מנחת חינוך/מוסך השבת/יא
|
< הקודם · הבא > |
יא) האופה ובכלל אופה מבשל ובמשכן היו מבשלין סממנים ותנא סדרא דפת נקט האופה דהם א' כ"ה בגמרא ושיעור האופה כ' הר"מ כגרוגרת כי אוכלים השיעור בהוצאה ג"כ כגרוגרת וידוע דדרך הפת לתפוח ע"י האפיה והנה אם נאמר דנתפח לאו כלום הוא לענין שבת ג"כ ודאי צריך כגרוגרת בצק אבל לדעת הרשב"א שהבאתי לעיל דשיעור שבת חייב בנתפח יש לספק ג"כ כנ"ל לענין טחינה אם צריך כגרוגרת בצק דע"ז חייב או אם דסגי אם השיעור נעשה ע"י האפיה אף שהי' בצק פחות מגרוגרת כיון שע"י אפיה נעשה כגרוגרת חייב וצ"ע וכן המבשל מאכל שיעורו ג"כ כנ"ל והמחמם מים כ' הר"מ דהשיעור כדי לרחוץ אבר קטן ובאמת גבי הוצאה מבואר במשנה פ' המוציא מים כדי לשוף בהם את הקילור והר"מ פח"י כ' כדי לרחוץ פני מדוכה והוא עפ"י הירושלמי עבהה"מ שם אבל שיעור זה במחמם מים כדי לרחוץ וכו' מנ"ל וכבר השיגו הרמ"ך מובא בכ"מ דכ' דלא ידע מאין הוציא הר"מ זה והניח בצ"ע. ושיעור מבשל סממנים כ' הר"מ כדי שיהיו ראוים לדבר שמבשלים אותם לו ועיין במ"מ הי"ד כ' דחייב שתים במבשל סממנים משום מבשל ומשום צובע והר"מ כ' לקמן דעושה עין הצבע השיעור כדי לצבוע בו חוט של ד' טפחים אם כן ה"נ במבשל שיעור זה כדי לצבוע חוט של ד"ט כי שיעורי שבת שוים וא"י כוונת הר"מ במ"ש שיהיו ראויים ולמה לא כ' כדי לצבוע חוט של ד"ט אך צובע מבואר במשנה פ' האורג להדיא כדי חוט של ד"ט ועושה עין הצבע הו"ל צובע לשיטת הר"מ אם כן משערינן בחוט כמבואר במשנה אבל מחמת מבשל הוא שיעור אחר כמו בהוצאה והראב"ד הגי' כמו לצבוע בגד קטן פי סבכה היינו כמו בהוצאה דמבואר לקמן בר"מ מהש"ס המוציא סממנים שאינם שרוים כדי לצבוע בגד קטן וכו' ה"נ דנלמד מהוצאה ולכאורה בסממנים שרוים מבואר לצבוע דוגמא לאירא אך באינם שרוים צריך שיעור יותר דלא טרח אינש להוציא כמבואר בש"ס אם כן כאן דטרח ה"ל להיות כמו דוגמא וכי עכצ"ל דג"כ שייך לא טרח כדעת הרמ"ך לעיל בלש לא כמ"ש ע' לעיל. וא"ח משום מבשל רק באור או בתולדות האור כגון שמבשל ע"ד שנתחמם באור כגון מיחם וכי"ב אבל מבשל בחמה ובתולדות חמה כעין חמי טברי' א"ח מן התורה דל"ה בישול רק באור או בתולדות האור. ושיעור האפיה שיהא חייב כתב התוס' במנחות נ"ז ע"ב דקרימת פנים הוי אפיה וכ' דשמא זה הוי כמאב"ד ועיין בס' מג"א כתב ג"כ כן ע"ש ולפי זה צריך קרימת פנים משני צדדים כי מצ"א בישול כמאב"ד לאו כלום כמ"ש לקמן בס"ד ד' הר"מ ועיין בשבת ד"כ לענין קרימה מצ"א ואי"ה עוד חזון למועד.
ועל בישול חייב כמאב"ד ויש סוברים דהוי חצי בישול כה"ד הר"מ והראב"ד ורש"י סובר דהוי שליש בישול וכ' הר"מ מהש"ס דמנחות הניח בשר ע"ג גחלים אם נצלה ממש כגרוגרת חייב אפילו מצ"א ואפילו בשנים או שלשה מקומות אך אם נצלה רק כמאב"ד א"ח אם הי' מצ"א רק אם נצלה מב' צדדים דצ"א כמאב"ד לאו כלום הוא. וזה ידוע דבשר ע"ג גחלים נצמק הבשר ע"י הצלי' יש ג"כ לספק אם הניח בשר חי כגרוגרת וע"י הצליה נצמק ועתה פחות מכגרוגרת אי אזלינן בתר השיעור מתחלה והוי כגרוגרת או בתר עכשיו אזלינן והוי פחות ופטור וצ"ע. ודבר שא"צ בישול כמו שמן וכיו"ב א"ח משום מבשל ואין בישול אחר בישול לדעת הר"מ דוקא לאחר בישול כ"צ אבל לאחר בישול מאב"ד חייב על הבישול השני ודעת הרשב"א דגם לאחר בישול מאב"ד אין בא"ב ואם יש בישול אחר צליה ואפילו או להיפך עב"י שי"ח ושו"ע סי' הנ"ל. ואם א' נתן האור וא' נתן העצים וא' נתן הקדרה וא' נתן המים וא' נתן הבשר וא' נתן התבלין כולם חייבים משום מבשל שכל העושה דבר מצרכי הבישול ה"ז מבשל ובאמת אינו מובן הנותן האור והעצים מה בישול שייך וגם שופת הקדרה מאי קעביד וערש"י ביצה ל"ד כ' דשנים הראשונים חייבים משום מבעיר והשופת כו' מקשה הש"ס מאי קעביד ומסיק משום ליבון רעפים וזה השיגו ראב"ד ג"כ ועיין כסף משנה באריכות ועלח"מ שהקשה למה לא מחייב רבינו משום מבעיר ג"כ דהיינו שנים הראשונים ותי' דה"נ ואינו מביא כמו בראש הפרק דאינו מביא צובע וכ' ועי"ל דמבעיר א"ח אלא בצריך לאפרו וכאן א"צ לאפרו רק לבישול וכבר לוקה על הבישול (תי' לוק"ה אשגרת לישנא דאין מלקות במלאכת שבת רק סקילה או חטאת רק צ"ל חייב ופשוט) מבואר מדבריו דמבעיר לצורך בישול א"ח על ההבער' ובמחכת"ה אשתמיט מיני' ד' הרב המגיד פי"ב ה"א שמביא ד' הראב"ד אם מבעיר תחת תבשילו חייב שנים משום מבעיר ומבשל וכתב דגם הר"מ סובר כן וע"ש בר"מ הא דבעינן צריך לאפרו שלא יהיה מקלקל אבל תחת תבשילו דאינו מקלקל חייב משום מבעיר וז"פ ותי' הראשון עיקר ועיין בשער המלך מה שפלפל בד' הראב"ד. וכתב עוד הר"מ אבל אם א' שפת הקדרה כו' שנים האחרונים בלבד חייבים ג"כ צ"ע ועיין כסף משנה שהאריך ועלח"מ וע"ש עוד המתיך א' ממיני מתכות וכו' ה"ז תולדת מבשל והנה בזה כ' בכ"ש דומיא דהוצאה דמתכות כ"ש עפח"י והמחמם את המתכות עד שתעשה גחלת ה"ז תולדת מבשל ובפי"ב כ' המחמם את הברזל כדי לצרפו במים ה"ז תולדת מבעיר וחייב והראב"ד כ' ולמה לא משום מבשל והנה באמת הר"מ כאן מחייב משום מבשל ודרך הר"מ לכתוב משום זה כאן ובמק"א כתב משום זה כי בכל האב מביא תולדתו ואינו מביא השני כמבואר כ"פ ובריש הפרק אבל ד' הרב המגיד תמוהים דכ' שם מ"ש משום מבשל אנ"ל שכ"ד שהוא עצמו נעשה אור ושורף ל"ש מבשל אלא מבעיר וכו' הא הר"מ כ' כאן בפירוש המחמם מתכות עד שתעשה גחלת ה"ז תולדת מבשל וכבר תמה בזה הלחם משנה והמג"א סי' שי"ח אך ד' הר"מ לא סתרי אך ד' הרב המגיד צ"ע גם צ"ע על הרב המגיד הא מבואר בש"ס דשבת ויבמות מ"ל לבשל סממנים ומ"ל לבשל פתילה הרי דהתכת אבר חייב משום מבשל ולומר דיש חילוק בין התכה לעשות גחלת הא תרווייהו ריפוי גוף קשה הוא ועלח"מ מ"ש בזה.
והנה קי"ל בדבר יבש אין בישול אח"ב ובדבר לח ג"כ יש דיעות דאין בא"ב אך פסקינן בדבר לח דיש בא"ב עבשו"ע אם כן ה"ה במתכות שהותך וחזר ונקרש א"ח עוד משום היתוך דאין בא"ב או בנעשה כמו גחלת פ"א ונצטנן א"ח עוד משום בישול אם חזר ונעשה כמו גחלת ואפ"ל הטעם דאין בא"ב ביבש דעדיין הפעולה הראשונה במק"ע ולכך בלח יש בא"ב דאין הפעולה הראשונה נכרת אם כן ה"נ אין הפעולה ראשונה נכרת כלל לאחר שנצטנן אך להפוסקים דגם בלח אבא"ב אם כן ה"נ וצ"ע בזה במתכות אם יש בא"ב ועיין בסוגיא דיבמות גבי הבערת ב"כ דיכול ליקח אבר שנתבשל פ"א. כתב עוד הר"ם הממסס דונג וכו' וכפור וכי"ב ה"ז תולדות מבשל וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס חייב משום מבשל כללו ש"ד בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך חייב משום מבשל. ועלח"מ הקשה הא בגמרא אמרינן דשדא סיכתא לאתונא וכו' מה"ד לשרורי מאני קמיכווין קמ"ל דמרפי רפי וכו' נראה דעל הריפוי חייב ולא על הקישוי וע"ש שכתב דבדבר רך חייב על הקישוי ופי' בגמרא פ"א עיין בדבריו והנה ד"ז כשבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס דחייב משום מבשל הר"מ פי' כן האי דשדי סיכתא לאתונא עבמ"מ ורש"י פירש פ"א ע"ש מכל מקום ד"ז סובר רש"י ג"כ ע' בגמרא דע"ד שם ד"ה שבע כתב חביתא של חרס וכו' טוחן וכו' ומצרפו בכבשן חייב משום מבשל וכן תנור ע"ש ברש"י מבואר להדיא כן והנה לכאורה הי' נ"ל דמבשל כל א' עד שנעשו חרס וע"י שמצרפו בכבשן נתחזקו הו"ל גם כן מכה בפטיש דהו"ל גמר מלאכת הכלי אך רש"י כאן ד"ה תנור כ' דגבי חביתא א"ח משום מכה בפטיש דמאליו נגמרה מלאכתו בתנור וסברתו דמכה בפטיש א"ד לאפיה ובישול דאם הניח בתנור או שמעמיד איזה תבשיל שיתבשל אף דבשעת העמדה והנחה א"ח רק על אח"כ שנאפה ונתבשל מעצמה חייב כמבואר דהתירו לרדותה קודם שתאפה מכל מקום במכה בפטיש אינו כן ודוקא אם בעשייתו נגמרה המלאכה אבל אם בשעת העשי' עדיין לא נגמרה המלאכה כמו כאן שנתנו בכבשן דבשעת נתינה לכבשן לא נגמרה ואח"כ נגמרה מאליה א"ח והוכיח מד"ז דחביתא דא"ח רק שבע וכו' ומשום מב"פ לא חשיב ע"כ כיון דמאליו נגמר א"ח והסברא לזה לכאורה נראה דמ"ש אך באמת מלאכת שבת ילפינן ממשכן והנה במשכן בישול סממנים הוא כדרך שמעמידין באור להתבשל ונתבשל ממילא כדרך העולם דא"י להתבשל ברגע שמעמיד אצל האור אם כן בשבת ג"כ כן אבל מב"פ דהי' במשכן עלי ידי הכאתו בפטיש נגמר המלאכה ע' פ' הבונה אם כן בשבת ג"כ צ"ל דוקא בעשייתו יהי' דוקא הגמר מלאכה אבל שם אינו תיכף בשעת עשייתו רק נגמרה אח"כ מאליו א"ח וא"ד למלאכת המשכן ובזה ניחא לי דלכאורה במבשל ואופה בנגמר לגמרי ולא כמב"ד לחוד ה"ל להתחייב משום מב"פ גם כן כי גם באוכלין שייך מב"פ כמבואר במקומו בס"ד והלבוש בסי' זה גבי קוליוס האספנין שהדחתן זהו גמר מלאכתן כ' דהחיוב משום מב"פ אך לפ"ד רש"י ניחא דשם בהדחה במעשה שעושה נגמר שייך מב"פ אבל בבישול לא שייך תיכף רק אח"כ כשעומד אצל האור ונגמר מאליו ל"ש מב"פ ובאמת אם יצויר בבישול ואפיה גם כן שיגמור בשעת העשיי' חייב משום מב"פ גם כן רק רוב אפילו ובישול אינו כן ל"ש מב"פ וז"פ. שו"ר בס' יד דוד בשבת שם שמביא בשם ס' הון עשיר כהלבוש ותמה עליו דלא מצינו מכה בפטיש באוכלין וחידוש שלא ראה דברי הלבוש ונ"ל ראי' לד' מר"ם פכ"ג מה' שבת שחשב שבותין דתיקון אוכלין תחת סוג מכה בפטיש ע"ש ובהמ"מ אך לפ"ז איני מבין הסוגיא דמס' ביצה דל"ד גבי א' מביא האור וא' שופת הקדרה חייב ומקשה הש"ס שופת הקדרה מאי קעביד אר"ל הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים והנה לא אמר בכלי אדמה עסקינן דעל ידי שיתקשה ע"י אור חייב משום מבשל רק בקדרה חדשה דכבר נשרף בכבשן ול"ש מבשל עלח"מ כאן רק דהוי גמר מלאכה דחייב משום מב"פ ובאמת היאך שייך מב"פ בשופת הקדירה וכי תיכף נתחמם הקדרה אצל האור זה מן הנמנע רק כשמתחמם נגמר הכלי כמו בליבון רעפים ע"ש ואם כן למה יתחייב שופת הקדרה משום מב"פ הא מאלי' נגמר המלאכה ע' ברא"ש שכתב דהחיוב משום מב"פ והיאך סתם בשופת קדרה חייב משום מב"פ הא בשעת שפיתה לא נגמר עדיין רק אח"כ כשמתחמם מאוד אם כן למה יתחייב משום מב"פ לדעת רש"י וכעת צריך עיון גדול בזה ועיין ברש"י גבי מאן דשדי סיכתא לאתונא חייב משום מבשל פי' הוא ז"ל דשדי יתד לח כדי שיתייבש ועיין בס' ח"א שהקש' ל"ל כדי שיתייבש אפילו אם מניחו כדי שישרוף אפ"ה חייב ג"כ משום מבשל דהוי פס"ר ומביא בשם הירו' דר' יוסי ס"ל המעלה אברים בשבת ע"ג המזבח להתעכל חייב משום מבשל ואפשר הוי פס"ר דלא ניחא לי' דלא איכפת לי' בבישול לשיטת הערוך והדברים עתיקין ע"ש בס' ח"א מביא מגמרא דידן יבמות דל"ג גבי זר ששימש בשבת במאי וכו' אי בהקטרה הא אר"י הבער' ללאו יצאה מבואר דא"ח משום בישול וראיתי ברשב"א שם שכתב הא אר"י הבערה וכו' והקטרת אימורין הבערה היא ולא בישול עכ"ל וצ"ל כמ"ש דהוי פס"ר דלא ניח' לי'. וכתב הר"נ בע"ז ס"פ השוכר את הפועל ע"ד הרמב"ן שכתב ואף על פי שאין במולח משום בישול בשבת ואפילו אי בעי לי' לאורתא כדאמרי' פכ"ג דע"ה ולא הבינותי זה דשם לא אמרו רק דאין בו משום מעבד ואם התרו בו משום מעבד פטור אבל שלא יהיה בו משום בישול לא למדנו ע"כ נראה מדבריו דמליחה בשבת חייב משום בישול וע' נוב"י ת' חאו"ח סי' כ"ג שפלפל בזה ול"ה ד' הר"נ הנ"ל ועיין פרי חדש יו"ד סי' ס"ח האריך להשיג על הר"נ דאין במליחה משום בישול דתולדות האור בעינן ובשער המלך החו"מ פלפל גם כן בד' הר"נ ופי' דבריו דגם הר"נ מודה דמליח א"ח משום בישול בשבת ודבריו נכונים ע"ש ולכאורה אפ"ל דמלח ממשרפות המים שהוא מן החמה ערש"י פכ"ג גבי האי מאן דכניף וכו' או מלח שחופרין מן הקרקע בודאי לאו תולדות האור הוא אך מלח שמבשלין המים ונעשה מלח דקודם הבישול אינו מלוח כמו אחר הבישול וה"ל תולדות אור כי מבשלין באור אפשר דשייך בישול וצ"ע לענין שבת במלח שלנו שמבשלין באור אפשר שייך בישול. ובישול פחות משיעור אסור מן התורה ואם בישל ח"ש שחרית וח"ש בה"ע מצטרפים ככל מלאכות שבת ואם הח"ש הראשון אינו בעולם עפמ"ג בפתיחה נסתפק כה"ג ואפשר גם כאן הספק הנ"ל ואפשר יש חילוק ועיין. והנה להאריך בענינים אלו צריך חיבור מיוחד אך אכתוב מה דקשיא לי על דברי המג"א סי' שי"ח ס"ק ל"ה שאוסר ליתן חתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן דהואיל ואינו מתערב מבשל כדי קליפה אם כן צא ופרנס המשנה ביומא ד' ל"ד דעששיות של ברזל היו מטילין לתוך המקוה של כה"ג והש"ס מקשה והלא מצרף ותי' ע"ש. והרי בלאו הכי אסור מן התורה משום מבשל כיון דהעששיות מלובנים ואינם מתערבים עם המים ומבשל על כל פנים ולא שייך תי' הש"ס שם וצ"ע וע' תוס' שבת ד' מ"א ע"ב ד"ה מיחם ובפני יהושיע שם: