מנחת חינוך/רעט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא יאכל כהן טמא כו'. במצוה זו נכלל ג"כ תרומת מעשר וחלה וביכורים דכולהו איקרי תרומה כמבואר ביבמות פ' הערל ובמכות ובמס' ביכורים ובכ"מ ודינים אלו עיין ר"מ כ"א במקומו וד"ז הוא בפ"ז מהל' תרומות. והנה הרהמ"ח אינו מביא כאן רק כהן בטומאת הגוף אבל אם הוא טהור והתרומה טמאה אינו מביא והר"מ בפ' הנ"ל מביא דין זה דטהור האוכל תרומה טמאה א"ע בלאו אלא בעשה דואחר יאכל מן הקדשים דבר שהוא בקדושתו כו' לאו הבא מכ"ע עשה ובש"ס דידן פ' הערל דע"ג ע"ב מפיק העשה מקרא דבשעריך ובמ"ל עמד בזה ודין זה הוא רק בתרומה ותרומת מעשר וחלה אבל האוכל בכורים בטומאת עצמן והוא טהור לוקה והוא מבואר ביבמות דף הנ"ל וכ"פ הר"מ פ"ג מה' ביכורים ה"ה והכסף משנה לא הראה מקום מוצא הדין ותמוה דהיא שם גמר' מפורשת ועתו"ס ד"ע ד"ה מה הניחו בקושיא אמאי לא ילפינן תרומה מביכורים שילקה בטומאת עצמן ע"ש. והנה בטמא טומאת הגוף ואוכל תרומה טהורה חייב מב"ש ולוקין כמבואר בר"מ וכאן והר"מ לא הביא היאך הדין אם טב"י אכל תרומה טהורה אי חייב מיתה בידי שמים וע' תוס' סנהדרין פ"ג ד"ה ויליף ע"ש דבתחל' ספוקי מספק' להו אם טב"י חייב מיתה בידי שמים ובסוף דבריהם הסכימו דשוה לטמא וחייב ומובא במ"ל ג"כ ומביא ג"כ בשם הסמ"ג. ודוקא האוכל תרומה טהורה אבל טמא האוכל תרומה טמאה מבואר בר"מ והרהמ"ח כאן דאינו חייב לא מיתה ולא מלקו' מקרא דומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת ובלחם משנה פי"ט מסנהדרין הקשה על הר"מ דנראה מהש"ס דרק מיתה אינו חייב אבל מלקות חייב. והנה הר"מ לא חילק בין נטמא הגוף ואח"כ נטמאת התרומה או נטמאת התרומה ואח"כ נטמא הגוף אבל תוס' סנהדרין פ' וחולין ק"א דעתם דאם נטמא הגוף קודם חייב מב"ש ומלקות והביאו ראי' מסוגיא פכ"ה. ומצאתי בשער המלך פי"ז מהא"ב בדיני אחע"א עמד בזה על הר"מ ויישב בדעתו ומביא קו' הלחם משנה וכתב דהר"מ הוציא הדין דאפילו מלקות אינו חייב מסוגיא דחולין שם דמקשה הש"ס וסבר שמואל אחע"א האמר כהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה מוכח דאין אחע"א ואי נימא דשמואל סובר אינו במית' אבל חייב מלקות אם כן אדרבא מוכח דסובר אחע"א כיון דחייב מלקות וחל על איסור עשה ע"ש בסוגיא ותבין גם דעת התוס'. והנה לדעת הר"מ והרהמ"ח דבכ"ע פטור באוכל תרומה טמאה [איך] משכחת לה כהן טמא שחייב על תרומה טהורה הלא מכי נגע בה טמאה אלא כגון שתחב לו חבירו בבית הבליעה או שהתרומה לא הוכשרה כ"כ התוס' במקומות הנ"ל וביבמות ומשכחת לה עוד דאכל רק כזית חייב על אכילת הכזית ככל איסורין שבתורה והתרומה לא נטמאה דפחות מכביצה אוכלין אין מקבלין טומאה וכזית הוא חצי ביצה או שליש כידוע. אך לדעת הר"מ פ"ד מה' טומאת אוכלין ודעימי' דאוכלין מקבלין טומאה בכ"ש צ"ל התירוצים הנ"ל ועיין בשער המלך ה' ברכות. ודע דזה שכתבנו לשיטת הר"מ דאין לוקין בטמא שאכל תרומה טמאה היינו דוקא תרומה והדומה דאין לוקין בטומאת הגוף עצמה אם כן אף אם הוא טמא בטומאת הגוף גם כן אין לוקין דמחוללת היא אבל ביכורים דאף טהור שאכל ביכורים טמאין לוקין אם כן בודאי אם טמא אכל בכורים טמאים לוקין מפני הלאו דביכורים טמאים כי טומאת הגוף ע"י לא פקע האיסור של טומאת עצמן כיון דהתורה חייבה מלקות אף על מחוללת ועומדת אם כן מ"ל טהור ומ"ל טמא כיון דעל ט"ע לוקין רק בתרומה ודומיהן שאין לוקין על ט"ע רק על טומאת הגוף אמרינן שפיר דהתורה גילתה ומתו כו' דהיינו דוקא אם אין התרומה מחוללת אבל על הלאו דמחוללת לא פקע בשום ענין ל"מ לשי' התוס' דהטעם מחמת אחע"א אלא אפילו לשיטת הר"מ עי' ותבין רק דאין לוקין אלא א' והוא דהתרו בו משום הלאו דטומאת עצמן דעל הלאו דטומאת הגוף אין לוקין דשם התורה גילתה דא"ע אם היא טמאה בט"ע ולשיטת הלחם משנה דלוקין על טמא שאכל טמאה אם כן בטמא שאכל ביכורים לוקין שנים א' על טוה"ג וא' על טומאת הביכורים דהוא שני לאוין ובין נטמא הגוף תחלה ובין נטמאו הביכורים תחלה מכל מקום בכ"ע אחע"א כי בנטמא הגוף תחלה חל עליו איסור הלאו דביכורים טמאים דהוי איסור מוסיף דמוסיף איסור לטהורים ובנטמאו הביכורים ואח"כ נטמא הגוף הוי איסור כולל כיון שנטמא נאסר בכל התרומות ע' בפ' גה"נ אם כן לדעת הלחם משנה בודאי לוקין שנים כנ"ל ברור בעזה"י. וכן לדעת התוס' דאם טוה"ג קדים תו לא פקע אם כן אם נטמא הגוף ואח"כ נטמאו הביכורים חייב שני מלקות משום טוה"ג ומשום הלאו דט"ע וכן במע"ב ויבואר כ"א במקומו ב"ה. ועמ"ל נסתפק אם התרומה טמאה מדרבנן אי האוכל טמא בטוה"ג חייב עליה כיון דמדאוריי' טהורה היא א"ד כיון דטמאה מדרבנן ה"ל מחוללת והדברים עתיקין בס' האחרונים.
ודע דמבואר בנדה ל"ב דכמו שטמא אסור לאכול תרומה כן נמי אסור לסוך בשמן של תרומה ולא יחללו לרבות את הסך דסיכה כשתי' ועי' תוס' שם דסיכה אינה אסורה אלא מדרבנן דולא יחללו הוי אסמכתא על כל פנים איסורא איכא וכ"ה ביבמות פ' הערל דשם היא אבעיא בש"ס אי ערלות שלא בזמנה היינו קודם ח' ימים אי מותר לסוכו בשמן של תרומה אי הוי ערל או כיון דלא הגיע זמנו אינו ערל ומותר לסוכו ע"ש וכן לענין זר מבואר במשנה דתרומות דחייב חומש על הסך וע"ש בר"ש וברע"ב דבת"כ נפיק ג"כ מולא יחללו אם כן מאוד צל"ע דהר"מ פ"ז גבי טומאה לא כת' דין זה כלל וכן אח"ז כ' דין הערל דאסור לאכול ולא כ' ג"כ ד"ז דאסור לסוך ג"כ והמתין עד פ"י לענין זר דחייב חומש כ' דה"ה הסך ולמה לא כ' בפרקים הקודמים לענין טומאה ולענין ערלה דאסור לסוך ג"כ. והנה פשוט לע"ד כיון דמרבינן סך כשותה אם כן בשמן של תרומה טהורה בודאי אסור לסוך לדעת הר"מ דמשקין מקבלין טומאה בכ"ש דאסור לטמא תרומה טהורה בידים את משמרת כו' כתיב אלא אפילו שמן של תרומה טמאה אסור לסוך טמא כמו אכילה ושתיה וכן אפילו לטהור חוץ מן הטעם שמצוה לשרפו אלא מפני שהוא כשתיה ואסור לאכול ולשתות תרומה טמאה ושם בגמרא דנדה דשם אין השמן נטמא בנגיעה כמבואר שם ג"כ צ"ל שם מחמת סך. ובגוף הדבר אי סיכה מן התורה אסור באיסורי אכילה דעת תוס' בנדה דהוי אסמכתא והיא מדרבנן וביומא ע"ז ד"ה דתנן בתי' א' כתבו שהיא מן התורה ואח"ז כ' שהיא דרבנן וע"ש בתוס' ישנים ובתי"ט פ"ו דתרומות דהחומש אינו אלא דרבנן לשיטה זו ומדברי רבינו הר"מ בפ"ז שמביא הך דרשא לחוד ולא יחללו להביא את הסך וסתם נראה מדבריו דסובר דהיא מן התורה דלא הוי שתיק לפרש ד"ז שהיא מדרבנן אם היה דעתו כן. אח"ז ראיתי בס' כ"ת קו' תוס' יוה"כ כ' ג"כ כדברינו דדעת הר"מ שהוא מן התורה ומקשה על התוס' למה חייב חומש בזר הסך הלא מבואר בב"מ נ"ה דהגמ' מקשה על התוס' חומש של דמאי וכי חכמינו זכרונם לברכה עשו חיזוק לדבריהם והלא חזינן דסך אינו אלא מדרבנן ומביא חומש ויש לדחות ע"ש ברש"י כיון דהפרשה אינו אלא מדרבנן עיין ר"מ פ"י כתב דלא הי' ראוי לחייב חומש כיון שאינו מוסיף בפדיון מעשר שני חומש וע"ש בפ"י כתב ג"כ שם בקושית הש"ס כיון דדבר קל הוא דרוב עמי הארץ מעשרין הן. וע"ש עוד בתוס' יומא שם שר"ת מביא ראי' לדבריו דסיכת תרומה לזר אינו אלא מדרבנן מכריתות ד"ז דמבואר שם דכהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל ע"ג ואינו חושש ואי הוי מן התורה הוי אסור בכל ענין אלא ע"כ שהיא מדרבנן והם הקילו בכה"ג ובקונטרס הנ"ל תמה ע"ד ר"ת דאדרבא שם מבואר להיפך דכה"ג שנטל שמן המשחה מראשו וסך על גבי' ח"כ ומקשה הש"ס מהך ברייתא דבן בתו מתעגל כו' ואי דסיכה בתרומה אינו אלא מדרבנן אם כן מאי רומיא דגבי סיכה דשמן המשחה דהיא מן התורה וח"כ על הסיכה ע"כ אסור לסוך אפילו לאחר סיכת היתר אבל שם אינו אלא מדרבנן והקילו דאחר סיכת היתר מותר וגם לפי תי' הגמרא שם דכתיב ומתו בו כי יחללוהו כו' וכיון דאיתחל כו' אבל שם כו' נראה דהיא מן התורה ע"ש והוא באמת תמיה גדולה על ר"ת וראי' ברורה להר"מ דסיכה אסורה מן התורה גבי תרומה ע"ש. והנה במ"ש לעיל דהר"מ אינו מביא דין איסור סיכה לערל. ובאמת אף על פי שאינו מביא בפ' הנ"ל מכל מקום בפי"א מה' הנ"ל מביא דין זה דתינוק קודם ח' מותר לסוכו בשמן דלאו ערל הוא אם כן ממילא מבואר בדבריו ד"ז דערל אסור לסוכו וביש"ש פ' הערל פלפל שם בתחלת הפרק היאך ס"ל להר"מ בתינוק קודם ח' וכ' דהר"מ לא הביא זה בספרו. ובאמת מבואר הוא בפי"א מפור' ובמ"ל פי"ז מהמ"א הכ"ז הקשה להסוברים סיכה דרבנן והרשב"א ס"ל ספינן לקטן איסור בידים אם כן מאי אבעי' בש"ס אי קטן קודם שמונה מותר לסוכו הא אפילו לאחר ח' דהוי ערל מותר לסוכו כיון דהוי איסור דרבנן וכן שם בפ' בנות כותיים דהטבילוה קודם לאמה ושם מיירי בתרומה דרבנן ע"ש ומותר ליתן לקטן אפילו בטומאה דספינן לי' בידים ואפילו אי נימא דקטן אביו מצווה שלא להניחו משום חינוך חדא דקטנים כאלו לאו בני חינוך נינהו ובפרט בנדה דמיירי בבת וע' תוס' נזיר דא"ח בחינוך בתו. ע"ש במ"ל ובאחרונים האריכו בזה. ונ"פ כמו כהן שסך מותר בן בתו להתעגל כיון דנתחלל וכ"פ הר"מ בה' תרומות פי"א ה"ח וכמו שהותר לזר כ"כ כיון שנתחלל מותר לטמא ולערל דהם חולין גמורים אחר שנתחלל. ואם כהן טהור אכל תרומה והקיאו שלא בפניו דבכל האיסורים לא פקע האיסור בהקאתו כמבואר בחולין ור"ם פי"ד מהמ"א מכל מקום כאן בתרומה כיון דאכל הראשון נתחללה התרומה ומותרת אח"כ לזר ולטמא וד"ז מבואר ביומא פ"א דר"י אמר זר שבלע שזופין של תרומה והקיאן ובא אחר ואכלן ראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון והקשו שם בת"י הא מבואר בחולין פגה"נ דאפילו הקיאן במלתא קמייתא קיימי ולמה לא יתחייב השני קרן וחומש ותי' דגבי תרומה שאני דבאכילת הראשון נתחללה כמבואר בכריתות כהן שסך בן בתו מתעגל ע"ג דנתחלל ה"נ וכתבו עוד שם דאין לחלק בין כהן שסך דנתחלל בהיתר אבל כאן נתחלל באיסור דהראשון הי' זר לא נתחללה להיות כחולין דאין סברא ע"ש בדבריהם. וכ"כ התוס' מנחות ס"ט ד"ה דבלע הקשו למה לא יהיה חייב השני הא לא הוי עיכול ותי' כיון דנתחלל באכילת הראשון. על כל פנים היוצא מדבריהם דלאחר אכילה נתחללה וגם מוכח מדבריהם דסיכה אסורה מן התורה מדהביאו ראי' מדין דכריתות לד"ז דמיירי באכילה דהוא איסור תורה ע"כ סוברי' דגם סיכה אסורה מן התורה כדעת הר"מ ולא כדעת ר"ת. עוד מבואר מדבריהם דאין חילוק בין נתחלל באיסור או בהיתר אם כן מ"ש למעלה דכהן האוכל נתחללה לאו דוקא לפי שיטת התוס' הנ"ל דאפילו אם זר אכל מכל מקום נתחלל. וזה ימים כ' בגליון הר"מ פי"א מה' תרומות במ"ל ה"ח נסתפק בד"ז ומביא ד' הכסף משנה ומדייק דוקא אם נתחלל בהיתר ופלפל בזה ע"ש ולא הביא דהתו"ס מנחות והת"י ביומא שכתבו להדיא דאין חילוק בין נתחלל באיסור או בהיתר בכל גוונא היא מחוללת. אך רש"י כריתות ד"ז ע"א ד"ה כהן שסך כו' כ' אלמא כיון דבטלה בהיתיר' כו' מבואר בדבריו דדוקא אם נתחללה בהיתר אם כן ד"ז שנוי במחלוקת רש"י ותוס' והמ"ל לא הביא מכ"ז. ומהר"מ שפסק שם בפ' הנ"ל ד"ז דזר שבלע שזופין כו' דאין השני משלם אלא דמי עצים אין ראי' דנתחללה באיסור ג"כ מהני די"ל דהר"מ סובר כתי' התוס' בתי' א' דמיירי בפניו דנמאסת ע"ש. ומכל מקום הת"י בעצמם לא נדו מתי' דנתחללה רק מטעם אחר ע"ש אם כן לענין ד"ז נמי כיון דנתחללה הן בהיתר או באיסור לכל מר כדאית לי' אינו חייב השני גם כן משום טומאה וערלה כ"נ פשוט. ולכאורה דהתו"ס מנחות צ"ע דמייתי ראי' דלענין איסור הוי עיכול מבלע שזופין כו' וחילקו מחמת דנתחללה ולא הביאו מש"ס מפורש סוף גה"נ דמבואר שם בהדיא דהקיאו לא הוי עיכול ואין כאן מקומו. והנה טמא האוכל דחייב מלקות דינו ככל איסורים שבתורה דא"ח אלא על כזית וגם פטור אם הוא שלא כדרך הנאתו ככל איסורים שבתורה אך בכל האיסורים מבואר בר"מ פי"ד דאם אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל אותו ח"ז עצמו חייב דאיכא הנאת גרונו וכאן תלוי בשיטות שכתבנו דלהסוברים דנתחללה אף באיסור לא משכחת ד"ז וא"ח בהקיאו וחזר ואכל וז"פ.
והנה לדעת הר"מ שכתבנו דסיכה היא איסור דאוריי' אני מסופק אי לוקין על הסיכה או רק איסור ומלשון הר"מ פ"י גבי שוגג לענין חומש כ' וכן הסך שנא' ולא יחללו כו' ואח"ז בה"ה כ' (במזיד) אכל תרומה במזיד והתרו בו לוקין ואינו משלם ולא כ' אכל או סך והא דלא כ' או שתה דזה ידוע דאין דרכו לכתוב בכ"מ שתי' כי שתיה הוא בכלל אכילה אך גבי שוגג כ' או שתה כיון שרצה לכתוב דין הסך אבל כאן ה"ל לכתוב גם כן הסך נראה מדבריו דעל הסיכה אין לוקין ואפשר כיון דאינו מפורש רק מריבויא דקרא לשיטתו בסה"מ ולדעת הרמב"ן דחולק אם סובר כאן כהר"מ דלאו אסמכתא רק אסור מן התורה אפשר דלוקין וצ"ע. ואני מסתפק בין לענין מזיד בטמא או זר או בזר שסך בשוגג שחייב חומש עיין ר"מ שם אם יש שיעור לסיכה כמו אכילה ושתיה דהיינו כזית או אפילו כ"ש. ולענין זר שסך בשוגג ודאי נ"מ גדולה דהיא הלכה ברורה דעל פחות מכזית אינו חייב חומש עיין ר"מ שם פ"י ואם סיכה צריך ג"כ להיות כזית א"ח על פחות מכזית חומש ואי א"צ שיעור חייב חומש על כ"ש אך במזיד לענין זר או בטומאה ג"כ יש נ"מ כמ"ש כ"פ בח"ז לענין שבועה דאינו חל על שיעור שלם ועל ח"ש חל ע' יו"ד סי' רל"ח. והנה מסידור לשון הר"מ פ"י ה"ב שכ' א' האוכל וא' השותה וא' הסך משלם חומש כו' וא"ח חומש אלא עד שיאכל כזית שנא' כו' וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית עכ"ל ולא כ' ג"כ דסיכה דינו הכי נראה דאפשר סיכה א"צ כזית. וגם נרא' להביא ראיה מכריתות דף ו' ע"ב לענין סך משמן המשחה אמרינן שם מה סיכה בכל שהוא ע"ש אף דהר"מ פסק בפ"א מהלכות כה"מ דסיכת שמן המשחה בכזית היינו דמבואר שם דמקיש לנתינה מה נתינה בכזית ע"ש בסוגיא אבל סיכה לכולי עלמא משמע בכ"ש. אבל באמת נ"ל כיון דמבואר שם בנדה דולא יחללו לרבות הסך כשותה וכן מקרא ותבא כמים כו' וכשמן כו' נראה דהתורה ריבתה כאן דסך הוי כשותה אם כן לא עדיף משתיה דבעינן כזית וכ"ה בל' הר"מ פי"א ה"א התרומה ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה שהוא כשתיה שנא' כו' ע"כ נראה ברור דלא עדיף משתיה והא דלא נקט בפי' סך שסמך עצמו על ד"ז דעיקר משום דהוי כשתיה. וג"כ אין ראי' מהאי דכריתות דודאי לשון סיכה הוא בכ"ש ושם כתוב בתורה על בשר כו' לא ייסך וא"כ משמעותו כ"ש אבל כאן לא כתיב בתורה רק מרבינן מקרא דסיכה הוא אסור אם כן לא עדיף משתיה ע"כ נ"ל ברור בעזה"י דבעינן כזית ובפרט שכ' בח"ז כ"פ שכ"ה שאינו מפורש שיעורין בדברי חכמינו זכרונם לברכה הוא סתמא בכזית ככל שיעורי תורה. אך זה נראה דכאן ל"ש צירוף בכא"פ המבואר בר"מ לענין אכילה ושתיה דתרומה לענין חומש דאם יותר מכא"פ אינו מצטרף מכל מקום כאן נ"ל לענין סיכה דאף יותר מצטרף כמו מעילה דמצטרפת לזמן מרובה דכא"פ ל"ש אלא באכילה ושתיה כמ"ש האחרונים לענין בל יראה בפסח דל"ש כא"פ כנ"ל ברור ב"ה:
ב[עריכה]
כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה כו'. כ"ה בר"מ אך אינו מלשונו דהכסף משנה הביא זה בשם הסמ"ג ע"ש בהגהות והנה אם החשבון הזה מדוקדק אין כאן מקומו להאריך:
ג[עריכה]
במי שהי' אוכל תרומה כו'. הדין מבואר בר"מ דאוחז באמה ואוכל את התרומה דש"ז אינו מטמא עד שיצא לחוץ והוא מהש"ס דנדה. עוד מבואר שם בר"מ מהש"ס דח"ש מטבילין אותן ומעריב שמשן ומאכילם בתרומה ובלבד שלא יישן ואם יישן טמא אלא אם כן עשו לו כיס של נחושת יכול לבדוק בכיס והנה אינו מבואר דין קטן מבן ט' ומעלה דטמא מחמת קרי כמבואר בר"מ בה' אה"ט דאם יש בו דעת אם כן א"צ לכ"ז כמבואר בסוכה דקטן היודע לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות ופסק כן הר"מ פט"ז מה' אה"ט ה"י ואם א"י בודאי דינו כשוטה ומבואר בכאן דגם לח"ש אסור להאכילו בידים איסור תורה כמו לקמן וכ"ד התב"ש ואחרונים עתב"ש סי' א' ובפרי מגדים ולפי זה דוקא בתרומ' דאוריי' דינא הכי אבל תרומת פירות לשיטות הראשונים או תרומת ירק או בזה"ז לשיטת הר"מ אף בא"י כמבואר בה' לקמן מותר להאכילו תמיד וא"צ להטבילו כי איסור דרבנן מותר להאכילו בידים אך דעת הר"מ המ"א אינו כן ודעתו דאף איסור דרבנן אסור להאכילם בידים ואין כאן מקומו:
ד[עריכה]
ומ"ש ברוכבי גמלים. מבואר דרוכבי גמלים אסורים לאכול בתרומה עד שיטבלו ויעריב שמשן שהרכיבה על הגמלים מוציא טפת זרע ועי' תוס' נדה די"ד הקשו לשמואל דסובר ש"ז שאין כל גופו מרגיש אינו מטמא אם כן למה הם טמאים והר"מ פסק ג"כ כשמואל בה' אה"ט ותירצו דתלינן דארגשי' ולאו אדעתי':
ה[עריכה]
ומ"ש בתרומת ח"ל כו' כגון קטן כו'. ולא הביא דין כהן גדול שטבל לטומאתו ודעת הר"מ בפ' הנ"ל דמותר לאכול אם טבל אף בלא הע"ש ודעת הראב"ד דצריך הע"ש וער"נ פ' אלו עוברין מסתפק בדבר וכ' דאם טבל לטומאה היוצאת מגופו צריך הע"ש ועיין בכורות דכ"ז ברש"י ובתוס' וביו"ד סי' שכ"ג ואו"ח סי' תנ"ז. וגם בר"מ מבואר והוא מהש"ס דמותר לבטל תרומת ח"ל ברוב ולאכול בימי טומאתו אבל דעת הרי"ף פ' א"ע אינו נראה כן והרמב"ן כת' דוקא להוסיף אבל לבטלו לכתחלה אין לנו ויש בענינים אלו אריכות גדול ופלפלו הראשונים בזה הרבה וזה דוקא בתרומת ח"ל אבל בתרומת א"י אף בדברים שהם מדרבנן כגון ירקות לכ"ע או בזה"ז לשיטת הר"מ אין נוהגים קולות אלו עי' במס' חלה ובראשונים ובתוס' חולין ק"ד:
ו[עריכה]
ומ"ש שכל עם הארץ בחזקת טומאה וע"כ אין נותנים כו'. מבואר בכ"מ ובר"מ בפ"ו מהלכות תרומות ולא קאי זה על תרומת חוץ לארץ דתרומת ח"ל ניתנה לכל כהן כיון שהיא טמאה עיין ר"מ בה' בכורים פ"ה וע' תוס' חולין שם דלע"ה אינה ניתנת כי כל שאינו מחזיק בתורת ה' כו' רק שאינו ע"ה רק אינו חבר לשמור בטהרה ע"ש רק דברי הרהמ"ח קאי לתרומת א"י אפילו תרומה דרבנן בא"י מכל מקום כיון דנאכלת בטהרה אין נותנין אותה לע"ה שאינו נזהר וכ"ה בהדיא בר"מ פרק ו' שם דאפילו תרומה מדבריהם אין ניתן לכהן ע"ה ומבואר בר"מ שם דתרומה טמאה ניתן לע"ה ובכ"מ הקשה למה ניתנה לעם הארץ הא איכא למיחש שמא יאכלנו. ואני כתבתי על הגליון שם שד' הכסף משנה תמוהים לענ"ד דלא שמעתי מעולם שכהן ע"ה יהי' חשוד לאכול תרומה טמאה רק הוא אינו בקי בטהרה ואומר שלי טהור ושלך טמא וכמבואר בכ"מ ויאכל תרומה בטומאה ולפי דעתו הוא טהור או התרומה טהורה ובאמת אינו כן כי אצלינו הוא מוחזק לטמא אבל אם נותנים לו ואומרים לו שהוא תרומה טמאה בודאי אינו חשוד לאכול תרומה טמאה כמו שאינו חשוד על כל האיסורין רק על הטהרות הוא חשוד מפני מיעוט ידיעתו ע"כ אין נותנים לו תרומה טהורה דאינו שומרה דאינו בקי בזה אבל אינו חשוד לעבור על איסור ברור כן נראה לפי עניות דעתי פשוט. עיין בגיטין דף ס"א ע"ב:
ז[עריכה]
ונוהגת בכהנים בזכרים כו'. ובזמן שהיא בישובה כו' כדעת הר"מ כו' היינו בבית ראשון או בבית השלישי תוב"ב אבל בבית שני אף שהיתה ארץ ישראל בישובה מכל מקום לא הי' נוהג דין תו"מ מן התורה לדעת הר"מ והוא מפורש בר"מ פ"א מהלכות תרומות הלכה כ"ו כיון שהי' רק ביאת מקצתם ע"ש מכל מקום בבית שני הי' משכחת לה לעבור על הלאו הזה כגון שאכל ביכורים בטומאת הגוף וביכורים הי' נוהג מן התורה בב"ש עיין ר"מ ובמשניות בכ"מ ותבין. ומ"ש הרהמ"ח ועובר ע"ז חייב מב"ש ואם התרו בו לוקין עיין ר"מ כאן ובהלכות סנהדרין פי"ט ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |