מנחת חינוך/קמז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא נאכל כו'. עיין ר"מ פ"ז מהמ"א ובטוש"ע יו"ד סי' ס"ד ואין דרכי להאריך בד' הנהוגים בזמנינו כי מבואר באורך בראשונים ואחרוני' ואכתוב בקיצור נמרץ. חלב של ג' מיני בהמות ואין בבהמות טהורים יתר מג' מינים אלו אסרה תוה"ק החלב וחייבים כרת ומלקות וקרבן. בשוגג חטאת קבוע וא"ת בלא הודע והוא מח"כ הנחשבים בכריתות ומהלוקין שנחשבין במכות ובר"מ פי"ט מסנהדרין ובין שאכל מחלב שחוטה או מנבלות וטרפות שלהם ח"כ אבל בהמה טמאה או חי' בין טמאה או טהורה אין חייבין מחמת לאו הזה דחלב רק חלבו כבשרו הן לאיסור כגון בטמאה חלבו כבשרו לענין לאו דטמאה ובחי' טהורה החלב נאכל כבשרו. ועי' בחולין ע"ה אם הבהמה הפילה נפל ר"י סובר דחלבו כחלב בהמה דאוירא גרם וה"ל חלב שור ור"ל סובר חלבו כחלב חי' דחדשים גרמו. א"ד כ"ה שלא כלו חדשיו לאו כלום היא כ"פ כו' והנה לל"ק ר"י ור"ל ה' כר"י וחייבים על חלב נפל אך לא"ד כ"ע ס"ל דפטור. והנה ד"ז דהסברא ראשונה בסתם והשני' בא"ד יש הרבה שיטות ועיין בע"ז דף ו' ע"א תוסד"ה בשל תור' מביאין שיטת הריב"א דהלכה כל"ק דכל א"ד ה"ל כטפל לל"ק ורש"י פוסק בדאורייתא הלך אחר המחמיר ור"ת פוסק ג"כ בד"ת הלך אחר המחמיר רק בד"ס חולק על רש"י על כל פנים תרווייהו סבירא להו דהוא ס' ובר"נ שם מביא דעת הרי"ף דבשל תורה הלך אחר המחמיר ג"כ סברתם שהוא ס' וע"ש שמביא בשם הרי"ץ גיאות דהלכה כל"ב וע"ש ברא"ש ובתורת חסד כלל ט"ז הביא עוד שיטות. והנה לדעת ריב"א דהלכה כל"ק הוא כודאי חלב לכל דיניו אך לרוב השיטות שהוא ס' אם כן אזלינן לחומרא אך בין כך ובין כך הן משום חלב והן משום דהוא כבשרו אסור משום נבלה אם כן לכאורה אין נ"מ להחמיר מספיקא. אך באמת נ"מ דאם הוא חלב מותר לעשות סחורה ואם הוא אינו אסור משום חלב רק משום נבלה אסור לעשות סחורה עיין ר"מ וביו"ד סי' קט"ז ולהרבה שיטות איסור סחורה הוא מן התורה ועט"ז בסי' ס"ד ולדעת הריב"א דהלכה כל"ק אם כן חייב כרת וקרבן ומותר לעשות סחורה. ולדעת הריצ"ג דהלכה כל"ב דודאי. אם כן בודאי אינו חלב ופטור ממלקות ומקרבן ואסור בסחורה ולדעת רוב הראשונים דהוא ס' נהי דאזלינן להחמיר לענין איסור אבל לענוש כרת ומלקות וקרבן אין עונשין מס' כידוע אם כן אין עונשין ומכל מקום אזלינן להחמיר ואסור בסחורה דלמא כל"ב וה"ל רק נבלה ואסור בסחורה.
והנה יש עוד דין דנבילה חמור מחלב דחלב מנבלה אין מטמא משום נבלה לא אדם ולא תרומה וקדשים והנוגע בחלב טהור גמור אף שהוא מנבלה וא"ח על טומאת מקדש עש"ס ור"מ פ"א מהשאה"ט ודוקא במה שחייב משום חלב אינו מטמא טומאת נבלה אבל חלב חי' ובהמה טמאה חלבו כבשרו ומטמא טומאת נבלות לענין טומאת מו"ק וכדומה וא"כ כאן להפוסקים כל"ק דהוי חלב אינו מטמא טומאת מו"ק ואין שורפין התרומה ולהפוסקים כל"ב אם כן בודאי חלב רק כבשרו מטמא החלב נפל כבשרו לענין עונש מו"ק ולענין תרומה וקדשים ולהפוסקים דהוי ס' אם כן מטמא מס' וא"ח על טומאת מו"ק דמס' אין בנו כח לחייבו עונש דלמא הוא חלב ואינו מטמא וגם אין שורפין עליו תו"ק כמבואר בר"מ שם ואי"ה אביא בסמוך וגם א"ח עונש משום חלב דלמא אינו חלב רק מס' הוא מטמא ותולין תו"ק. וכ"ז ברור ופשוט. והר"מ כתב כאן ז"ל וכן נפל מג' בהמות אלו חלבו כבשרו. והאוכל כזית מחלבו לוקה משום אוכל נבלה ע"כ. והנה הייתי יכול לומר דפוסק כל"ב לגמרי וסובר כהריצ"ג דהלכה כא"ד. אך הרב המגיד כתב ז"ל וקי"ל כל"ב שלא לענוש אלא בראי' ברורה כו'. והלחם משנה כ' אף על פי דל"ק לחומרא וה"ל לפסוק כל"ק כמו לקמן מכל מקום לענוש צריך ראי' ברורה וכ"ז שיש ס' פטור. מבואר מדבריהם דסובר כרוב הפוסקים והרי"ף רבו דהוא ספק ע"כ אין עונשין וכ"נ מדבריו לקמן גבי אקשתא עמ"מ ולחם משנה דפוסק כל"ק ולא כא"ד וכאן פוסק כא"ד. עכצ"ל דמספק פוסק לחומרא וכאן לענין עונש לא יתכן לענוש מס' ולענין חומרא לענין איסור הוא כל"ב דהוי כבשרו ואסור בסחורה וגם מטמא. אך על כל פנים כיון דהר"מ סובר דהוי ס' ואין עונשין מס' אם כן לענין טומאת מו"ק או לענין שריפת תו"ק א"ח ואין שורפין דאין אנחנו יכולים לענוש מס' דלמא הוא חלב ואינו מטמא וז"פ. ולפי זה צריך עיון גדול על הר"מ פ"א מה' שאה"ט דמביא שם ד"ז דחלב נבלה אינו מטמא מג' בהמות אלו ואח"ז כ' חלב הכוי שמת חלבו מטמא כבשרו וטומאתו בספק לפיכך אין שורפין תו"ק וא"ח קרבן על טומאת מו"ק ואמאי אינו מביא ג"כ דחלב נפל הוא ס' ומטמא אך א"ח עליו כו' ואין שורפין כו' דמלשונו שמכאן הי' נראה דמטמא ודאי והי' צריך לכתוב שם הדין להקל דכאן אין נ"מ דהוא רק להחמיר ואין עונשין מס' ע"כ כותב הלשון דחלבו כבשרו להחמיר אבל שם הו"ל לכתוב דחלבו כבשרו מכל מקום אינו מטמא ודאי רק מס' ואין שורפין כו' וא"ח על טומאת מו"ק. הכלל מלשון שבכאן יש סברא לטעות דטמא ודאי והו"ל לבאר שם מכ"ש מדין דכוי דמבואר בדבריו דהוא ס' וצריך עיון גדול לענ"ד. וכ"ז בהפילה נפל היא פלוגתא לל"ק דר"י סובר אוירא גרים חלבו כחלב בהמה. אבל הושיט ידו למעי בהמה ותלש מן נפל כגון בן ח' אפילו חי או בן ט' מת דליכא לא חדשים ולא אוירא דלא נולד לכ"ע אין אסור משום חלב ע"ש. ואם תלש חלב מבן ט' חי במעי אמו זהו מבואר בל"ב דר"י סובר דחלבו כחלב בהמה דחדשים גרמו ור"ל סובר חלבו כחלב חי' דחדשים לחוד ל"מ רק חדשים ואוירא גרים וה' כר"י לגבי ר"ל. ופוסק הר"מ דחייב עלי' וזה לא תלוי בב' הלשונות דאף לל"ק עיקר הם החדשים רק דל"ק סובר דאף בלא החדשים אוירא גרים ובזה פליגי אבל גם לל"ק סובר ר"י דחדשים לחוד ג"כ גרמי ע"כ חייב בודאי משום חלב וכ"כ הלחם משנה. ואם שחט בהמה ומצא בה בן ח' או בן ט' מת לכ"ע אין כאן איסור חלב דאפילו אם הי' הבהמה חי' אין כאן איסור. אך אפילו לל"ק דר"י דחלב נפל הוי חלב מכל מקום בנשחטה אמו ניתר הכל בשחיטת' וקרינן כל בבהמה תאכלו עיין בסוגיא. ואם נשחטה ונתנבלה או נטרפה דאין הולד ניתר בשחיטת אמו מכל מקום א"ח משום חלב אפילו לל"ק לר"י דסובר דעל חלב נפל חייב היינו משום אוירא והיינו אויר לידה אבל בנמצא לאח"ש זה ל"ה אויר לידה דלא נולד מחיים אם כן אין כאן חדשים ולא אויר לידה בודאי אינו חלב וז"פ. ואם שחט בהמה ונמצאת כשרה ונמצא בתוכה שליל בן ט' חי דניתר השליל בשחיטת אמו וא"צ שחיטה מכל מקום החלב אסור וחייבים עליו כעל חלב בהמה גמורה כ"ה דעת הר"מ כאן והרב המחבר מביאו. אבל רוב הראשונים חולקים ע"ז וסוברים דגם החלב מותר מכל בבהמה תאכלו וע' תוספות והרב המגיד ורא"ש ור"ן שהאריכו ואין כאן מקומו בח"ז לברר השיטות. ואם נמצאת טרפה דטעון השליל שחיטה וד' סימנים אכשר בי' רחמנא כ"ע מודים דהחלב אסור וחייבים עליו עיין כ"ז בראשונים. ובכו"פ סי' ע"ד כתב דאף לדעת הר"מ דחלב שליל בן ט' הוי חלב היינו דוקא אותו החלב שהי' בשליל בעת שנשחטה אמו כיון דבעודו במעיים הוי חלב דתלש חלב מבן ט' חייבים עליו רק לומר שניתר החלב בשחיטת האם זה לא ס"ל להר"מ וסובר דהחלב לא ניתר בשחיטת האם אבל החלב שנתגדל בשליל לאח"ש האם כיון דאין צריך הולד שחיטה אף לדעת הר"מ לא הוי ליה שור וה"ל כאוכל והחלב מותר דלא ה"ל חלב שור כיון דא"צ שחיטה ומיישב שם ד' הר"מ מקושית הפר"ח. והנה מ"ש שם דהחלב מכבר נתבטל בחלב הגדל אח"כ יש לפלפל הרבה כיון דבא לעולם ע"י תערובות ומכ"ש אם ההיתר בא לאחר האיסור ועיין מש"ל ב"ה במצות גה"נ אך עיקר דבריו דפח"ח וש"י:
והנה בתלש חלב מבן ט' חי דחייב כר"י דוקא בהוציאו לחוץ אבל בלא הוציאו לחוץ ונשאר במעי הבהמה עד שנשחטה החלב הזה ניתר בשחיטת הבהמה אף לדעת הר"מ דחלב אינו ניתר היינו חלב העובר אבל חלב בפ"ע שנתלש ניתר בשחיטת הבהמה אף להר"מ עכ"מ ובטור וב"י מחמת הפסוק כל בבהמה. וע' תוס' פ' בהמה המקשה ופגה"נ ובס"פ דם שחיטה כת' דאף לר"י החלב חל איסורו במעי אמו היינו כשהוא בן ט' מכל מקום לענין שיחול איסור אחר שבא כשנולד חל האיסור האחר דה"ל כמו איסור בב"א ולא ה"ל איסור חלב קדים כיון שהי' עדיין במעי אמו ודוקא אם הוציאו אבל בלא הוציאו לא חל עדיין איסור חלב אלא בשעת הלידה ואינו מונע איסור אחר הבא ג"כ בשעת הלידה מלחול עליו וחל מחמת איסור בב"א עי' בדבריהם. והנה לשיטתם דניתר אף החלב בשחיטת האם בודאי לא איקבע האיסור חלב במעי אמו למנוע לחול עליו איסור אחר דאיבעי שחיט לי' אלא אפילו להר"מ דאינו ניתר בשחיטת האם מכל מקום מודה לד"ז כיון דהי' יכול לתלוש החלב ולהניחו בתוך האם לא נקבע האיסור עדיין ועיקר האיסור בא כשנולד וחל עליו עוד איסור אחר כדי שלא יקשה דר"י אדר"י ע"כ גם להר"מ שייך ס' התוס' כנ"פ. ומבואר בטוש"ע הכוי חלבו אסור וא"ח עליו. ואין מבואר כאן בר"מ אך בפ"א מהמ"א הי"ב וי"ג כו' וכל שיסתפק אם הוא מין חי' או בהמה חלבו אסור ואין לוקין כו' אח"כ כת' כלאים הבאה מבהמה טהורה ומחי' טהורה כו' וא"ר להאריך עפמ"ג כאן דלהר"מ כוי שהוא ס' חי' או בהמה כמבואר כ"פ בדבריו ובפ"ט מבכורים אם כן ה"ל ס' וחלבו אסור וא"ח עליו. וכלאים הבא מן ב' בהמות הוי ודאי חלב וכלאים הבא מן בהמה וחי' עלח"מ פ"א שם. והנה זה מבואר בר"מ בכ"מ לענין מתנות ולענין או"ב ולענין כיסוי הדם ועפ"י העולה מן הסוגיא אם תייש בא על הצבי' וילדה דס' הוא אי חוששין לזה"א הוי החלב ס' ואין לוקין דלמא אין חוששין וה"ל חלב חי' ואם צבי בא על התיישה דלזרע האם ודאי חוששין אם כן ה"ל חלב ודאי אך דלמא חוששין לזה"א ג"כ אם כן כל משהו ה"ל חצי חלב בהמה וחצי חלב חי' אם כן א"ח כרת רק באכל ב' זיתים דאכל זית חלב בודאי ועל זית א' הוא ס' אי חוששין וה"ל רק ח"ז או אין חוששין וה"ל זית שלם והתוס' ביומא וכריתות כתבו הא דמרבינן כוי מכל חלב דברי' בפ"ע הוא היינו דאינו בהמה ולא חי' והענינים ארוכים עיין ר"מ ובטוש"ע וסוגיא דאו"ב. והנה מה דהוי חלב ודאי מותר בסחור' ואם הוא ס' חלב והוא נבלה אסור בסחורה מספק אם נאמר דאיסור סחורה הוא מן התורה וגם לענין טומאת מו"ק ולענין לשרוף תו"ק אם הוי ס' אין שורפין וא"ח ע' כ"מ פ"א מה' שאה"ט ופמ"ג יו"ד סי' פ' וע' שעה"מ ה' טומאת מת בקונטרס הספיקות מביא ד' הפר"ח ראי' להר"מ דסד"א לקולא רק מדרבנן לחומרא מסוגיא דיומא דמרבה כוי וח"ש ואמרינן שם ר"ל סובר דהוא מדרבנן אם כן כוי דהוא ס' הוי רק מדרבנן וע"ש שמביא בשם הר"י אשכנזי ז"ל דלכ"ע הוא רק מדרבנן מחמת חזקת מעי אמו דבמעי אמו ל"ה חלב דחלב השליל מותר. והשעה"מ תמה דזה לא הוי חזקה דאינו ניתר רק בשחיטת אמו ואם לא הי' שוחטה החלב אסור ע"ש. ובאמת ל"ק דמרא דשמעתא הוא ר"ל והוא סובר בחולין דחלב נפל כיון דלא כלו חדשיו אפילו בהפילה נפל אינו חלב אף שלא נשחטה אמו אם כן הוי שפיר חזקה כמו בכור ואני כת' לעיל דר"י ג"כ מודה דלא הוי חלב אפילו לא נשחטה האם רק נטרף או נתנבל' כיון דלא הוי לידה על כל פנים לר"ל ודאי חלב מלא כלו חדשיו הוא מותר אפילו בלא נשחטה אמו. אך בלאו הכי יש לשדות נרגא בד' הר"י אשכנזי כיון דכוי לא הכריעו חכמים אם בהמה או חי' וכי בשביל החזקה נכריע דהוא מין חי' וכמ"ש הפר"ח והתב"ש לענין פלוגתא דרבוותא או אבעיא דלא אפשיטא דמשום החזקה לא ישתנה הדין ועפמ"ג בה"ש ובדיני ס"ס וד' הפר"ח סותרים אהדדי ועמ"ל פ"ג מה' שכירות ובאבני מלואים ס"ק טו"ב לסי' כ"ז.
וג' חלבים הם שחייבין עליהם כרת חלב הקרב והכליות וחלב הכסלים. והנה יש עוד חלב שעל הקיבה דאקשתא וגם חלב שעל הדקין ע' בסוגי' דחולין ובהוריות נראה דגם חלב הקיבה והדקין חייבין עליהם כרת וכ"נ מד' הר"מ פי"ג מה' שגגות ה"ה וע"ש במגיה דעתו דעל חלב הדקין והקיבה אין בו כרת ומלקות רק איסור ודבריו שם תמוהים לפי עניות דעתי אך אין כאן מקומו להאריך אך מה שקשה דפוסק כל"ק כאן דאקשתא לחומרא ואיך עונשין מס' ב' הלשונות ע"ש במגיה. עוד יש חוטין וקרומין שאסורין משום חלב וכ' הר"מ בהט"ז יראה לי דהחוטין והקרומין אין אסורים אלא מד"ס וא"ת שהם אסורים מן התורה בכלל כל חלב וכו' אין לוקין עליהם אלא מכל מקום והוא כמו ח"ש שאסור מן התורה ואין לוקין עליו עכ"ל. והנה הר"מ פ"א מהשאה"ט כ' דחלב נבלה בבהמה טהורה אינו מטמא טומאת נבילות שנא' וחלב נבילה כו' יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו וסתם הר"מ איזה מיקרי חלב שלא לטמאות טומאת נבלות וסמך אמ"ש כאן דזה דהוי חלב לענין הלאו הוי חלב שאינו מטמא ופשוט דחוטין וקרומות אף אם נא' דאסור מן התורה מדרשא מכל מכל מקום אינו בכלל חלב ואינו בכלל הלאו בודאי מטמא כבשר וכן אם נא' דחלב הדקין והקיבה אין איסור כרת ולאו ג"כ לא מיקרי חלב ומטמא וכ"ה בפרי מגדים כאן כל מה דאתרבי רק לאיסור מטמא כבשר וז"פ ואי"ה במק"א אבאר באורך דיני חלב לענין חיוב ואיסור וטומאה וטהרה וכעת לא באתי רק לרמוז. עוד מביא הרהמ"ח קצת דיני שליל דהיינו ב"פ וא"ר להאריך כי מבואר בש"ע באורך. אך מ"ש הרהמ"ח דבהפריס עג"ק דטעון שחיטה ואין שהי' ודריסה פוסלין בו עש"ך סי' י"ג סק"ה מביא בשם הרא"ה דפוסל בה כשנפסל מחמת שחיטה וס' החינוך מיוחס להרא"ה וצ"ל שחזר בו בב"ה. ונוהג לאו זה בכל אישי ישראל וחייב במזיד כרת ומלקות בהתרו בו ובשוגג חטאת קבוע ובלא הודע א"ת ודיניו ככל א"מ שבתורה לענין שלכד"א וח"ש ושאר ענינים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |