מנחת חינוך/שפד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לתקוע בחצוצרות במקדש בכל יום בבוקר וכו' וכמו כן בשעת הצרות וכו' שנאמר וכי תבואו מלחמה וכו' וביום שמחתכם וכו'. הרהמ"ח נמשך אחר דעת הר"מ דשני מצות אלו הם מצוה אחת במנין התרי"ג ודין חצוצרות במקדש מבואר בר"מ פ"ג מה' כלי מקדש ודין חצוצרות בעת צרה מבואר בר"מ פ"א מהל' תענית ועיין בהה"מ שם שתמה על הר"מ שכלל במצוה אחת ולמה לא ימנה בשתי מצות שהוא שני פסוקים וכתב שהמצוה היא כללית וכו' ומכל מקום הניח בצ"ע ועיין בס' פר"ד בדרך מצותיך שמביא ג"כ שתמהו על הר"מ חכמי הדורות כמו שביתת יום טוב ותקיעה בר"ה וביובל אף שהפעולות שוים מאחר שזמנו של זה אינו זמנו של זה נחשב כל א' למצוה מיוחדת אם כן כאן נמי. והרהמ"ח נמשך אחר הר"מ כדרכו. והנה מצוה זו על הכהנים שנא' ובני אהרן וגו' ובהלכו' כה"מ כתב הר"מ בימי המועדים וכו' היו הכהנים תוקעים בחצוצרות וכו' ובפ"א מה' תענית לא כ' הר"מ דכהנים תוקעין וסמך עצמו על מה שכתב פ"ד תקעו בני אהרן וכו' אף ששם מיירי במקדש ע"ש בסוף מכל מקום לענין זה נראה דאין חילוק כיון דהוא מ"ע על הכהנים כמ"ש בתורה בכל ענין הכהנים תוקעין. ופשוט דהמצוה היא דוקא בשני חצוצרות כמו שמבואר בקרא וכן הוא במשנה דערכין אין פוחתין משני חצוצרות ומוסיפין עד ק"ך ועל הוספה מביא שם קרא מד"ק וע"ש בתוספות לתירוץ אחד מוסיפין יותר מק"ך גם כן רק א"צ לחפש יותר מק"ך ולתירוץ השני יותר מק"כ איכא עירבוב קלא ע"ש אם כן לתירוץ זה יותר מק"ך לא יצאו והר"מ בהל' כה"מ מביא סתם אין מוסיפין על ק"ך ואינו מבואר אם הוא לעכב ונ"מ גם כן בעת צרה אפשר דאסור יותר מק"ך וצ"ע. ואינו מבואר אם כהנים בע"מ כשרים לזה ולא נזכר בר"מ וראיתי בספרי פלוגתא דר"ט סובר דבע"מ כשירים ור"ע סובר דבע"מ פסולין ויליף מקרא אם כן הלכה כר"ע ובפרט דר"ט הודה לו אם כן פסולין בע"מ. ונראה דגם בתענית הדין כן כי הם אחד וממקראות אלו ילפי' לשניהם. ומכל מקום צ"ע על הר"מ שהשמיט זה ולא גלה דעתו ובפרט דמבואר בספרי וצ"ע. ומבואר בש"ס דר"ה דבר"ה היה שופר וגם חצוצרות שופר מאריך וכו' ובתענית היה גם כן שופר וחצוצרות שופר מקצר וחצוצרות מאריכין וכו' ומסקינן בגמ' דזה דוקא במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות ובמקום שיש חצוצרות אין שופר. ופירש"י כגון בתענית וכו' דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' וכו' לפני המלך וכו' הוא דבעינן חצוצרות ושופר אבל בעלמא לא הר"מ מביא זה פ"א מהלכות שופר דבמקדש היו תוקעין בחצוצרות גם כן. וגם בפ"א מהלכות תעניות דבתענית היו תוקעין במקדש בשופר ג"כ דכתיב וכו'. ואיני מבין דברי הגמ' ולא פסק הר"מ כיון דד"ז דחצוצרות שוים מועדים לתעניות ולהר"מ הוא נכלל במצוה אחת ואפילו אם הם שני מצות מכל מקום הם שוים בדיניהם כדכתיב בקרא אם כן כיון דהוא מדברי קבלה דבמקדש צריך להיות עם החצוצרות שופר אם כן מנ"ל בתעניות או בכל המועדים להר"מ או לדברי הרהמ"ח בכל יום כאשר יבואר בסמוך בס"ד וה"ל לבאר במשנה דתמיד במקדש הן בתעניות הן בכל יום הי' עם החצוצרות שופר וגם הר"מ אינו מביא ד"ז דבעינן שופר עם חצוצרות רק בדין תענית ובהל' כה"מ דכ' דין חצוצרות במועדים לא כתב זה וכן בש"ס אינו מבואר זה וא"י למה כיון דהוא מד"ק אם כן תמיד הו"ל להיות ד"ז וצ"ע. ואינו מבואר בדין דר"ה שהי' חצוצרות גם כן או בתעניות שהיה שופר ג"כ מי היו התוקעין אם כהנים דוקא או אפילו ישראלים. ונר' דבשופר היו תוקעין הן בר"ה הן בתעניות אפילו ישראלים דבשופר ל"מ בשום מקום קפידא בכהנים אך בחצוצרות אף בר"ה כיון דמצינו חצוצרות בכהנים ג"כ בר"ה היו הכהנים תוקעין בחצוצרות וישראל בשופר הן בר"ה והן בתענית כנ"ל. וראיתי בספרי מביא ראיה שכהנים בע"מ כשרים לתקוע בחצוצרות משמעון אחי אמו שהי' חיגר ברגליו והי' תוקע בחצוצרות ור"ע דחה שהי' בר"ה וביובל והודה ר"ט נראה דאף בר"ה היו כהנים תוקעין בחצוצרות כמ"ש אך בע"מ כשרים. וצ"ל כיון דהוא רק מדברי קבלה והקבלה כך דבע"מ כשרים בר"ה אך במועדים על הקרבן פוסל ר"ע בע"מ מקראי זה בודאי ה"ה בתענית פוסל בע"מ דדיניהם שויים מן התורה לכ"ד כנלע"ד. ומבואר בש"ס ובר"מ בהלכו' כה"מ דהחצוצרות היו של כסף והי' צריך להיות מעשת של כסף ובדיעבד מן הגרוטאות ג"כ ומשאר מיני מתכות פסולה ויליף מקראי במסכת מנחות וע' כאן במנ"ל שמביא בשם התוס' שכתבו כ"פ הא דמבואר במשנה ובגמרא דקרני' לחצוצרות היינו של הלוים אבל של הכהנים הי' דוקא כסף וכן דעת הר"מ והרב המחבר. וקצ"ע דכאן בה' כתב הר"מ ד"ז דצריך שיהי' כסף ובה' תענית לא ביאר זה ואפשר סמך על מ"ש כאן אבל ברור דחצוצרות של תענית היו גם כן כסף כי שוים בדיניהם לכ"ד וגם החצוצרות שהיו תוקעין עם השופרים בר"ה ג"כ היו של כסף כ"נ. מ"ש דלא הי' שופר עם החצוצרות רק בר"ה ובתענית לא עם החצוצרות שבמקדש של מועדים להר"מ או להרהמ"ח בכל יום הוא דבר ברור חוץ דאינו מבואר במשנה והוא גמרא ערוכה כמו שהביא הרהמ"ח בד"ה דאמרי' הכל חייבים בשופר בר"ה כהנים וכו' ופרכינן אי אינהו לא וכו' ומתרץ כהנים אצטריך לי' וכו' הואיל דאיתנהו בתקיעות בכל השנה דכתיב ותקעתם וגו' ודחה הכא שופר והתם חצוצרות אלא וכו' ואי נימא דתמיד היו תוקעין בשופר עם החצוצרות אם כן הי' תמיד שופר אלא ש"מ דלא היו תוקעין רק בתענית ובר"ה בשופר עם החצוצרות ולא בכל השנה ויש לדחות הראיה מכל מקום הדין אמת אך צ"ע כמ"ש לעיל. והרב המחבר דעתו דמצוה זו בכל יום ומביא ראיה מהש"ס דר"ה ומערכין דאין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש וכו' ואיני מבין לשון הרהמ"ח שכ' בתחלת דבריו לתקוע וכו' בבוקר וכו' דמבואר שם בש"ס ובסוכה דגם על תמיד של בה"ע היו תוקעין ונראה דתיבת בבוקר הוא טעות המעתיק. ודעת הר"מ דמצוה זו היא בימי המועדים ובר"ח ואינה בכל יום ובפ"ז מה' כה"מ מביא זה שאין פוחתים מכ"א תקיעות בחצוצרות אך דאינו מביא דדוקא הכהנים ואפשר דאף ישראלים כשרים כמבואר כאן בפ"ג ופ"ו מהלכות תו"מ מביא זה דכהנים היו עומדין על שלחן החלבים ותקעו בחצוצרות ונראה דדעת הר"מ דכ"ז הוא רק מדרבנן כמו דתוקעין בע"ש להבטיל ממלאכ' וכן לפתיחות שערים דזה אינו מבואר בתורה דעל עולותיכם וכו' היינו הקרבנות כתוב רק דרבנן תקנו כן אבל המצוה מן התורה הוא רק במועדים ובר"ח על הקרבנות. ומה דמבואר בר"ה דבכל השנה הכהנים מחויבים בתקיעות חצוצרות היינו ביום טוב ובר"ח ולאו בר"ה לחוד. וראיתי בספרי פרשה ע"ז מבואר וביום שמחתכם וגו' אלו שבתות וכו' ר' נתן אומר אלו התמידים חזינן דיש פלוגתא בזה דת"ק סובר דוקא בשבתות וי"ט ובר"ח ור"נ סובר דבכל יום ובודאי הלכה כת"ק דהוא סתם אם כן עולה פסק הר"מ כהוגן. אך צ"ע למה לא ביאר הר"מ ד"ז דשבת וכ' בימי המועדים ובר"ח ולא כתב שבתות ג"כ ושבת אינו בכלל המועדים דצריך ריבוי לשבת וצ"ע. והנה התקיעות הי' בעת הניסוך בכל הקרבנות ציבור כמבואר בר"מ דעל אלו אומרים שירה ותוקעין. והנה כ"פ מבואר תר"ת נראה דזה מן התורה ע' בסוף ר"ה אבל מה שמבואר דתוקעין תשע תקיעות ג"פ תר"ת על כל פרק נראה דזה אינו מן התורה ורבנן תקנו כן כ"נ. ועיין בר"מ בה' שופר שכ' דמ"ע לשמוע קול שופר וידוע מה שכתבו האחרונים דמצוה שניהם יחד התקיעה והשמיעה ע' בלחם משנה ובס' יום תרועה ובס' ט"א וכאן כתב דחייבים לתקוע וגם בהל' תענית כתב דמצוה להריע ולא כתב לשמוע. צ"ע אם כל ישראל במקדש או בתענית מחויבים כ"א לשמוע או לא דמצוה רק לתקוע וגם יש כמה נ"מ אם השמיעה והתקיעה שניהם יחד הם חיוב או רק אחד ע' במסכת ר"ה ובראשונים ובאחרונים ותבין וכאן לא נתבאר כלל ובאתי רק לעורר. ומה שכ' הרב המחבר דנראה ממהר"ם שדעתו שבשאר הימים אף הלוים תוקעין בחצוצרות דבריו מגומגמים דודאי תמיד הלוים רשאים לתקוע בחצוצרות בכל כלי השיר דעיקר שירה בפה וכו' רק דלהרהמ"ח מ"ע על הכהנים בכל יום ולהר"מ אין הכהנים צריכים לתקוע בכל יום מן התורה ואם עברו ע"ז בטלו עשה ומכל מקום אינו מזיק לקרבן והקרבן כשר וכן מבואר בספרי ומה שאין תוקעין האידנא בתעניות בחצוצרות ע' במס' תענית ובראשונים ואין כאן מקומו ובעזה"י כל המצות שבסדר זה דעתי לשנות עוד הפעם:
(חסלת פ' בהעלותך ובעזה"י נתחיל פ' שלח).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |