מנחת חינוך/תקיב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנמנענו מלעשות השבעות וכו'. מבואר בר"מ מהלכות עכו"ם ובי"ד סי' קע"ט. והנה הרב המחבר כ' שני מיני חבר אחד הלוחש על הנחשים והעקרבים שלא יזיקו או אומר דברים על מכה שתנוח מעליו הכאב ויש שפרשו שמקבץ בתחבולותיו נחשים וכו' או שאר חיות למקום אחד וכו' ובאמת דברי הר"מ הם גמרא ערוכה בסנהדרין דף ס"ה ע"א ת"ר חובר חבר אחד חבר גדול ופרש"י בהמות וחיות ואחד חבר קטן ואפילו נחשים ועקרבים אמר אביי הלכך מאן דצמיד זיבורא ועקרבא אע"ג דמכוין דלא ליזקי אסור והיינו דמאסף אותם ע"ש. אם כן דברי הר"מ מפורש בגמ'. והר"מ כ' רק פירוש הראשון והא דמקבץ חיות אינו מביא כלל ועיין בטור שמביא ג"כ שניהם. ולכאורה צ"ע על הרמב"ם דאינו מביא מה שמפורש בגמ' וזה שמביא לא הראה לנו הכסף משנה מנין לרבינו דזה הוי בכלל חובר. והר"מ כ' מי שנשכו נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה אפילו בשבת וכו' הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו וכו'. והנה האיסור בשבת מחמת דברים בטלים עיין בכסף משנה אם כן קשה דהוא משנה שאינה צריכה דמה לאו שבתורה דחובר התירו לו מכש"כ דברים בטלים בשבת. וגם זה פשוט דבפ"נ עובר על לאו דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ ומאי קמ"ל דהותר לאו דחובר מפני פ"נ ועיין בסנהדרין דף ק"א דמבואר שם דלוחשין לחישות נחשים בשבת וכולל עם דינים דסכין ומשמשים במעיים בשבת ומעבירין כלי וכו' ארשב"ג בד"א בכלי הניטל וכו' ומיירי באין בו סכנה כלל ע"ש ופשוט דבמקום סכנה הכל מותר בשבת אפילו מלאכות ורש"י פירש לוחשין על הנחשים וכו' בשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה עכ"ל וקשה בחול מי התירו הא הוי חובר כמבואר בד' ס"ה דצמיד זיבורא וכו' כדי שלא יזיקו אסור ואי באיכא סכנה אפילו צידה הותר דאין לך וכו' אך נראה דרש"י סובר דזה אינו חובר כיון דאינו מאסף כפשטא דגמרא דף ס"ה דמאסף ואשמעינן אף דעושה שזה ניצוד לא הוי צידה אבל הר"מ דסובר דמלחשין על הנשיכה מגמרא זו א"י היאך דבמקום סכנה פשיטא כמ"ש. והכסף משנה הראה מקום ד"ז מש"ס זו דלוחשין והוא תמוה לפענ"ד דהש"ס מיירי באין בו סכנה וביש בו סכנה א"צ ללמוד ממקום זה כי ידוע הוא דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ על כל פנים רש"י דפירש על הלוחש שלא יזיק הנחש לא סבירא לי' כהר"מ דלהר"מ הוי חובר כמ"ש בפירושו אם כן האיך רשאים ללחוש הא הו"ל חובר באין סכנה ואי ביש סכנה אפילו היה צידה מותר ורש"י סובר כפשטא דגמרא דוקא מאסף הו"ל חובר אבל הר"מ דס"ל דזה הוי חובר אין לו ראיה ודין זה דכתב הכסף משנה דיצא לו מכאן דפירש כן הוא תמוה דבלאו הכי אין לך דבר שעומד וכו'. והר"מ לשיטתו דהחובר חבר הוי לוחש שלא יזיק או שלא יוזק הו"ל לאו שאב"מ דהוי רק דיבור ע"כ כתב דאין לוקין על לאו זה רק באם הלוחש עושה מעשה דרמז באצבעו או הי' מפתח בידו וכו' ואם לא עשה מעשה כלל אין לוקין. אך כפי שמבואר בש"ס דמאסף הוי חובר אם כן כיון דנתאסף הו"ל ע"י דיבורו איתעביד מעשה ולוקין כמו תמורה דהוי מעשה והדברים עתיקים עבלח"מ בה' שכירות. וד' הרהמ"ח צ"ע דמביא סתם דלוקין ומביא פירוש הר"מ ג"כ ולא כתב דצ"ל במעשה כיון שאוחז בידו וכו' ואף אם עושה מעשה קשה לשיטת הרהמ"ח כ"מ דאם משכחת לה בל"מ אין לוקין אף במעשה אם כן ה"נ משכחת לה בל"מ שאינו אוחז בידו וכו' אך כ"כ כ"פ בשם ס' שעה"מ דוקא אם הדבר שעושה עכשיו במעשה יכול לעשות בל"מ אין לוקין אבל אם הדבר שעושה צריך מעשה וא"א בלא מעשה אף דהלאו משכחת לה בל"מ מכל מקום לוקין ע' גבי ב"י וב"י בפסח אם כן ה"נ אם עושה מעשה מחמת דא"א לעשות בל"מ שפיר דלוקין וגם זה צ"ע אם נאמר כדעת הר"מ דדברים אלו אינם מועילים כלל ולא ייטיבו ולא ירעו אם כן שפיר יכול להיות בל"מ כיון דבאמת אינו מועיל רק התורה הקפידה על סכלותו והבן. אך על כל פנים בלא עשה מעשה כלל ודאי אין לוקין צ"ע למה לא הביא זה הרב המחבר וסתם וכ' דלוקין בלאו זה. שוב ראיתי בס' משנ"ח שעורר בקצת דברים שכתבנו וע"ש מ"ש מאי שמבואר בפסחים דככר בפי נחש אם צריך חבר וכו' היינו ע"י עכו"ם דהאיך יכול לעבור על איסור תורה דחובר משום בדיקת חמץ דרבנן ע"ש מה שפלפל עוד. והר"מ כ' דאיש האומרי' עליו הדברים לרפואתו מכין אותו מכל מקום שנשתתף עמו בשטותו ועיין בס' משנ"ח דיש פוסקין דגם הוא עובר בלאו ע"ש. ונוהג בכל אישי ישראל ככל הלאוין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |