מסכת תפילין/א

(א) אין כותבין תפילין לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה, אבל כותבין על עורות נבלות ועל עורות טרפות ואין חוששין שמא עורות לבובין הן.
(ב) נקבו במקום הכתב פסולים במקום הריוח כשרים.
(ג) עשאן ווין זיינין זיינין ווין, כפופין פשוטין פשוטין כפופין, פתוחין סתומין סתומין פתוחין, או ששנה אותיותיהן או שכתבן עברית או שעשאן כמין קמיע הרי אלו פסולין.
(ד) נשים ועבדים וקטנים פטורין מן התפילין, וכל קטן שיודע לשמור את תפיליו חייב בתפילין, ומעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה מניח תפילין, ומיכל בת שאול היתה מנחת תפילין, אשתו של יונה היתה עולה (לירושלים) [לרגלים].
(ה) נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן או שלפני המטה או שלאחר המטה, כל שלצורך המטה פטורין ושאין צורך המטה בהם חייבין, עמדו להספד המספידין פטורין והרואים את הפנים חייבין.
(ו) האומר בא וקרא [פסוק] על בני שהוא מתבעת, [כתוב] או תן עליו ספר תן עליו תפילין הרי זה לא ישמע לו.
(ז) התפילה מקבלת טומאה מזה ושונה ומטביל, רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך הוא להתירה.
(ח) נפלה לתוך המים ושהתה כדי שתימחק צריכה בדיקה.
(ט) רצועות תפילין נלקחין מכל מקום רבן שמעון בן גמליאל אומר כל עור שנעשה בו מלאכה אסור.
(י) אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה ואם אין שם מומחה נותן זוג אחד ובודק לא שיתן לו (פרשיות) המוכר אלא שיטול הוא לעצמו ויבדוק, בדק ומצא כראוי נוטל כל האגודה ואינו חושש.
(יא) תפלה של ראש נכתבת ארבע פרשיות, קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע, וכן של יד, אלא שהוא עושה של יד פרשה אחת, ואם עשאה ארבע פרשיות כשרה, רבי יהודה אומר יתפור ויתנם לתוך קמיע, ומודה רבי יהודה שאם היו שתיהן של ראש חופה אחת מהן בעור ועושה אותה של יד.
(יב) תפלה של יד ניתנת בגובה של יד [שנאמר והיה לך לאות וךלא לאחרים לאות] ותפלה של ראש בגובה של ראש, כתוב על ידך בין עיניך, מה על ידך בגובה של יד אף בין עיניך בגובה של ראש כדברי רבי אליעזר בן יעקב, רבי יהודה אומר נאמר על ידך ונאמר בין עיניך, מה על ידך שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד אף בין עיניך מקום שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד, נאמר בין עיניך ונאמר לא תשימו קרחה בין עיניכם מה קרחה במקום השער אף תפלה נמי במקום השער.
(יג) נאמר וקשרתם ונאמר וכתבתם יד הכותבת היא יד הקושרת.
(יד) מצות תפילין מהשחר עד הערב, הישן ביום אינו חושש לחלוץ את תפילין, המתכוין לילך בדרך לא יתנם קודם למצוה ואם נתנן קודם למצוה נותן ידו עליהן בשעת מצוה ומברך.
(טו) תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד.
(טז) אם הפך את הקמיע מלמעלה לא יצא.
(יז) כשהוא נותן נותן של יד תחילה וכשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה, וכן לענין הסנדלין כשהוא נועל נועל של ימין תחלה וכשהוא חולץ חולץ של שמאל תחילה, כיוצא בו כל הנכנס לסעודה ראשון יוצא ראשון חוץ מן הפת.
(יח) העושה תפלתו עגולה סכנה שאין בה מצוה, נותנה על מצחו או על פיסת ידו הרי זו דרך מינות, ציפה זהב ונותנה על נקלה שלו והוא בית יד הרי זו דרך החיצונים.
(יט) [בשבת] מטלטלין תפילין בתוך הבית.
(כ) המוצא תפילין ברשות הרבים מכניסן זוג זוג, רבן גמליאל אומר שני זוגות, אחד איש ואחד אשה אחד חדשות ואחד ישנות, רבי יהודה אומר בישנות מותר בחדשות אסור.
(כא) המוצא ספר או תכריך של תפילין נותנם לחבירו וחבירו לחבירו בשבת ואפילו הם מאה, אם אין חבירו עמו נוטלו אחד מתוך ארבע אמות ונותנו לתוך ארבע אמות, שהיה רבי שמעון אומר כל שהוא איסור בית דין אינו עומד [במקדש ולא] בפני כתבי הקודש.
(כב) מי שהיה בבית הספר או בבית המדרש (בבית הכסא או בבית המרחץ) ושכח לחלוץ את תפיליו מכסן בשערו ויוצא, ואם אינו יכול נכנס לבית קרוב וחולצן, ונותנן לתוך אפונדתו אף על פי שיש לתוכה מעות, ותולה אותם בכרעי המטה, אם יש עמו אחר אסור, לא יתנם תחת ראשו ואם היה כמשמרן מותר.
(כג) אם היה משאם כבד והזיע אינו חושש לחלוץ את תפיליו, היוצר חולץ של יד ומניח של ראש, הנחתום חולץ של ראש ומניח של יד, ואם היה אופה בשתי ידיו חולץ אף של יד.
(כד) הנכנס לבית של ערומים חולץ את תפיליו ורוחק ארבע אמות מן הערומים, מקצתן ערומים ומקצתן מכוסים לא יחלוץ ולא יניח בתחילה, הנכנס לבורסקי למשרה ולכובסים חולץ את תפיליו ורוחק ארבע אמות, הנכנס לבית הכסא חולץ את תפיליו ורוחק ארבע אמות, ואם היתה רחיצה של כבוד לא יחלוץ עד שיגיע.
(כה) מעשה שהלך רבי אליעזר לאובלין אצל בעל הבית אחד, נהגו שיטבל במערה, פשט רבי אליעזר את כליו ופשט את תפיליו, אמר ליה רבי והלא מי המערה הזו יפים משל זו ולא היה בין זו לזו אלא ארבע אמות, לבש רבי אליעזר את כליו ונתן את תפיליו שלא היה רבי אליעזר מהלך ארבע אמות בלא תפילין, כך היה רבי אליעזר עושה מצות תפילין קבע.
(כו) כך היה רבי אליעזר אומר גדולה היא מצות תפילין שכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל {{יהושע א ח}} והגית בו יומם ולילה, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ריבון העולמים וכי אנו יכולין להגות יומם ולילה, אמר להם הקדוש ברוך הוא בני היו נותנים תפילין על ראשיכם ועל זרועותיכם ואני מעלה עליכם כאלו אתם הוגים בתורה יומם ולילה, שנאמר {{שמות יג ט}} והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך.
(כז) חביבין ישראל שהן (מקיימין כל) [מסויימים בכל] המצות שבתורה, הא כיצד תפילין על ידיהם ותפילין על ראשיהם, מזוזה על פתחיהם, ארבע ציציות על בגדיהם, עליהן אומר דוד מלך ישראל {{תהלים קיט קסד}} שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, משלו משל למה הדבר דומה למלך שאמר לאשתו תהי מתוקנת ומקושטת לפני, אמרה לו מפני מה, אמר לה כדי שתהי רצוייה לי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני היו מתוקנים ומקושטים לפני במצות, אמרו לו מפני מה, אמר להם כדי שתהיו רצויין לי, שנאמר {{שיר השירים ו ד}} יפה את רעיתי כתרצה, יפה את רעיתי כשתהי רצוייה לי במצות.