מנחת שי/תהילים/קיח

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
רד"ק


אלשיך
חנוכת התורה
מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מנחת שיTriangleArrow-Left.png תהילים TriangleArrow-Left.png קיח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[edit]

יאמר נא ישראל. היו"ד במאריך:

ה[edit]

קראתי יה. חד מן ד' דגושים כמ"ש בסי' צ"ד:

במרחב יה. פליגי אמוראי בסוף ערבי פסחים אי הויא חדא מלה או תרתין מלין ובמסורת סוף בשלח חשיב ליה בהדי מלין דלא מפקא ה"א ואחיא כמ"ד חדא מלה ובספרי דידן תרתין מלין והה"א במפיק:

יב[edit]

כדבורים. במסורת הדפוס ג' בלישנא חסרים וסימן כאשר תעשינה הדברים פ' דברים. והנה עדת דברים שופטים י"ד. סבוני כדברים. אנ"ך וכן נמסר בשופטים ואולם בספרים שנים כ"י ומהדפוס דאורייתא חסר ודנביאים וכתובים מלא ומסרא דילהון ג' בלישנא ב' מנהון מלא:

יד[edit]

עזי. ג' קמצים בקריאה וסימנהון וזמרת יה דויושע ה' ודישעיה ודהלילא כמ"ש בפ' בשלח וכתב הר' שלמה אלמולי בספר הליכות שוא שכל אות שהאות שאחריו דגושה הנה איתה האות הראשונה א"א שתהיה נקודה בשוא מורכב כלל והטעם שכיון שהשיא המורכבים יש לו דין שוא נע והשוא נע אין אחריו דגש לעילם אם כן יתחייב שכשאחריו דגש אין באות הקודמת שוא מורכב כלל וא"ת הנה מצאנו רני עקרה הרי"ש בשו"א קמוץ והנו"ן דגושה וכן עזי וזמרת יה. חגי יהודה חגיך. התשובה כי זה טעות נפל בספרי אשכנז וצרפת ונתפשט בכל הספרים הנדפסי' ונעתקים מהם אבל בכל ספרי ספרד המדוייקים אין לא ברני ולא בעזי ותני. כי אם קמץ לבד וזה כי אין צריך לשום שו"א להורות על החטיפות כי הדגש מספיק לשיודה על זה לפי שכל הדגש מריץ את האות הקודמת וממשיכה אצלו עכ"ל. ואולם מצאתי לר' יהודה בן בלעם הספרדי שכתב כלשון הזה יש סופרים שאינם מחברים חטף קמץ באות אם בא שוא תחת אות הסמוכה לה אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו ועושים אְָרְכָה. רָחְבָה. אָכְלָה בשילה. ולא יתכן בעיני להיו' כן לפי שמצאנו אכלה בשילה במסור' לית דכוותיה וא"כ הוא הלא מצינן כמו כן נקוד אָכְלָה ומחתה פיה בקמץ לבדו ועתה נסתר המסורת ועוד קָרְבָה אל נפשי גאלה מצינו במסורה לית דכוותיה ומצינו עוד קָרְבָה שנת השבע נוקד כמו כן בקמץ. לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אעפ"י שהאות השניה לה נוקדת בשוא כדי להפריד בין להבא ובין לשעבר עכ"ל. ואין זה כלום דכוונת המסרה היא על הקריאה לומר דאָכְלָה בשילה הוא לבדו קריאתו בקמץ חטוף וכן קָרְבָה אל נפשי גאלה משא"כ באחרים שקריאתם בקמץ רחב וכן כתב ר"ש אלמולי בענין זה שאם מצינו לְעָבְדָה ולְשָמְרָה לעָבְרְך בברית. בחטף קמץ העי"ן והשי"ן זה הוא טעות שנפל בכל הספרים הנדפסים נמשך מספרי אשכנז וצרפת אולם בספרים המדוייקים אין עין לעבדה לעברך בברית ולא שי"ן לשמרה כי אם בקמץ לבדו והסבה בזה כי כמו שהדגש בנו"ן רני היא סיבת חטיפות הקמץ הקודם אליו ואין הקמץ ההוא צריך שיתחבר עמו לסבה שזכרנו ככה באלה שהשו"א שאחר הקמץ היא סבת חטיפת הקמץ הקודם אינו צריך עוד אל תברת שוא ועוד שאם היתה עי"ן לעבדה נקודה בשוא קמץ היה מתחייב שיחטוף שוא העי"ן שיא הבית וכבר נתבאר שאין שוא מחטיף שוא:

יח[edit]

יסרני יה. חד מן ד' דגושים ב' במזמור זה וב' במזמור צ"ד:

כה[edit]

אנא יהוה הושיעה נא אנא יהוה הצליחה נא. הספרים מתחלפים יש מהם בטעם אחד לבד בנון ויש מהם בב' טעמים ועיין מ"ש למעלה בפ' אנה ה' מלטה נפשי:

הצליחה נא. המסורת עליו לית ומלרע ואחד והצליחה ומלעיל. והצליחה נא לעבדך (נחמיה א׳:י״א) כ"כ בשרשים ובלוית חן פ' כ"ג מהשער ג' אך קשה לי שמלת הושיעה ומלת הצליחה שבפסוק זה שוים הם בטעמם ברוב הספרים ובשניהם יש זרקא באמצע תיבה וטעם אחר בסופה ומה ראו לחלק ביניהם לקרות הצליחה מלרע והושיעה מלעיל וראיתי בחבור קטן מדקדוק הנקרא דברי אגור לר' יעקב לוי מתושבי קזאלי מונפירא שהתריס מאוד נגד הקוראים שתי המלות מלעיל ולמד להם כי שניהם מלרע ועדיין אין דעתי נוחה בזה ואיני שומע לדבריו לקרות הושיעה מלרע דאי הכי לא אישתמיט רד"ק ושאר מדקדקים ובעלי המסורת למימרי' כי היכי דאמרו גבי הצליחה דסמיך ליה ומדלא אמרי מידי שמע מיניה דקריאתו מלעיל כדיניו ולא נפיק מכללי' והכי אשכחנא בסיפרי עתיקי דכתיב הושיעה בטעם גלגל בשי"ן ואי הדא מלתא רפיא בידך פוק חזי מאי עמא דבר:

כז[edit]

בעבותים. בכמה ספרים חסר וא"ו אבל בס"ס מלא ובמ"ג כתוב בעבתים כן דינו חסר כי לא נמנו במסורת כי אם ב' מלאים והנם ביחזקאל סי' ג' עכ"ל. ואומר אני שאין זו ראיה דבההתם ג' עבותים קא חשיב ולא גמרינן בעבותים מעבותים:

כט[edit]

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.