מנחת חינוך/רעה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא יעבוד כהן בע"מ כו'. חמשים מומין הללו שפוסלין בין באדם בין בבהמה ותשעים המיוחדים באדם חשבם הר"מ אחת לאחת פ"ז ופ"ח מהלכו' ב"מ. והנה להאריך בכל פרט צריך אריכות לא יכילו כ"ד. אך אכתוב קצת כדרכי. והנה הר"מ פ"ז כ' בין המומין ששוין באדם ובבהמה ניקב סחוס אזנו בכרשינה נראה דבפחות מכרשינה אינו פוסל כלל ובפ"ח שם שחשב מומין המיוחדין באדם לא חשב ניקב פחות מכרשינה נראה דעתו דפחות מכרשינה אינו מום כלל ואינו פוסל. והנה בבכורות ל"ז ע"ב מקשה הש"ס מהברייתא מרצע כו' דר"י בר"י סובר אפילו במחט ובכ"ד ורבי פליג דוקא במתכות כו' היאך עבד כהן נרצע כו'. והנה הם סוברים דרציעת העבד היא כ"ש אם כן למה לא ירצע עבד כהן הא לא נעשה בע"מ בכ"ש. ומתרץ הש"ס כאן לשחוט וכאן לפסול דהמשנה איירי לשחוט במדינה צריך כרשינה אבל לפסול מע"ג מזבח סגי בכ"ש וא"כ אדם נעשה בע"מ בכ"ש אם כן אין עבד כהן נרצע. והקשו התוס' כיון דכ"ש הוי מום דאורייתא לפסול האדם אם כן אמאי אינו נשחט במדינה ותי' התוס' ג' תירוצים א' הא דאין נשחט במדינה הוא רק דרבנן ועוד דאדם נפסל בכ"ש כיון דלא הוי שוה בזרעו של אהרן א"נ דהוי מום עובר ע"כ אינו נשחט ועבד אינו נרצע דבעינן שלא יפסול אפילו שעה א' אם כן לפי תי' הראשון אפילו בכ"ש הוא מום גמור באדם ובבהמה מן התורה אם כן לוקין כהן העובד ועבודתו מחוללת כמבואר לקמן בעזה"י. ולתי' השני הוא רק מום המיוחד באדם אם הוא פחות מכרשינה ועובר רק בעשה ואין עבודתו מחוללת אבל מכל מקום פסול לעבוד מן התורה ולהר"מ לשיטתו בלאו רק דאין לוקין ולתי' הג' הוי מום עובר אם כן לוקין ג"כ ועבודתו מחוללת. והנה הר"מ סתם כאן דבעי כרשינה ובפ"ח לא כתב דבאדם פסול פחות מכרשינה נראה דס"ל דבפחות מכרשינה הוי כשר גמור ולכאורה סותר לדברי הגמר' אך דעתו כדעת הרמב"ן דקושית הש"ס היא רק אליבא דר"י בר"י דכאן ס"ל דבעי שיעור ושם ס"ל אפילו במחט ומכל מקום אין עבד (ה)כהן נרצע ע"כ צריך הש"ס לתרץ ולחלק אבל שם בקדושין איכא מ"ד דדריש מרצע מרצע הגדול ולדידיה לא קשיא דצריך שיהי' גדול כשיעור כרשינה ע"כ אין עבד כהן נרצע והלכה כהאי תנא וכסתם משנה:
והנה הר"מ פ"ג מה' עבדים כתב דנוקב את אזנו ולא כתב כשיעור כרשינה ואח"כ כתב דאין עבד כהן נרצע דנפסל מן הכהונה נראה מדבריו בכ"ש נפסל או מפני שאינו שוה בזרעו של אהרן וסותר לדבריו כאן דנראה דמכשיר לגמרי בפחות מכרשינה עכצ"ל דשיעור רציעה דעתו גם כן כדעת הרמב"ן דבעי כרשינה וסמך שם אמ"ש כאן דבעי כרשינה ע"כ כתב דאין עבד כהן נרצע דבעי שיעור כרשינה ובכ"ז התעורר מ"ל פ"ג מה' עבדים. עוד חשב שם הר"מ נפגם ונסדק סחוס אזנו בכ"ש כדי חגירת צפורן. והנה בש"ס שם מבואר דבין בידי אדם ובין בי"ש הוי מום ורש"י פירש דבי"ש אפילו נולד עמו. וראיתי במהרי"ט אלגאזי שמביא ברייתא דת"כ דמרבינן אפילו מום שנולד עמו וע"ש שהניח בצ"ע למה לא הביא הר"מ ז"ל דאפילו אם נולד עמו הוי מום ע"ש. ובאמת הר"מ פרק ו' מביא דין זה אפילו מתחלת ברייתו ע"ש. ועיין בלשון המשנה כמלוא כרשינה ובגמ' אבעיא שם אי כרשינה הנכנסת ויוצאת אם כן הנקב יותר מכרשינה דאמתא באמתא היכי יתיב או בכרשינה העומדת אם כן הנקב ככרשינה ופשיט בש"ס ממלא מקדח ואוקמי' שם דמקדח וחסומו היינו בנכנסת ויוצאת. ועיין בסוף הגמרא אף לר"פ מכל מקום לרבנן שם החילוק בין לב"ש ובין לב"ה מקדח וחסומו דבעי נכנסת ויוצאת ורש"י פי' שם בתחלת הסוגי' דמסיפא דמקדח וחסומו פשטינן דבעי נכנסת ויוצאת אם כן ה"ה גבי כרשינה. וכוונת רש"י פשוטה אף דב"ה ס"ל כסלע והוא מצומצם מכל מקום כאן הלשון מלא כרשינה ושם ג"כ הלשון מלא מקדח משמע מלת מלוא דבעינן נכנס ויוצא. והנה לענין טריפת גולגולת דבעינן כסלע ובטריפות הקנה דבעינן כאיסר כתבו סתם השיעור דהיינו כסלע מצומצם רק אם נפחתה כדלת יש שיטות דבעינן נכנס ויוצא ע"ש. ובאמת הלכה כב"ה וגם שם לא נזכר מלוא אבל כאן כיון דהוא אבעיא בש"ס ונפשט דבעינן נכנס ויוצא ע"ש ובאמת צריך שיעור יותר מכרשינה וצ"ע לפ"ז על הר"מ שהשמיט תיבת מלוא וכ' ניקב ככרשינה דנראה מדבריו כמו סלע וכמו איסר שם דהיינו בכרשינה עומדת ובאמת בש"ס מבואר דבעינן נכנס ויוצא אם כן כרשינה עומדת אינה פוסלת כלל לעבודה ולא לשחוט בכור וקדשים על מום זה ולהר"מ מבואר דשוחטין אף קדשים ובכור בחוץ על מום זה וצ"ע ולא ראיתי כעת מי שעמד בזה וצריך עיון גדול. וגם מבואר בר"מ דאם הנקב ארוך אם מצטרף לכרשינה ה"ז מום ונראה דיצא לו מדיני טרפות דמבואר בחולין ובר"מ הל' שחיטה דארוך מצטרף. והנה אני מסופק האיך הדין כאן אם אין בנקב א' כשיעור רק בהרבה נקבים ואין בין נקב לנקב כמלוא נקב אם מצטרף כמו בגולגולת וקנה עיו"ד ובר"מ. וגם להסוברים דאם אין בין נקב לנקב כמלוא נקב אף השלם שביניהם מצטרף אי כאן ג"כ דינא הכי או אפשר שם כיון דמידי דמטרפא בי' אם כן הבשר חלוש בטבעו וסופו לנקוב גם השלם או דחזינן כאילו ניקב כבר אבל כאן דהבשר בריא אם כן אפשר דאינו מצטרף השלם שביניהם וכסברא זו כ' האחרונים כ"פ וגם אם יש בין נקב לנקב כמלא נקב צ"ע כאן אם מצטרפין הנקבים כמו שם גבי טרפות דהא דמצרפין השלם שביניהם הוא רק דרבנן ע' תב"ש ופמ"ג סי' ל'. עוד כתב שם מי שיבשו אזניו כו' ופשוט דשיעור היבשות כשיעור כרשינה כמבואר במשנה והר"מ קיצר בדבר וז"פ.
עוד כ' שם טומטום ואנדרוגינוס והנה חשב אותם בין המומין הפוסלין באדם ובבהמה ועיין בסוגיא דמ"א ודמ"ב נראה שם דטומטום לכ"ע לא הוי מום ואנדרוגינוס הוא פלוגתא והר"מ בהלכות בכורות פ"ג כתב דבכור אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל דסובר כרבנן בתראי שם בסוגי' וטומטום הוי ס' בכור ויאכל במומו נראה דס"ל דטומטום אינו מום כלל רק ספק זכר ס' נקבה. והנה בענין טומטום ואנדרוגינוס עיין באריכו' בלחם משנה פ"ג מה' איסורי מזבח עמד בזה ובה' בכורות ובהלכות אישות פ"ד הי"א האריך להקשות על כמה פסקי רבינו הר"מ בעניני טומטום ואנדרוגינוס מסוגיא זו ובה' א"מ כתב בפירוש דטומטום ואנדרוגינוס אין לך מום גדול מזה נ"ל דס"ל להר"מ דהוי מומין ע' באריכות בלחם משנה וד"ז לברר פסקי טומטום ואנדרוגינוס צריך קונטרס מיוחד על כל פנים דעת הר"מ כאן דהם בע"מ מכל מקום נראה אף דהוי בע"מ לדעת הר"מ מכל מקום כיון שדעתו בכ"מ דספיקות נמי הוי אם כן נהי דעבודתם מחוללת ממ"נ אם זכר הוא הרי הוא בע"מ ומחולל עבודתו ואם נקבה היא הרי היא זרה ומחללת עבודה עיין ר"מ פ"ט מהל' הנ"ל דבנות אהרן מחללות עבודה כזר מכל מקום אם התרו בו משום בע"מ לא לקי דאפשר הם נקבות והם זרים וזר נראה דאין לוקין משום בע"מ כמבואר בר"מ שם פ"ט דזר מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים וטמא כו' שעבד במקדש אינו חייב אלא משום זרות וכ' הכסף משנה דכ"ה בתוספתא דזבחים וכ' הטעם משום דלא הוזהרו כל אלו אלא במי שראוי לעבודה אבל הזר הואיל ואינו ראוי לעבודה אינו עובר בשום א' מאלה וא"כ בע"מ ג"כ לא הוזהר אלא כהן דראוי לעבודה אבל זר אינו מוזהר על מום אם כן אין לוקין אם התרו בו בטומטום ואנדרוגינוס משום מום אך התרו בהם משום זרות ומשום מום לוקין ממ"נ אך ה"ס הוא כיון דא"י מאיזה לאו חייב. (וצ"ע בד"ז אי הוי ה"ס ועתו"ס זבחי' ד"ע בסוגיא דפגול ונותר כתבו דממ"נ כזה לא הוי ה"ס). אך בטומטום שביציו מבחוץ מבואר ביבמות דהוא ודאי זכר אם כן לוקין אותו משום בע"מ לשיטת הר"מ. ודע עוד דטומטום מחלל עבודה אף כשביציו מבחוץ וגם אם נימא דלא הוי מום מכל מקום מחלל עבודה כי הוא ערל כמבואר ביבמות דע"ב ובר"מ ה' תרומות והר"מ סובר בפ"ו מה' הנ"ל דערל שעבד לוקין ג"כ אם כן לשיטת הר"מ דטומטום הוא בע"מ הוי דינא הכי אם ביציו מבחוץ הוי ודאי זכר מכל מקום לוקין שנים משום בע"מ ומשום ערל ושני האיסורין באין כא' כי הוא נולד כך אם כן כשהגיע לי"ג שנים הם חלים בב"א. אך אם אין ביציו מבחוץ אין לוקין כלל לא משום ערל ולא משום בע"מ דלמא נקבה הוא ול"ש ערלה וגם בע"מ אבל עבודתו מחוללת בודאי משום ממ"נ כמ"ש והר"מ כת' בפ"ו שם דמומין הפוסלין באדם ובבהמה לוקין מכל מקום נ"ל דטומטום ואנדרוגינוס אינו בכלל הלוקין כיון דהם ספק כמ"ש והר"ש לא חש להוציא מן הכלל כי מובן מאליו כנ"ל בעזה"י. ונ"ל דאע"פ שכתבתי דאין לוקין זר בע"מ משום לאו דבע"מ מכל מקום נ"ל לשיטת הר"מ בפ' הנ"ל דחלל עבודתו כשרה. והנה אף דנחשב זר ובודאי חייב מב"ש ומלקות מכל מקום עבודתו כשרה מקרא ברך ה' חילו אם כן חלל בע"מ שעבד לוקין אותו ג"כ משום בע"מ כיון דעבודת חלל כשרה מוזהר עליה משום בע"מ ומשום שאר דברים שחשבם הר"מ כגון טומאה כו' וכבר כ' זה בחיבורי זה ואם בע"מ שימש בטומאה עיין ר"מ פ"ט דחייב משום טומאה ג"כ. וכן בשאר דברים הפוסלים אם הם בדרך שאיסור חל על איסור בכולל או במוסיף או בב"א ע"ש. ואם שימש שתוי יין פטור ע"ש במ"ל דמביא לימוד מת"כ דפטור ע"ש. ודע הא דכתב כאן הרהמ"ח והר"מ פ"ו דבע"מ חייב מלקות על העבודה זה אינו רק בד' עבודות שהזר חייב עליהם מיתה כגון עבודה תמה ועבודת נתינה אבל באותן עבודות שהזר אינו חייב עליהם מיתה כגון שאינה עבודה תמה או עבודות סילוק ג"כ אין בע"מ חייב עליה מלקות רק עבודתו פסולה. וזה מבואר בר"מ פ"ט מה' הנ"ל דין י' ומכל מקום הוא באזהרה ועבודתו פסולה רק דאין לוקין עיין במ"ל שם.
עוד חשב הר"מ פ"ח בין המומין מיוחדין באדם שומא שיש בה שער אפילו כ"ש ושאין בה שער כאיסר ודוקא אם עומדת בפנים אבל בשאר מקומות בגוף אין פוסלת אבל דעת הטור בסימן ל"ט באה"ע דשומא פוסלת בכ"מ בגוף וע"ש בר"מ פ"ז מה' אישות בכ"מ שתמה על הר"מ כאן וכן באה"ע סי' הנ"ל ומובא במ"ל כאן דמס"פ המדיר שם מבואר להדיא דשומא גדולה או שיש בה שער פוסלת בכהנים בכ"מ בגוף ע"ש. עוד חשב הר"מ והרהמ"ח בין המומין המיוחדים לאדם חרש ושוטה והוא מבואר במשנה שם דמ"ה ע"ב ופשוט דחרש שדיברו בו היינו שאינו שומע ואינו מדבר כמבואר בכ"מ בש"ס ור"מ פ"ב מהלכו' אישות אם כן חו"ש שעבדו אין פוסלים את העבודה כמ"ש דמומין המיוחדין באדם אין פוסלים את העבודה וד"ז צ"ע דחו"ש דאינם בני מצות ולא בני כוונה והוי כמתעסקין כמבואר בחולין גבי שחיטת קדשים די"ב כל הסוגיא יהיו כשרים לעבודה ולא חילק בין ד' עבודות דפוסל בהם שלא לשמה ובין שאר עבודות ד"ז צ"ע אצלי ויבואר במק"א אי"ה. והנה אבעיא בש"ס אי הנהו כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן והיאך הם שלוחי דידן אם הם כשרים הלא לאו בני שליחות הם וכה"ג מקשה בס' פמ"א ויש לדחות אך ד"ז צ"ע אצלי אם עבודתם כשרה ואיזה עבודות כשרים ואיזו פסולים ויש לי הרהורי דברים בזה. עוד חשב הר"מ בעלי נגעים טהורים כגון הבוהק כו' ופשוט דגם נגעים טמאים ה"ל מום אלא אשמועינן אפילו נגעים טהורים וכ"נ מפירש"י במשנה שם שכת' דנגעי' טמאים לא אצטריך למתני דבלאו הכי הוי טמא וענוש כרת על הכניסה נראה מדבריו דהוי מום. ומכל מקום ד' רש"י צ"ע דנהי דיש בו כרת מכל מקום ה"ל למתני דנ"מ אם התרו בו משום מום גם כן לוקין ב' מלקיות ועוד יכול למנקט נגעים טמאים קודם שטימא אותו הכהן דאז הוא טהור דתלי' באמירת הכהן כמ"ש לעיל והוי מום מכל מקום מוכח מד' רש"י דנגעים טמאים נמי הוי מום ואפשר הוא כ"ש. ואני מסתפק אם נגעים הוי מום אפילו בכ"ש או על כל פנים צריך כגריס כדין נגע ופחות מכאן לא נקרא נגע כלל ולכאורה היא ראי' מרש"י דבעי כגריס דאי לא הו"ל למנקט נגעים טמאים פחות מכגריס דאינו טמא מחמת הנגע אלא בלאו הכי דבריו צ"ע כמ"ש:
ב[עריכה]
ואם הוא מן המומין המיוחדים באדם אף על פי שהוא לוקה לא חלל עבודתו. כ"כ הר"מ ג"כ ובמ"ל תמה ע"ז דבש"ס דמ"ג מבואר דא"ע אלא בעשה דאינו שוה בזרעו של אהרן ובתי"ט יישב זה ונראה לפי פירש"י דהוי עשה דהכא אמרה תורה אם הוא שוה בזרעו של אהרן יעבוד ואם אינו שוה אל יעבוד. נ"פ דאם יש בו מום גמור עובר על לאו דמום וגם על עשה דמום גמור בודאי אינו שוה בזרעו של אהרן ונ"מ כתבתי לעיל בחיבורי ולדעת הר"מ אפשר דילקה שנים כיון דאינו שוה כו' ג"כ הוא לאו אלא דנראה מדבריו דאין לוקין אלא א' דהוי שנים משם א' ואין כאן מקומו. ובחרש שוטה נראה לי ברור דלענין שחיטת קדשים ודאי דינו כמו קטן ולענין מחשבה שלו לפסול הקרבן כגון מחשבת פיגול דינו כקטן עיין ר"מ פ"א מהלכות פהמ"ק ה' ה"ו בכ"מ ולחם משנה ובמ"ל פי"ד ה"ב. ונלע"ד דבע"מ כשר לשריפת פרה ושאר עבודותיה שלא ראיתי בשום מקום שבע"מ יהיה פסול עיין ר"מ פ"ד מהלכות פרה כת' אם נעשית שלא בכהן או מחוסר בגדים פסול ולא חשב בע"מ והוא מבואר במסכת פרה נראה דבע"מ כשר כיון דלענין הרבה ענינים לאו עבודה היא עיין ר"מ ובמס' הנ"ל ובכ"מ בש"ס אם כן מאי דתנן תנן ומאי דלא תנן לא תנן ומנ"ל לאפסולי ובזבחים י"ז ע"ב הובא שם ברייתא וכן ביבמות דע"ד שרפה אונן ומחו"כ כשרה ויוסף הבבלי פוסל מח"כ והר"מ פ"ד מה' פרה פסק כת"ק וערש"י שפירש דכשר דקדשי ב"ה הוא ולא כתיבי הנך קראי אלא בקדשי מזבח אם כן ה"נ ועיין כסף משנה פ"ו מהנ"ל מביא בריית' דת"כ להקריב לחם אלקיו כו' אין לי אלא תמידין מניין לרבות כו' ועיין בת"כ דגם על יציקות ובלילות צריך קרא ומרבינן שם אבל פרה לא נזכר שם אם כן דוקא בק"מ אבל בקדשי ב"ה כגון פרה מנ"ל למפסל ואפילו לפי' התוס' שם דילפינן אונן מק"ו מטב"י מה טב"י שפוסל בתרומ' מותר בפרה אונן שמותר בתרומה א"ד שמותר בפרה אם כן בע"מ בודאי יכול למילף מק"ו מט"י דבע"מ אוכל אף בקדשים ע"ש בתוס' ד"ה וע' יומא דמ"א דמחו"ב יליף מכהן בכיהונו נראה דאלא"ה הי' כשר וע' יבמות מ"ג ומ"ד דגם ערל כשר דיליף מטב"י ע"ש באריכות ובחולין י"א ובכ"מ לא מוכח דבע"מ יהי' פסול לעבודת הפרה. אך לדעתי צ"ע ובד' הר"מ אין הכרע. ולכאור' אפשר דבע"מ לא הוי ק"ו מט"י כי בע"מ עשה נקרבים כמקריבים ע"ש בסוגיא אך לפ"ז ל"ק קו' התוס' דבע"מ יוכיח בסה"ד שאני בע"מ שעשה הכתוב נקרבים כמקריבים הכלל ד"ז צ"ע הרבה בש"ס ועיין בע"ז דכ"ג ע"ב בסוגי' שם ובתוס'.
והנה הר"מ כלל בפ"ו במצוה זו ג"כ הערל וכהן שעבד ע"ז כי לא בא בתורה לאו מיוחד ע"ז רק מקרא דיחזקאל ועיין כסף משנה בשם רש"י אף דערלים מחללים עבודה מכל מקום אין לוקין ודעת הר"מ דלוקין כי היא גמרא ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא וע' פרש"י בכ"מ דאף דמתו אחיו מחמת מילה מכל מקום יש לו דין ערל לכ"ד אבל בתוס' זבחים דכ"ב ע"ב מביאים בשם ר"ת דוקא ברשע לערלות אבל במתו אחיו מחמת מילה אינו בכלל ערל ועתו"ס יבמות דעתם כדעת רש"י. וגם הר"מ נראה כן דעתו ועתו"ס חגיגה ד"ד ע"ב ד"ה דמרבי וביבמות בסוגי' הנ"ל ובתוס' דערל שהזה מי חטאת כשר וע"ש דה"ה שרפה ערל ושאר עבודות הפרה כשרה בערל והר"מ פי"א מה' פרה מביא דין זה שערל כשר להזיה ובפ"ג מביא דין זה דשרפה אונן ומחו"כ כשר ודין דערל דכשר אינו מביא ע"ש בסוגי' הנ"ל וכעת לא צלול' דעתאי והענינים עמוקים. ובכלל לאו זה דערל נכלל ג"כ ערל לב היינו כהן שעבד ע"ז ומשמש במקדש לוקין ומחלל עבודה עיין ר"מ פ"ו ואפילו עשה תשובה ואפילו הי' שוגג בע"ז אך אם עשה תשובה יש דינים חלוקים עיין ר"מ פ"ט מהב"מ אם עשה שירות לעכו"ם כגון זריקה או השתחוה לעכו"ם או קבל עליו באלוה אפילו הי' שוגג ועתה חזר בתשובה מכל מקום עבודתו מחוללת אבל השוחט לע"ז והי' שוגג כיון דשחיטה לאו שירות היא לכתחלה אסור לעבוד ואם עבד אין עבודתו מחוללת ועבודתו כשרה ע"ש בר"מ ובכ"מ והדינים נובעים מהש"ס דמנחות ק"ט. והנה ערל בשר כמו שאינו עובד כך אינו חולק לאכול בקדשים כי הוא אסור באכילה וא"ר לעבודה עיין ר"מ פ"י מהמעה"ק אך ערלי לב אם עשאו תשובה אף על פי שא"ר לעבודה כמ"ש מכל מקום דינו כדין בעל מום דחולק עם בית האב בקדשים והיא משנה מפורשת סוף מנחות. ותמהני על הר"מ שהשמיט ד"ז ולא כת' כאן פ"ו ופ"ט מהב"מ וגם בפ"י מהמעה"ק כלל' כייל בהי"ז ובה"כ כל שא"ר לעבוד אינו אוכל חוץ מבע"מ שנתפרש בתורה ולא הביא גם זה אף על פי שא"ר לעבודה אוכל וחולק ודינו לגמרי כדין בע"מ כמבואר במשנה באין חולק. עוד צל"ע היאך כללא כייל אם א"ר לעבוד א"ר לאכילה חוץ מבע"מ ובלחם משנה הקשה דגם קטן אינו עובד ואוכל. ובאמת יש הרבה שעבודתם מחוללת ואוכל שחשבם הר"מ בפ"ט הפסולים לעבודה א' עע"ז היא משנה מפורשת דאוכל וחולק. עוד חשב השכור מחלל עבודה ובודאי אוכל ולא מצאתי בשום מקום דשכור יהי' אסור לאכול בק"ק. עוד חשב מחוסר בגדים ויתר בגדים ובודאי הם אוכלים בקדשים ולא ראיתי בשום מקום שיהיו הכהנים צריכין ללבוש בגדי כהונה בשעת אכילה. עוד חשב שם שלא רחץ ידים ורגלים דמחלל עבודה ובודאי קדשים אוכל. וכן חשב יושב דמחלל עבודה ולאכילת קדשים בודאי כשר יושב והוא ש"ס מפורש זבחים ט"ז מה יושב שאוכל כו' אף שהתוס' פי' דהיינו במורם מקדשים קלים טעם אחר יש בדבר דאי בק"ק דנאכלים בעזרה אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד וכ"כ התוס' בהדי' ביומא דכ"ה ד"ה אין ישיבה ע"ש דעתם לאכול קדשים מותר מיושב אף בעזרה. עוד חשב שם אם יש דבר החוצץ ובודאי לענין אכילה אינו דין זה וזה יכול ליישב דמיירי מהאיש שא"ר לעבודה אבל זה ראוי הוא אבל דברים הנ"ל לכאורה צ"ע והרבה מהנ"ל אוכלים וחולקים כגון מחו"ב דבשעת עבודה כל הכהנים שאינם עובדים היינו הב"א אינם מלובשין בגדי כהונה וכן אינם רחוצים ידים ורגלים דיכולים להיות אפילו חוץ לעזר' ולפמ"ש אם הי' שתוי בשעת עבודה אינו חולק לערב וכן אם לא הי' רחוץ יו"ר בשעת עבודה אינו חולק ולומר כיון דבידו לרחוץ צ"ע וכת' זה בנחיצה. ובדינים הנ"ל אם הרשיע לעכו"ם או בשחיטה עיין ח"צ סי' י"ג ופשוט דכל המחללין עבודה לוקין ג"כ משום שלבוש כלאים אפילו לדעת ראב"ד בהלכות כלי המקדש והדברים עתיקין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |