מנחת שי/תהילים/א

מנחת שי ‏ תהילים א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הקדמה בסדרן של כתובים. ומי כתב כל כ״ד ספרים.

סדרן של כתובים כפי מה שאמרו חז״ל בפ״ק דב״ב. רות. תלים. איוב. משלי. קהלת. שיר השירים. קינות. דניאל. מגלת אסתר. עזרא. דברי הימים. וזה הסדר הוא לפי הזמן כמו שפירש רש״י שם. אכן בעלי המסורת והספרדים סדרום בסדר אחר ד״ה. תהלי׳. איוב. משלי. רות. שיר השירים. קהלת. קינות. אסתר. דניאל. עזרא. והאשכנזים מסדרים באופן אחר. תהלים. משלי. איוב. חמש מגילות. דניאל. עזרא. ד״ה. ובמקצת ספרי׳ נהגו לסדר חמש מגילות אחר חמשה חומשי תורה שהם חמש אצל חמש. ועוד לפי שנהגו כל ישראל לקראם בצבור כמו קריאת התורה הנאמרת בצבור וסדרו שיר השירים בתחלה הנאמרת בחג המצות שהוא ראש לרגלים. וכן כל א׳ ואחד כפי סדר זמנם מחג המצות ואילך. עוד נכון להקדים שיר השירים שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש הקדשים ומעלתו גדולה מאד כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קמ״ג קמ״ד קמ״ה. והחכם יחייא בהקדמת פירושו לכתובים נתן טעם למנהג קריאתם בזמנים הללו. וסמכו משלי אצל תלים כדי לסמוך הבן אצל האב. ואחריו איוב. ששלשתן מניגון א׳. והשאר בס׳ הגמרא לפי זמנם. ובמדרש חזית פליגי בג׳ ספרים שכתב שלמה איזה מהם כתב תחילה ור׳ חייא בר רבה אמר בס׳ המסורת דלעיל ומייתי סייעתא מקרא וידבר שלשת אלפים משל זה משלי ויהי שירו חמשה ואלף זה שיר השירים וקהלת בסוף אמרה. ואיכא נמי התם גווני אחריני דלא דמיין להנך דכתבינן ואחרים אומרים שס׳ קהלת כתב תחילה ואחר כך ספר משלי ואחרון אחרון חביב ספר שיר השירים וזהו דעת חכמי האמת וכן נאמר בפירוש במדרש הנעלם והוא ג״כ דעת ראב״ע במדרש כמ״ש בעל ידי משה בהקדמתו לחמש מגלות ועיין זוהר פרשת בא ריש דף ל״ט ופרשת אחרי מות דף ס״ד. וכיון שבא לידינו לדבר בסדר הספרים ראיתי לכתוב גם כן מי כתבן כדאיתא התם בב״ב משה כתב ספרו וספר איוב ואתיא כמ״ד איוב בימי משה היה ושמונה פסוקים שבסוף התורה איכא מ״ד יהושע כתבן ואיכא מ״ד משה כתבן בדמע. יהושע כתב ספרו והא דכתיב וימת יהושע וגו׳ אסקיה אלעזר. והא דכתיב ואלעזר בן אהרן מת אסקיה פנחס. שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות והא דכתיב ושמואל מת. אסקיה גד החוזה ונתן הנביא. דוד כתב ס׳ תלים ע״י עשרה זקנים שנזכרו בגמרא שם ופירש רש״י ז״ל שדוד כתב בו דברים שאמרו זקנים הללו שהיו לפניו ויש שהיו בימיו כגון אסף והימן וידותון הלוים המשוררים עכ״ל. ועיין במדרש חזית פסוק כמגדל דוד צוארך. ומדרש קהלת פסוק החכמה תעוז לחכם שיש שם חילוק דעות. ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות. חזקיהו וסיעתו כתבו ישעיה משלי שיר השירים וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל תרי עשר דניאל ומגלת אסתר. עזרא כתב ספרו ויחס של ד״ה עד לו הכי אתמר התם בגמרא ורבינו גרשום ז״ל פי׳ שהוא חשב היחס בד״ה מאדם הראשון עד עצמו. וכך נראה מפירוש רש״י והריטב״א ז״ל ויחס עצמו הוא בדברי הימים א׳ ה׳. אך לא נזכר שמו שם כמו שנזכר בספר עזרא רק שם אביו ושם אחיו. וכתב הריטב״א שם שיש גורסין עד ולו והוא ראש פסוק ולו אחים בני יהושפט ד״ה ב׳ כ״א והכל ענין א׳ כי באותו פסוק הוא ייחוסו עכ״ל. והתוספות כתבו בשם ר״ח ז״ל הייחוס עצמו כתוב לפני זה הפסוק ע״כ. ואני שמעתי ולא אבין כי אין באותם הפסוקים ייחוס עצמו כלל וצריך לי עיון. ובעל חכמת שלמה דבר אחרת היתה אתו שפי׳ עד לו מלשון עדות כלומר עדות למה שייחס את עצמו כבר בס׳ עזרא וכו׳ ובתר הכי אמרינן בגמרא ומאן אסקיה נחמיה בן חכליה ומשמע דקאי אדברי הימים ובעל חכמת שלמה פי׳ דקאי אעזרא וכן כתב רש״י בספר עזרא בתחלת פסוק דברי נחמיה מכאן ואילך כתב נחמיה ס׳ זה ע״כ. ואמרינן נמי בסנהדרין פ׳ חלק מכדי כל מילי דעזרא נחמיה אמרינהו (ופי׳ רש״י רוב דברים שבס׳ עזרא) מ״ט לא איקרי ספרא על שמיה אמר רב ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר זכרה לי אלהי לטובה ורב יוסף אמר מפני שספר בגנותן של ראשונים וכו׳. ה׳ יזכרנו לטובה ויפקדנו בישועתו אמן:

אמרו במסכת סופרים שאע״פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד שבשמואל ותילים מ״מ לבלר מובהק מרצפן באותיות בראש וסוף וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי וכך היו נוהנים הקדמונים וכ״כ ר״י בהשותפים דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי לפי שהו׳ מענין אחד כתובים מעין שירה ומקראות קצרים ונגון אחד ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל שאין כל הפסוקים שוים ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם ותכבד המלאכה על המדפיסים. על כן בחרתי למשוך ידי מזה ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקדש כי הכל הולך אחר כוונת הלב ורחמנא לבא בעי בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען והוא יסייע יתן על מה דאשתאר:

הקדמה

ועתה אתחיל לדבר בטעמים ובנגונים. בגזרת אדני האדונים:

כחבו המדקדקים בכללי בג״ד כפ״ת דסמיך ליהו״א כי בשלשת ספרים. תהלים. משלי. איוב. הטרחא אשר היא בראש תיבה מפסיק אשר היא באמצע אינו מפסיק כמו סְ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים הפ״א דגושה אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתְּרֽוּנִי הבי״ת רפויה וכן קֹדֵ֣ר הִ֭לַּכְתִּי בְּלֹ֣א חַמָּ֑ה הבי״ת דגושה קַ֖מְתִּי בַקָּהָ֣ל אֲשַׁוֵּֽעַ איוב ל׳ הבי״ת רפה לפי שהטרחא אינה בראש התיבה רק אחר תנועת הקו״ף:

עוד אמרו שהמקל השלישי לזרקא שהוא במקום הסגולתא בשאר ספרים גם הוא מפסיק כמו בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָה אוֹתִ֥י. יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל אַסִּ֣יךְ וכן כשיבא גם בלא זרקא כמו מֵ֥אִתְּךָ֗ תְֽהִלָּ֫תִ֥י בְּקָהָ֥ל רָ֑ב וזולתם הרבה. עוד יש לטעם השלישי לזרקא משפט אתנח וסוף פסוק לשנות הנקוד כמ״ש רד״ק במכלול שקל פעל ולפי שיש באלה הספרים פסוקים קצרים לפיכ׳ משונים הם בטעמיהם וכן ימצא בהם געיות רבות כמו במלת אשרי וביו״ד מהשם ובמלות אחרות שלא נמצאו כהנה בשאר כתבי הקדש כמו שכתבתי בסוף מאמר המאריך ולא לחנם נכתבו והם כמוסים באוצרות מי העמד כסוד ה׳:

ובסוף ספר בשם קדמון הדפיס כמהר״ר אליעור פרובינצאלו יצ״ו שמות טעמי תהלים וכלליהן בקיצור ואלו הן:

מְיוּשָׁ֗ב צִינוֹר֘ עוֹלֵ֪ה וְיוֹרֵ֫ד יְ֭מָנִית חוֹנָ֑ה גַּרְמֵיה ׀ צִ֘ינוֹרִית כָּ֝תֵף יָמִין גִּלְגַּ֣ל פוֹנֶ֤ה מַרְעִ֡ישׁ מַרְ֓עִיד כָּתֵף יָמִין וּ֝מְיוּשָׁב סוֹף פָּסֽוּק

א שני מיושב הם א׳ בראש הפסוק והשני קודם הסוף פסוק ואשר קודם הסוף פסוק לעולם יש לו הכתף ימין:

ב צינור בסוף תיבה ויש לו ניגון וצינורית בראש תיבה ואין לה ניגון ובאו בפסוק אחד בתילים ס״ט אל יבשו בי קויך והניגון לצינור:

ג הימנית היא שאנו קורין אותה טפחא בטעמי נביאים ובתילים משלי ואיוב באה בשני אופנים האחד בראש התיבה קודם הנקודות ואין התיבה מלעיל בעבורה רק שהניגון נעשה לתיבה שהיא בראשיתה אעפ״י שיהיה הגלגל אחריה או קודם לה בתיבה אחרת ויש לה דין טעם מפסיק והב׳ באה אחר התנועות ועושה מלעיל ומלרע ואין לה דין מפסיק:

ד כשיבאו שני גלגלים זה אחר זה בין בראש הפסוק בין בסופו הניגון לשני אעפ״י שאינו טעם מפסיק:

ה הגרמיה תבא לפעמים קודם המיושב ולפעמים קודם הצינור וכשתבא עם הצנור תנועתה משוברת ויותר נמוכה:

ו הכתף ימין יבא לפעמים לבדו לטעם קודם הסוף פסוק ועם המיושב ברוב:

ז הפונה אין לו ניגון רק מלעיל או מלרע:

ח כשתבא הגרמיה ואח״כ המיושב עם היורד אין לה ניגון נגון פסוק חרפה שברה בתילים ס״ט וכשתבא לבדה בלא מיושב אחריה או בלא צינור אין לה גם כן ניגון:

ט מרעיש ומרעיד יש קוראים אותם מנענע ומנדנד וכשמותם כן נגונם וניגון א׳ לארבעתם:

י אם המיושב או הכתף ימין לבדו יבאו קודם הסוף פסוק עם איזה טעם אחר נגון הגלגל והטפחא וכיוצא הטעם נעשה למיושב או לכתף ימין ולא לשאר הטעמים כנזכר ואם יבוא הגלגל עם איזה טעם אחר חוץ מהב׳ הנז׳ הטעם נעשה לגלגל סוף דבר המיושב והכתף ימין קודמי׳ והגלגל שני להם לעשות הטעם קודם הסוף פסוק:

אמר המגיה אחרי הדפסת הטעמים של תילים כפי דעת הרב המחבר כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים אמרתי ראוי ג״כ להדפיסם כפי נוסח הקדמון שנמצא בכל המקראות כדי שמתוך שניהם יבין ויבחין הקורא ולא יכשל בקריאות ואלה הם באזהרותיהם שנדפסו ממע׳ המגיהים הקדמונים:

ידוע תדע קורא נעים כי באו בתהלים משלי איוב פסוקים קטנים מכל שאר כ״א הספרים לכך נשתנו הטעמים משאר טעמי המקרא ובמקום הסגולתא המשרת לזרקא בא באמ״ת העולה ויורד. והזרקא אשר בא בלי עולה ויורד אין לו מלכות ונקרא צנורי. עוד הראית לדעת כי הטרחא בראש תיבה קודם הנקודה הוא מלך ומפסיק ונקרא דחי אבל אינו מטעים כ״א לפי משקלם כמו בּ֣וֹר כָּ֭רָֽה מזמור ו׳ הטעם בכ״ף ואינו בטעם אלא ברי״ש לפי משקלה כמו עשה בנה פנה מלרע אֵ֭לִי שם כ״ב גם השני מלרע כראשון אבל כשהטרחא אחר הנקודה ראשונה. מטעים ואינו מפסיק כלל והוא כמו מאריך או שופר הולך ושאר טעמים בלתי מפסיקים:

הקדמה

ואלו הם למוצאיהם למיניהם. בעזר בורא השמים ונוטיהם:

זרקא עולה ויורד ירח בן יומו פזר גדול פסק ׀ רביע שופר מהפך אזלא פסק ׀ שופר עלוי רביע. רביע יורד רביע גדול ויורד. זרקא רביע יורד פסק ׀ שופר והולך רביע יורד שלשלת ׀ גדול ׀ שלשלת קטון טרחא שופר הולך אתנח רביע מגרש מאריך סוף ספוק: דחי אתנח גריש סוף פסוק: רביע גדול (בלא אתנח) מאריך סוף ספוק: פסיק ׀ צנורי:

בספר תהלות יש עניינים נפלאים כמו שספרו הקודמים מהסגולות הנפלאות אשר לכל מזמור ומזמור ומהתמדת ההשגחה האלהית על כל מי שירבה בקריאתם בכוונה רצויה ויתפלל בהם ערב ובקר וצהרים והיתה הידיעה הזאת מפורסמת אצלם ומפני ששמעתי רבים מעם הארץ באמרם המזמורים בבתי כנסיות שאינם בקיאים בפיסוקי הטעמים גם לא ידעו ולא יבינו פשטי הכתובים ודרכם באפלה לא ידעו במה יכשלו ופעמים רבות יניעון בפיהם חרבות בשפתותיהם ובאים לידי חירוף וגידוף חלילה אשר כל שומעם תצלנה שתי אזניו וההילול נהפך לחילול ח״ו. גמרתי להעיר על רוב פסיקתא דתילים מאותם שנעשו לכוונה זו להרחיק החירופים והגידופים ולזות שפתים יתרחק ממנו כמו שנצטוינו מרבותינו בהרבה מקומות ומתהלים ילמדו לשאר ספרים ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב וכתיב וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום בה׳ יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל:

מסקינן בגמ׳ פ״ק דברכות דאשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשתא היא דאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי פתח באשרי דכתיב אשרי האיש וסיים באשרי דכתיב אשרי כל חוסי בו וכתבו התוספות דכל פרשה לאו דוקא דהא לא אשכחן שום פרשה אחרת שמתחלת באשרי ומסיימת באשרי אלא זו אלא ר״ל חתימה מעין פתיחה כמו תהלה שפתח בתהלה וסיים בתהלה תהלת ה׳ ידבר פי וכן הרבה פרשיות שמתחילות בהללויה ומסיימות בהללויה וכן הודו וכן ה׳ אדוננו. ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות לעשות חתימתן מעין פתיחתן: ובפ״ב דמגלה מה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר ר׳ אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב שבר זרוע רשע וגו׳ ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה ופי׳ רש״י בפרשה תשיעית וא״ת שמינית היא אשרי ולמה רגשו גוים תרתי פרשתא היא והתוספות הקשו עליו מדאמרינן בפ״ק דברכות דאשרי ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא. ותירצו דצ״ל דלמנצח על מות לבן ולמה ה׳ תעמוד ברחוק תרתי נינהו עכ״ל. האמנם בנסחת רש״י כ״י ישנה מצאתי לשון אחר והוא זה. וא״ת עשירית היא אשרי ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא כדאמרינן בברכות גבי י״ח ברכות בפ״ק ע״כ. וזו היא גירסא ישרה בעיני אע״פי שאין גירסת הספרים מודין לה ובזה הכל מתוקן ואין מקום לקושיית התוספות כלל ולדברי הכל אשרי ולמה רגשו חדא פרשתא היא כמסקנא דגמ׳ דלעיל ועל מות לבן ולמה ה׳ תעמוד ברחוק תרתי אינון. אבל רד״ק כתב כי למה רגשו גוים היא מזמור שני וכן מצאנו אותו בכל הספרים המדוייקים שהוא ראש מזמור ובחשבון כותבים אותו שני ע״כ. ואמרינן בירושלמי פ׳ כל כתבי דריב״ל אשכח בספרא דאגדתא דכתי׳ בה מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתילים כנגד שנותיו של אבינו יעקב מלמד שכל הקלוסים שישראל מקלסים להב״ה כנגד שנותיו של יעקב שנא׳ ואתה קדוש יושב תהלות ישראל והכי איתא בשוחר טוב מזמור פ״ב וק״ד וכתב בעל יפה מראה אע״ג דלספרים דידן ק״ן הוו הרי אמרו בפ״ק דברכות דאשרי ולמה רגשו גוים חד הוא והני נמי יראה דבב׳ מקומות אחרים מונים חז״ל א׳ מה שנמנו בספרינו לשנים עכ״ל. ואני מצאתי בכמה ספרים בהלל שאין לא לנו תחלת המזמור וכ״כ רד״ק שם. עוד מצאתי בס׳ קדמון כי הללו את ה׳ כל גוים אינו תחלת מזמור רק הוא דבוק עם מזמור שלפניו פשו להו קמ״ז כמניינא דירושלמי ושוחר טוב:

אשרי האיש. במלת אשרי יש בה שני מאריכין א' באל"ף וא' בשי"ן וכ"כ החכם לונזאנו בסוף ספר עבודת הקודש שלו כן מצאתי מסורת כ"י כלשון הזה אשרי ד' ריש פ' בטעם מאריכין וסי' אשרי האיש אשר לא הלך. אשרי אדם לא יחשב. אשרי הגבר אשר שם ה'. אשר אדם שמע לי (משלי ח׳:ל״ד) וכולם כתובין כן בספרי ספרד בשני מאריכין ועיין בסוף מזמור צ"ח:

ובדרך חטאים. החי"ת בפתח לא חטף פתח:

ובמושב לצים. מלא וא"ו ובמסורה ב' בקריאה ואידך ובמושב זקנים יהללוהו בסי' ק"ז וגם הוא מלא:

ב

ובתורתו. הוא"ו במאריך:

ג

והיה כעץ. טעם המלה מיושב ובספרי ספרד הוא"ו בגעיא:

פלגי מים. ברוב הספרים המ"ם קמוצה ועיין במסורה פ' עקב על פסוק ארץ נחלי מים וגירסא דהתם ניחא אבל בתילים ס"ו ומשלי למ"ד חשוב בהדי ג' פתחין באתנחתא וסוף פסוק ישם נהרות למדבר ושבושא הוא וצ"ל ישם מדבר לאגם מים:

ד

כמץ. חסר וא"ו וכן נמסר בהדיא כמץ ב' דגושים וחסרים וסימן וגבעות כמץ תשים (ישעיהו מ״א:ט״ו):

כי אם כמוץ אשר. האל"ף בגעיא בספרים מדויקים:

תדפנו. הדלי"ת דגושה:

ו

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.