו ו ב), וכל צבא השמים עומד עליו (מלכים א, כב יט), ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה (זכריה ג ז), ואלו בבעלי אמונה כתיב לשבת עמדי (תהלים קא ו):

בני, התחברו לבעלי אמונה ורדפו אחריהן והוו מתאבקין בעפר רגליהן כי הנאמנות היא הצלחה הגלויה ותפארת כל משכיל, וכתב בחותם פורפארוס הפילוסוף מי שידבק בו האמונה ידבק בו רצון בני אדם, ואמר חכם אחד, אין דבר גדול מן האמונה, וקצת בני אדם סובלים הפגעים יותר מקצתם, והריש והחולי והפחד, ודע כי כל אלה משערי האמונה. ואמר אחר אין בטוח כנאמן:

בני, אל תהי מעלת האמונה קלה בעיניכם, שהרי הדביקו בה אבות העליונים באברהם נאמר והאמין בה' וגומר. וביצחק נאמר ויזרע יצחק וגומר, ואמרו חז"ל למה מדדו כדי לעשרן, ובתרומות ובמעשרות מצינו אמונה, כענין שנאמר והיה אמונת עתיך וגומר, פירשו חז"ל אמונת זה סדר זרעים שהאמינה התורה לתרום ולעשר תבואותיו ופירותיו בלי עדות וראיה אחרת. וביעקב כתיב תתן אמת ליעקב וגומר, ועוד אמר כל מי שיש לו מה יאכל היום ואמר מה אוכל למחר הרי זה מחוסר אמנה, מי שברא יום ברא פרנסתו:

בני, הוו זהירין לעשות מלאכתכם באמונה, וכל מעשיכם הרוחניים והגופניים באמונה וביושר, כדי שתתברכו מפי האל ומפי הבריות, כי בעשות האדם הפך האמונה מצינו בו קללה שנאמר ארור עושה מלאכות ה' רמיה, ומכלל ארור אתה שומע ברוך. ואמר חכם אחד, ראוי מבני אדם להיות משובח מי שגדלה תשוקתו בקנות החסד והאמונה, גדולה היא האמונה שכל זמן שהבריות נושאין ונותנין זה עם זה באמונה, הקדוש ברוך הוא עושה להן צדקה מן השמים, ומוריד להם גשמי ברכה וטללי רצון בעתם, כענין שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, ולא עוד אלא שהעולם מתקיים בזכות בעלי אמונה, שכך אמרו חז"ל על ג' דברים העולם עומד, על הדין ועל השלום ועל האמת וגומר. ומה היא האמונה, תחילתה שיבטח האדם באלהים ולא יירא משום דבר, וירצה בגזירת הבורא, וימסור עצמו וממונו ונפשו אליו, ויהיה משאו ומתנו ודבריו כולם באמונה וביושר, ויאמר על הן הן, ועל לאו לאו, ואינו אץ להעשיר, אלא שבטחונו בהקדוש ברוך הוא בכל עניניו, כענין שנאמר בטח בה' ועשה טוב וגומר.

ומה שיבטיח יקיים ביכולתו, ומסעיפי המדה המשובחת הזאת יוצא הצדק, שיהו כל משקלותיו של אדם צדק, וכל מדותיו צדק, כענין שנאמר מאזני צדק אבני צדק גומר. וכל דבריו ועניניו מתוקנים ומסודרים על פי הצדק, ואינו מבקש מעלה ויתרון על בני אדם, ואמר כי פרי הנאמנות, העושר, ופרי הכחש, הריש והעוני. ודבר נמנע הוא שיהיה הנאמן עני, והמכחש עשיר. ודעו בני כי הנאמן יעלהו האל אל המעלות הרמות ולמשרת השרים והמלכים:

בני, תדבקו בנאמנות ובצדק כי האמונה והצדק תולדות הנדיבות והחסד, ואמר חכם אחד כי מי שבחר בצדק למעוז, יכנעו לו בני אדם בעל כרחם, וצריך לו לאדם לנהוג עצמו באמונה ובצדק, אפילו בדברים בעלמא שנוהג עם חברו, שכך אמרו חכמים ז"ל מה תלמוד לומר איפת צדק והין צדק יהיה לכם, והלא הין בכלל איפה היא, אלא שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק. ועוד אמרו כל הנושא ונותן בצדק בדברים, אין מוסרים אותו למי שפרע, אבל אמרו חז"ל כל המבטל דבריו אין רוח הבריות נוחה הימנו, ושמא תאמר במה שמוציא בשפתיו בלבד צריך לו לאדם להיות נאמן, אבל במה שמחשב בלבו אין בכך כלום, הרי כבר נאמר הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. וכן מצינו ברב ספרא שהיה לו חמור למכור, ובא אדם אחד לקנותו ואמר לו תנהו לי בכך וכך מעות, ואותה שעה היה קורא רב ספרא קריאת שמע ולא השיבו, וכסבור אותו האיש שלא היה בדעתו של רב ספר ליתן לו החמור באותן המעות שאמר לו ולפיכך לא השיבו, הוסיף לו על דמיו. ואחרי שסיים רב ספרא את תפילתו אמר לאותו האיש משעה שאמרת לי תנהו לי בכך וכך מעות גמרתי בלבי ליתנו לך, ומה שהוספת אחרי כן איני רוצה אותם.

ושמא תאמר, הריני נוהג באמונה עם ישראל לפי שהוא נוהג עמי באמונה, אבל עם נכרי אין בכך כלום, וכבר אמרו חז"ל גזל נכרי אסור, וכן אם הנכרי סומך על אמונתך בין בדברים בין במקח וממכר, צריך אתה לנהוג עמו באמונה ובצדק, כדי שיתקדש שם שמים על ידך. תנא דבי אליהו בד' דברים העולם מתיישב, מתוך צדקה ומתוך הדין והאמת והשלום. בא אדם אחד ואמר לו רבי מעשה היה שמכרתי לנכרי דק כורים של תמרים, ומדדתי לו בבית אפל מחצה על מחצה, ואמר לי אתה והאלהים אשר בשמים יודע על מדה שאתה מודד לי, מתוך שמדדתי לו חסרתיו שלש סאין של תמרים, לאחר מכאן נטלתי את המעות ולקחתי בהן כד אחד של שמן והנחתיו במקום שמדדתי לו התמרים לנכרי, נקרע הכד ונשפך השמן והלך לו. אמרתי לו בני הכתוב אומר לא תעשוק את רעך, הרי הוא כאחיך ואחיך הוא הרי הוא כרעך. הא למדת שגזל הנכרי אסור, ואין צריך לומר גזל של אח, לכך היה אומר לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו, שכל מי שנושא ונותן עם חברו באמונה, הרי הוא מודה במקום שהוא אמת, וכל המכחש בחברו הרי הוא מכחש במקום, שנאמר אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. בני אם נתמניתם פרנסים על הציבור להוציא ממונן על דבר ידוע, או על כל ענייניכם עשו מלאכתכם באמונה, ואף על פי שמחזיקים אתכם לנאמנים, אל תתפארו בעצמכם לומר אלמלא שמחזיקים אותנו נאמנים לא היו ממנים אותנו על צרכיהם ולא נבוא עמהן בחשבון, אלא תבואו עמהן לחשבון ואל תתביישו:

מי לנו נאמן יותר ממשה רבינו עליו השלום שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא, ואף על פי כן, כשנגמר מלאכת המשכן אמר להם לישראל בואו ונעשה החשבון לפניכם, נכנסו כל ישראל אצלו ואמר להן משה אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד וגומר, כך וכך יצא על המשכן, עם כשהוא יושב ומחשב שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה ווין לעמודים. התחיל יושב ותוהה, אמר עכשיו יאמרו ישראל משה נטלן לעצמו. האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו וראה אותן עשויין ווים לעמודים, אמרו ואת האלף ושבע מאות עשה ווין לעמודים, באותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן. ומהו משכן העדות, א"ל משה, הרי אתם מעידין עלי ממה שאני נותן לכם את החשבון. ואף על פי שלא הוצרך משה עליו השלום לעשות חשבון עם ישראל, למדך דרך ארץ שכל מי שנתמנה על הציבור יעשה חשבון עם הציבור, כדי להוציא את עצמו מן החשד, כענין שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל. ואמרו חז"ל אף על פי שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו, יצור וימנה שנאמר ויהי כראותם כי רב הכסף בארון ויעל סופר המלך ויצירו וימנו וגומר. ודעו לכם בני כי מן האמונה תוולד הסבל שסובל מאהבה כל מה שיגזור הבורא עליו, הן טוב הן רע, וסובל בעצמו כל מה שאסר הבורא עליו, ומאמין שישלם לו שכרו לעתיד לבוא, כמו שאמר חכם אחד: הסבל שני מינין, סבל הצרות והסבל במה שאסר הבורא עליך, ואמר: הזכרון שני מינין, זכרון הסבל בעת הפגע, וטוב ממנו זכרון הבורא במה שאסר עליך מבדיל בינך לבינו:

בני, אם בא לכם שום פגע יהיה הסבל מזומן ותדיחו אותו בסבל, ותנו הודאה לבורא במה שגזר עליכם, כי הסבל הוא העושר הגדול. ואמר חכם אחד, מה שיגביר הסבל בעת צרתו, יגיע אל חפצו מרום לבבו:

בני, אם תתגבר עליכם תאותכם הכניעוה בסבל, כי הסבל הוא ממדת החסידים, וכל מי שהוא סבלן, יהיה אדון. ואם יסבול היום דבר אחד מן האנשים, סוף שיסבלו ממנו האנשים דברים רבים, וממדת הסבל אם יחרפוהו בני אדם ויגדפו אותו שלא יענה אותם דבר, וכל שכן אם יכו אותו ומתגבר בעצמו וסובל שהיא ממדת (הסבל) החסידים ויראי השם, ואמר חכם אחד, הסבל מר ומעביר מעליו הנזק:

בני, אם לא תוכלו להנקם מאויביכם אז לא יגיע אליכם נזק, טוב שתסבלו ולא תנקמו, משתנקמו ותנזקו. כמו שאמר חכם אחד, אין למי שאין לו יכולת טוב מן הסבל, ואמר מי ששם הסבל תכליתו, יגיעהו הסבל אל חפצו, אשריהן בעלי אמונה שזוכין להן ולכל העולם כולו באמונתן, כענין שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ולא עוד אלא שזוכה לחיים בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם ה' אלהים. חיה לעולם הזה, ויחיה לעולם הבא, לכן בני הוו זהירין במעלת המדה הזאת, כדי שתירשו חיי העולם הזה, ותנחילו חיי העולם הבא, והאלהים יצליחנו בה ברחמיו והרבים.

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח האמונה ובעליה, נספר בגנות הגנבה והגזלה ובעליהן, כדי להביאם למדת הנאמנות בעזרת שדי.

מדת הגזל

בני, דעו כי מדת הגזל והגנבה מדה משוקצת ושנואה מאוד לפני המקום, כענין שנאמר אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, שכל זמן שאדם מקריב קרבן מן הגזל, לא די שאינו עולה לו לרצון, אלא שמלמד עליו קטיגוריא אפילו לפני המקום, שכך אמרו חז"ל לולב הגזול והיבש פסול. משלו חכמים באגדה למה הדבר דומה, ללסטים שהיה יושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, פעם אחד עבר לשם שלוחו של מלך, שהיה המלך שולחו לגבות מס ממקום אחד, וקם עליו הלסטים הזה ולקח ממנו כל מה שהיה לו, לימים נתפס אותו הלסטים ונתן בבית הסוהר. שמע עליו אותו השליח של מלך ובא אצלו ואמר לו אם אתה נותן לי כל מה שלקחת ממני אלמד עליך זכות לפני המלך, א"ל אין לי מהם אלא זה המלבוש שהיה מן המלך ונתנה לו, אמר ליה למחא כשתצא לדין ויאמר לך המלך יש לך שילמד עליך זכות, אמר לו יש לי איש פלוני שלח המלך בשבילו ואמר לו מה אתה יודע אדם שילמד עליך זכות, תאמר יש לי אדם אחד, והמלך ישלח ויקראנו ואלמוד עליך זכות. למחר כשהיה הולך לדין אמר לו המלך כלום יש לך אדם בזה האיש, אמר לו ידעתי בשעה ששלחת אותי לגבות המס ממקום פלוני קם עלי ולקח כל מה שהיה לי, והרי זה המלבוש שהחזיר לי יעיד עליו, התחילו הכל אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אדם לוקח לולב כדי לזכות בו, ואם היה הלולב גזל, הוא צווח לפני המקום ואומר גזול אני חמס אני, ומלאכי השרת אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו:

בני, בואו וראו כמה קשה מדת הגזל, שהרי הקישו הכתוב לעבירות חמורות שבתורה, כענין שנאמר והייתי עד ממהר וגומר, ובעושקי שכר שכיר וגומר. לכך משה מזהיר את ישראל לא תגנובו וגומר, שכל הגונב או גוזל דבר מחבירו, הוא מכחש לאמר לא גנבתי ולא גזלתי לך דבר. והלא מביאו לבית דין וטוען עמו שגנב וגזל ממנו דבר פלוני והוא משקר בבית דין ואומר לא היו דברים מעולם, והלא משביעו ואומר משביעך אני אם לא גנבת או גזלת ממני כך וכך, והוא עונה אחריו אמן, ונמצא עובר על לא תשבעו בשמי לשקר, וכשיתפרסם הדבר שהוא גנב אותו דבר או גזלו, הרי נתחלל שם שמים על ידו, ועבר על וחללת את שם אלהיך, אוי להן לבריות שגונבין וגוזלין וחומסין ממון חבריהם, ומרבים נכסים מממון שאינו שלהן ועליהן הנביא צווח הוי המרבה לא לו, ואמרו חז"ל כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאילו הרגו, שנאמר כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא גובה נפשות מן הגוזל, שנאמר וקבע את קובעיהם נפש. וכן מצינו בדור המבול שלא נחתם גזר דינן אלא בשביל הגזל, כענין שנאמר כי מלאה הארץ חמס, ואמר חכם אחד אין דבר ממהר לאבד הטובות כמו השקידה לעשות עול:

בני, צאו וראו כמה קשה גזילן של בריות לפני המקום, שהחמיר בגזילתו של הדיוט יותר משל הקדש, שבגזלו של הקדש כתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו, ואילו בגזילתו של הדיוט כתיב וחמישיתיו יוסף, חמשיות הרבה. שכל מה שהוא כופר וחוזר ומודה, מוסיף חומש על חומש, ועוד בגזילות של הקדש כתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם, אין בו לא תשלומי כפל, ולא תשלומי ארבעה וחמשה, ואילו בגזלתו של הדיוט כתיב ישלם שנים לרעהו, ולא של הקדש, ואמרו חז"ל קשה גזל הדיוט משל גבוה, שזה הקדים חטא למעילה, וזה הקדים מעילה לחטא. וכן מצינו בעולת העוף שכתב בו והסיר את מוראתו בנוצתה, מפני שהעוף הוא פורח באויר וטס בכל העולם ואוכל מכל צד גזילות וחמסים אל יקרב לגבי המזבח, לכך נאמר והסיר את מוראתו בנוצתה. אבל בהמה שאוכלת על אבוס בעליה, ואינה אוכלת מכל צד הגזילות והחמסין מקריבה כולה, שנאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה.

הלא תראו בני כמה קשה מדת הגזל לפני המקום, שהוא רואה אותו תמיד לפני ואין שוכח אותו, שכך אמרו חז"ל אין הפרגוד ננעל בפניהן, ואלו הן אונאה וגזל ועבודת אלילים, אונאה דכתיב הנה ה' עומד על חומת אנך. וגזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה וגומר. ועבודת אלילים דכתיב העם המכעיסים אותי על פני. ואמרו חז"ל כל מה שאדם גוזל וחומס בעולם הזה, אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזין אותו, דכתיב ויש נספה בלא משפט, כך נספה בלא משפט. ולא עוד אלא החמס עצמו מעיד בפניו וקם עליו לשבט מכהו, שכבר אמרו חז"ל באגדה החמס קם למטה, אתמהא החמס קם, חס ושלום אינו קם, ואם קם למטה, רשע לחיובו של רשע, כלומר להיות לו לשבט מכה. אוי להן לגזלנין ולחמסנין מקול צעקתם של נגזלים ושל חמסים, שעולה באזני המקום, שכך אמרו חז"ל באגדה, לפי שבעולם הזה העשיר אוכל את העני, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא תובעו מידו, שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו. הגיע העת שאתבע מן העשירים צער העניים ושוד ואנקת אביונים שצערתם אותם:

בני, פקחו עיניכם ותבינו על מה שאמרו חז"ל כ"ד חטאות סדר יחזקאל, ומכולם לא חתם אלא על הגזל, שנאמר ואני הכיתי כפי אל בצעך. מהו הכיתי הכרעתי כף החמס, כדי להכריעך לכף חובה. וכן הנביא מכריז וצווח הוי בוצע בצע רע לביתו, לשום במרום קנו להנצל מכף רע. ואמרו חז"ל קשה גזל הנאכל אפילו צדיק גמור אינו יכול להחזירו, שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגומר. ואמרו חז"ל באגדה קשה הוא הגזל ששני גדולי עולם צרכו להתווכח עליו. ואלו הן משה ושמואל, משה אמר לא חמור אחד וגומר. וכי מה הוכיח משה לגנבים ולקפחנין, אלא אמר משה בשעה שהיו ישראל מתנדבין ממסע למסע, לא אמרתי לאחד מהן טול כלי זה בדרך, טול כלי זה על חמורך, נשאתי לקחתי כמה דתימא, ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. גדול הדור בשעה שהוא הולך לעשות צרכי רבים כו', ברם הכא ויקח משה את אשתו ואת בניו וגומר. וכן שמואל הנביא אומר את שור מי לקחתי אות מי רצותי. אמר להן שמואל, כשאמר לו עגלת בקר תקח בידך, לא משל ציבור הייתי רוצה ליטול, אלא משלי לקחתי אותה, וחמור מי לקחתי כשהייתי מסבב בעיירות ושופט את ישראל, משל מי היה וכי משלכם היה, משלי היה, אותו החמור לא משלכם היה צריך להיות. ואת מי עשקתי ואת מי רצותי, מי מכם שבא עמי כפועל ולא נתתי לו שכרו:

בני, צאו וראו כמה חמורה מדת הגזל, שאפילו האדם עובד עבודת אלילים ושפך דמים ומגלה עריות, הגזל חמור כנגד כולם, כענין שנאמר ראיתי את אדני נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם. ואמרו חז"ל באגדה משל לקופה מלא עונות, מי מקטרג בכלם גזל. עוד משלו משל לבני אדם שהיה בהם עבודת אלילים ושופכי דמים ומגלה עריות, הגזל חמור כנגד כלם, שנאמר ובצעם בראש כלם, כלומר תחלת פורענותן יבוא להן בשביל הגזל שגוזלין וחומסין זה מזה, ומכל מקום החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן, שהגנב משלם כפל וגזלן אינו משלם כפל, מפני שהגזלן השוה כבוד עבד לכבוד קונו, והגנב לא השוהו. שהרי עושה עין העליונה כאילו אינו רואה. ושמא יאמר אדם, מכיון שאני לא גונב ולא חומס ולא גוזל, מותר לי לחלוק עם הגנב בגנבתו, שהרי אני לא גנבתי כלום, הרי כבר נאמר חולק גנב שונא נפשו, אלא ישמע ולא יגיד. ששומע את הנגזל משביע את הגנב בבית הכנסת באלה ועונה אחריו אמן, ואף על פי כן מתלא מתלין לאו עכברא גנב אלא חורא גנב.

וכל מי שהוא להוט אחר הגניבה והגזל מארה משתלחת בממונו, ואפילו במה שבא לידו בהיתר, שנאמר הנה יחבל און וגומר. ולא עוד, אלא שנופל בגיהנם, כענין שנאמר בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל. וכשם שאסור לו לאדם לגנוב ממון חבירו, כך אסור לגנוב דעתו של חבירו, שאפילו הגונב דעת הבריות נקרא גנב, שנאמר ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל. ואמרו חז"ל שגנב לב אביו ולב בית דין ולב ישראל. עוד אמר שבעה גנבים הן הראשון שבכולם גונב דעת הבריות. כיצד המסרב בחבירו לארחו, והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל. והפותח לו חביות המכורות לחנווני, והמעוול במדות, והמשקר במשקלות, והמערב את הגרה בתלתן, ואת החומץ בשמן, אף על פי שאין השמן דולק. לפיכך מושחין בו את המלכים.

ולא דעת של ישראל בלבד אסורה לגנוב, אלא גם דעתו של נכרי, שכך אמרו חז"ל אסור לגנוב דעת הבריות ודעתו של נכרי, כיצד לא ימכור לו בשר נבלה בכלל בשר שחוטה מפני שמתעהו. וכן כל כיוצא בדברים הללו נקרא גונב דעת הבריות. ואסור לעשותו ולנהוג בהן, לגנוב דעתו של נכרי אסור כל שכן שאסור לגנוב ממונו, כדי שלא יתחלל שם שמים על ידו. אוי להן לגנבים ולגזלנים שאין מוצאין קורת רוח והנאה בממון שעשו מגניבה וגזל, ולא עוד אלא שמתים בלא זמנם, כענין שנאמר קורא דגר ולא ילד, עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. ומפני שהגניבה והגזל עונשן מרובה ונפשו של אדם מתאוה עליהן ומחמדתן, לפיכך ריבתה התורה עליהן אזהרות הרבה, כענין שנאמר לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, אל תונו איש את אחיו, לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תעשו עול במשפט במידה במשקל ובמשורה, כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק לא הזהירה תורה בלשון הזה. לפיכך הקפידה תורה להזהיר בכל לשונות הללו, שבכולן הוא מפסידו ממון.

והאונאה בכלל גזל, וגניבה היא, והוא שהאדם מתעסק להונות את חבירו בין במקח וממכר בין בדברים, ודבר זה חטא גדול שהרי על שניהם הזהירה תורה, במקח וממכר כתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה יד עמיתך אל תונו איש את אחיו, ובאונאת דברים כתיב ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך. ואמרו חז"ל כשם שאונאה במקח וממכר כך יש אונאה בדברים.

גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת ממון הוא אומר אל תונו איש את אחיו, ובאונאת דברים כתיב ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, ממי שפיקדך עליו. גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה בגופו וזה בממונו, ועוד זה ניתן להישבון וזה אינו ניתן להשבון. ואפילו אשתו ובניו ובני ביתו אסור להונותם בדברים, שכך אמרו חז"ל מאי דכתיב ולא תונו איש את עמיתו, עם שאיתך בתורה ובמצות אל תוניהו.

ועוד אמרו לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה קרובה אונאתה קרובה. והמידה המגונה הזאת קרובה למידת הגנב יותר מן הגזלן. שכשם שהאדם אינו יודע כשנגנב לו החפץ ומי גנבו, כך אין האדם יודע במה שנתאנה. אבל הנגזל יודע מה שנגזל ממנו ומי גזלו, אבל אין כח בידו להצילו מיד הגזלן.

ואונאת דברים כיצד, הרי שהיו חמרין מבקשין יין ושמן, אל יאמר להם לכו אצל פלוני, והוא לא מכר יין ושמן מעולם. היו חלאים באין עליו וייסורין באין עליו, אל יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך. זכר נא מי הוא נקי אבד וגומר. ראה גר שבא ללמוד תורה, לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמסין בא ללמוד תורה. וכן כל כיוצא באילו הדברים נקרא אונאת דברים.

בני, בואו וראו כמה הזהירה התורה על האונאה, וכמה עונשה מרובה, שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. ואם עבר והונה, סוף מוכר קרקעותיו שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. לא חזר בו, סוף יורד מנכסיו ולוקח בהלואה שנאמר וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. לא חזר בו סוף שהוא מוכר את עצמו, שנאמר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך. לא חזר בו, סוף שהוא נמכר לגוי, שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך. לא חזר בו סוף נמכר לעבודה זרה עצמה, שנאמר או לעקר משפחת גר. הרי כבר למדנו כמה חמורה עונש האונאה, וכל המאנה את חבירו, סוף בא לידי עניות, כענין שנאמר השמר אל תפן אל און, כי על זה בחרת מעוני.

ולא עוד אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו נפרע מן המאנה את חבירו, שכך אמרו חז"ל הכל על ידי שליח, חוץ מן האונאה, שנפרע הקדוש ברוך הוא בעצמו מן המאנה את חבירו, שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך. ובשביל האונאה קצף אף בא לעולם, כענין שנאמר על און פלט למו באף עמים הורד אלהים, ואל עוד אלא שבעון האונאה האומות פושטין את ידיהן על שונאיהן של ישראל, שכך אמרו חז"ל באגדה ז"ל אם ראית דור שמדותיו של שקר, דע שהמלכות באה ומגרה באותו הדור, ומה טעם באזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון. לכן בני הוו זהירין מאוד במידות הגרועות הללו והתרחקו מהן, והאלהים יצילנו מן המידות הגרועות והפחותות ופתח לנו דרך אמונתו ברחמיו הרבים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף