מסכת סופרים/כא
|
< הקודם · הבא > |
(א) מנהג רבותינו שבמערב להתענות שלשת ימי צום מרדכי ואסתר פרודות, ולאחר פורים שני וחמישי ושני, ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לשנים עשר יום, יום לכל שבט ושבט, וכל אחד היה עושה ביומו יום טוב, וכן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן לקיים מה שנאמר (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש, לפיכך אין אומרים תחנונין כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח והצנועים בשביל המצות כדי שיכנסו לפסח בתאוה, והתלמידים מתענין בו בשני ובחמישי ושני מפני חילול השם ומפני כבוד תורה שנשרפה, במה דברים אמורים בצינעה אבל לקרוא צום בציבור אסור עד שיעבור ניסן.
(ב) ובאחד באדר משמיעין על השקלים[1], ולמה באחד באדר שהיה צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה המן הרשע עתיד לשקול ככרותיו על ישראל, לפיכך הקדים ואמר למשה שיהו שקלי ישראל קודמין לשקלי המן[2].
(ג) וצריכין כל ישראל לתת שקליהן לפני שבת זכור, ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה, וצריכין להספיק מים ומזון לאחיהם העניים משום קולבון ומשום מתנות לאביונים, ויש שמספיקין לחם ויין ויש שמספיקין לחם ודגים, מכל מקום לא יפחות משתי מתנות, אפילו חיטין ופולין.
(ד) בארבעה עשר ובחמשה עשר יושבין שולחנות של חבירים, בכפרים בארבעה עשר ובכרכים בחמשה עשר.
(ה) קורין בויבא עמלק (שמות יז ח-טז) ואף על פי שאין בה אלא תשעה פסוקים, אין מתחילין בוישמע יתרו (שמות יח), אלא ראשון קורא שלשה פסוקים ויבא עמלק ויאמר משה ויעש יהושע, ושני קורא והיה כאשר ירים משה וידי משה ויחלוש יהושע, שלישי קורא ויאמר ה' ויבן משה ויאמר כי יד, ומניחין ספר תורה במקומו ואומרים יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם וקדיש, שאין לך קריאה שטעונה קדיש עד שיחזיר אלא שבת בלבד מפני המפטיר, ואף על פי כן על קריאת המפטיר לאחר שמניחין ספר תורה במקומו אומרים קדיש, וקדיש למה, אלא ללמד שאין אומרים קדיש לא בראשי חדשים לא בתעניות לא בשני וחמישי לא בחולו של מועד ולא בשמונת ימי חנוכה ולא בפורים עד שמחזירין ספר תורה למקומו, בשעה שהעם עומדין והם עונין יהא שמיה רבה מברך בעמידה.
(ו) ר' חונא אמר שלש קריות שבתורה לא יפחתו להן מעשרה פסוקים, חזקיה אמר כנגד עשרת הדברות, והתנינן (תענית כו.) ביום הראשון בראשית ויהי רקיע (בראשית א א-ח) דהא לית בהון אלא תמניא, ר' אידי אומר איתפלגין בה כהנא ואמי[3], חד אמר חוזר וחד אמר חותך, מאן דאמר חוזר חוזר לשני פסוקין, ומאן דאמר חותך ויהי ערב ויהי בקר פסוק בפני עצמו הוא, והתנינן בשני יהי רקיע ויקוו המים, מאן דאמר חוזר חוזר לשני פסוקין ומאן דאמר חותך אפילו חותך לית בהון, התיב ר' פוליפה בר פרוטה קומי ר' יונה הרי פרשת עמלק, אמר ליה שנויית היא שהיא סידורו של יום, התיב ר' אלעזר בר מרום המפטיר בנביא לא יפחות מאחד ועשרים פסוקין מדלגיו בנביא ואין מדלגין בתורה, שאפילו אם דילג פסוק אחד ולא קראו והחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר ופותח ומברך וקורא הוא ושנים אחרים.
(ז) מקום שנהגו לקרות את המגילה שני ימים קורין, לילה ויום קורין, הכל כמנהג המדינה, וחייבין כל ישראל לקרותה בלשון הקודש.