מנחת חינוך/תצו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנמנענו מלחלוק על בעלי קבלה וכו' ועז"נ לא תסור מן הדבר וכו'. מצות אלו מבוארים בר"מ מפ"א מה' ממרים עד פ"ה והרהמ"ח מביא דברי הרמב"ן והם בעיקר הא' בסמ"ק של רבינו הר"מ ואכתוב לך בקיצור. דעת הר"מ הן דברים שב"ד הגדול אומרים מפי השמועה והם תורה שבע"פ והן מה שדרשו בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וזה הכל הוא פי' התורה כמו שידוע כ"פ דהוי מד"ת ופירושו מד"ס היינו תורה שבע"פ והוא מן התורה כמו תפילין ד' פרשיות וד' מינים וכדומה והן תקנות כגון נ"ח וג' תפילות בכל יום והן סייגים לתורה כגון שניות ושבותי שוי"ט ובשר עוף בחלב וכדומה כ"ז מחוייבים כל אישי ישראל לשמוע להם ולעשות או שלא לעשות ככל אשר אמרו הם ומי שעובר על דבריהם עובר בעשה זו ועשית וגו' ועובר בלאו זה דלא תסור מכל וגו' ואין לוקין על לאו זה דניתן לאזהרת מב"ד דזקן ממרא חייב מיתה מלאו הזה כאשר יתבאר לקמן בס"ד. והנה מה שכלל כ"ז וכ' הטעם דאין לוקין דהו"ל לאו שניתן וכו' צ"ע דבאמת רוב מלקיות וח"כ ומב"ד הם מפי השמועה עיין בר"מ כ"פ אין מספר וארשום קצת ע' ה' שביתת עשור פ"א דעינוי יוה"כ מאכילה ושתיה הוא מפי השמועה וח"כ וחטאת ומלקות ובפ"א מהלכות חו"מ האוכל חמץ בע"פ לוקין וכ' דמפי השמועה למדו ואלפי אלפים וכו' וגם בי"ג מדות שהתנ"ב עיין בר"מ בסמ"ק בשורש הב' כל מה שמבואר בש"ס שהוא תורה הוא ד"ת ולוקין וח"כ וכו' ועיין ברמב"ן שם שהביא ד' הר"מ בכ"מ דסובר בי"ג מדות נענש בכל עונשי התורה וכבר הסכימו כולם דהר"מ מודה בזה רק דאינו בא במנין התרי"ג ע"ש במג"א והדברים עתיקים. וצ"ל דפוטר ממלקות מלאו זה דאם הי' על לאו זה מלקות הי' מלקות ג"כ מלאו זה נוסף על המלקות או על הח"כ מלאו זה ג"כ וגם באותן לאוין שאין בהם מלקות הי' ח"מ מלאו זה אך הרמב"ם פוטר מלאו זה לגמרי וז"פ. והנה בד"ז שהר"מ סובר דגם תקנות וסייגים חדשים שאינו מן התורה כלל עוברים בעשה ולא תעשה הנ"ל האריך הרמב"ן בשורש הא' להשיג עליו והרהמ"ח הביא דבריו ותורף הקושיא דאם כל הדברים שהם מד"ס עוברים בלאו ועשה אם כן אין הפרש בינם כלל למצוה דאורייתא שאין בהם כרת ומצינו דהקילו חכמינו זכרונם לברכה הרבה בדרבנן כגון ספיקא דרבנן לקולא וכדומה ע' בדברי הרהמ"ח ובשורש הא' בסמ"ק מתרץ הרמב"ן בעצמו כל הקושיא שיש קולא בד"ס שזה תנאי ממתקני התקנות עצמם שנלך בדבריהם לקולא להפריש בין דבריהם לד"ת אך כ' שזה דרך עיקש. והבעל מג"א והרבה אחרונים תפסו בדרך הזה וכתבו שדרך זה אין בה עיקש וזה הדרך הנכון שמתקני התקנות הרשו על זה שכל ס' דבריהם לקולא ע"ש באריכות. והרהמ"ח לא הביא זה ועיין בלחם משנה מה שמביא בשם מהר"ם מטראני והדברים צ"ע לפ"ד אך אין הס' ת"י. והנה מלשון הרמב"ם שהתחיל וז"ל ב"ד הגדול שבירושלים וכו' כל שאינו עושה וכו' אחד דברים שלמדו מפי השמועה וכו' ועיין בכל הפ' נראה דוקא בב"ד הגדול שבירושלים עוברים בעשה ובל"ת וגם ד"ז דזקן ממרא הוא דוקא בב"ד כאשר יבואר בסמוך בס"ד וע"ז קאי הלאו דלא תסור אבל לאחר שבטל ב"ד הגדול מלשכת הגזית וב"ד בכל דור אם עוברים על דבריהם אפשר אינו עובר בעשה ולא תעשה וכ"ה ל' הכתוב וקמת ועלית וכו' היינו לב"ד הגדול ועשית ע"פ הדבר וכו' מן המקום ההוא לא תסור וכו' דמיירי הכל בב"ד הגדול אבל בחכמי כל דור ודור מנין לנו. אך הרהמ"ח כ' כאן ובכלל המצות ג"כ לשמוע ולעשות בכ"ז כמצות השופט החכם הגדול וכו' ועובר ע"ז ואינו שומע לעצת הגדולים שבדורו וכו' ומנין לו זה ושאני ב"ד הגדול אשר כבוד הש"י חופף עליהם כל היום ועליהם הבטיחה התורה וכו' אך דנראה זה ג"כ מדברי הרמב"ם בסמ"ק ובהקדמ' לס' יד החזקה וברמב"ן ובודאי מצאו באיזה מקום ודעת הרמב"ן דעשה ולאו הזה אינו אלא מה שדרשו דפשט הכתוב כ"ה או מפי השמועה ממרע"ה או מה שדרשו ביג"מ וכ"ז הוא תורה כמו ד' פרשיות וכדומה צריך לעשות כדבריהם ועוברים בלאו ועשה אבל התקנות והסייגים אינן בכלל זה והוא רק אסמכתא דחז"ל על הלאו הזה ע' באריכות. והנה אף לדעת הרמב"ן הרבה ד"ת שנלמדו מיג"מ ומפי השמועה חוץ מה שעוברים בלאוים ועשין המיוחדים עוד עוברים בעשה ולאו דכאן וחומר מדבר המפורש בתורה דאינו עובר רק בלאו המיוחד ובאינו מפורש רק מפי השמועה או מיג"מ עוברים בלאו דכאן ג"כ. ולענין זקן באמת הדין כן דחומר בד"ס יותר מד"ת האומר אין תפילין וכו' ה"נ על כל פנים זה מוסכם דדברי' שהם מפה"ש או ביג"מ בודאי העובר עובר בעשה ולא תעשה חוץ מהמיוחד אצל כאו"א ועיין ברמב"ן בעיקר הב' שמביא הרבה בקיאות דהרבה לאוין שהם מפה"ש ומיג"מ והרבה אצל איסורי מאכלות אם כן נ"מ לפ"מ דקיי"ל דחולה שיש בו סכנה דמאכילים אותו הקל הקל אם כן אם יש איסור מפורש בתורה דהוא בלאו ואיסור שהוא מפה"ש דחוץ הלאו המיוחד יש ג"כ עשה ולא תעשה ועשית וכו' ולא תסור וכו' אם כן מאכילין אותו איסור המפורש בתורה דהוא קל מאיסור זה שהוא מפה"ש. ואנקוט לך חדא לדמיון דידוע דעוף טמא ונבלה והרבה דברים עיין בה' מ"א עוברים על אכילתו בעשה ולא תעשה כל צפור טהורה וכו' הוא עשה ואת זה ל"ת הוא ל"ת גבי עופות טמא ועיין בר"מ פי"א מה' ט"צ דצפור השחוטה מפה"ש למדו וזה וכו' לרבות הציפור השחוטה וכל ציפור וכו' והאוכל מציפור השחוטה עובר בעשה ולא תעשה ועיין ברמב"ן במנין של הלאוין דמונה לעשה ולא תעשה בפ"ע ולוקין והשיג על הר"מ שנראה מדבריו דאין לוקין ע"ש וע"ל במצוה קנ"ז אם כן ביש עוף טמא או נבילה ויש ציפור שחוטה דעל עוף טמא או נבילה אינו רק עשה ולא תעשה ועל הציפור השחוטה יש ג"כ עשה ולא תעשה כמו בעוף טמא וחוץ לזה עובר בעשה ולא תעשה זו ועשית ולא תסור אסור להאכילו צפור השחוטה רק הטמא או נבילה דהוא קל מצפור השחוטה וכן אפשר ח"כ כגון חלב ודם הוא קל לגבי צפור השחוטה דהוא שני לאוין לדעת הר"נ ביומא דריבוי לאוין הוא חמור מאיסור כרת וסקילה ומובא בח"ז כ"פ אם כן בכל אמא"כ שמאכילין לחולה צריכים לידע איזה מפורש בתורה ואיזה מפה"ש להאכילו הקל היינו הדבר שמפורש האיסור בתורה הוא הקל והוא הערה חדשה בעזרת השי"ת לא ראיתי מי שהתעורר בזה. וכ' הרהמ"ח ומה שאמרו שאין ב"ד רשאין לבטל מה שאסרו ב"ד הקודם ואפילו אם יראה בדעתו שאין אותו הדבר אסור מדין הלכה וכו' אלא אם כן גדול וכו' נראה מדבריו אם הב"ד אסרו מחמת הלכה לא יוכל ב"ד אחר לבטל דבריהם אלא אם כן וכו' אבל ל' הר"מ פ"ב כ"ה ב"ד הגדול שדרשו באחת מן המדות וכו' ודנו דין ועמד אחריהם ב"ד אחר לסתור וכו' סותר ודנין כפי מה שנראה בעיניהם שנאמ' אל השופט וכו' ולא התנה דצריך שהב"ד השני יהי' גדול בחכמה ובמנין מהב"ד הקודם ואח"כ כתב ב"ד שגזרו גזירה או תקנו תקנה וכו' ועמד ב"ד אחר ובקשו לבטל צריך שיהיה גדול מב"ד הקודם בחכמה ובמנין וכו' נראה דוקא בתקנה או גזירה א"י לבטל אלא אם כן וכו' אבל בפי' התורה שזה דורש במדה זו וזה דורש במדה זו יכול אפילו ב"ד קטן לסתור דבריהם וע"ז נאמר ואל השופט וכו' יפתח בדורו וכו' וכן כתב הכסף משנה והדברים ברורים מצד הסברא ג"כ. וגם למ"ש לעיל יש נ"מ דידוע דעל לאוים שאין בהם מלקות אם עבר אינו פסול לעדות מן התורה ע' בחוה"מ סי' ל"ד ומבואר באחרונים שם דעל לאו שניתן לאמב"ד אף שאין לוקין מכל מקום נפסל לעדות מן התורה דהלאו חמור אם כן בעבר על לאו שאין בו מלקות צריך לראות אם על לאו המפורש בתורה עבר אינו נפסל ואם הלאו הוא מפי השמועה או בי"ג מדות אם כן נפסל לעדות דעבר על לאו שניתן לאמב"ד היינו לאו דלא תסור ובעזהשי"ת הוא דבר חדש ובס"ד אשנה פ"ז. והאמת דרוב דיני תורה מפי השמועה חוץ מה שנדרש בי"ג מדות דאינו מפורש בקרא ואין הצדוקים מודים ואפילו לולב וכדומה ואינו נקרא מפורש בקרא רק מה שהצדוקים מודים עי' בהוריות דף ד' אבל כל הדברים שמענו איש מפי איש עד מרע"ה דד' מינים הם אתרוג וכו' וכדומה עיין בר"מ בהקדמתו לפי' המשניות כ"ז הוא מפי השמועה אף על פי שהר"מ אינו מביא בכ"מ מפי השמועה כי לפנינו א"צ להביא כי אנחנו מאמינים בני מאמינים בתורה שבע"פ אשר דרשו חכמינו זכרונם לברכה במקרא אך דברים שהם מפשט המקרא והי' נראה לנו שהוא מדרבנן ע"כ כ' הר"מ והודיע לנו שהם מפי השמועה שקבלנו איש מפי איש עד מרע"ה אבל באמת רוב דיני התורה הם מפי השמועה אם כן לענין חולה להאכיל אותו הקל או לענין פסולי עדות יש הרבה דינים מאד וצריך לחקור בכ"ז והוא הערה נפלאה בעזהי"ת אשנה פ"ז לברר כל הדברים אשר הם מפי השמועה או בי"ג מדות דהם חמורים ממפורש בתורה ואפילו מחייבי כריתות ומב"ד לשיטת הר"נ מחמת הריבוי לאוין וגם לענין עדות כמ"ש ובעזהשי"ת הגומר עלי אברר זה ועכשיו אין הזמן מסכים לזה.
ועתה נכתוב דין זקן ממרא הנכלל במצוה זו. זקן ממרא היינו חכם בישראל שהגיע להוראה וסמוך וחולק באיזה דין עם ב"ד הגדול ולא חזר לדבריהם כמו שהסכימו הם וחלק עליהם והורה לעשו' שלא כהוראתן חייב חנק ול"מ מחילת הב"ד דהתורה חלקה להם כבוד זה וכדי שלא ירבו מחלוקת ל"מ מחילה. ובמה יחלוק עליהם ויהי' חייב. דעת הרמב"ם אם חלק עליהם בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כגון שנחלקו אם אשה זו ערוה או לא וכדומה ואפילו אם נחלקו בדבר המביאו לידי כרת וחטאת כגון אם שייך הממון לזה או לזה דיהי' נ"מ לדעת הא' דהממון שייך לזה יכול לקדש בו אשה והוא איסור כרת לאחרים ולדעת אחר אינה מקודשת ומותרת לאחרים עיין בר"מ חושב הרבה דברים וכן הרהמ"ח ואפילו אם חלק עליהם בגזירה מן הגזירות כגון שמתיר בחמץ בשעה ששית והם אוסרים דלדעת הב"ד אינה מקודשת ואם כן אם קדשה אחר בדבר המותר [מקודשת לשני] והוא מתיר החמץ ומקודשת לו ואפילו אם דבר זה מביא לידי דבר שני אפילו אחר מאה דברים אם יביא בסוף לידי דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בין שהוא מקיל והם מחמירים בין שהוא מחמיר והם מקילים ואח"ז הורה לעשות כדבריו או עשה בעצמו כדבריו חייב חנק ודוקא שהורה לעשות אבל אם שנה לאחרים כדבריו א"ח רק דוקא בהורה לעשות או עשה. ועי' בר"מ שמביא אם חולקין בנגעי הגוף זה אומר טהור וזה אומר טמא דלדעת זה חייב בנכנס למקדש כרת ולדעת זה פטור ג"כ חייב ועיין במ"ל שמביא שהתוס' בסנהדרין בסוגיא חולקין ע"ז וסוברים דאין זקן ממרא חייב אלא בדבר ששגגתו חייב חטאת קבועה וטומאת מקדש וקדשיו הוא בעולה ויורד. ובאמת לדינא אין נ"מ כי גם לדברי התוס' חייב כמו שכתבו בעצמם דנ"מ אם נגע בככר של תרומה לדברי המטמא אינו ש"פ והאשה אינה מקודשת ולדברי המטהר ש"פ ומקודשת ולהר"מ גם זה חייב ומביא לידי כרת ולחטאת קבוע ואם לא תביא המחלוקת לידי כך ה"ז פטור חוץ ממצות תפילין בלבד כיצד הורה להוסיף טטפת חמישית בתפילין והוא שיעשה בתחלה ד' בתים כהלכתן ויביא חמישית וידבק בחיצון וכו' וד"ז מפי הקבלה שחייב ע"ז זקן ממרא. אבל אם נחלקו בשאר מצות כגון זה אומר לולב או שופר זה כשר וזה אומר פסול זה אומר טהור וזה אומר שני לטומאה ה"ז פטור ממיתה וכן בכיו"ב. והנה בשופר אי כשר או פסול לכאורה יכול לבוא ג"כ לידי חטאת וכרת כגון אם כשר ש"פ לקדש בו אשה ואם פסול אינו ש"פ וע' פ"ד מה' אישות הי"ט בהמגי' שמביא שנסתפק הרב ז"ל אם דבר שאינו ש"פ אך ש"פ בעבור המצוה כגון לולב וכדומה אם האשה מתקדשת בזה. ויש ראי' דאינה מקודשת דאי מקודשת הו"ל לחייב זקן בזה דנ"מ לקידושי אשה וכבר עוררו בזה אחרונים. וגם מ"ש הר"מ דאם זה אומר טהור וזה אומר שני לטומאה פטור ג"כ קשה דנ"מ לענין ככר של תרומה דשני עושה שלישי ונ"מ דעל ידי זה אינה שוה פרוטה כמ"ש התוס' ועי' בלחם משנה בד"ה אם זו כו' כ"ז דעת הרמב"ם. אבל דעת הרמב"ן דאין בגזירות של דבריהם דין זקן ממרא ואפילו אם קידש אחד אשה בחמץ בשעה ששית ואח"ז נתקדשה לב' והוא הורה דמקודשת לראשון ובאמת מקודשת לשני אם כן היה ח"כ מכל מקום כיון דזה בא מחמת סייג של דבריהם דהם אסרו מדבריהם החמץ והוא מתיר ועי"ז מתיר ח"כ אין לו דין זקן ממרא ואין לו דין ממרא רק בפי' התורה כגון מפי השמועה או בי"ג מדות ומביא לידי ח"כ וחטאת אבל על תקנות וסייגים דדבריהם אינו נעשה זקן ממרא כלל ע' בסמ"ק לרבינו וברמב"ן שם. ובד"ז דהר"מ ס"ל דבתפילין דוקא ע' בראב"ד שיש לו שיטה אחרת דה"ה בציצית ולולב והוא אריכות גדול ועיקר בח"ז להביא שיטת הר"מ אשר הרהמ"ח נמשך אחריו ועיין באריכות דבש מצאת וכו'. וכבר כתבתי דוקא בסמוך אבל תלמיד שלא הגיע להוראה פטור דאינו זקן ממרא. וגם דוקא אם המרה על ב"ד הגדול והם יושבים במקומם בלשכת הגזית אבל אם הוראה יצאה מהם ולא ישבו בלשה"ג אינו חייב בהמרה על דבריהם כי עיקר הוראה שצריכים אנחנו לסמוך על דבריהם כשיושבים במקומם שנאמר וקמת ועלית וגו'. וזקן ממרא שהורה לעשות או שעשה בעצמו שלא כדבריהם א"צ התראה אלא כיון שבאו עדים שהורה או עשה ח"מ ואפילו נתן טעם לדבריו אין שומעין לו ועיין בלחם משנה אף על פי דסוגי' הש"ס בזה דלא כר"מ ודלא כר"י מכל מקום סובר הר"מ דזה אמת אליבא דכ"ע. ודנין אותו בב"ד שבעירו היינו של כ"ג ככל דיני נפשות אך אין ממיתין אותו לא בב"ד שבעירו ולא בב"ד הגדול אם יצאו חוץ לירושלים אלא מעלים לב"ד הגדול שבירושלים ושם ממיתין אותו ועד הרגל משמרין אותו וחונקין אותו ברגל שנא' וכל ישראל וגו' ופוסק כר"ע ועיין בכ"מ. והנה בפסח וסוכות הורגין אותו בחוה"מ דביום טוב א"א דאין מב"ד דוחה יום טוב עי' לעיל פ' ויקהל ובחוה"מ יכולים להרוג כמבואר בר"מ פי"ג מה' סנהדרין. אך נראה דגם בשבועות הורגין אותו ביום שלאחר הרגל ואין מענין דינו יותר אף על פי דאינו רגל מכל מקום עיקר ד"ז כדי שכל ישראל ישמעו וביום שאחר שבועות ג"כ כ"י יש כמו בחוה"מ דהם ימי תשלומין וז"פ. וזקן ממרא אפילו הוא אומר כך קבלתי מרבותי והם אומרים כך נראה בעינינו חייב אם המרה על דבריהם ודוקא במזיד אפילו בלא התראה ובשוגג גמור א"ח חטאת וגם א"ח כרת בלא עדים. ולענין כל יחיד שעובר עשה זו ול"ת זו לענין תשובה אפשר חמור יותר כיון דלאו שניתן לאמב"ד והבאתי כ"פ. ודע דאם נחלקו דרך משל לענין קידושין דהם הורו דהוא קידושין והוא הורה דלא הוי קידושין ועשה כהוראתו ובא עלי' והיא ארוסה דדינו בסקילה בודאי אם בלא התראה דא"ח משום ארוסה רק משום ממרא דא"צ התראה ומיתתו בחנק אך אם התרו בו משום ארוסה ג"כ בודאי סוקלין אותו אף דנתחייב חנק ג"כ משום ממרא מכל מקום מי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה וסקילה חמורה כידוע. אך א"י אם מענין את דינו וימתינו עד הרגל דהא לא שייך וכל ישראל ישמעו וגו' דהא יראו שסוקלין אותו וזקן ממרא דינו בחנק אם כן יסברו שעל עבירה אחרת היא אם כן למה יענו את דינו בחנם ועי' בגמ' דפ"ח ע"ב מעיקרא וכו' מסית מא"ל וכו' ובאתי רק לעורר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |