מנחת חינוך/שמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
להשיב כל הקרקעות כו' ועוד במכר בית בבע"ח כו'. ומצוה שמ"א שיהי' פדיון הנחלות כו'. כבר כ' לעיל דיני היובל ואכתוב בקיצור דיני מצות אלו. המוכר בית בתוך עיר המוקף חומה בא"י אם רוצה גואל את הבית הזה מיד הקונה אפילו בו ביום, ויש לו רשות לפדות את הבית כל יב"ח מיום ליום ומבואר בש"ס די"ב חודש מעל"ע היינו במכר בחצי היום בניסן יש לו רשות לפדות עד חצי היום בניסן הבא והר"מ השמיט זה ובכ"מ עמד בזה ועמ"ל פ"ב מה' אישות. וכשהוא פודה אינו גורע מן הדמי' רק נותן לו כל הדמי' שנתן לו וזה רבית והתורה התירה עיין בערכין ל"א ובתוס'. הכלל התורה התירה כאן זה. ואינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין עי' קדושין ד"כ וכ"א בשדה אחוזה ויש לו למכור מנכסיו ולגאול לא כשדה אחוזה והכסף משנה לא הראה מוצא הדין וצל"ע בקדושין שם. ואין הקרובי' פודין לא כשדה אחוזה והוא בקדושין ועלח"מ מ"ש בשם הרא"מ. וגם הרהמ"ח כ' דבקדושין אינו נראה כן וכוונתו כהרא"מ ועלח"מ תמה אהרא"מ. מת הלוקח נפדה מיד בנו וכן אם מת המוכר בנו פודה ול"ד בן אלא מי שהוא היורש וכ"ז שאינו גואל עד שנה הבית הוא ביד הלוקח ואפילו פגע בו היובל אינה חוזרת ביובל רק יכול לפדות כל השנה. ופשוט דבע"ח יכול למכור ביובל ג"כ כיון דאינה יוצא' ביובל וז"פ. ונראה ג"כ דהוא אפקעתא דמלכא אם פודה ואינו קנין חדש ועמש"ל. וכן אם נתן הבית במתנה הדין כדין מכר ויש לגאול עד שנה תמימה והגאולה היא בע"כ של הלוקח. ובד"ז ובדיני' שלפניה בשדה אחוזה ובבתי החצרים שנפדים בע"כ יש לספק אם יכול לפדות בשוה כסף אי הוי ככסף ע' תוס' קדושין ד"ב ד"ה בפרוטה ועב"ש ר"ס כ"ז בשם מהרי"ט. היתה שנה מעוברת נתעברה למוכר ויש לו רשות לפדות עד מלאת שנת העיבור. מכר ב' בתי' א' בחצי אדר א' וא' בר"ח אדר ב' כיון שהגיע א' באדר בשנה עלתה לו שנה לזה שלקח בר"ח אדר שני ולזה שלקח קודם בחא"ר לא עלתה לו שנה עד חצי אדר מפני שירד הלוקח בחודש העיבור. ואם כלה שנה ולא גאלה המוכר נחלט הבית ביד הלוקח לצמיתות ואין יוצא' עוד בשום פעם מיד הלוקח וכן מקבל מתנה אם לא גאלה נחלטת לו לעולם. ונ"פ דאפילו המקבל מתנה קטן דקנה בד"א מקנה מכל מקום יכול המוכר לפדות כי הוא אפקעתא דמלכא ואם לא פדה נחלט כנ"פ. מכר ראובן לשמעון בית בניסן ושמעון מכר ללוי בתשרי כיון שהגיע ניסן אף שביד לוי אינו אלא חצי שנה מכל מקום חשבינן השנה ממוכר ראשון ונחלטת ביד לוי לעולם ועש"ס נראה קצת דגם שמעון יש בידו לפדות מלוי אם הוא בתוך שנה של ראשון ובשדה אחוזה אין הדין כן כמ"ש לעיל ולא ילפינן וכאן נראה דלוקח הראשון יכול לפדות מיד הלוקח השני כ"ז שיש רשות למוכר הראשון לפדות וצ"ע כעת בד"ז. ואם היה המוכר אנוס ולא הי' יכול לפדות מכל מקום נ"ל דנחלטת וראי' דהא אצטריך הילל לתקוני שיהי' חולש מעותיו כו' כי בראשונה הי' נטמן יום שנים עשר חודש כו' ואי באונס אינו נחלט אין צריך לתקנתו של הילל כי אין לך אונס גדול מזה. אך אפשר כיון דלא הי' אונס רק ביום אחרון וה"ל שעות קודם זה לא מיקרי אונס. וראי' זו מביא האגודה דבכה"ג לא מיקרי אונס מגמ' זו עיו"ד סי' רל"ב ברמ"א וט"ז סקכ"ט על כל פנים מדבריהם נרא' שאם הי' אונס מתחלה ועד סוף הוי אונס ואינו נחלט ועיין מג"א או"ח סימן ק"ח סקי"א דעתו דאף ביום אחרון הוי אונס אך כאן ל"מ אונס מידי דהוה הלוהו על שדהו כו' דל"מ אונס וסברתו דזה הוי מכירה מעליא אך אם היה אונס שיחזיר הוי אונס רחמנא חייבי' ולא אמרי' עח"מ סי' כ"א ובאה"ע בח"מ וב"ש וע' מ"ל פי"א מהלכות מכירה הח"י. שוב ראיתי בקצה"ח סי' נ"ה פלפל בזה וכ' ג"כ דבית ע"ח הוי אונס רחמנא חייבי' ולא אמרינן ולא הביא דקדמו המג"א בזה. ולע"ד צ"ע בזה כיון דמבואר בש"ס דזה ריבית הוא והתורה התירה נראה דאינו מכירה והוי אונס רחמנא פטרי' ועיין בנה"מ שם בסי' נ"ה השיג על הקצה"ח בזה והדברי' צ"ע רחב וגם בהלוהו על שדהו שכת' המג"א דהוי אונס רחמנא חייבי' צ"ע רב. על כל פנים נראה דמ"ד דזה הוי מכר גמור אינו אפקעתא רק דצריך לחזור ולמכור לו ומצוה עליו כך ולמ"ד דזה הוי הלוואה סובר דא"צ קנין חדש דנתבטל המכיר' למפרע. המקדיש בית בבע"ח אינו נחלט ביד הקדש והפודה אותו מיד ההקדש אם הגיע שנה מהפדיון ולא גאלה המקדיש נחלטת לו. ואם בשעת מכירה התנה הלוקח שלא יפדה המוכר בתוך שנה יש להסתפק ועיין לעיל גבי שדה אחוזה מ"ש וצ"ע.
וכל שהוא לפנים מן החומה כגון שובכין ובתי הבדים נידונים כבית חוץ מן השדות שהם נידונין כשדה ומבואר בש"ס בערכין דל"ו דמוחלטת. ומצולה והיינו שאין נזרעים רק נוטלים ממנו חול ואבנים לבנין דינם ג"כ כשד' לר"י דהלכה כוותי' והר"מ לא הזכיר זה בפי' וצע"ק. ובית שאין בו ד"א על ד"א אינו נחלט בעיר חומה וזה מבואר בסוגיא ואם הוא ארוך הרבה ורחבו הוא פחות מד"א אם מצרפין האורך לרבע עט"ז או"ח סי' תרל"ד האריך בזה ושייך לכאן ג"כ כל הנחשבים בסוכה דין א' להם. ונ"ל דשדות בע"ח דנתמעטו מבית ולא שדה פשוט דדין שדה להם דאין נגאל בפחות משני שנים וכל הנהו שמבואר לקמן דאין להם דין בע"ח מחמת גריעות החומה הו"ל דין בתי ערי החצרים דנגאל ג"כ תיכף כמו שהבאנו לעיל ומבואר בש"ס ור"מ. ובית שאין בו ד"א על ד"א כיון דנתמעט מתיבת בית דזה לא נקרא בית ובבתי החצרים ג"כ כתיב בית וילפינן דנגאל מיד דכתיב גאולה כו' על כל פנים כיון דלא נקרא בית ה"ל כמו שדה ודינו כדין שדה שאינו נגאל פחות משני שנים וז"פ אצלי וכ"ה ברש"י סוכה ואינו נחלט כו' כשאר קרקעות בלא בנין עכ"ל. ומבואר שדין קרקע יש לו ולא דין בית שאינו מוקף חומה וז"פ. ובית הבנוי בחומה אין לו דין בע"ח וה"ל כבתי החצרים. עיר שהים חומותיה אין דינה כמוקף וכן עיר שגגותי' חומותיה אינה כמוקפת וכ"ז ילפינן מקראי בש"ס. וצריך שיהי' בה ג' חצרות או יותר ובכל חצר מהם ב' בתים ופחות מזה אין דינה כמוקף ובירושלים אף שהיא מוקף חומה אין הבית נחלט מגזירת הכתוב כיון דלא נתחלקה לשבטים. ומבואר בש"ס דאינו נקרא מוקף חומה אלא אם כן מוקף חומה מימות יב"נ ודוקא בשעת כיבוש שהי' אז מוקף בידי עכו"ם ואם ישראל הקיפוה לאחר כיבוש או אפילו עכו"מ לאחר הכיבוש אינו מוק"ח. ונ"ל דוקא שמצאו בני ישראל מוקף בידי עכו"ם (עיין לעיל מצוה קע"א הבאתי דברי תוס' כתובות מ"ה דעיר שרובה עכו"ם אין בה קדושת בע"ח לכל דבר וע"ש שתמהתי ע"ז דהר"ם כאן לא הביא ד"ז) וצריך דוקא שיהי' מוקף ולבסוף ישב אבל אם נתיישבה עיר ולבסוף הוקפה אינה ע"ח וע' תוס' מגלה ד"ג ע"ב ד"ה כרך נראה דעתם דאף שישב ולבסוף הוקף דהיינו דהבתים היו קודם החומה מכל מקום אם לא דר אדם שם עד לאחר שהוקפה ה"ל גם כן הוקף ולבסוף ישב וע"ש בט"א שהקשה ע"ז דעיקר הדבר דצ"ל החומה קודם ואם הבתים קדמו אינו נקרא מוקף ע"ש. וכ"נ כאן מדברי הר"מ דעיקר תלוי בחומה ובתים. ודעת רמ"ה הובא בטא"ח אפילו ישבה ולבסוף הוקפ' אם נתיישבה אדעתא להקיפ' דינה כמוקף ועי' בס' הנ"ל שהקשה ע"ז ופלפל בזה. וע' ר"נ במגלה כתב ישיבת עכו"ם אינה ישיבה כו' נראה ג"כ דתלוי בישוב ב"א. ובט"א כ' דישבה ולבסוף הוקפה מכל מקום אותם הבתים שבנו אחר הקפת החומה דין בתי ערי חומה יש להם ומביא ראי' לזה ומשכחת לה בעיר א' בתי החצרים ובתים המוקפים. ומבואר בדברי הר"מ דלאו דוקא מוקף מיב"נ אלא עיקר הדבר שיהא מוק"ח בשעת כיבוש ע"כ בחורבן הראשון בטלו קדושת מוקפי' כי ס"ל דקדושה הראשונה מיהושע לא נתקדשה לע"ל ועזרא קידש בע"ח שהיו מוקפות באותו העת וכן המלך המשיח מהרה יגלה יקדש הערי חומה שיהיו באותו העת וע' מהרי"ט מובא במ"ל שכ' דבימי עזרא לא קדשו בערי חומה רק מימות יב"נ אותם שהיו מכבר ואין המהרי"ט ת"י. אך ודאי פשוט היינו דעזרא לא קידש רק אלו אבל אם רצה הי' מקדש אחרים ג"כ שהיו מוקפים בימיו ובודאי אותם עיירות שלא הי' להם חומה בימי עזרא אף על פי שהי' להם בימי יב"נ מכל מקום כיון דבטל קדושת הארץ לא היה מועיל קידוש כיון שלא היה להם חומה בימיו ובט"א מפלפל בזה ולדעתו דלא מועיל מה שהי' מוקף בשעת כיבוש רק דוקא מה שהי' בשעת כיבוש יהושע ותרתי בעינן דמוקף מיב"נ וגם מוקף בשעת הכיבוש ואפילו הי' מוקף מיב"נ אם לא הי' מוקף בשעת כיבוש ל"מ ע"ש. אך מדברי הר"מ נראה דעיקר תלוי בשעת כיבוש ואימתי שכובש מלך ישראל איזה מדינה מדעת רוב ישראל דיש עלי' קדושת א"י עיין ר"מ פ"א מה' תרומות ג"כ הערים שהם מוק"ח אז יכולים לקדשה לערי חומה ובימי המלך משיח שיכבוש כל העולם ויתקדש הכל בקדושת א"י וכתורה יעשה שיכבוש אחר שיכבוש זיי"ן עממין אם כן הע"ח יקדש אז מה שימצא מוקפים באותו העת ועיין בפר"ד אי המלך המשיח צריך לכבוש זיי"ן עממין או יו"ד עממין שנשבע הקב"ה לאאע"ה ע"ש כי אינו ת"י. והנה מבואר בש"ס שקדשו ע"ח ומה הוא הקידוש ע' תוס' ערכין דל"ב ע"ב הביאו דברי רש"י בערכין שפי' שהיו מקדשין כמבואר בשבועות ובשבועות פירש"י שא"י במה מקדשין ע"ח. ובט"א הק' על רש"י דהרי מבואר בשבועות דאין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחות מ"ט כירושלים מה ירושלי' דבר הנאכל בה ונפסל ביוצא אף בעזר' כו' וכיון דטעמא מש"ה הוא בשאר ע"ח חוץ ירושלים ל"ש ה"ט דהא תודה אינה נאכלת בהם ואדרבא אם יוצאת מירושלים אף בע"ח נפסלת כו' ע"ש שכ' דהב"ד מקדשין בפה. ואחין שחלקו בע"ח הרי הם כלקוחות ולפמ"ש האחרונים דהוא מטעם ספק דמדאוריית' אין ברירה מחמת ס' אם כן כיון דכ"א מוחזק בשלו ואין מוציאין מספק אם כן כ"א יכול להכריח לחבירו שיפדה בתוך השנה כי מספק אין מוציאין ולאחר השנה נחלטת לו ממ"נ דאי הוא יורש הרי הוא שלו ואם לוקח נחלט לו לאחר שנה וז"פ. והנה מבואר בש"ס והבאנו לעיל דמתיבת בית ממעטינן שדות וקרקע פנוי דיש להם דין שדות. ומסופק אני דכתיב וכי ימכור איש בית מושב ע"ח כו' ואח"ז כתיב ואם יגאל כו' וקם הבית אשר כו' לצמיתות לקונה כו' היאך הדין אם בתוך שנה ראשונה דהקנין מתלי תלוי אם רוצה פודה ואם לאו נחלטת נשרף הבית ונשאר קרקע עד מלאת השנה אם יש לו דין בית דנחלט או כיון דכתיב וקם הבית ועתה אינו בית ואינה נחלטת וחוזר הדין לדין שדה דנפדית לעולם ויוצא ביובל. ואם נעשה בתוך השנה שדה תבואה אינה נפדית בתוך שני שנים ואח"ז נפדית ויוצא ביובל כיון דבשעת חלות החלטה אינו בית ואינה נחלטת ונפדית בגירוע ככל דין שדה. ואם נפל הבית וחזר ובנה עיין סוכה כ"ח גבי נפל וחזר ובנה הוי סוכה א' וע"ש בתוס' דדוקא מאותן העצים וצ"ע בסוטה גבי עורכי המלחמה והכל צ"ע. ופשוט דאם נחלט אצלו אפילו סותר הבית ונשאר קרקע פנוי הרי הוא שלו לחלוטין דנחלט הבית והקרקע. ולכאורה ק' אהא דמבואר בב"ב דקי"ב ומובא לעיל דילפינן דהבעל יורש כו' דכתיב ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו כו' וכי מניין הי' לו פנחס מה שלא היה לאלעזר כו' ופנחס דזבן מזבין לו אפשר דהיא חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שא"ש ע"ש והי' יכול לתרץ שגבעה זו הי' בעיר חומה מעיירות ישראל והי' בית על מקום זה ופנחס קנה ולא פדאה המוכר ונחלט לפנחס לעולם וצדיק קבור בקבר שלו. ובערי ישראל אף בלוים שייך ד"ז דנחלט כמבואר לקמן וער"מ פ"ז מה' בית הבחירה כתב דבעיר חומה קוברין בתוכה מת אם רוצים טובי העיר או אנשי העיר ואח"כ אפילו אם כולם רוצים לפנות את הקבר אין מפנין קבר נביא או מלך אם כן יכול להיות שאנשי העיר נתרצו להיות צדיק זה נקבר אצלם ולא יכלו לפנותו כי אלעזר הי' נביא אם כן נוכל למצוא צד שנקבר בגבעת פנחס בנו בלא ירושת הבעל. ואפשר מכאן ראי' להראב"ד שהשיג על הר"מ וסובר דאין קוברין בבע"ח אפילו ברצון בני העיר ע"ש ובכ"מ ומכאן קצת ראי'. ואל יקשה לך מ"ש היאך הי' פנחס מוכר את הבית לעשות קבר הא מבואר בר"מ כאן פי"ג ה"ו לא יסתור אדם ביתו לעשות גינה משום חורבן א"י דאפשר דנפל מאליו או נשרף ע"כ קצת ראי' להראב"ד. והנה מה שנסתפקתי לעיל אם נשרף הבית תוך שנה מה דינו אפשר תלוי אם נאמר דמכירה הוא תיכף אך התורה נתנה רשות לפדות ואם אינו פודה נחלטת לו למפרע או אפילו הלואה התורה נתנה לבית הדין כמו הלווהו על שדהו במעכשיו דאגמ"ל דמכורה לו משעה ראשונה אם כן וקם הבית קאי על שעת המכירה ואז הוי בית אף על פי שאין עתה בית אך מניין לנו זה דאפשר דהתורה גזרה דנחלטת לו מכאן ולהבא כך גזירת הכתוב אם כן צ"ל עתה בית ועיין בסוגיא גבי צ"א בריבית וצ"ע ארוך בד"ז. ועיר שהיתה מוקפת חומה אף על פי שאין לה עתה חומה מכל מקום דין מוקף יש לה ומה שקשה על הר"מ בזה דס"ל לא קדשה לע"ל עכ"מ מ"ש.
וכ"ז בבתי ערי חומה של ישראל אבל בערי חומה של הלוים מעריהם שנתנה להם התורה מ"ח עיר ולעתיד עוד שלשה ערי מקלט ששייך ללוים כמבואר פי"ג כאן אין להם ד"ז ואינו נחלט הבית רק פודה תמיד זה מבואר בש"ס דערכין דל"ג ובר"מ פי"א. ומבואר שם דלוים פודים שדה אחוזה פחות משני שנים ואם הקדישו יש להם פדיון אחר היובל. ובע"ח אינו נחלט ואינו מבואר הדין אם בע"ח יוצא ביובל דבשדה אחוזה או בתי החצרים דהתורה יפה כחם ולא גרע מישראל כמו בישראל יוצא ביובל כמו כן לוים ויש להם יפוי כח דגואלין שדות מיד אבל בע"ח דל"ש בישראל דין יובל כלל דתוך השנה גואל וא"י ביובל ולאחר השנה נחלט וא"י ביובל והתורה ייפה כח הלוים דאינו נחלט ויכולים לגואלו תמיד אבל ביובל מניין לנו שתצא כיון דאין יובל נוהג כלל בבע"ח ולא מצאתי כעת בש"ס ור"מ גילוי לזה. אך בפ' בהר פכ"ה פסוק ל"ג ואשר יגאל מן הלוים כו' ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו כו' פירש"י ויצא אותו בית ביובל ואינו נחלט לסוף שנה מבואר להדיא דיוצא ביובל ובוודאי מצא רש"י כן באיזה ברייתא. והסברא כ"ה כיון דאין דין בע"ח יוצא ביובל ופשטיה דקרא ומכר בית כו' היא כך ולא הוצרך בש"ס וכן הר"מ לפרש. ובש"ס ערכין מקשה ע"ח היאך משכחת לה בלוים והתני' ערים הללו כו' ולא כרכי' היינו מוק"ח ומפלפל הש"ס ומסיק כגון שנפלו בחלקם עייירות מ"ח ופריך למסתרינהו קיימי א"ר אשי אצטריך סד"א אדמסתתרו כו' ליחלוטי קמ"ל. והנה הר"מ מביא ד"ז דנפקא מיני' ג"כ לימות המשיח ב"ב דיכבוש עיירות ויקדש מ"ח באותו העת ויפול בחלקם מ"ח סד"א בין כך ובין כך קודם שיסתרו יחלט קמ"ל הר"מ כמו בש"ס דאינו נחלט. ואף לסברת הט"א דבעינן מוקף מימות יב"נ מכל מקום משכחת לה אותן הערים שהיו מוקפות בימי יב"נ ואף בימי המשיח יהיו מוקפות ויפול בחלקם אף על פי שהם צריכין לסתור מכל מקום קודם הסתירה אין להם דין מ"ח וז"פ. ודע דמלך המשיח לא יצטרך לקדש רק מה שיכבוש מחדש או מאותן כרכים שנכבשו בימי יהושע ולא קדשו בקדושת עזרא כמ"ש בש"ס הרבה כרכים אבל מכיבוש וקידוש עזרא הן קדושה שניה של עזרא לא בטלה כלל עיין ר"מ ה' תרומות אם כן הם קדושים ועומדים ולא יהי' צריך המלך המשיח לקדש וז"פ. וערי הלוים היינו המ"ח עיר שנתנו להם בא"י כי הם לא נטלו חלק בארץ ונתנו להם עפ"י ציווי השי"ת אותם העיירות חלף נחלתם יש להם דין ערי לוים אבל כל שאר הארצות שכיבש מלך ישראל או לעתיד שיכבוש מלך המשיח כל העולם ומבואר בר"מ כאן פי"ג הי"א וז"ל יראה לי שאין הדברי' הללו אמורים אלא בארץ שנכרתה ברית לאברהם ליצחק וליעקב כו' אבל כל הארצות שכובש מלך ישראל הרי הכהני' הלוים באותם הארצות כשאר ישראל עכ"ל אם כן פשוט דאותם עיירות שנוטלים נחלה כשאר ישראל לא עדיפי משאר עיירות ישראל ונוהג בבתיהם כל הדיני' ומוחלט בע"ח כי אין ללוים יפוי כח רק באותו ארץ שאין נוטלים נחלה ונותנים להם עיירות אלו אבל במה שנוטלים נחלה [הם] ככל ישראל וכן מבואר בתורה כ"פ. ומבואר בסמ"ג והוא מהש"ס דב"ב דף קכ"ב דלעתיד יטלו שבט לוי חלק בא"י ככל ישראל אם כן לעתיד לא יהי' שייך ד"ז יפוי כח הלוים בכל הנ"ל כיון דיטלו חלק כמ"ש והר"מ מביא זה הדין לימות המשיח ואפ"ל מכל מקום כיון דנתקדש לענין זה אף שיטלו חלק מכל מקום בארץ ז' עממין מכבר יש לעריהם ד"ז וצל"ע בס' פר"ד ואינו ת"י. ומבואר בר"מ והרהמ"ח דבימי עזרא קדשו יובלות היינו מדרבנן כי לדעת הר"מ בימי עזרא הי' יובל רק מדרבנן כמבואר בדבריו פ"י כאן הי"ג ומנו היובלין רק לקדש השמיטין ומה שמונין היום השמיטות בלא היובלות ע"ש בכ"מ וכל הדינים הללו הם דוקא בזמן היובל כמ"ש כ"פ. ושדה אחוזה ל"ש בגרי' כמ"ש לעיל דלא הי' להם אחוזה בישראל אבל ד"ז דבע"ח שייך גם אצלם. מי שמכר לגר נחלט לו כמו בישראל וכן הגר שמכר וז"פ. והנה במה שכתבתי לעיל בש"ס דצדיק קבור כו' לכאורה משכחת לה דפנחס זבין אצל אלעזר אביו בחייו אם כן פנחס יירש הזכות ויוצא ביובל לפנחס עצמו וצדיק קבור בקבר שלו. אך באמת אין סברא דאלעזר מכר כיון דלא ימכור אדם שדה או בית אלא אם כן העני ואלעזר הי' כה"ג וגדלוהו משל אחיו ולא הי' צריך למכור ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. ובמ"ש לעיל אם צריך קנין כשפודה אפשר בשדה אחוזה כיון שהיא ב' שנים בודאי מכור אם כן צריך אח"כ הלוקח קנין חדש אבל בבע"ח דיש לו רשות לפדות בכל עת שירצה א"צ קנין חדש עי' בס' דגול מרבבה לאו"ח סי' תמ"ח. ופשוט דשדה אחוזה לדינים המבוארים לעיל אין שיעור לקרקע אפילו כ"ש יש לו כל הדינים הנ"ל וז"פ. ואם מכר בפרוטה ל"ש גרעון דמפרוטה מי מגרע כמבואר בקדושין גבי אמה העבריה ומכל מקום אף שבאמה אינה נקנית בפרוטה מה"ט כיון דל"ש גרעון דאתקש ליעוד מכל מקום דגזירת הכתוב הוא אבל לא בדבר אחר אף בעבד פסק הר"מ דנקנה בפרוטה עלח"מ וכ"מ שעמדו בזה דנימא כיון דאתקש עבד לאמה נימא דצריך יותר מפרוטה ועמ"ל תי' ד"ז אבל כאן בודאי נקנה בפרוטה ואח"ז אין בהשדה דין גרעון כי פחות מפרוטה ל"ש גרעון כמו התם. ומהרהמ"ח במצוה הקודמת מבואר דמותר למכור לעכו"ם ויחזירנה ביובל וא"י אם דינים הנ"ל בנמכר לעכו"ם שלא יגאל בפחות משני שנים או אפשר בעכו"ם ל"ש זה. ונראה דזה ודאי דיכול לפדות בגרעון דלא עדיף מישראל ואם נאמר דנפדה בגרעון אפילו בפחות מפרוטה מהני לגבי עכו"ם כי ב"נ פמש"פ הוי אצלו ממון וכ"כ המקנה גבי עבדים עיין לעיל בה' עבדים אך לענין לפדות בתוך שני שנים א"י אם גם במוכר לעכו"ם ד"ז. ולפי הטעם שכתב הרהמ"ח כדי שימכור בקישוי אפשר בנמכר לעכו"ם שייך הטעם יותר אך ידוע דהרהמ"ח כתב הטעמים לעורר הלבבות כמ"ש בהקדמה אבל לא נתגלו טעמי תורה אם כן לא נוכל להוציא דין מהטעמים וצ"ע בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |